פוסט-דמוקרטיה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

פוסט-דמוקרטיה הוא מצב המתייחס למדינות דמוקרטיות, שמאבדות חלק מיסודותיהן ומתפתחות לכיוון משטר פחות ליברלי ואף אוטוקרטי.

הגדרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המונח זכה לראשונה לתשומת לב רחבה בתחילת המאה ה-21, על ידי חוקר מדע המדינה קולין קראוץ', בספרון 'מתמודדים עם פוסט-דמוקרטיה', שיצא לאור בשנת 2000[1]. קראוץ' ציין שישנן מדינות המקיימות מערכות דמוקרטיות (נערכות בחירות, ממשלות נופלות ומתחלפות, יש חופש ביטוי), אך יישומן מוגבל בהדרגה. במערכות אלו מקבלת אליטה קטנה את ההחלטות ומשתפת פעולה עם בעלי אינטרסים במוסדות הדמוקרטיים, ועוקפת את האינטרס הציבורי[1]. שבנוסף יש שחיקה דמוקרטית במדינות רבות, ביכולת לקיים בחירות חופשיות תוך שמירה על חופש הביטוי, חופש הדת, זכויות האדם וזכויות מיעוטים (לדוגמה ב"דמוקרטיות" של רוסיה וטורקיה)[2].

הכלכלן הצרפתי סרג' לטוש הגדיר ב-2011 את הפוסט-דמוקרטיה כ"דמוקרטיה כוזבת, קריקטורה המופעלת על ידי התקשורת והשדולות השונות, כפי שאנו מכירים כיום"[3].

המונח עשוי גם לציין תפיסה כללית של מערכת פוסט-דמוקרטית, שעשויה לכלול מערכות אחרות של קבלת החלטות וממשל, מאשר אלו הקיימות בדמוקרטיות העכשוויות או ההיסטוריות.

גורמים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2004 פרסם קראוץ' ספר מקיף יותר על הנושא בו הוא מנה את הגורמים הבאים להתפתחותה של פוסט-דמוקרטיה[4]:

  • אין יעדים משותפים: לאנשים בחברה הפוסט-תעשייתית קשה יותר ויותר, במיוחד עבור המעמד הנמוך, להזדהות כקבוצה ולכן נוטים פחות לתמוך ולהזדהות עם המפלגות הפוליטיות המייצגות אותם. למשל עובדים, חקלאים או יזמים כבר לא מרגישים נמשכים לתנועה פוליטית אחת ומשמעות הדבר היא שאין מטרה משותפת עבורם כקבוצה להתאחד סביבה.
  • גלובליזציה: השפעת הגלובליזציה גרמה שלמדינות כמעט בלתי אפשרי לפתח מדיניות כלכלית באופן עצמאי ובלתי תלוי. לכן, הסכמי סחר גדולים ואיגודים על-לאומיים (למשל, האיחוד האירופי) משמשים לקביעת מדיניות, אך מצד שני קשה מאוד לשלוט ברמה זו של פוליטיקה באמצעות מכשירים דמוקרטיים. בנוסף, הגלובליזציה מקנה לתאגידים טרנס-לאומיים מינוף פוליטי רב יותר בהתחשב ביכולתם להימנע מהרגולציה המדינתית ויכולתן להשפיע ישירות על כלכלת המדינה (לדוגמה להקים מפעל גדול או להציע או לחסום שירות במדינה מסוימת).
  • רידוד השיח הפוליטי: השיח של הפוליטיקאים הפסיק להתמקד במהות אלא בדיון שטחי וחסר עומק, דמגוגי ופופולסטי. קמפיינים פוליטיים נראים יותר כמו מסע פרסום ונושאים "רגישים" נותרים ללא דיון.
  • מעורבות המגזר הפרטי בחיים הציבוריים: נוצרים אינטרסים משותפים גדולים בין פוליטיקאים לעסקים. באמצעות חברות לובינג, תאגידים רב לאומיים מסוגלים להביא לחקיקה בצורה יעילה יותר מתושבי המדינה. תאגידים וממשלות נמצאים בקשר הדוק מכיוון שמדינות זקוקות לתאגידים מכיוון שהן מעסיקות גדולות. אך מכיוון שחלק ניכר מהייצור נמצא במיקור חוץ, ותאגידים כמעט ולא מתקשים לעבור למדינות אחרות, דיני העבודה הופכים להיות לא ידידותיים לעובדים ונטל המס עובר ברובו מחברות לאנשים פרטיים.
  • הפרטה: הרעיון הנאו-ליברלי של הפרטת שירותים ציבוריים. מקשה לשלוט במוסדות מופרטים באמצעים דמוקרטיים ולמוסדות אלו אין נאמנות לקהילות אנושיות. קראוץ' משתמש במונח "חברות פנטום" כדי לתאר את הגמישות והאופי החמקמק של חברות המתכופפות לשוק. הוא מסיק שלחברות פרטיות יש תמריץ להרוויח יותר מאשר לדאוג לרווחת הציבור.

השלכות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קראוץ' מציין שורה של השלכות כתוצאה מתהליכים פוסט-דמוקרטיים:

  • אחוז ההצבעה בבחירות פוחת, או שאזרחים המצביעים אינם מצפים להרבה שינוי או שיפור.
  • פוליטיקאים יכולים להתעלם מתוצאה לא רצויה של משאל עם או משאל דעה.
  • עלייתן של מפלגות הדוגלות בשנאת זרים ומפלגות פופוליסטיות אחרות המנצלות את אי שביעות הרצון הרווחת בציבור.
  • ממשלות זרות יכולות להשפיע על הפוליטיקה הפנימית של מדינה ריבונית.
  • האינטרס הפרטי של הפוליטיקאים משפיע יותר ויותר על המדיניות הציבורית.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 Crouch, Colin (2000-12-18). "Coping with Post-Democracy" (PDF). The Fabian Society.
  2. ^ Waldner, David; Lust, Ellen (2018-05-11). "Unwelcome Change: Coming to Terms with Democratic Backsliding". Annual Review of Political Science (באנגלית). 21 (1): 93–113. doi:10.1146/annurev-polisci-050517-114628. ISSN 1094-2939.
  3. ^ Latouche, Serge (2011). Vers une société d'abondance frugale. Mille Et Une Nuits. p. 95.
  4. ^ Crouch, Colin (2004). Post-democracy. Polity. ISBN 978-0-745-63315-2.