לדלג לתוכן

שחיקה דמוקרטית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מאז שנת 2010 בקרוב, מספר המדינות שעוברות שחיקה דמוקרטית (כחול) גבוה יותר מאלו שעוברות דמוקרטיזציה (צהוב).

במדעי המדינה, שחיקה דמוקרטית (democratic decay), נסיגה דמוקרטית (democratic decline) או דה-דמוקרטיזציה (מכונה גם: democratic backsliding) הוא כינוי לתהליך של ירידה הדרגתית באיכות הדמוקרטיה, שנגרמת על ידי היחלשותם של המוסדות הפוליטיים המקיימים את מרכיבי הדמוקרטיה.[1]

זהו תהליך שבו מערכת פוליטית של מדינה משתנה מדמוקרטיה לעבר אוטוקרטיה. תהליך זה מתאפיין לרוב בטבעו ההדרגתי, ומוּנָע לעיתים קרובות על ידי מנהיגים שנבחרו באופן דמוקרטי המשתמשים בטקטיקות "הדרגתיות ולא מהפכניות", ובמנגנונים משפטיים שנראים לגיטימיים למטרות אנטי-דמוקרטיות.[2][3][4]

שחיקה דמוקרטית כרוכה בהיחלשות של מוסדות דמוקרטיים, כגון העברה שלווה של הכוח לממשלה הבאה, בחירות חופשיות והוגנות, או בפגיעה בזכויות אדם העומדות בבסיס הדמוקרטיה, במיוחד חופש הביטוי.[5]

בשנים האחרונות קיימת מגמת נסיגה בדמוקרטיה: חוקרים מראים כי מספר המדינות הדמוקרטיות בעולם נמצא בירידה, עם עלייה במספר המשטרים האוטוריטריים.[6] על פי דו"ח מדד החופש העולמי לשנת 2025 קיימת מגמה בה מנהיגים שנבחרו באופן דמוקרטי במדינות דמוקרטיות נוקטים בפעולות שמטרתן להחליש מוסדות שמסורתית נועדו לרסן את כוחם.[7] במדינות רבות ישנה מגמה של הגבלת חופש העיתונות,[8] של החלשת מוסדות דמוקרטיים כמו בתי משפט ומערכות בחירות[9] ושל שחיקה בזכויות אדם.[10] כן קיימת מגמת התחזקות של מנהיגים ומפלגות פופוליסטיות המערערים על עקרונות דמוקרטיים בסיסיים.[11] גם האתגר הטכנולוגי החדש מולו ניצבות דמוקרטיות – השימוש ברשתות חברתיות ובמידע מוטעה, מחזק את מגמת הנסיגה הדמוקרטית הקיימת בעולם.[12]

מאפייני השחיקה הדמוקרטית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מנהיגים המובילים תהליכי שחיקה דמוקרטית נוטים לאמץ שיטת פעולה דומה. מאפייני השחיקה הדמוקרטית:[13][14][15][16][17]

תהליך הדרגתי במסווה חוקי

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מנהיגים הפועלים לשחיקה של הדמוקרטיה נוקטים בשיטות פעולה שנדמות במבט ראשון כלגיטימיות ואף חוקיות. מדובר בתהליך איטי שמתמשך לאורך זמן, ואשר כל צעד בודד בו אינו נתפס כאיום מהותי, אך הצטברותם יוצרת פגיעה עמוקה בדמוקרטיה. ממשלות שנבחרו באופן דמוקרטי משתמשות במנדט שקיבלו כדי לקדם מהלכים אשר מחלישים את יסודות המשטר הדמוקרטי. פעמים רבות נעשה שימוש בכלים שלטוניים וחוקתיים כדי להלבין פעולות אנטי-דמוקרטיות. במקום הפעלת כוח ישיר, מובילים המנהיגים שינויים חוקתיים וחוקיים הנראים כלפי חוץ כהתנהלות רגילה, מה שמקשה על הציבור לזהות את הסכנה.

החלשת איזונים ובלמים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחת הדרכים המרכזיות לשחיקת הדמוקרטיה היא פגיעה במערכת הבלמים והאיזונים, ובמיוחד במערכת המשפט. מתקפות ממושכות על עצמאות בתי המשפט, ניסיון להחליש את בית המשפט העליון ושיבוש עבודתם של גופי ביקורת יוצרים סביבה שלטונית שבה פוחתת יכולת הפיקוח והאכיפה על פעולות השלטון. מבוצעים גם שינויים מבניים ומוסדיים, לעיתים בלתי הפיכים, שמטרתם לבצר את השליטה הפוליטית לאורך זמן. בתוך כך, נפגעים תהליכי הבחירות: הרגולציה על המועמדים משתנה, מתבצעות מניפולציות בחוקי הבחירות, מועמדי אופוזיציה מודרים או נרדפים, ומשאבי המדינה מופנים לטובת מועמדי השלטון, מה שמערער את התחרות ההוגנת.

פגיעה בזכויות פרט ובחופש הביטוי

[עריכת קוד מקור | עריכה]

זכויות פרט בסיסיות וחירויות אזרח נפגעות בהדרגה כחלק מהתהליך. חופש הביטוי מוגבל על ידי חקיקה שמונעת ביקורת, חופש ההתאגדות מצומצם באמצעות רגולציות מגבילות, והעיתונות, שמהווה מרכיב קריטי בדמוקרטיה, מאבדת את עצמאותה בשל מעורבות גוברת של השלטון. התקשורת מוצאת את עצמה תחת פיקוח פוליטי, תוך מינוי מקורבים למוסדות רגולטוריים וניסיון לדחוק החוצה קולות ביקורתיים. גופי ביטחון, משטרה ושירותי מודיעין, שבעבר תפקדו כגופים עצמאיים, מנוצלים לרדיפת גורמים פוליטיים. המינויים בהם נעשים על בסיס נאמנות אישית, וקיים שימוש גובר במעקב ומניפולציה לצרכים פוליטיים.

פוליטיזציה של מוסדות המדינה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

חלק בלתי נפרד מהשחיקה הדמוקרטית הוא תהליך פוליטיזציה נרחב של מוסדות המדינה. מינויים לתפקידים בכירים מתבצעים לא לפי קריטריונים מקצועיים אלא לפי נאמנות לשלטון. שירות המדינה, מערכת המשפט, מוסדות תרבות, תקשורת ואף מוסדות אקדמיים עוברים שינוי עמוק שמחליש את עצמאותם. אנשי מקצוע ותיקים ואובייקטיביים מודרים או מפוטרים, ובמקומם מוצבים נאמנים חסרי ניסיון רלוונטי. בכך נפגעת לא רק האיכות המוסדית, אלא גם אמון הציבור באותם גופים. האופוזיציה נרדפת באופן שיטתי, לעיתים תוך הפעלת הליכים משפטיים מפוקפקים, במטרה להחליש את יכולתה לאתגר את השלטון ולהוות אלטרנטיבה.

ניצול משברים להצדקת סמכויות חריגות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

משברים, ובעיקר ביטחוניים או כלכליים, מנוצלים לעיתים קרובות כדי לבסס שלטון ריכוזי ולצמצם את הביקורת. באמצעות יצירת תחושת חירום תמידית, מציגים את מבקרי השלטון כבלתי נאמנים או אף בוגדניים. תומכי הדמוקרטיה מוצגים בציבור על ידי השלטון כאליטה מנותקת שאינה מבינה את צורכי העם. במקביל, השלטון מרחיב את סמכויותיו בשם הביטחון הלאומי או היציבות החברתית, תוך דחיקת המוסדות שנועדו לשמור על האיזון. כך נפגעים מנגנוני התיקון העצמי של הדמוקרטיה: נשחקות נורמות של שקיפות, יושרה ואחריותיות, שלטון החוק מתערער, והשתתפות הציבור בהליך הדמוקרטי מידלדלת. בסופו של דבר, המערכת מאבדת את יכולתה לבקר את עצמה ולהשתקם מבפנים.

מושגים קשורים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקרן הבין-לאומית למערכות בחירות (IFES) עושה הבחנה בין שחיקה דמוקרטית, התמוטטות דמוקרטית והעמקה אוטוקרטית. סטטוס הנסיגה הדמוקרטי אינו סטטי, ומדינות יכולות לנוע בין הקטגוריות הללו:[18]

שחיקה דמוקרטית: התדרדרות או חיסול בהנהגת המדינה של כל אחד מהמוסדות הפוליטיים המקיימים דמוקרטיה קיימת באופן בו האיום על הדמוקרטיה מוסווה. משל, בהונגריה (2010–2018), גאנה (מאז 2017), ברזיל (2018–2022), וישראל (מאז 2022).

