פורטל:היסטוריה/היסטוריון נבחר/5
אברהם גרוסמן (נולד ב-10 במרץ 1936) הוא פרופסור אמריטוס בחוג להיסטוריה של עם ישראל באוניברסיטה העברית בירושלים, חבר האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים משנת 1999 וזוכה פרס ישראל בחקר ההיסטוריה היהודית לשנת 2003.
גרוסמן ישב במערכות כתבי העת ציון וקתדרה, כיהן כראש ועדת הפרסומים של מרכז זלמן שזר וכראש מכון בן-צבי לחקר קהילות ישראל במזרח, היה חבר בהנהלות ומועצות של הארכיון המרכזי לחקר תולדות העם היהודי, החברה ההיסטורית הישראלית, מועצת הארכיונים העליונה של משרד ראש הממשלה, מכון דינור לחקר תולדות עם ישראל, המרכז לחקר תולדות ארץ ישראל ויישובה של יד יצחק בן-צבי. מחקריו של אברהם גרוסמן עוסקים בארבעה נושאים: האחד הוא מעמדה של האשה היהודיה בימי הביניים. השני הוא תולדותיהם של חכמי ישראל הגדולים בימי הביניים במאות ה-13-11. התחום השלישי הוא ריבוד חברתי ושכבות בחברה היהודית באירופה ובארצות האסלאם בימי הביניים. הרביעי הוא ראשית הגולה בבבל בימי הביניים. במחקריו השונים גרוסמן עושה שימוש בחומר מרובה שהיה טמון בכתבי יד, ומתאר מחדש עובדות יסוד בחיים החברתיים והרוחניים של קהילות ישראל השונות בימי הביניים. הוא סוקר את ההתרחשויות ההיסטוריות בפרספקטיבה רחבה, תוך השוואה להתפתחויות מקבילות בחברות הנוצריות והמוסלמיות שסבבו את היהודים.
