פורציה
 | |
| הופעה ראשונה |
הסוחר מוונציה  |
|---|---|
| יוצרים |
ויליאם שייקספיר |
| גילום הדמות |
לין קולינס, שרה סידונס, ג'מה ג'ונס, Frances Abington, Elizabeth Whitlock, Henny Porten, מגי סמית', קלייר בלום, Caroline John, ג'ואן פלורייט, סיביל תורנדיק, Derbhle Crotty |
  | |
פורציה היא הגיבורה הנשית במחזה "הסוחר מוונציה" מאת ויליאם שייקספיר. דמותה היא היורשת של בלמונט, עשירה, יפה, ואינטליגנטית, המחויבת לצוואת אביה, בדבר בחירת האיש שינשא לה, אך בכל זאת נישאת למחזר המועדף עליה ובהמשך מערימה על כולם ומצליחה בחוכמתה לפתור את המצב.
היא גם אוהבת משחקי מילים ופתגמים, ומרבה לצטט ולטבוע אותם, מה שנחשב לסימן לחוכמה ושנינות חדה בעידן האליזבתני. יש הטוענים שדמותה של פורציה התבססה על המלכה אליזבת הראשונה עצמה, שגם הייתה חובבת פתגמים.[1]
ככל הנראה, הדמות המקורית שממנה שאב שייקספיר השראה הייתה זו של פורציה קטוניס, אשתו של המדינאי הרומי ברוטוס. כאשר באסניו מדבר עם אנטוניו בתמונה הראשונה של המערכה הראשונה, הוא אף משווה את פורציה אליה.
תפקידה במחזה[עריכת קוד מקור | עריכה]
פורציה כבולה לצוואתו של אביה, אשר קבע מבחן עבור המחזרים המבקשים את ידה. המחזר נדרש לבחור את התיבה יקרת הערך ביותר מבין שלוש תיבות, העשויות מזהב, כסף ועופרת. מי שיבחר בתיבה הנכונה, שבתוכה דיוקנה של פורטיה ומגילה, יזכה להינשא לה. אולם מי שבוחר בתיבה שגויה, נדרש לעזוב ולא לחפש עוד לעולם אישה להינשא לה. פורציה שמחה כששני מחזרים, נסיך מרוקו המונע מתאוות בצע, ונסיך אראגון המונע מיוהרה, נכשלים בבחירתם. היא נוהגת בהם בטעם ובנימוס על אף כישלונם, בעוד היא מעדיפה על פניהם את באסניו, אציל ונציאני צעיר אך עני, שהוא גם חייל ומלומד. עם זאת, אסור לה לתת לו רמזים שיסייעו בבחירתו, אך הוא בכל זאת מצליח לבחור בתיבה הנכונה.
באסניו, שהגיע לבלמונט כדי לחזר אחרי פורציה בזכות הלוואה שניתנה בערבות של חברו אנטוניו, שומע כי זה האחרון נקלע לצרה ונדרש לשלם את חובו - ליטרת בשר - למלווה בריבית שיילוק. באסניו ממהר לוונציה כדי לסייע לחברו ופורציה יוצאת אחריו לוונציה בלי ידיעתו. היא מתחפשת לגבר ומתחזה להיות משפטן בשם בלתזר, המסנגר על אנטוניו בבית המשפט. היא מוצאת עניין טכני בהתחייבות החוזית, ובכך גוברת בחוכמתה על שיילוק ומצילה את חייו של אנטוניו ממתן ליטרת הבשר אליה התחייב, על אף שכל היתר, לרבות הדוכס השופט ואנטוניו עצמו, נכשלו בכך. פורציה היא זו שנושאת את אחד הנאומים המפורסמים ביותר במחזה, התמונה הראשונה של המערכה הרביעית :
מידת הרחמים אינה נכפֵּית.
כמו גשם רך נוטפת היא לארץ מן המרום. ברכה כפולה יש בה:
הן לנותן והן למקבל.
