גשר ואסקו דה גאמה
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג |
גשר מעוגן כבלים, מורשת תרבותית, גשר, ויאדוקט, reinforced concrete bridge  |
| שימוש | כביש |
| על שם |
ואסקו דה גאמה |
| מיקום | ליסבון |
| מדינה |
 פורטוגל |
| הקמה ובנייה | |
| תקופת הבנייה | 1995–1998 (כ־3 שנים) |
| תאריך פתיחה רשמי |
29 במרץ 1998 |
| מבנה | גשר מיתרים |
| חומרי בנייה | בעיקר בטון |
| עלות | 1.1 מיליארד דולר אמריקאי |
| אדריכל | ארמנדו ריטו |
| מידות | |
| אורך | 12,345 מטר |
| גובה | 155 מטר |
| מידע טכני | |
| מפתחים |
81 |
| מִפְתָּח מרבי | 420 מטרים |
| קואורדינטות | 38°45′32″N 9°02′19″W / 38.7589°N 9.0387°W |
  | |
גשר ואסקו דה גאמה או גשר ואשקו דה גאמה (בפורטוגזית: Ponte Vasco da Gama) הוא גשר מיתרים החוצה את נהר הטז'ו ומקשר בין צפונה של העיר ליסבון לבין אזור אלקושטה בפורטוגל. הגשר, שנחנך ב-1998, הוא הארוך ביותר באירופה ואורכו הכולל, 17.185 קילומטרים, כולל 11.5 קילומטרים על עמודים ו-4.8 קילומטרים של גשר מיתרים.
הגשר, הנקרא על שם מגלה הארצות ואסקו דה גאמה, הושלם ביובל ה-500 לגילוי המעבר הימי סביב כף התקווה הטובה המאפשר מסע ימי בין אירופה להודו.
תיאור הגשר
[עריכת קוד מקור | עריכה]רוחב הגשר כ-30 מטר ועליו שישה נתיבים לכלי רכב. בעתיד, אם יהיה צורך בכך, יש תוכנית להתאים על הרוחב הנוכחי 8 נתיבים.
לגשר מספר מקטעים[1]:
- כביש גישה צפוני שאורכו 488 מטרים, ב-11 מקטעים
- גשר עמודים יבשתי בן 12 מקטעים שאורכו 672 מטרים, מעל האזור בו התקיימה תערוכת אקספו 98
- גשר מיתרים באורך כולל של 829 מטרים. הוא מכיל שלושה מקטעים - שני מקטעים צידיים שאורכם 203 מטרים כל אחד, ומקטע מרכזי שאורכו 420 מטרים. גובה העמודים המחזיקים את המיתרים - 150 מטרים, והם עשויים בטון. גובה כלי השיט המסוגלים לעבור מתחת מקטע זה - 45 מטרים.
- גשר עמודים מרכזי שאורכו כ-6.35 ק"מ, המורכב מ-80 מקטעים שאורך כל מקטע 78 מטרים. הקטע המרכזי נמצא בגובה של פחות מ-14 מטר מעל פני הים.
- גשר עמודים דרומי שאורכו 3.895 ק"מ - המורכב מ-84 מקטעים שאורך כל אחד 45 מטרים.
- כביש גישה דרומי שאורכו 3.895 ק"מ
הקמת הגשר
[עריכת קוד מקור | עריכה]ליסבון יושבת על הגדה הצפונית של שפך הטז'ו, שהיווה מכשול מפני הגעה של תושבי הגדה הדרומית אל העיר. בשנת 1966 הוקם גשר 25 באפריל באורך של 1013 מטרים מעל הקטע הצר ביותר של הטז'ו בקרבת ליסבון. עם השנים, עומס התנועה על הגשר היה לבלתי נסבל ובשנת 1992 החליט המשרד לעבודות ציבוריות, תחבורה ותקשורת להקים גשר נוסף מעל הטז'ו, לאחר שהאופציה לחפירת מנהרה נשללה. שלוש חלופות נבחנו, והמזרחית ביותר, והארוכה ביותר שבו רוחב הנהר מעל 10 קילומטרים, נבחרה[2]. ביולי 1992 אישרה הממשלה את התוכנית ובסוף 1994 היא אושרה בידי הקרנות המבניות של האיחוד האירופי. הגשר אושר למרות מחאות של ארגוני סביבה שהזהירו מפני פגיעה בציפורים מקננות ודגים[3].
בשנת 1994 נבחר קונסורציום שכלל חברות פורטוגליות (50.4%), חברה צרפתית (24.8%) וחברה בריטית (24.8%) להקמת הגשר. מימון הגשר כלל 319 מיליון אירו מענקים של הקרנות המבניות של האיחוד האירופי, 299 מיליון אירו בהלוואה של האיחוד האירופי, 50 מיליון אירו מהכנסות צפויות של גשר 25 באפריל, בהנחה שדמי המעבר עליו יועלו כדי לממן את הגשר החדש, 164 מיליון אירו תמיכה של ממשלת פורטוגל ו-66 מיליון אירו של המשקיעים[4]. עלות הקמת הגשר הייתה 897 מיליון אירו (1.1 מיליארד דולר אמריקאי), מתוכם 644 מיליון אירו לעבודות הבנייה והשאר - לפיצויים והוצאות אחרות. על פי החוזה להקמת הגשר, ניתנה לקונסורציום בלעדיות על כל מעברי הטז'ו באזור ליסבון לתקופה של כ-33 שנים. בתחילה הייתה כוונה להעלות את דמי השימוש בגשר 25 באפריל באופן משמעותי ולבטל את המעבר חינם בחודש אוגוסט, אולם לאחר מחאות חריפות הסכימה הממשלה לבטל את העלאת המחירים ולשלם את ההפרש מכספי משלם המיסים[5].
עבודות הקמת הגשר החלו בפברואר 1995 והגשר נפתח לתנועת כלי רכב ב-29 במרץ 1998, זמן קצר לפני פתיחת תערוכת היריד העולמי אקספו 98. על הקמת הגשר עמלו כ-3,300 עובדים במשך תקופה של 18 חודשי הכנה ולאחריהם 18 חודשי בנייה.
על מנת שהגשר יוכל לעמוד בפני רעידות אדמה עוגנו יסודות הגשר העמוקים ביותר 95 מטרים מתחת לגובה פני הים.
אגרה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הגשר הוא כביש אגרה מתוך כוונה שהאגרה תחזיר את עלויות הבנייה. המחיר ב-2014 לרכב פרטי היה 2.65 אירו לנסיעה מדרום לצפון. מצפון לדרום לא נגבית אגרה.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מידע על הגשר, באתר bridge-info.org
- פתיחת הגשר, באתר חדשות ה-BBC
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Bridge Engineering Handbook
- ^ Vasco da Gama Bridge, A View On Cities
- ^ Handbook of Environmental Impact Assessment: Volume 2: Impact and Limitations, page 336
- ^ The Lusoponte Concession: Case Study, pages 5-6
- ^ Procurement and Financing of Motorways in Europe, pages 159-160