פאטרוקלוס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פאטרוקלוס
Πάτροκλος
Jacques-Louis David - Patroclus - WGA06044.jpg
אב מנויטיוס עריכת הנתון בוויקינתונים
אם פילומלה עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג אכילס עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
אכילס חובש את פאטרוקלוס

פאטרוקלוסיוונית: Πάτροκλος) הוא גיבור מן המיתולוגיה היוונית. לפי המסופר באיליאדה של הומרוס, פאטרוקלוס היה בנו של מנויטיוס, חברו הטוב של אכילס. פאטרוקולוס השתתף במלחמת טרויה ונהרג במהלכה. חלק מהספרות היוונית בעת העתיקה לאחר האיליאדה מתייחסת למערכת היחסים בינו לבין אכילס ככוללת אהבה רומנטית.

ייחוסו של פאטרוקלוס[עריכת קוד מקור | עריכה]

אביו של פאטרוקלוס היה אחד מהארגונאוטים בנעוריו. הוא נשא מספר נשים, ובגרסאות השונות במיתולוגיה מופיעות דמויות נשיות שונות בתפקיד אמו של פאטרוקלוס.

חייו לפני מלחמת טרויה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בילדותו, הרג את חברו קליסונימוס בשוגג במהלך ויכוח. פאטרוקלוס ואביו יצאו לגלות על מנת להימנע מנקמת דם, ונטלו מחסה אצל שאר בשרם, המלך פלאוס (אנ') בפְתִיה (אנ'). בארמון המלך פלאוס, פגש לראשונה באכילס, בנו של פלאוס. פלאוס שלח את שני הנערים ללמוד אצל הקנטאור כיירון.

פאטרוקלוס נמנה בין מחזריה של הלנה, אשר לבסוף ניתנה למנלאוס. כל מחזריה של הלנה התחייבו בשבועה להגן על הבעל הנבחר מכל רע. תשע שנים לאחר מכן, הלנה ברחה או נחטפה בידי פאריס לטרויה ומנלאוס ואחיו אגממנון החלו בהכנות למלחמה על מנת להשיבה. הכנות אלו נמשכו כעשר שנים.

עלילותיו במלחמת טרויה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שאכילס סירב לצאת לקרב בעקבות סכסוכו עם אגממנון ולאחר התבוסות שנחלו היוונים כתוצאה מכך, יצא פאטרוקלוס בראש המירמידונים כאשר הוא לבוש בשריונו של אכילס. בקרב זה הרג פאטרוקלוס מספר רב של טרויאנים כולל מספר גיבורים אך לבסוף נקטל בידיו של הגיבור הטרויאני הקטור.

גופתו של פאטרוקלוס נשארה בידי היוונים, כאשר מנלאוס ואיאס מגינים אליה, אך שריונו של אכילס, אותו לבש פאטרוקלוס, נפל שלל בידי הטרויאנים. לאחר מות חברו, חזר אכילס לקרב כשהוא מצויד בשריון חדש מתנת האל הפיסטוס, קטל את הקטור ולאחר מכן חילל את גופתו. צערו של אכילס על מות חברו היה כה גדול עד כי לא יכול היה לשרוף את גופתו כפי המנהג המקובל. לבסוף, בשכנוע רוחו של פאטרוקלוס, התרצה אכילס ושרף את גופתו, לא לפני שהקריב עליה קורבנות רבים, כולל 12 שבויי מלחמה טרויאנים. לאחר שריפת הגופה, ארגן אכילס מספר תחרויות אתלטיקה לכבודו של רעהו המת.

יחסיו עם אכילס[עריכת קוד מקור | עריכה]

אכילס מתאבל על גופתו של פאטרוקולוס, ציור של ניקולאי גה, 1855.

יחסי פאטרוקלוס ואכילס (אנ') הם אחד הגורמים העיקריים המניעים את העלילה באיליאדה, ותורמים להדגשת הצד האנושי מול הצד האלוהי באכילס. הומר תיאר את החברות בין השניים כקרובה ואינטנסיבית מבחינה רגשית. כאשר פטרוקולוס נהרג, אכילס אומר שכאבו גדול מזה שהיה חש ממות אביו או בנו. אפולו מעיר שהרגשות של אכילס כלפי רעהו חורגים מהרגיל, אפילו בין אחים או הורים וילדים.