שיילוק יוצא מהמשפט מבלי שחייו ועבודתו נפגעו, אך מקבל רק מחצית מכספו וזהותו נשללת ממנו כשהוא נאלץ להתנצר, בעוד בתו ג'סיקה ובעלה הנוצרי לורנצו, איתו ברחה להינשא, נמצאים בטירתה של פורטיה ומשתמע שאינם מאושרים. לעומתם, ממשיכים פורטיה ובסניו, לחיות באושר יחד עם נריסה (לשעבר בת הלוויה של פורציה) ובעלה גרטיאנו.
_ALEXANDRE_CABANEL.jpg)
ניתוח דמותה[עריכת קוד מקור | עריכה]
פורציה מתוארת כיפהפייה, אדיבה, עשירה, אינטליגנטית ומהירה, המנהלת אורח חיים יוקרתי ובעלת דרישות גבוהות מבני הזוג הפוטנציאליים שלה. נראה שהיא אינה מעריכה כלל אצילים זרים במעמדה המעוניינים להינשא לה, ובפרט את שני המחזרים שהחליטו לנסות לעמוד במבחן שקבע אביה ושמחה בכשלונם. היא מעדיפה את באסניו העני אך המלומד, וייתכן שניתן לראות את חוכמותה וערמומיותה כבר כאשר היא אולי עוקפת את האיסור לרמוז לבאסניו באיזו תיבה לבחור, באמצעות בנות הלוויה שלה, אשר שרות ברקע בזמן בחירתו בין התיבות פזמון ששורותיו מתחרזות עם המילה "עופרת".
פורציה מוכיחה שהיא רחוקה מלהיות חסרת אונים, בלי קשר לחוסר הברירה שעמדה בפניו קודם לגבי נישואיה. היא יוצאת מתחפשת לגבר ועומדת בפני עצמה בבית המשפט. למרות היעדר הכשרה משפטית פורמלית, היא זוכה בתיק על ידי התייחסות דווקנית ללשון החוק ומצליחה במקום שבו יתר הגברים נכשלו. הצלחתה כרוכה בהיתפסות לפרטים הטכניים ולא לעילות של הצדק המהותי. בכך היא מאירה את מושג הרטוריקה והשימוש לרעה בה, כאשר היא מדגישה שטיעון לא צודק עשוי להכריע באמצעות רהיטות, פרצות בחוק ועניינים טכניים, במנותק מהשאלה המוסרית העומדת על הפרק, וכך היא מעוררת את הקהל לחשוב על מה שנחשב לנקודה המשפטית המרכזית העולה מהמחזה: היחס בין דין לצדק. הדרמה המשפטית על ליטרת הבשר מתפרקת על ידי פרשנותה של פורציה. הדין עומד לצדו של שיילוק, אבל הצדק, המנצח בסופו של דבר, ניצב נגדו.
נראה כי פורציה מוכיחה שיכולותיה אינן רק שוות לאלו של גבר, אלא אף עולות עליהן, מה שמחזק את ההשערה כי דמותה היא מחווה למלכה אליזבת הראשונה. עם זאת, ניתן לומר כי בכך דווקא מונצחת נחיתותן של הנשים, שכן ההצלחה של פורציה, והרגע שבו היא מפגינה את שיא הרהיטות, החוכמה וההיגיון, הוא כאשר היא מתחזה לגבר, כלומר רק גבר מגלם את כל בתכונות הללו במלואן ולא אישה.
.jpg)
מבצעות[עריכת קוד מקור | עריכה]
התפקיד של פורציה נחשב לאטרקטיבי מאוד עבור שחקניות, החל מהמאה ה-18, כאשר שחקניות החלו להופיע לראשונה על הבמה בהצגות. בין היתר, גילמו את דמותה על הבמה פרנסס אבינגטון, שרה סידון ואליזבת ויטלוק.