התמוטטות דמוקרטית: שונה משחיקה בכך שהיא מהירה, רב-ממדית ודורסנית ולכן לרוב ברורה יותר. טקטיקות דומות הקיימות בשחיקה דמוקרטית, יכולות לשמש בהיקף רחב יותר או ביישום מהיר יותר, כגון סגירת כלי תקשורת עצמאיים, איסור פעילות של ארגוני חברה אזרחית או ניתוק מקורות המימון שלהם, או ביטול הרישום של מפלגות אופוזיציה. ייתכנו גם שינויים פתאומיים וחמורים יותר, למשל פירוק רשות שלמה או סילוק גורף של בעלי תפקידים מכהנים." על פי אקיארט ודסנאיק התאוששות דמוקרטית ממצב זה היא כמעט בלתי אפשרית שכן במדינות אלה קיים שיתוף פעולה הדוק בתחומים כלכליים, פוליטיים וצבאיים, היוצר מעין "אוטוקרטיה בע"מ". הם משתפים אסטרטגיות דיכוי, שליטה במידע (אינטרנט ריבוני, צנזורה), ועוקפים סנקציות מערביות.[19] למשל בטנזניה (מאז 2015), פולין (מאז 2016), טורקיה (מאז 2017), הונגריה (מאז 2018), אל סלבדור (מאז 2021) ותוניסיה (מאז 2021).

העמקה אוטוקרטית: יכולה להתרחש בעקבות שחיקה דמוקרטית ארוכת טווח או בעקבות התמוטטות דמוקרטית. מתרחשת במדינות שכבר נחשבות אוטוקרטיות, כאשר בעלי תפקידים מפתחים אסטרטגיות להישאר בשלטון תוך צמצום נוסף של אפשרויות להתעוררות דמוקרטית. מאמצים אלה יכולים לכלול שימוש בבתי משפט צבאיים למשפט אזרחים, כליאה בקנה מידה גדול של עיתונאים או דיכוי האופוזיציה בגלות. למשל בוונצואלה (במיוחד מאז 2013), קמבודיה (מאז 2018), ניקרגואה (במיוחד מאז 2018), בלארוס (מאז 2020), מיאנמר (מאז 2021) וסודאן (מאז 2021).

מושגים נוספים:

התאוששות דמוקרטית (Democratic Recovery): תהליך שבו מדינה מצליחה לבלום את הנסיגה הדמוקרטית ולהחזיר לעצמה מוסדות, נורמות ופרקטיקות דמוקרטיות לאחר תקופה של סמכותנות (ניתן להשתמש גם במושגים החזרה/היפוך של נסיגה דמוקרטית (Reversal of Democratic Backsliding או Bounce-back from Democratic Backsliding).

חוסן דמוקרטי (Democratic Resilience): יכולת לעמוד בפני שחיקה, לא בהכרח לחזור ממנה.

דרכים לעצירת מגמת הנסיגה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מול מגמת הנסיגה הדמוקרטית ברחבי העולם, נדרשת הפעלה של מגוון רחב של אסטרטגיות שמטרתן לבלום ואף להפוך את המגמה. דו"חות משנת 2024 של ה-Freedom House ו-BTI, מצביעים על הצורך בפעולה נחרצת במישורים שונים. מדד הטרנספורמציה של BTI ממליץ על חיזוק החברה האזרחית ותפקידה בהגנה על הדמוקרטיה, קידום ממשל תקין ברמה הלאומית והבין-לאומית, עידוד שיתוף פעולה בין-לאומי, ולמידה ממדינות שמגלות עמידות או שיפור דמוקרטי. זאת תוך שימת דגש על מאבק בשחיקת מוסדות מפקחים, על הגנה על זכויות פוליטיות וחופש ביטוי, ועל מאבק בשחיתות. ארגון Freedom House מדגיש את הצורך של גורמים שונים התומכים בדמוקרטיה, לעבוד יחד בהגנה עליה, ועל שימת לב וניצול הזדמנויות להתאוששות. הוא גם מציין את התפקיד הקריטי שיש לארגונים בין-לאומיים, לחברה אזרחית ולמגזר הפרטי תפקיד קריטי בשמירה על הדמוקרטיה.[20][21]

ה־IFES מתאר מודל תלת-שלבי לחיזור החוסן הדמוקרטי: שלב ההכנה – זיהוי איומים אפשריים, בניית איזונים ובלמים והיערכות מוקדמת. שלב התגובה – תגובה מהירה, גמישה וחסינה להתרחשויות בזמן אמת. ושלב ההתאוששות והשינוי – חיזוק נקודות תורפה שנחשפו, ביצוע רפורמות מבניות ושיפור החוסן לטווח הארוך.

זיהוי מוקדם של איומים על הדמוקרטיה ותגובה מהירה מגבירים את הסיכוי להתנגדות מוצלחת.[22]

אסטרטגיות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

שילוב כוחות בין פעולה אזרחית, מוסדית ובין-לאומית הוא המפתח לבלימת תהליך נסיגתה של הדמוקרטיה ולכינונה מחדש של מערכת שלטונית חופשית, שוויונית ויציבה.

מחאות המוניות וגיוס חברתי

[עריכת קוד מקור | עריכה]

התגייסות אזרחית רחבה, הכוללת קבוצות מגוונות באוכלוסייה מרכיב מרכזי בהגנה על הדמוקרטיה. שימוש במסרים רחבים ומאחדים, מתמקדים בכישלונות השלטון ובנושאים שחשובים לאזרחים (כגון מצב כלכלי ושחיתות), ומציגים חזון בטוח לעתיד.[23][24][25] כאשר אוכלוסייה רחבה מפגינה מחויבות לשלטון דמוקרטי, היא מעלה את העלות הפוליטית של פגיעה במוסדות הדמוקרטיים ומקשה על מקבלי ההחלטות להמשיך בנסיגה מהם. מחקרים מצביעים על כך שכאשר התמיכה הציבורית בדמוקרטיה גבוהה, הקושי לממש נסיגה דמוקרטית גדל.[26] קיימת חשיבות ליכולת של האזרחים להבחין בין סוגי משטרים שונים על סמך מדיניותם – הבנה זו תורמת לזיהוי מוקדם של איומים דמוקרטיים. כאשר קיימת אי-בהירות ביחס למהות המשטר, הציבור עלול שלא להגיב כראוי ולהחמיץ את ההזדמנות לבלום את התהליך[27] תגובה מהירה ועוצמתית יכולה להרתיע מנהיגים מלכרסם בנורמות ובמוסדות דמוקרטיים. העיתוי קריטי – בשלבים מוקדמים קיימות יותר הזדמנויות להגנה, אך גם יותר בלבול ופחות תמריצים לקואליציות רחבות.

תוכניות פעולה משותפות של גורמי האופוזיציה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

האופוזיציה צריכה לשים בצד מחלוקות פנימיות ולהתאחד סביב מטרה משותפת של שמירה על הדמוקרטיה. האופוזיציה צריכה לפעול תוך חשיבה אסטרטגית ולבחור בטקטיקות שיכולות לגייס תמיכה רחבה ולבודד את השלטון הפוגע בדמוקרטיה. עליה לזהות זירות פעולה אפקטיביות – מוסדיות, אלקטורליות ואזרחיות – ולרתום אותן למאבק דמוקרטי. בנוסף, חשוב לנצל סדקים פנימיים בקואליציה השלטת, לזהות נקודות תורפה ולפעול בעיתוי הנכון. לדוגמה, לעודד פילוגים בתוך מפלגת השלטון, והצטרפות של גורמים מתוכה לאופוזיציה. ניסיונות של מנהיג להאריך את כהונתו מעבר למגבלות החוקיות מהווים נקודת מפנה מרכזית להתנגדות. התאמה של מבני האופוזיציה ודרכי פעולתה למציאות הפוליטית המשתנה חיונית להגברת האפקטיביות שלה. בתוך כך, יש חשיבות לרפורמה פנימית הכוללת עדכון אידאולוגי, גיבוש מסרים ואלטרנטיבות קוהרנטיות, והיערכות ארגונית. כל אלה חיוניים כדי להתמודד עם משטרים אוטוריטריים שעושים שימוש במניפולציות תקשורתיות, קיטוב והפצת דיסאינפורמציה לשם החלשת היריב הפוליטי.[22][28][29][30][31]

דיווח תקשורתי חוקר

[עריכת קוד מקור | עריכה]

עיתונאים וגופי תקשורת עצמאיים ממלאים תפקיד חשוב בחשיפת שחיתות וביקורת על פעולות לא דמוקרטיות של השלטון. זוהי אסטרטגיה חיונית במיוחד נוכח ניסיונות שלטוניים להשתיק את התקשורת ולהפיץ מידע כוזב.[30] לשם עצירת מגמת הנסיגה הדמוקרטית, על העיתונות להכיר בכך שהתיווך שלה משפיע על תהליכים חברתיים עמוקים. מתפקידה להגדיר את "העם" באופן שמכבד את עקרונות הדמוקרטיה החוקתית, תוך הבנה שסובלנות אמיתית תלויה גם במידת הסובלנות של הדעות והמעשים עצמם. עליה להכיר בתפקידה הדמוקרטי ולסייע ביצירת רצון ציבורי משותף, תוך חיבור בין מידע לצעדים מעשיים, למשל הצגת השלכות מדיניות של אירועים או הצעות לפתרונות מבוססי עובדות. עליה להימנע מהעצמת רגשות עוינים שעלולים לשרת אג'נדות אנטי-דמוקרטיות. עליה לשים לב כיצד פרקטיקות כמו סיקור יתר של מועמדים פופוליסטיים או דגש מוגזם על שליליות חדשותית עלולים לתרום, גם אם לא במכוון, לשחיקה של יסודות הדמוקרטיה.[32] גם שיפור הגישה למידע עצמאי ומבוסס עובדות יכול לסייע.[33]

