ג'ון אדמס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ג'ון אדמס
(30 באוקטובר 1735; בריינטרי שבמסצ'וסטס - 4 ביולי 1826) (בגיל 90)
US Navy 031029-N-6236G-001 A painting of President John Adams (1735-1826), 2nd president of the United States, by Asher B. Durand (1767-1845)-crop.jpg
ג'ון אדמס
שם בשפת המקור John Adams
מדינה ארצות הברית
מפלגה המפלגה הפדרליסטית
בת-זוג
נשיא ארצות הברית ה-2
תקופת כהונה 4 במרץ 1797 - 3 במרץ 1801 (4 שנים)
סגן תומאס ג'פרסון
הקודם בתפקיד ג'ורג' וושינגטון
הבא בתפקיד תומאס ג'פרסון

ג'ון אדמסאנגלית: John Adams‏; 30 באוקטובר 1735 - 4 ביולי 1826), סגן הנשיא הראשון (1789 - 1797) של ארצות הברית ונשיאה השני (1797 - 1801). בנו, ג'ון קווינסי אדמס, היה לנשיאה השישי של ארצות הברית.

טרם הכרזת העצמאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אדמס נולד במסצ'וסטס לג'ון וסוזנה אדמס. הוא סיים את לימודיו באוניברסיטת הרווארד ב-1755, ולאחר מכן עבד כמורה בבית ספר בווסטר ולמד משפטים. ב-1758 התקבל ללשכת עורכי הדין, וב-1764 נשא לאשה את אביגייל סמית'.

השפעתו הפוליטית ניכרה לראשונה בתפקידו כמנהיג המפלגה הויגית של מסצ'וסטס במהלך הדיונים על חוק הבולים ב-1765. באותה השנה ניסח את ההנחיות ששלחה העיר בריינטרי לנציגיה בגוף המחוקק של מסצ'וסטס, ניסוח שהפך למודל לערים אחרות בבואן לשלוח את הנחיותיהן.

באוגוסט 1765 כתב בעילום שם ארבעה מאמרים לעיתון "בוסטון גאזט", בהם טען שהעימות בנושא חוק הבולים הוא חלק מהמאבק בלתי נגמר בין אינדיבידואליזם לסמכות קולקטיבית. בדצמבר באותה השנה נשא נאום לפני המושל והמועצה של מסצ'וסטס בו טען כי חוק הבולים הוא בלתי חוקי, מכיוון שמסצ'וסטס אינה מיוצגת בפרלמנט הבריטי.

ב-1768 עבר לבוסטון. שנתיים מאוחר יותר, באקט אופייני של אומץ מוסרי, הגן על חיילים בריטים שהואשמו בגרימת מותם של חמישה תושבים במושבה ב"טבח בוסטון" (אירוע בו ירו החיילים לעבר קהל שתקף אותם, והיה ממבשרי מלחמת העצמאות של ארצות הברית). המשפט הסתיים בזיכויים של הקצין שפיקד על הפלוגה ושל מרבית חייליו, אך שניים מהם נמצאו אשמים בהריגה. צעדו האמיץ של אדמס בלקיחתו את הצד הלא פופולרי בפרשה זכה לגמול הולם בשנה שלאחר מכן, כאשר הוא נבחר לקונגרס של מסצ'וסטס.

אדמס היה חבר בקונגרס של המושבות מ-1774 ועד 1778. ביוני 1775 תמך במינויו של ג'ורג' וושינגטון למפקד צבא המושבות. השפעתו בקונגרס הייתה רבה, וכמעט למן ההתחלה תמך בחזקה בהיפרדותן של המושבות מבריטניה. ב-5 באוקטובר 1775 הקונגרס הקים את הראשונה בסדרה של ועדות שנועדו לדון בענייני צי ימי. מזמן זה ולאורך כל הקריירה שלו הוביל אדמס את יצירתו וחיזוקו של הצי האמריקאי. השפעתו בעניין הייתה כה גדולה עד שהוא נחשב היום לאבי הצי האמריקאי.

ב-7 ביוני 1776 תמך בהצעת ההחלטה המפורסמת של ריצ'רד הנרי לי בקונגרס המושבות ולפיה "מושבות אלו הן, ויש להן את הזכות להיות, מדינות חופשיות ועצמאיות". ב-8 ביוני 1776 מונה יחדיו עם ג'פרסון, פרנקלין, ליוינסטון ושרמן לוועדה שנועדה לכתוב את הצהרת העצמאות. אף על פי שההצהרה נכתבה לבקשת הוועדה על ידי ג'פרסון, היה זה אדמס שהובילה בקונגרס לאישור. לאחר מכן מונה אדמס לעמוד בראש הוועד למלחמה, ושירת בנוסף בוועדות חשובות רבות נוספות.

