שושנה רביד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
שושנה רביד בתפקיד פורציה בהצגה "הסוחר מוונציה" בתיאטרון הבימה, 1959
לוחיות זיכרון לשושנה רביד פרידמן ולשרגא פרידמן בתל אביב

שושנה רביד (13 בספטמבר 1923 - 6 במרץ 2012) הייתה שחקנית תיאטרון וקולנוע, במאית תיאטרון ותסריטאית.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שושנה רביד נולדה בצ'צ'נוב, פולין, גדלה בדנציג. בילדותה הייתה חברה בתנועת "הבונים", שדגלה בחינוך ציוני וסוציאליסטי ברוח תנועת העבודה. עלתה לארץ ישראל ב-1939, במסגרת עליית הנוער. התחנכה בקיבוץ כפר גלעדי. השתתפה בחוגים הדרמטיים של גבעת השלושה וכפר גלעדי.

התגלתה על ידי השחקן והבמאי מנחם גנסין, אחד משלושת המייסדים של תיאטרון "הבימה".

בוגרת המחזור הראשון בבית הספר הדרמטי שליד תיאטרון הבימה (1945) בהנהלתו של גנסין, שם פגשה בבעלה לעתיד, השחקן שרגא פרידמן. לאחר שסיימה את שנת הלימודים הראשונה הצטרפה לתיאטרון במעמד של חניכה. עם סיום הלימודים המשיכה כשחקנית מן המניין. אל הקולקטיב צורפה ב-1956.

בזמן מלחמת העצמאות הייתה חברה בלהקה הצבאית הארצית לצד בוגרים נוספים מבית הספר הדרמטי של הבימה, חברי להקת "הצ'יזבטרון" להקת "איילון" ולהקות צבאיות נוספות בבימויו וניהולו האמנותי של בעלה. בכורת התוכנית הראשונה נערכה ב-7 במאי, כשבוע לפני הכרזת המדינה. במסגרת התוכנית השנייה, "אין ספק", ביצעה יחד עם חברי הלהקה את השיר "דודו" שהפך לאחד מלהיטי התקופה.

רביד, מהכוכבות הצעירות הראשונות של "הבימה", גילמה שורה ארוכה של תפקידים ראשיים, ביניהם: דסדמונה באותלו, הפיה הראשית בחלום ליל קיץ, קורדיליה בהמלך ליר, מיכל באהבת נעורים, ליזיסטרטה בליזיסטרטה, פורציה בהסוחר מוונציה, קתרין במראה מעל הגשר, יילנה אנדרייבנה בהדוד וניה, טילטיל בהציפור הכחולה, שיינדלה ב"מירלה אפרת". נודעה במשחקה הטבעי ובקולה הצלול.

גילמה את התפקיד הראשי בסרט "יהונתן וטלי" (1953), אחד הסרטים העלילתיים הישראליים הראשונים שהופקו בארץ. "יהונתן וטלי" מספר את סיפורה של ניצולת שואה המחפשת באמצעות "המדור לחיפוש קרובים", את שני ילדיה שאבדו לה במהלך מלחמת העולם השנייה. רביד זכתה לשבחים רבים על משחקה.

השתתפה בתסכיתי רדיו רבים שהתבססו על הצגות תיאטרון ויצירות ספרותיות מקוריות ואוניברסליות, ביניהם: "מירלה אפרת" מאת יעקב גורדין, "הקילומטר ה - 56" מאת משה שמיר, "הזבובים" מאת ז'ן פול סארטר והשחף מאת צ'כוב.

בשנת 1960, בשיא קריירת המשחק שלה, פרשה מתיאטרון הבימה, אך חזרה להופיע בו מדי פעם.

במהלך השנים שיחקה בתיאטרון הרפרטוארי והמסחרי כשחקנית עצמאית: "אנריקו" לצידו של אבנר חזקיהו, שלמה המלך ושלמי הסנדלר (תיאטרון הקאמרי)בתפקיד בת-שבע, אימו של שלמה המלך (אילי גורליצקי); "במעגל הנישואין" (תיאטרון משה הלוי) לצידו של אלכסנדר יהלומי ; משפטה של מרי דוגן (תיאטרון "השדרה") ; "הדה גבלר" (במה 73) וביימה במסגרות שונות: "נעליים אדומות" (תיאטרון "יובל"). בין היתר התנדבה לביים בחוג הדרמטי של בית הכלא תל מונד ונווה תרצה. במסגרת עבודתה זו העלתה את המחזה אנה פרנק. ניהלה חוג דרמטי לחובבים בכפר שמריהו.

שיחקה בסרטים : "יונתן וטלי", "אלדורדו", "אסירי החופש", "רק בלירה", "בעל החלומות" (קריינות), מבצע יונתן ועוד. הופיעה באחד ממשחקי הטלוויזיה הראשונים שהופקו בטלוויזיה הישראלית, "רגע חושבים" (1969) לצד שרגא פרידמן, שלמה בר שביט, זאב רווח, שושיק שני ואורי לוי ובסרט הטלוויזיה המבוסס על סיפורו של גדעון תלפז "מי ורדים מפורט סעיד" (1972).

בשנת 1970 נטלה חלק בחיזיון "אם אשכחך" שהוקדש לירושלים לצד חנה רובינא, גדעון שמר, חיים יבין ועוד. את המופע יזם, ערך וביים בעלה שהלך לעולמו סמוך לבכורה.

בתחילת שנות השמונים הקימה וניהלה את תיאטרון "הינשוף". המחזה הראשון שהעלה התיאטרון היה "עשבים שוטים" מאת סטפן פוליאקוב ("אליל ההמונים"). בין משתתפי ההצגה יורם לוינשטיין, אז שחקן צעיר וכיום מייסדו ומנהלו של סטודיו לאמנויות התיאטרון על שמו.

בשנת 1986 הוזמנה שושנה רביד להשתתף במחזמר "גבירתי הנאווה" בתפקיד גב' היגינס. השתתפותה במחזמר מהווה סגירת מעגל, שכן ההפקה השתמשה בתרגום של בעלה השחקן שרגא פרידמן ודן אלמגור.

נפטרה ב-6 במרץ 2012. הותירה אחריה שני בנים ובת, ונכדים. התגוררה בתל אביב.

במסגרת המיזם להנצחת אמנים ואנשי במה של עיריית תל אביב, נקבעה ב-2015, לוחית זיכרון לשושנה רביד לצד לוחית זיכרון קודמת לבעלה שרגא פרידמן, על ביתם ברחוב איינשטיין 75 בתל אביב.

הצגות בהשתתפותה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סרטים בהשתתפותה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]