החלטות עצמאיות של בתי משפט

[עריכת קוד מקור | עריכה]

עצמאות מערכת המשפט היא קו הגנה משמעותי מפני פגיעה בדמוקרטיה. שופטים נדרשים להפעיל את סמכותם כדי לבלום ניסיונות פוליטיים לשנות את הליכי המינוי ולהחליש את האוטונומיה השיפוטית.[30]

בחירות מקומיות והשירות הציבורי

[עריכת קוד מקור | עריכה]

שימוש בבחירות ברמה המקומית ככלי לבניית כוח פוליטי מלמטה, בשילוב עם גיוס גורמים מתוך המערכת הבירוקרטית, עשויים להוות בסיס משמעותי להתנגדות למדיניות אנטי-דמוקרטית. השירות הציבורי צריך לפעול מתוך נאמנות לערכים דמוקרטיים, תוך חיזוק עצמאותם של עובדי ציבור, הכשרתם והטמעת ערכים של אתיקה, נאמנות לחוק ופיקוח פנימי.[34]

חיזוק מוסדות מרכזיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

יש לתת עדיפות לחיזוק מוקדם ויעיל של מוסדות כמו ועדות בחירות עצמאיות, מערכת משפט עצמאית, פרלמנט עצמאי, חוקה דמוקרטית, תקשורת חופשית, חברה אזרחית, אוניברסיטאות ומגזר עסקי עצמאי. נסיגה דמוקרטית כרוכה בהחלשת מוסדות אלה, והגנה עליהם יכולה לבלום את המגמה.[25][29]

תמיכה בין-לאומית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

שחקנים בין-לאומיים יכולים לחזק את החוסן הדמוקרטי דרך יצירת תמריצים וסנקציות, סולידריות בין-מדינתית, תמיכה במוסדות עצמאיים ופעולה דיפלומטית משולבת בזמן המתאים. הדבר כולל שיתוף פעולה בין דמוקרטיות במטרה להגן על נורמות ומוסדות אלה ולשמור על סדר בין-לאומי שבו דמוקרטיה ליברלית יכולה לשגשג. למידה מהשוואות בין-לאומיות: הכרה בדפוסי פעולה של משטרים לא דמוקרטיים והטמעת אסטרטגיות תקשורת, בניית בריתות וטכניקות קמפיין אפקטיביות מהקשרים אחרים, תורמות להתנגדות מוצלחת לנסיגה דמוקרטית. עם זאת, לעיתים קרובות שחקנים בין-לאומיים מאחרים להבין את תהליכי הנסיגה ולהגיב אליהם ביעילות.[4][35][36][37][38]

גורמים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

גורמים פוליטיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

גורם פוליטי מרכזי המניע את הגל השלישי הוא הפופוליזם ועלייתם של מנהיגים פופוליסטיים שלעיתים קרובות מאתגרים נורמות ומוסדות דמוקרטיים. פופוליסטים נוטים להציג את עצמם כמי שמייצגים את "העם האמיתי" נגד אליטה מושחתת, ובכך עלולים לערער את הלגיטימיות של תהליכים דמוקרטיים מבוססים. לעיתים קרובות הם תוקפים מוסדות עצמאיים כמו הרשות השופטת והתקשורת.[39][40]

הקצנה פוליטית, שבה חברות הופכות יותר ויותר מפולגות לאורך קווים מפלגתיים, מהווה גורם נוסף. קיטוב יכול להקל על מנהיגים להצדיק פעולות לא דמוקרטיות בשם ההגנה על הצד שלהם. העצמת כוחה של הרשות המבצעת, שבה מנהיגים מחלישים בכוונה את האיזונים והבלמים על כוחם, גם היא גורם מניע מרכזי.[2][41]

בנוסף, שינויים גאופוליטיים ותפקידם של שחקנים חיצוניים, כולל ירידה בתמיכה בקידום הדמוקרטיה מצד מעצמות עולמיות מרכזיות, משפיעים אף הם. סיום המלחמה הקרה ועלייתן של מעצמות אוטוקרטיות כמו רוסיה וסין תרמו גם הן למגמה זו.[42]

גורמים כלכליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

אי-שוויון כלכלי ממלא תפקיד משמעותי כגורם פוטנציאלי לשחיקה דמוקרטית. רמות גבוהות של אי-שוויון עלולות להוביל לחוסר שביעות רצון ציבורי ולנכונות לאמץ מנהיגים אנטי-דמוקרטיים. מחקרים אף מצביעים על כך שאי-שוויון בהכנסות הוא מנבא חזק לשחיקה דמוקרטית.[41][43][44] עם זאת, קיים דיון מתמשך לגבי הקשר הסיבתי בין התפתחות כלכלית לדמוקרטיזציה ולנסיגה דמוקרטית.[43]

קיפאון כלכלי, אבטלה ומשברים כלכליים משפיעים גם הם על אמון הציבור במערכות דמוקרטיות. קשיים כלכליים עלולים לגרום לאזרחים להתאכזב מיכולתה של הדמוקרטיה לספק תוצאות.[40][45]

גורמים חברתיים ותרבותיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

תקשורת באמצעות הרשתות החברתיות והפצת מידע מוטעה ממלאות תפקיד משמעותי בערעור תהליכים דמוקרטיים ואמון הציבור. הרשתות החברתיות יכולות להגביר קיטוב, ליצור תיבות תהודה, ולהקל על הפצת מידע מוטעה ודברי שטנה. למידע מוטעה יש השפעה על אמון הבוחרים ומעורבות אזרחית.[46][47][48][49]שלטון המוביל לנסיגה דמוקרטית עשוי ללבות פחדים בקרב תומכיו על פיהם מתנגדיו הם שחותרים תחת הדמוקרטיה, כדי שאלו ממצביעיו התומכים במשטר דמוקרטי ימשיכו לתמוך בשלטון. מצב זה עלול להוביל להסלמה.[50]

שינויים תרבותיים, פילוגים חברתיים ומעמדיים, ופוליטיקת זהויות, כולל תגובות שמרניות תרבותיות לשינויים חברתיים ועליית רגשות אנטי-מהגרים, משפיעים אף הם. גורמים אלה יכולים להיות מנוצלים על ידי מנהיגים פופוליסטיים כדי לגייס תמיכה בהם.[51][52][52]

גם שחיקה של נורמות דמוקרטיות, כגון סובלנות הדדית, התנהגות מכבדת לאחר, איפוק וריסון מוסדי, תורמת לנסיגה דמוקרטית. וכן ירידה באמון במומחים, בתקשורת או בפוליטיקאים. היחלשותם של כללי התנהגות לא כתובים אלה עלולה להפוך דמוקרטיות לפגיעות יותר.[53][54][55]

השלכות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

השפעה על זכויות אדם

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לנסיגה דמוקרטית יש השפעה שלילית חזקה על תנאי זכויות האדם, כולל חופש הביטוי, ההתאגדות וההתכנסות ועל בריאות הציבור. משטרים הנסוגים מדמוקרטיה נוטים לדכא חירויות אזרחיות, לפגוע במיעוטים ולערער את שלטון החוק. מגיני זכויות אדם הופכים פגיעים במיוחד. ירידה באיכות זכויות האדם מתרחשת אפילו עם ירידה קטנה יחסית במדד הדמוקרטיה. ככל שגודל הנסיגה הדמוקרטית גדול יותר, כך ההידרדרות בתנאי זכויות האדם משמעותית יותר.[36][56][57][58][59]

השפעה על קיטוב וחוסר יציבות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

נסיגה דמוקרטית לא רק מושפעת מקיטוב רגשי, אלא יכולה גם ליצור קיטוב רגשי חדש בעם סביב נושא הדמוקרטיה עצמה.[60] נסיגה דמוקרטית עלולה להוביל לחוסר יציבות פוליטית מוגברת, קיטוב ואי שקט חברתי. שחיקת מוסדות דמוקרטיים מחלישה את המנגנונים ליישוב סכסוכים בדרכי שלום ומובילה לירידה באמון הציבור.[61][62]

השפעה על יחסים בין-לאומיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

נסיגה דמוקרטית עלולה לערער את יציבות מדיניות החוץ של ממשלה ואת יחסיה עם מדינות אחרות ולפגוע בתדמיתה הבין-לאומית. יש הטוענים כי מנהיגים של דמוקרטיות נסוגות עלולים להיות מעורבים בהתנהגות מדיניות חוץ אגרסיבית יותר. בנוסף, עלולה להתרחש היחלשות של שיתוף פעולה בין-לאומי והסדר הבין-לאומי הליברלי.[63][64][65] קיים מאבק בין-לאומי בין דמוקרטיה לאוטוקרטיה. אוטוקרטים מקבלים סיוע גובר מאוטוקרטיות חזקות אחרות מה שמדלל את הלחץ הפוליטי שקהילת הדמוקרטיות יכולה להפעיל. קיימת התערבות זרה נרחבת ודיסאינפורמציה המשפיעות לא רק על מדינות שבריריות אלא גם על דמוקרטיות יציבות. זה יכול להוביל למתחים וחוסר אמון בין מדינות כאשר אחת נתפסת כמתערבת בענייניה הפנימיים של אחרת.[66]