כפי שציין איסכינס בנאומו "נגד טימרכוס", באיליאדה לא מדובר במפורש על יחסים מיניים או רומנטיים בין השניים. עם זאת, האיליאדה גם לא סותרת זאת במפורש, וחוסר הוודאות לגבי טבעם היה נושא לדיון ומחלוקת בקרב כותבים יוונים.[1] במאה ה-5 לפנה"ס, הופיעו בספרות היוונית מספר דיונים על טיב היחסים בין השניים. בין השאר, המחברים דנו בשאלה האם היחסים בין השניים תואמים את האופי המקובל של פדרסטיה בתקופתם. במאה ה-5 לפנה"ס, יחסים פדרסטיים אופיינו בהבחנה בין האראסטס, הגבר המבוגר והדומיננטי יותר מבין השניים והארומנוס, הנער הנאהב. יחסים אלו לא היו סימטריים, והאראסטס נחשב לאקטיבי יותר מהארומנוס (הסיומת "-טס", -τής במילה אראסטס מעידה על תפקיד פעיל). יחסים הומוסקסואלים שחרגו ממודל זה נחשבו למעוותים ומגונים. העלילה באיליאדה, ככל שהיא מרמזת על יחסים מיניים בין פאטרוקולוס לאכילס, הציבה קושי, שכן פאטרוקולוס היה מבוגר מאכילס, אך אכילס היה הגיבור הפעיל מבין השניים. חילוקי הדעות באים לידי ביטוי, למשל, בהשוואה בין אייסיכילוס לאפלטון: בפרגמנטים מתוך מחזה של אייסכילוס, אכילס מוצג בתור האראסטס; ב"המשתה" של אפלטון, פיידרוס טוען נגד אייסכילוס, שאכילס היה הצעיר יותר והיפה יותר, ולכן הוא היה הארומנוס.[2] חלק מהחוקרים המודרנים העירו על כך שניסיון זה לדון ביחסים בין השניים בהתאם לתרבות של המאה ה-5 לפנה"ס עשוי להיות אנכרוניסטי, שכן האיליאדה נכתבה כ-3 מאות לפני כן.[3]

איסכינס כתב שהומרוס "החביא" את אהבתם של פאטרוקולוס ואכילס, בחושבו שהעוצמה של החיבה בין השניים תביא את השומעים המשכילים למסקנה בעצמם.[4] הוא מביא את אהבתם כדוגמה ליחסים פדרסטיים אציליים, בניגוד ליחסי הזנות שבהם הוא מאשים את טימרכוס. עם זאת, לא כל המחברים היוונים הסכימו שהייתה אהבה רומנטית בין אכילס לפאטרוקולוס. ב"המשתה" של קסנופון, סוקרטס טוען שאכילס לא מסתכל על פאטרוקולוס כאובייקט של תשוקותיו, אלא כרעו, ושהוא נקם את מותו כחבר.[5]

ייצוגים מאוחרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

היחסים בין אלכסנדר הגדול והפאיסטיון הושוו לעיתים קרובות לאלה בין פאטרוקולוס ואכילס, וייתכן שאלכסנדר עצמו ראה אותם כברי השוואה. לפי אריאנוס. (המאה ה-2 לספירה), כאשר עבר צבאו של אלכסנדר בטרויה, הניח אלכסנדר פרחים על קברו של אכילס בעוד הפאיסטון הניח זרים על קברו של פאטרוקולוס.[6] המחווה, על פי סיפור זה, נועדה לחזק את ההקבלה בין זוגות החברים (או המאהבים לפי חלק מהפרשנויות).

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא פאטרוקלוס בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Manuel Sanz Morales and Gabriel Laguna Mariscal, "The Relationship between Achilles and Patroclus according to Chariton of Aphrodisias", The Classical Quarterly New Series, Vol. 53, No. 1 (May, 2003), pp. 292-295
  2. ^ Plato, Symposium, 180a
  3. ^ Sarah Brucia Breitenfeld, "'Never Bury My Bones Apart from Yours' Iliad Reception in Xena: Warrior Princess", in The Routledge Companion to the Reception of Ancient Greek and Roman Gender and Sexuality, edited by K.R. Moore, (Routledge: 2023), p. 5
  4. ^ Against Timarchus, 1.142
  5. ^ Xenophon, Symposium, 8.31
  6. ^ Arrian, Anabasis of Alexander, § 1.12.1