פורטל:תולדות עם ישראל/היום בתולדות עם ישראל/ה' בחשוון

ה' בחשוון תש"י, 28 באוקטובר 1949, הרב ששון כדורי, ראש קהילת יהודי בגדאד שלח אגרת חשאית אל סגן ראש הממשלה ושר הפנים העיראקי, ובה בקשה לשמור על מעמדם החוקי של היהודים, ולהגן על ביטחונם ושלומם, אשר התערערו בידי זרועות השלטון של המדינה ועקב פעולותיהם האלימות של אזרחים. מעמדם של היהודים בעיראק, כ-87,488 נפש בשנת 1920, כאשר החל בה המנדט הבריטי, היה שווה לשאר התושבים. אולם משנת 1933, במקביל ובהשפעת עליית הנאצים לשלטון בגרמניה, החלה תעמולהאנטישמית ואנטי-ציונית במדינה והתנכלויות לרכושם, ששיאן בפרעות פרהוד ב-1941 ובאתרים נוספים. שליחי היישוב הגיעו לעיראק במחתרת, ופעלו להבטחת ביטחונם של היהודים, ולהעלאתם לארץ ישראל בין השנים 1941-1951. אירועי כ"ט בנובמבר ומלחמת העצמאות בשנים 1949-1948, השליכו לרעה על מעמדם ומצבם. על כן, בין דבריו ציין הרב כדורי:

”הקהילה היהודית בעיראק, אשר נודעה במשך 2,500 שנות חייה בעיראק בדבקותה בארץ הזאת ובנאמנותה לה ללא רבב, הייתה בטוחה כי פרוץ המלחמה הפלשתינית (הסכסוך הישראלי-פלסטיני) לא ישפיע על קיומה או יפגום בזכויותיה ובחירותה המעוגנת בחוקה – כל עוד היא ממלאת את חובתה תוך דבקותה בחוקים ונאמנות לארץ.”

אולם בעקבות עוינותם של הממשל והאזרחים, התגברה היציאה ההמונית של היהודים מעיראק, ובשנות ה-50, במסגרת מבצע עזרא ונחמיה, יצאה רוב יהדות עיראק אל ישראל.