השפעה כלכלית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לנסיגה דמוקרטית יכולות להיות השלכות כלכליות, כגון ירידה בהשקעות, עלייה בעלויות ההון ובריחת מוחות שעשויה לחייב חברות לשלם "פרמיית נסיגה" או לקבל כוח עבודה פחות מוכשר, ובכך לפגוע בביצועי החברה והכלכלה בטווח הארוך מדינות הנסוגות מדמוקרטיה עלולות לחוות פגיעה בדירוג האשראי שלהן. שחיקה של מוסדות דמוקרטיים מערערת את "היתרון הדמוקרטי" המאופיין באחריותיות אלקטורלית, איזונים ובלמים מוסדיים ומדיניות פרו-כלכלית ובכך מגדילה את הסבירות לפשיטת רגל. אי הודאות הקשורה לשחיקה של ערכים דמוקרטיים עלולה ליצור תנודתיות ועלויות הון גבוהות יותר לעסקים, כמו גם ללווים עירוניים וריבוניים.[67][68][69][70][71]

שכיחות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מכון V-Dem השוודי מפרסם את מדד "זני דמוקרטיה" שמודד את מצב הדמוקרטיה בעולם באמצעות מיקוד ב-7 סוגי דמוקרטיות. בשנת 2018 פרסם המכון את "דוח הדמוקרטיה" השנתי שלו, שהשתמש במעל 400 אינדיקטורים הנוגעים לדמוקרטיה, זכויות אדם, זכויות אזרח והסדרי חופש המבוססים על דרוגים של מעל 3,200 מומחים מ-180 מדינות. כ-50 מדדים מתארים רכיבים של דמוקרטיה כמו העצמת נשים, חופש ביטוי, בחירות הוגנות וחופשיות ועוד.[5] לפי הנתונים קיים גל של שחיקה דמוקרטית בעולם. המכון זיהה שחיקה דמוקרטית בהונדורס, ניקרגואה, רוסיה, ונצואלה, טורקיה ואוקראינה. כמו כן במהלך העשור השני של המאה ה-21 נצפו סימני התדרדרות ניכרים במדינות כמו ברזיל, הודו, ישראל וארצות הברית.[5]

דו"ח v-dem לשנת 2024 מצביע על נסיגה דמוקרטית ברחבי העולם. על פי הדו"ח, למרות שבשנת 2023 העולם מחולק כמעט באופן שווה בין דמוקרטיות (91 מדינות) לאוטוקרטיות (88 מדינות), 71% מאוכלוסיית העולם – 5.7 מיליארד בני אדם – חיים תחת משטרים אוטוקרטיים – עלייה משמעותית בהשוואה לעשור קודם, אז רק 48% מהאוכלוסייה חיה תחת משטרים אלו. הדו"ח מציין כי ממשלות משתמשות יותר ויותר בצנזורה של תוכן פוליטי ברשתות חברתיות, בהפסקות אינטרנט ובהפצת מידע כוזב כדי לשלוט בזרימת המידע ומדגיש את הפוטנציאל להמשך הנסיגה הדמוקרטית בעולם.[72]

ב-2019, ציין הארגון האמריקאי "Freedom House" (אנ'), המפרסם את דו"ח החירות השנתי כי שחיקה דמוקרטית באה לידי ביטוי במגוון של מדינות ואזורים ברחבי העולם. מחקרים מדעיים שנערכו בעשור השני של המאה ה-21, הצביעו על שחיקה דמוקרטית בהונגריה, פולין, צ'כיה,[73] טורקיה,[74][75] ונצואלה ומדינות נוספות.[76] בשנים 2017 ו-2019, מדעני מדינה ציינו כי ארצות הברית נמצאת בסכנה של שחיקה דמוקרטית. גם הדו"ח של Freedom House לשנת 2024 מציג תמונה על פיה קיימת היחלשות של הדמוקרטיה ברחבי העולם.

גם הדו"ח של קרן ברטלסמן ממרץ 2024, מצביע על נסיגה גלובלית בממשל דמוקרטי. על פי הדו"ח מספר האוטוקרטיות נמצא בעליה. נכון לשנת 2024 קיימות 74 אוטוקרטיות לעומת 63 דמוקרטיות בעולם. על פי הדו"ח, משנת 2022 עד 2024 הבחירות ב-25 מדינות היו פחות חופשיות והוגנות בהשוואה לעבר, וחופש הביטוי וחופש העיתונות הוגבלו ב-39 מדינות. כמעט שליש מתוך 137 המדינות שנבחנו מראות את הירידה הגדולה ביותר בהזדמנויות להשתתפות פוליטית שנרשמה אי פעם על ידי הדו"ח.

הדו"ח מציין כי במדינות רבות ברחבי העולם ישנה ירידה ביכולת הממשל לתפקד בצורה יעילה, שקופה וצודקת. גורמים כמו שחיתות, קיטוב פוליטי ובירוקרטיה לא יעילה מקשים על ממשלות לקבל החלטות נבונות, ליישם מדיניות יעילה, ולתת מענה הולם לצורכי האזרחים. כתוצאה מכך, אמון הציבור בממשל נפגע, הצמיחה הכלכלית מועכבת, והיציבות החברתית והפוליטית נחלשת. ריכוז הכוח בידי הנהגה צרה פוגע ביכולת לקבל החלטות מושכלות ולתת מענה יעיל לבעיות הציבור.[77]

מדינות בהן חלה נסיגה בדמוקרטיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי דו"ח ה"Freedom House" לשנת 2024 המדינות בהן חלה נסיגה בדמוקרטיה הן:

אמריקה:

  • גואטמלה: ניסיון ההפיכה לאחר ניצחונו של ברנרדו ארבלו בבחירות .
  • אקוודור: ירידה מ"חופשית" ל"חופשית חלקית" עקב אלימות קשה במהלך הבחירות, כולל רציחתם של מועמדים פוליטיים.
  • אל סלבדור: שינויים בחוקי הבחירות וריכוז כוח בידי הנשיא נאיב בוקלה.

אסיה:

  • קמבודיה: מניעת השתתפותה של מפלגת האופוזיציה העיקרית בבחירות.
  • תאילנד: עלייה מ"לא חופשית" ל"חופשית חלקית". חששות לגבי עתיד הדמוקרטיה עקב התערבות של גורמים לא נבחרים בתהליך הרכבת הממשלה.
  • מיאנמר: המשך הידרדרות החופש תחת שלטון החונטה הצבאית.
  • הונג קונג: המשך הידרדרות החופש תחת שלטון סין .
  • טיבט: המשך דיכוי תרבותי ופוליטי מצד סין.

אפריקה:

  • ניז'ר: ירידה חדה בחופש בעקבות ההפיכה הצבאית.
  • בורקינה פאסו: המשך הידרדרות החופש תחת שלטון החונטה הצבאית.
  • מאלי: דחיית בחירות והמשך הידרדרות החופש תחת שלטון החונטה הצבאית.
  • סודן: המשך הידרדרות החופש וסכסוך אלים בין פלגים צבאיים יריבים.
  • גבון: ירידה בחופש בעקבות הפיכה צבאית.
  • זימבבואה: בחירות פגומות ודיכוי האופוזיציה.

אירופה:

  • פולין: ניצחון האופוזיציה בבחירות, אך ירידה בציון החופש עקב מניפולציות של המפלגה השלטת.
  • טורקיה: המשך הידרדרות החופש תחת שלטון ארדואן.
  • רוסיה: המשך הידרדרות החופש והחמרת הדיכוי הפוליטי .
  • אזרבייג'ן: ירידה חדה בחופש בעקבות ההשתלטות על נגורנו-קרבאך.

מזרח תיכון:

  • ישראל: מגמות של פגיעה בזכויות אדם, בשלטון החוק ובאיזון בין רשויות השלטון.
  • רצועת עזה: המשך הידרדרות החופש תחת שלטון חמאס.