בזמנים המודרניים יותר, הופיעו בתפקיד בקולנוע, בטלוויזיה ובתיאטרון, שחקניות בולטות כמו מגי סמית', קלייר בלום, ג'ואן פלורייט, לין קולינס, לילי רבי וג'מה ג'ונס.
בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]
המחזה הועלה בארץ מספר רב של פעמים, ולדמותה של פורציה נכנסו שחקניות מצוינות רבות, ביניהן:
- תיאטרון "הבימה" העלה את המחזה לראשונה בשנת 1936, בכיכובה של חנה רובינא כפורציה; בהמשך, בהפקה בשנת 1959, נכנסה לתפקיד שושנה רביד; ובהעלאה המחודשת בשנת 2012 שיחקה הילה פלדמן בתפקיד זה.
- השחקנית ג'יטה מונטה גילמה את התפקיד באחת מהעלאות המחזה בתיאטרון הקאמרי.
- בשנת 2007 עלה המחזה בבימויה של אתי רזניק בתיאטרון הספרייה, עם השחקנית רות אסרסאי בתפקיד פורציה.
בתרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]
לדמותה של פורציה הייתה השפעה תרבותית ניכרת וארוכה, עקב הייחודיות והעצמאות שלה. כך למשל:
- אביגיל אדמס אימצה את שם העט "פורטיה" במכתבים לבעלה, ג'ון אדמס, הנשיא השני של ארצות הברית .[2]
- בית הספר למשפטים של ניו אינגלנד נודע במקור כבית הספר פורציה למשפטים כאשר הוקם ב-1908 כבית ספר למשפטים לנשים בלבד, והיה ידוע בשם זה עד 1969.[3]
- בסדרת הספרים רמפול, שעליה התבססה סדרת הטלוויזיה הבריטית, מכנה רומפול את פילידה ארסקין-בראון (לבית טרנט) "פורציה של הלשכה".[4]
- ג'ורג'ינה וולדון (אנ'), עורכת דין ויקטוריאנית מהוללת וזמרת סופרן חובבת, כונתה "פורציה של בתי המשפט".[5]
- פורציה הוא ירח של אורנוס, אחד מכמה הנקראים על שם דמויות שייקספיריות.[6]
- פורשיה דה רוסי (נולדה אמנדה לי רוג'רס), נשואה לאלן דג'נרס, אימצה את השם פורשיה כדי להמציא את עצמה מחדש לאחר שהפכה לדוגמנית ושחקנית.[7]
- השערת פורציה (אנ'), הקובעת שנשים בעלות שמות בלשון זכר נוטות להצליח יותר במקצוע עריכת דין מאשר מקבילות זהות אחרת, נקראת על שם הדמות.[8]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- פורציה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Leimberg, Inge (2011). 'What May Words Say … ?': A Reading of The Merchant of Venice. Fairleigh Dickinson University Press.
- ^ Hicks, Philip (April 2005). "Portia and Marcia: Female Political Identity and the Historical Imagination, 1770–1800". The William and Mary Quarterly. Third Series. Omohundro Institute of Early American History and Culture. 62 (2): 265–294.
- ^ "Law School History". New England Law. נבדק ב-19 באוגוסט 2015.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Kornstein, Daniel J. (1993). "Fie upon Your Law!". Cardozo Studies in Law and Literature. Cardozo School of Law. 5 (1, A Symposium Issue on "The Merchant of Venice"): 35–56.
- ^ Martin, John (2004). "Weldon [née Thomas], Georgina (1837–1914)". Oxford Dictionary of National Biography (online ed.). Oxford University Press.
- ^ Karkoschka, Erich (2001). "Comprehensive Photometry of the Rings and 16 Satellites of Uranus with the Hubble Space Telescope". Icarus. American Astronomical Society. 151 (1): 51–68.
- ^ Portia, Heart & Soul, www.advocate.com (באנגלית)
- ^ Delistraty, Cody (30 July 2014). "Who Wins in the Name Game?". The Atlantic