ישראל

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדדים המודדים את איכות הדמוקרטיות בעולם מצביעים על נסיגה דמוקרטית בישראל:[15]

לפי מדד "זני דמוקרטיה" של מכון V-Dem השוודי במהלך העשור השני של המאה ה-21 נצפו סימני התדרדרות ניכרים ישראל.[5] משנת 1966 עד שנת 2024 דורגה ישראל כדמוקרטיה ליברלית. בשנת 2024 הורדה ישראל במדד והוגדרה שוב כדמוקרטיה אלקטורלית בעקבות קידום המהפכה המשפטית ומתקפות שרי הממשלה על מערכת המשפט.[78]

לפי ארגון "Freedom House" ישראל נמצאת זה מכבר בתהליך של שחיקה דמוקרטית. בדו"ח הארגון לשנת 2020 צוין כי מאז שבנימין נתניהו התמנה בשנית לראשות הממשלה בשנת 2009, כחלוצו של גל "לאומנות ושוביניזם פופוליסטי", הוא נקט במדיניות של הרחבת התנחלויות, מנע את כניסתם של פעילים זרים המתנגדים למדיניות ישראל בשטחים וקידם את חקיקת חוק הלאום. "נטייתו האנטי-דמוקרטית" של נתניהו, לטענת הארגון, התעצמה משהועמדה כהונתו בסכנה, והתבטאה בסירובו לפנות את כיסאו ובהגשתו בקשת חסינות מפני העמדה לדין. בין השנים 2010–2020, מדינת ישראל ירדה שש נקודות (מתוך 100 אפשריות) במדד החירות העולמי, דבר המהווה "ירידה גדולה באופן יוצא דופן עבור דמוקרטיה מבוססת" לפי הודעת הארגון.[79]

את הירידה בציון של הדמוקרטיה הישראלית מ-80 בשנת 2017 ל-76 בשנת 2020 במדד של ה-"Freedom House", הארגון מנמק את הירידה במדיניות המונעת מפעילים פרו-פלסטינים להיכנס לישראל, בחקיקה המנסה להגביל את פעילותם של ארגונים כמו בצלם, שלום עכשיו ושוברים שתיקה. בחוק הלאום שלפי טענת מתנגדיו מכשיר בחוק אפליה לטובת יהודים בלבד, המשך כהונתו של בנימין נתניהו כראש ממשלה חרף כתבי האישום נגדו, וכהונת ממשלת מעבר לאורך כמעט כל 2019 שהובילה למשבר הפוליטי בישראל.[80] בדו"ח לשנת 2024 הציון ירד ל-74 והוזכרה עליה באפליה מערכתית, הגבלות על זכויות אדם, ושחיתות פוליטית.[81]

לפי מדד הדמוקרטיה שעורכת קבוצת מחקר מטעם האקונומיסט, בין השנים 2009–2019 נרשמה עליה של כחצי נקודה (מתוך עשר אפשריות)[82] ומשנת 2022 קיימת מגמת ירידה. על פי מדד זה ישראל מוגדרת כדמוקרטיה פגומה.[83] בשנת 2021 קיבלה ישראל את הציון 7.97 (0.03 מלהיחשב כדמוקרטיה מלאה), ודורגה במקום ה-23, הגבוה בתולדותיה, בעיקר בזכות ממשלת בנט לפיד ששיתפה את הרשימה הערבית המאוחדת בקואליציה, צעד שהעלה את הציון בקטגוריות של שיפור תהליך הבחירות, פלורליזם ותפקוד מוסדות ממשלתיים. בשנת 2022, עם הקמת ממשלת ישראל השלושים ושבע בה לא חברה מפלגה ערבית, ירד הציון ל-7.93, השני בגובהו אי פעם. כמו כן הובע בדו"ח חשש מהניסיון להעביר בכנסת את פסקת ההתגברות, שעל פי האקונומיסט עלולה לסכן את חירויות האזרח בישראל.[84] בשנת 2023 ירד הציון ל-7.8.[85] על פי מדד זה ההיבטים החלשים ביותר של הדמוקרטיה בישראל הם חירויות הפרט והתרבות הפוליטית.[86]

מרכז מאקרו לכלכלה מדינית וקרן פרידריך אברט מקיימים מחקר על העמדות אישיות, לאומיות וחברתיות של הנוער בישראל. מחקר זה נערך אחת לשש שðים, החל משðת 1998. בין היתר המחקר שואל את צעירים יהודים וערבים מה חשיבות בהיותה של מדינת ישראל מדינה דמוקרטית. בקרב צעירים יהודים נתון זה עלה מ-88 אחוז בשנת 1998 ל-92 אחוז בשנת 2004 ומאז הוא בירידה – 86 אחוז בשנת 2016 ול-82 אחוז בשנת 2022. נתון זה נמוך יותר לעומת צעירים ערבים שאחוז התמיכה שלהם בישראל כמדינה דמוקרטית עלה מ-88% בשנת 2004, לרמות של 96 אחוז בשנת 2016 ואחר ל-93 אחוז בשנת 2022.[87]

המכון הישראלי לדמוקרטיה מצביע על נסיגה דמוקרטית הקיימת נכון ל-2024 אשר כוללת מספר מגמות: החלשת עצמאות מערכת המשפט, התנהלות ממשלתית המערערת את מעמדם של גורמי המקצוע, פוליטיזציה של מערכת החינוך ההשכלה הגבוהה והאקדמיה, צמצום של חופש הביטוי, פוליטיזציה בתחומים נרחבים, מהשירות הציבורי ועד האקדמיה, פוליטיזציה בהפעלת הכוח במיוחד בנוגע למדיניות המשטרה כלפי הפגנות, מינויים פוליטיים, ופיטורים ועזיבות של שומרי סף ובכירים בשירות הציבורי.[88][89]

מחקר השוואתי של בנבניסטי ופז, אשר משווה את מהלכי הקואליציה בישראל בשנים 2023–2024 למהלכים שהתרחשו בהונגריה ובפולין, מראה כי המהלכים להחלשת הדמוקרטיה בישראל הולכים ומתרחבים וכוללים תהליך רב-שלבי של שחיקת מוסדות ונורמות דמוקרטיות. מהמחקר עולה כי המהלכים להחלשת הדמוקרטיה בישראל מתקדמים במהירות ואף עולים על אלה שהתרחשו בהונגריה ובפולין. נעשתה השוואה בנוגע למספר מדדים. בכל המדדים נמצא דמיון רב בין שלוש המדינות:

  • שינוי דיני הבחירות – שינויים בשיטת הבחירות המיטיבים עם השלטון הקיים, הגבלת מעורבותם של בתי המשפט בבחירות.
  • פגיעה בעצמאות מערכת המשפט – שינוי שיטת מינוי נשיא בית המשפט העליון, שינוי שיטת מינוי השופטים, שינוי מגבלת הכהונה של שופטים, פוליטיזציה של מנגנון הגשת תלונות על השופטים, פגיעה בעצמאות מערכת התביעה.
  • פגיעה בעצמאות גופי ביטחון ואכיפת החוק – פוליטיזציה של גופים אלו.
  • פגיעה בעצמאות השירות הציבורי ובאיגודים מקצועיים – פוליטיזציה בשירות הציבורי, פגיעה בעצמאות הבנק המרכזי, פגיעה בחופש המקצועי של בעלי מקצועות חופשיים.
  • השתלטות על שוק התקשורת.
  • הצרת צעדיה של החברה האזרחית – סימון ותיוג של ארגוני חברה אזרחית, הידוק הפיקוח על ארגוני חברה אזרחית.
  • מהלכים לפגיעה בהשכלה הגבוהה ובמערכת החינוך – פגיעה בחופש האקדמי בבתי הספר ובמערכת ההשכלה, פוליטיזציה בהשכלה הגבוהה.
  • פגיעה בחופש הביטוי ובזכות ההפגנה – הרחבת ההגבלות על חופש הביטוי, פגיעה בחופש ההפגנה, הגבלות על חופש היצירה.
  • פגיעה בשוויון ובכבוד – פגיעה בשוויון מגדרי, פגיעה בלהט"ב.[15][90]

ההיסטוריון יובל נח הררי שותף לטענה לפיה ישראל נמצאת בתהליך של שחיקה דמוקרטית.[91][92] במאמר שפרסם במגזין הצרפתי "לה פואה" ("Le Point") בספטמבר 2018 טען כי ישראל נמצאת במגמה של "התנתקות מערכי היסוד של הדמוקרטיה הליברלית" ונהנית מאותן "השקפות לאומניות ואוטוריטריות" של הונגריה.[91] בציוץ ברשת החברתית טוויטר שפרסם ב-19 במרץ 2020, כינה את ישראל "הדיקטטורה הראשונה של נגיף הקורונה".[93] מספר ימים לאחר מכן, פרסם מאמר דעה על רקע התפרצות נגיף הקורונה בישראל ובו טען כי השחיקה הדמוקרטית בישראל מתבטאת ב"שיטת מצליח" ושכאשר אין ביקורת חריפה של אמצעי התקשורת, בג"ץ או חברי האופוזיציה על הצעדים האנטי-דמוקרטיים שהממשלה נוקטת, "ההפיכה מצליחה".[92]

יניב רוזנאי טוען כי ישראל היא מדינה ששחיקה דמוקרטית מתהווה בה. במאמר שפרסם באפריל 2018 הצביע רוזנאי על קווי דמיון משותפים בין התהליכים הפוליטיים המתרחשים בישראל, לבין תהליכי השחיקה הדמוקרטית המתבצעים בפולין, שנחשבת לקונצנזוס עולמי במונחים של שחיקה דמוקרטית בקרב קהילת מדעני המדינה.[94][95]

נוסף על כך, במהלך התפרצות נגיף הקורונה בישראל, פגעה ממשלת ישראל במספר זכויות יסוד באמצעות תקנות שעת חירום ולא בהליכי חקיקה תקינים, עניין שגרר ביקורת ציבורית. היועץ המשפטי לממשלה מצא לנכון להזכיר לממשלה שעליה לקדם הליכי חקיקה ולהגביל את ההסתייעות שלה בתקנות לשעת חירום.[96] תקנות לשעת חירום שאישרו לשב"כ, שימוש באמצעים טכנולוגיים לאיתור נשאי קורונה, הועברו ללא אישור מסודר וללא שמוצה הדיון בוועדת חוץ וביטחון.[97] עתירה בעניין הוגשה לבג"ץ אשר פסק שהממשלה אינה מוסמכת לאשר לשב"כ שימוש באמצעים שברשותו למטרה זו.[98]

הונגריה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעשור השני של המאה ה-21, נוצר קונצנזוס בקהילה המדעית כי חלק מהמדינות באזור מרכז ומזרח אירופה (CEE) עוברות שחיקה דמוקרטית, כשהבולטות ביותר מביניהן הן הונגריה ופולין.[76]

החל משנת 2010, הונגריה תחת הנהגתו של ויקטור אורבן תוארה כדוגמה לשחיקה דמוקרטית. אורבן החליש בצורה מובהקת את התקשורת ההונגרית (בחקיקה של חוקים המאפשרים קיומה של "תקשורת מאוזנת בלבד").

אורבן הקים מערכת בתי משפט חלופית בה שר המשפטים אחראי על מינוי וקידום השופטים וחוקק חוקים המעבירים לידיו סמכויות של הפרלמנט ההונגרי. הפגיעה בעצמאות מערכת המשפט באה לידי ביטוי גם בפוליטיזציה במינוי שופטים, במערכת התביעה ובמנגנון הגשת תלונות על השופטים, ובהורדת גיל הפרישה שהובילה לפרישה כפויה של שופטים רבים.[76][99][100][101]

בנוסף, מיד עם עלייתו לשלטון התרחש תהליך מהיר של פוליטיזציה של מינויים במנגנוני הביטחון תוך ביצוע שינויים מבניים והרחבת סמכויות. הנסיגה הדמוקרטית באה לידי ביטוי גם בשינויים בשיטת הבחירות המיטיבים עם השלטון הקיים, למשל דרך חלוקה מחדש של מחוזות בחירה, שינוי דרך חלוקת מושבי הפרלמנט, שינוי כללי הפעילות של מפלגות וחקיקה המאפשרת למפלגת השלטון להעביר חוקים באופן חופשי ללא אישור של מפלגות נוספות.[102] הפוליטיזציה באה לידי ביטוי גם בשרות הציבורי באמצעות מינויים פוליטיים. עצמאות הבנק המרכזי הוחלשה באמצעות חקיקה.

הפגיעה בארגוני חברה אזרחית נעשתה באמצעות סימון ותיוג, פגיעה כלכלית ופתיחה בחקירות נגדם. הנסיגה הדמוקרטית באה לידי ביטוי גם בפגיעה בחופש האקדמי – התערבות בתכנים אקדמיים ושינויים מבניים ותקציביים שהובילו לפוליטיזציה בהשכלה הגבוהה. בנוסף יש הרחבה של עבירות הקשורות לחופש ביטוי, נעשו תיקונים בחוקה להגבלת הפגנות והייתה אלימות נגד מפגינים וחברי אופוזיציה. חופש היצירה הוגבל על ידי חקיקה וחלוקת תקציבים סלקטיבית. הפגיעה בשוויון המגדרי נראית בהיעדר ייצוג והחלשת מוסדות לקידום נשים, היעדר ייצוג והחלשת מוסדות לקידום נשים ופגיעה בלהט"ב.[103] הממשלה ההונגרית דחתה בתוקף את הביקורת על היחלשות הדמוקרטיה.[104][105]

פולין

[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם עליית מפלגת "חוק וצדק" לשלטון ב-2015, החלו פיטורי בכירים במשטרה ובצבא, לצד שינויים ארגוניים, כחלק ממהלכים להחלשת האיזונים והבלמים במדינה.

הנציבות האירופית הצהירה בדצמבר 2017 כי בשנתיים הקודמות, אימץ המחוקק הפולני "13 חוקים המשנים את כל מבנה מערכת המשפט בפולין", עם "דפוס משותף" לפיו הרשות המבצעת והמחוקקת מאפשרות באופן שיטתי להתערב פוליטית בהרכב הרשות השופטת, בסמכויותיה, בהנהלתה ובתפקודה.[76][106] היה שינוי בשיטת מינוי נשיא בית המשפט העליון, פוליטיזציה במערכת התביעה ובמינוי שופטים והורדת גיל הפרישה שהובילה לפרישה כפויה של שופטים רבים. בנוסף הוקם מדור בבית המשפט העליון המוסמך להעמיד שופטים לדין משמעתי שמונו אליו שופטים המזוהים עם השלטון.

שינויים בשיטת הבחירות המיטיבים עם השלטון הקיים – חלוקה מחדש של מחוזות הבחירה, שינוי הרכב ועדת הבחירות הלאומית וניסיונות לשינוי דרך ההצבעה.

הגבלת מעורבותם של בתי המשפט בבחירות – הקמת לשכה חדשה בבית המשפט העליון שהוסמכה לדון בעתירות בענייני בחירות. כל השופטים בלשכה מונו על ידי מועצה ששולט בה הרוב בפרלמנט.

פגיעה בעצמאות מערכת המשפט – שינוי שיטת מינוי נשיא בית המשפט העליון, פוליטיזציה במינוי שופטים והורדת גיל הפרישה שהובילה לפרישה כפויה של שופטים רבים. הקמת מדור בבית המשפט העליון המוסמך להעמיד שופטים לדין משמעתי שמונו אליו שופטים המזוהים עם השלטון. פוליטיזציה במערכת התביעה.

פוליטזיציה באמצעות מינויי בכירים בשירות הציבורי ונגיד הבנק המרכזי, של התקשורת הציבורית ושל מוסדות תרבות.

דה-לגיטימציה מתמשכת לארגוני חברה אזרחית.

התערבות בתכנים אקדמיים, הגבלת חופש הביטוי באקדמיה והידוק הפיקוח.

הרחבת עבירות ביטוי והגבלת הפגנות.

היעדר ייצוג והחלשת מוסדות לקידום נשים, והרחבת ההגבלות על הפסקת היריון. פגיעה בלהט"ב.[107]

טורקיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

החל משנות ה-2000 המוקדמות ומאז בחירתו של רג'פ טאיפ ארדואן, טורקיה נחשבת לדוגמה נוספת לשחיקה דמוקרטית. ארדואן הואשם כאדם שביצר את שלטונו בסדרה של משאלי עם בהם הרחיב סמכויותיו וצמצם את החופש של יריביו הפוליטיים.[108] ארדואן ומפלגתו מצו"ף השתמשו במינויים ופיטורים, בשילוב חקירות נרחבות, כדי להחליש את הצבא והמשטרה, שהיו בעלי מעמד עצמאי.

ראו גם

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • Andersen, David. 2019. "Comparative Democratization and Democratic Backsliding: The Case for a Historical-Institutional Approach." Comparative Politics.
  • Cheeseman, Nic and Brian Klaas. 2018. How to Rig an Election. Yale University Press.
  • Foa, Roberto Stefan; Mounk, Yascha (2016). "The Danger of Deconsolidation: The Democratic Disconnect". Journal of Democracy. pp. 5–17. doi:10.1353/jod.2016.0049.
  • Klaas, Brian. 2016. The Despot's Accomplice: How the West is Aiding and Abetting the Decline of Democracy. Hurst.
  • Levitsky, Steven and Daniel Ziblatt. 2018. How Democracies Die. Crown.
  • Levitsky, Steven and Lucan Way. 2010. Competitive Authoritarianism: Hybrid Regimes after the Cold War. Cambridge University Press.
  • Waldner, David and Ellen Lust. 2018. "Unwelcome Change: Coming to Terms with Democratic Backsliding." Annual Review of Political Science.
  • Stephan Haggard and Robert Kaufman, Backsliding: Democratic Regress in the Contemporary World, Cambridge University Press, 2021, Elements in Political Economy, ISBN 978-1108958400. (באנגלית)

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ Walder, D. and Lust, E. (2018). "Unwelcome Change: Coming to Terms with Democratic Backsliding". Annual Review of Political Science. 21 (1): 93–113. doi:10.1146/annurev-polisci-050517-114628.{{cite journal}}: תחזוקה - ציטוט: multiple names: authors list (link)
  2. ^ 1 2 On Democratic Backsliding, Journal of Democracy (באנגלית אמריקאית)
  3. ^ Paths to Democratic Resilience in an Era of Backsliding: A Roadmap for the Democracy Support Community | IFES - The International Foundation for Electoral Systems, www.ifes.org (באנגלית)
  4. ^ 1 2 Sheri Berman, Stopping democratic backsliding, ‏2021-11-01 (באנגלית בריטית)
  5. ^ 1 2 3 4 Lindberg, Staffan I. "The Nature of Democratic Backsliding in Europe". Carnegie Europe, JULY 24, 2018
  6. ^ Democracy under Siege, Freedom House (באנגלית)
  7. ^ [https://freedomhouse.org/sites/default/files/2025-03/FITW_World2025digitalN.pdf FREEDOM IN THE WORLD 2025], freedom house
  8. ^ Index | RSF, rsf.org (באנגלית)
  9. ^ [https://www.v-dem.net/democracy_reports.html Democracy Report 2024: Democracy Winning and Losing at the Ballot]
  10. ^ Amnesty International Report 2020/21: The state of the world's human rights, Amnesty International, ‏2021-04-07 (באנגלית)
  11. ^ The Global State of Democracy 2019: Addressing the Ills, Reviving the Promise | International IDEA, www.idea.int (באנגלית)
  12. ^ Democracy Index 2020, Economist Intelligence Unit (באנגלית בריטית)
  13. ^ "How democratic backsliding happens". Democracy Digest. 21 בפברואר 2017. {{cite web}}: (עזרה)
  14. ^ Waldner, David; Lust, Ellen (2018-05-11). "Unwelcome Change: Coming to Terms with Democratic Backsliding". Annual Review of Political Science (באנגלית). 21 (1): 93–113. doi:10.1146/annurev-polisci-050517-114628. ISSN 1094-2939.
  15. ^ 1 2 3 עו"ד דפני בנבניסטי, עו"ד ספיר פז, המהלכים להחלשת הדמוקרטיה בישראל 2023–2024 בהשוואה להונגריה ופולין, באתר המכון הישראלי לדמוקרטיה, ‏27 במרץ 2025
  16. ^ Aziz Huq & Tom Ginsburg, How to lose a constitutional democracy, Vox (February 21, 2017).
  17. ^ מבט השוואתי: השתלטות על גופי ביטחון באמצעות מינויים ופיטורים, באתר www.idi.org.il, ‏2025-03
  18. ^ Defining Key Concepts | IFES - The International Foundation for Electoral Systems, www.ifes.org (באנגלית)
  19. ^ EBSCO Sign In, login.ebsco.com
  20. ^ The Mounting Damage of Flawed Elections and Armed Conflict, Freedom House (באנגלית)
  21. ^ Global Dashboard, BTI 2024 (באנגלית)
  22. ^ 1 2 Democratic decline a global phenomenon, even in wealthy nations | Cornell Chronicle, news.cornell.edu (באנגלית)
  23. ^ Larry Diamond, How to End the Democratic Recession: The Fight Against Autocracy Needs a New Playbook, Foreign Affairs 103, 2024-12, עמ' 126–140
  24. ^ From Crisis to Action: Turning the Tide on Democratic Erosion Through Organizing, Ash Center, ‏2025-02-27 (באנגלית אמריקאית)
  25. ^ 1 2 ספריית ויקיפדיה, באתר wikipedialibrary.wmflabs.org (באנגלית)
  26. ^ MARC S. JACOB, [https://ejpr.onlinelibrary.wiley.com/doi/pdfdirect/10.1111/1475-6765.12703 Citizen support for democracy, anti-pluralist parties in power and democratic backsliding], European Journal of Political Research, ‏2025
  27. ^ Caterina Chiopris, Monika Nalepa, Democratic Backsliding in Poland in Light of Rule of Law Accountability to the European Union, Emory Law Journal 73, 2024-05, עמ' 1291–1316
  28. ^ Sheri Berman, Stopping democratic backsliding, ‏2021-11-01 (באנגלית בריטית)
  29. ^ 1 2 Understanding and Responding to Global Democratic Backsliding, Carnegie Endowment for International Peace (באנגלית)
  30. ^ 1 2 3 ספריית ויקיפדיה, באתר wikipedialibrary.wmflabs.org (באנגלית)
  31. ^ ספריית ויקיפדיה, באתר wikipedialibrary.wmflabs.org (באנגלית)
  32. ^ Michael McDevitt, Journalism and Democratic Backsliding: Critical Realism as a Diagnostic and Prescription for Reform, Political Communication 39, 2022-07, עמ' 500–516 doi: 10.1080/10584609.2022.2045401
  33. ^ [https://onlinelibrary.wiley.com/doi/pdfdirect/10.1002/wmh3.558 Backsliding among indicators of democratic stability relevant to public health: Risks in OECD nations]
  34. ^ Kutsal Yesilkagit, Michael Bauer, B. Guy Peters, Jon Pierre, The Guardian State: Strengthening the public service against democratic backsliding, Public Administration Review 84, 2024-05, עמ' 414–425 doi: 10.1111/puar.13808
  35. ^ Getting Over the Third Wave, Journal of Democracy (באנגלית אמריקאית)
  36. ^ 1 2 Democratic backsliding, www.carnegiecouncil.org (באנגלית אמריקאית)
  37. ^ From Crisis to Action: Turning the Tide on Democratic Erosion Through Organizing, Ash Center, ‏2025-02-27 (באנגלית אמריקאית)
  38. ^ Democratic backsliding, www.carnegiecouncil.org (באנגלית אמריקאית)
  39. ^ Getting Over the Third Wave, Journal of Democracy (באנגלית אמריקאית)
  40. ^ 1 2 Understanding and Responding to Global Democratic Backsliding, Carnegie Endowment for International Peace (באנגלית)
  41. ^ 1 2 Challenges to Democracy | Daniel Ziblatt, dziblatt.scholars.harvard.edu (באנגלית)
  42. ^ David J. Samuels, The International Context of Democratic Backsliding: Rethinking the Role of Third Wave “Prodemocracy” Global Actors, APSA, ‏29.9.23
  43. ^ 1 2 Income inequality has led to an erosion of democracy in countries around the world | The University of Chicago Division of the Social Sciences, socialsciences.uchicago.edu (באנגלית)
  44. ^ Eli G. Rau, Susan Stokes, Income inequality and the erosion of democracy in the twenty-first century, Proceedings of the National Academy of Sciences 122, 2025-01-07, עמ' e2422543121 doi: 10.1073/pnas.2422543121
  45. ^ Samuel P. Huntington, Democracy's Third Wave, journal of demoracy
  46. ^ Misinformation is eroding the public’s confidence in democracy, Brookings (באנגלית אמריקאית)
  47. ^ Social Media and the Spreading of Disinformation. The Influence of the Digital Age and How Media is Aiding the Spread of Disinformation. - Democratic Erosion, democratic-erosion.org, ‏2023-11-20 (באנגלית אמריקאית)
  48. ^ The Role of Social Media in Democracy - Democratic Erosion, democratic-erosion.org, ‏2021-12-09 (באנגלית אמריקאית)
  49. ^ Bolane Olaniran, Indi Williams, Social Media Effects: Hijacking Democracy and Civility in Civic Engagement, Cham: Springer International Publishing, 2020, עמ' 77–94, ISBN 978-3-030-36524-0. (באנגלית)
  50. ^ [https://assets-eu.researchsquare.com/files/rs-1766479/v1_covered.pdf?c=1656528143 The Subversion Dilemma: Why Voters Who Cherish Democracy Participate in Democratic Backsliding]
  51. ^ Democracy in the Shadow of the Global Rise in Authoritarian Populism, www.hks.harvard.edu, ‏2025-02-06 (באנגלית)
  52. ^ 1 2 Democracy in Crisis, Freedom House (באנגלית)
  53. ^ Ryan Pevnick, Democratic Stability and Backsliding, Political Philosophy 1, 2024-11-12 doi: 10.16995/pp.17029
  54. ^ Laws, Norms, and Democratic Backsliding, CFR Education from the Council on Foreign Relations, ‏2023-05-05 (באנגלית)
  55. ^ [https://onlinelibrary.wiley.com/doi/pdfdirect/10.1002/ffo2.180 Restoring democratic stability: A backcasting wheel approach]
  56. ^ Bimal Adhikari, Jeffrey King, Amanda Murdie, Examining the effects of democratic backsliding on human rights conditions, Journal of Human Rights 23, 2024-08, עמ' 267–282 doi: 10.1080/14754835.2023.2295878
  57. ^ Global Challenges - The Uncertain Future of Human Rights, Global Challenges, ‏2022-03-30 (באנגלית בריטית)
  58. ^ Human Rights Defenders in the Crossfire of Democratic Backsliding, The Fletcher Forum of World Affairs, ‏2024-11-22 (באנגלית אמריקאית)
  59. ^ [https://onlinelibrary.wiley.com/doi/pdfdirect/10.1002/wmh3.558 Backsliding among indicators of democratic stability relevant to public health: Risks in OECD nations]
  60. ^ Theresa Gessler, Natasha Wunsch, A new regime divide? Democratic backsliding, attitudes towards democracy and affective polarization, European Journal of Political Research n/a doi: 10.1111/1475-6765.12751
  61. ^ Political Violence and Democratic Backsliding, WZB (באנגלית)
  62. ^ Marina Milic, Democratic decline continued to dominate globally in 2023, study reveals, Democracy Without Borders, ‏2024-09-26 (באנגלית אמריקאית)
  63. ^ Andrea Kendall-Taylor, How Democracy’s Decline Would Undermine the International Order, 2016-07-15
  64. ^ Democratic Backsliding and Foreign Policy - IGCC, https://ucigcc.org/ (באנגלית אמריקאית)
  65. ^ Benjamin J. Appel, Sarah E. Croco, [https://www.ucigcc.org/wp-content/uploads/2024/05/Appel_working-paper_final.pdf Democratic Backsliding and Foreign Policy], IGCC, ‏MAY 2024
  66. ^ Anna M. Meyerrose, [https://annameyerrose.com/wp-content/uploads/2024/01/meyerrose2020.pdf The Unintended Consequences of Democracy Promotion: International Organizations and Democratic Backsliding]
  67. ^ Seong Hun Yoo, Economic costs of democratic backsliding: how does democratic backsliding affect sovereign bond ratings?, Socio-Economic Review, 2025-03-21, עמ' mwaf016 doi: 10.1093/ser/mwaf016
  68. ^ Democratic erosion causes economic decline. Here are the 7 kinds of business at highest risk., Brookings (באנגלית אמריקאית)
  69. ^ [https://statesunited.org/wp-content/uploads/2023/07/THE-FINANCIAL.pdf THE FINANCIAL AND ECONOMIC DANGERS OF DEMOCRATIC BACKSLIDING]
  70. ^ Guy Schleffer, The Political Effects of Social Media Platforms on Different Regime Types, Texas National Security Review, ‏2021-07-01 (באנגלית אמריקאית)
  71. ^ [https://s3.amazonaws.com/edu.psu.libraries.scholarsphere-prod/store/d211d1894bb6f81c3c0639e253b20778.pdf?response-content-disposition=inline%3B%20filename%3D%22NelsonWitko.JOP.Final.Upload.pdf%22%3B%20filename*%3DUTF-8NelsonWitko.JOP.Final.Upload.pdf&X-Amz-Algorithm=AWS4-HMAC-SHA256&X-Amz-Credential=AKIAUNVJ736SYTXKYJG7%2F20250419%2Fus-east-1%2Fs3%2Faws4_request&X-Amz-Date=20250419T173642Z&X-Amz-Expires=6&X-Amz-SignedHeaders=host&X-Amz-Signature=507a0c16029eb70fd010f62a5d61c66da1eac9882f1644fcc56579340cd5ddb0 The Economic Costs of Democratic Backsliding? Backsliding and State Location Preferences of U.S. Job-seekers]
  72. ^ democracy report 2024. democracy winning and losing at the ballot, v-dem institute
  73. ^ Seán Hanley & Milada Anna Vachudova (2018). "Understanding the illiberal turn: democratic backsliding in the Czech Republic". East European Politics. 34 (3): 276–296. doi:10.1080/21599165.2018.1493457.
  74. ^ Cemal Burak Tansel (2018). "Authoritarian Neoliberalism and Democratic Backsliding in Turkey: Beyond the Narratives of Progress". South European Society and Politics. 23 (2): 197–217. doi:10.1080/13608746.2018.1479945.
  75. ^ Kadir Akyuz & Steve Hess (2018). "Turkey Looks East: International Leverage and Democratic Backsliding in a Hybrid Regime". Mediterranean Quarterly. pp. 1–26. doi:10.1215/10474552-6898075.
  76. ^ 1 2 3 4 Licia Cianetti, James Dawson & Seán Hanley (2018). "Rethinking "democratic backsliding" in Central and Eastern Europe – looking beyond Hungary and Poland". East European Politics. 34 (3): 243–256. doi:10.1080/21599165.2018.1491401. Over the past decade, a scholarly consensus has emerged that that democracy in Central and Eastern Europe (CEE) is deteriorating, a trend often subsumed under the label 'backsliding'. ... the new dynamics of backsliding are best illustrated by the one-time democratic front-runners Hungary and Poland.{{cite journal}}: תחזוקה - ציטוט: שימוש בפרמטר authors (link)
  77. ^ Democracies under threat around the globe – DW – 03/19/2024, dw.com (באנגלית)
  78. ^ לראשונה מזה 50 שנה: ישראל כבר לא מוגדרת כ"דמוקרטיה ליברלית", באתר ישראל היום, 20 במרץ 2024
  79. ^ דו"ח החירות בעולם של ארגון "Freedom House" לשנת 2020
  80. ^ ישראל,, באתר Freedom House
  81. ^ Freedom in the World 2024-ISRAEL
  82. ^ The Economist Intelligence Unit, Democracy Index 2019
  83. ^ נטע בר, מדד הדמוקרטיה העולמי: ישראל יורדת בשישה מקומות, באתר ישראל היום, 2 בפברואר 2023
  84. ^ אתר למנויים בלבד אקונומיסט והארץ, מדד הדמוקרטיה של אקונומיסט לשנת 2022: ישראל בירידה ונותרה "דמוקרטיה פגומה", באתר הארץ, 2 בפברואר 2023
  85. ^ Democracy index, 2023
  86. ^ מדד הדמוקרטיה של האקונומיסט | EIU Democracy Index, באתר המכון למחשבה ישראלית
  87. ^ [1]
  88. ^ תהליכי החלשת הדמוקרטיה: תמונת מצב בתום מושב החורף של הכנסת, אפריל 2024, באתר www.idi.org.il, ‏2024-09
  89. ^ המהלכים להחלשת הדמוקרטיה 2024, באתר www.idi.org.il
  90. ^ צבי זרחיה, ההפיכה על טורבו - כבר עוקפת בסיבוב את הונגריה ופולין, באתר כלכליסט, 27 במרץ 2025
  91. ^ 1 2 אתר למנויים בלבד רוני בר, יובל נח הררי: "ממשלת נתניהו מתנתקת מערכי היסוד של הדמוקרטיה הליברלית", באתר הארץ, 20 בספטמבר 2018
  92. ^ 1 2 יובל נח הררי, כן, כך נראה ניסיון הפיכה, באתר ynet, 22 במרץ 2020
  93. ^ אתר למנויים בלבד רותה קופפר, "משהו מסריח קורה": מה גרם לפרופ' יובל נח הררי לשוב לאור הזרקורים, נחוש ולוחמני במיוחד?, באתר TheMarker‏, 15 באפריל 2020
  94. ^ Roznai, Yaniv (2018-04-27). "Israel – A Crisis of Liberal Democracy?".
  95. ^ שתי דקות על פופוליזם ושחיקת הדמוקרטיה, בביצוע פרופ' יניב רוזנאי, סרטון באתר יוטיוב
  96. ^ טובה צימוקי, מנדלבליט לממשלה: להגביל את השימוש בתקנות חירום, באתר ynet, 5 באפריל 2020
  97. ^ אריק בנדר, ‏גנץ: "תקנות המעקב אושרו במחטף"; נתניהו: "דוחה את הטענות על הסף", באתר מעריב אונליין, 17 במרץ 2020
  98. ^ בג"ץ 2109/20 עו"ד שחר בן מאיר ואחרים נ' ראש הממשלה ואחרים, ניתן ב־26 באפריל 2020
  99. ^ Kingsley, Patrick (2018-02-10). "As West Fears the Rise of Autocrats, Hungary Shows What's Possible". The New York Times (באנגלית אמריקאית). ISSN 0362-4331. נבדק ב-2019-05-27.
  100. ^ Bozóki, András; Hegedűs, Dániel (2018-10-03). "An externally constrained hybrid regime: Hungary in the European Union". Democratization. 25 (7): 1173–1189. doi:10.1080/13510347.2018.1455664. ISSN 1351-0347.
  101. ^ Bogaards, Matthijs (2018-11-17). "De-democratization in Hungary: diffusely defective democracy". Democratization. 25 (8): 1481–1499. doi:10.1080/13510347.2018.1485015. ISSN 1351-0347.
  102. ^ מערכת שקוף, כך חיסל אורבן את הדמוקרטיה הליברלית ההונגרית, באתר שקוף, ‏2020-01-06
  103. ^ תמונת הנסיגה הדמוקרטית: טבלת השוואה בין הרפורמות להחלשת הדמוקרטיה בפולין ובהונגריה לבין הרפורמות שקודמו בישראל בשנים 2023–2024 – עיקרי המהלכים.pdf, באתר Google Docs
  104. ^ "Hungary's Orban defies foreign criticism over laws". BBC News. 14 במרץ 2013. {{cite news}}: (עזרה)
  105. ^ Keszthelyi, Christian (15 באפריל 2016). "Szijjártó: Freedom House criticism of Hungary is 'nonsense'". Budapest Business Journal. {{cite web}}: (עזרה)
  106. ^ Kelemen, R. Daniel (2019-09-08). The European Union's Authoritarian Equilibrium (באנגלית). Rochester, NY. SSRN 3450716.
  107. ^ תמונת הנסיגה הדמוקרטית: טבלת השוואה בין הרפורמות להחלשת הדמוקרטיה בפולין ובהונגריה לבין הרפורמות שקודמו בישראל בשנים 2023–2024 – עיקרי המהלכים.pdf, באתר Google Docs
  108. ^ Bennhold, Katrin; Gall, Carlotta (2018-09-26). "Turkey's Erdogan Changes His Tune, Seeking Support and Cooperation in Germany". The New York Times (באנגלית אמריקאית). ISSN 0362-4331. נבדק ב-2019-05-27.
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=שחיקה_דמוקרטית&oldid=40897439"