פעילותו לאחר הכרזת העצמאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1778 הפליג לצרפת כדי להשתתף בוועדה האמריקאית שנועדה לנסח ברית בין צרפת לארצות הברית. ואולם, עם הגיעו לשם הושגה הברית המבוקשת, ואדמס הציע שמספר חברי הוועדה יצומצם לאחד. הצעתו יושמה והוא חזר לארצות הברית ונבחר להיות חבר בוועדה שניסחה את חוקת מסצ'וסטס.

בטרם עבודתו הושלמה הוא נשלח שוב לאירופה, לאחר שנבחר ב-27 בדצמבר 1779 כדי לנהל משא ומתן להסכם שלום עם בריטניה, אף על פי שהסיכויים להשגת הסכם כזה לא היו גדולים באותה השעה. בנוסף לכך, ממשלת צרפת התנגדה למינוי בסוברה שאדמס אינו גמיש מספיק. בעקבות כך, צורפו בנג'מין פרנקלין, תומאס ג'פרסון, ג'ון ג'יי, והנרי לורנס לעבוד יחדיו עם אדמס להשגת ההסכם. ואולם, ג'פרסון לא יצא בסופו של דבר לשליחות, ולורנס כמעט לא לקח חלק בדיונים, וכך הושאר ניהול המשא ומתן לשלושת האחרים. ג'יי ואדמס לא בטחו ברצונה הטוב של צרפת, ובגוברם על פרנקלין המבודד בדעתו, החליטו להפר את ההוראות שניתנו להם, ולא לשתף את הצרפתים בדיונים, בבוחרם במקום זאת לדון ישירות עם הבריטים.

במהלך הדיונים היה נחוש במיוחד להשיג הכרה בזכותה של ארצות הברית לדיג לאורך החוף הבריטי-אמריקאי. התנאים הפוליטיים בבריטניה באותה עת הפכו את הצורך להשגת הסכם שלום להכרח, והדבר סייע לאדמס וחבריו לקבל הסכם בתנאים נוחים במיוחד.

הנוסח המוקדם של ההסכם נחתם ב-30 בנובמבר 1782.

לפני שהחלו הדיונים שהה אדמס בהולנד וב-19 באפריל 1782 השיג הכרה בארצות הברית כמדינה עצמאית. בנוסף עסק במשא ומתן לקבלת הלוואה ובאוקטובר 1782 אף חתם על ברית מסחר וידידות.

ב-1785 היה לשגריר לבריטניה. ב-1787 בעת שהותו בלונדון פרסם את החיבור "הגנה על חוקת הממשל של ארצות הברית".

בחיבור זה כלל מספר הצהרות שמהן משתמעת תמיכה באריסטוקרטיה כגון: "העשירים, הנולדים למשפחה טובה, והמוכשרים, צריכים להיות מופרדים משאר האנשים בסנאט". הצהרות אלו עוררו עליו את זעמם של רבים מבני ארצו.

בין השאר בגלל פרשה זו, בבחירות הנשיאותיות הראשונות ב-1789 בעוד וושינגטון זכה בתמיכתם של כל האלקטורים, קיבל אדמס רק 34 קולות מתוך 69. עם זאת, התמיכה בו הייתה השנייה בגודלה אחרי וושינגטון, ובהתאם לנוהג המקובל אז, הוא מונה לסגן נשיא, תפקיד שמילא עד 1797. במהלך כהונתו חילוקי דעות בנוגע למדיניות שעל הממשל החדש לנהוג בה הובילו בהדרגה ליצירת שתי מפלגות פוליטיות מוגדרות, הפדרליסטים והדמוקרטים-רפובליקנים. אדמס הוכר במהרה כאחד ממנהיגיה של המפלגה הפדרליסטית, שני רק לאלכסנדר המילטון.

נשיאותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1796, לאחר שוושינגטון סירב להתמודד שוב על המשרה, נבחר אדמס לנשיא, לאחר שניצח את תומאס ג'פרסון, שמונה לסגן נשיא.

כנשיא, אדמס המשיך במדיניותו של וושינגטון להפוך את משרת הנשיאות לדוגמה של ערכים רפובליקניים. הוא מעולם לא היה מעורב בשערוריות. הוא המשיך עם אותו קבינט של וושינגטון והמשיך בתוכניותיו. הוא המשיך בחיזוק הממשל המרכזי, בעיקר הצי והצבא. ביולי 1798 הוא חתם על חוק למתן שירות רפואי לחיל הים.

תוכניותיו הכלכליות המשיכו את אלו של המילטון. אדמס נשאר די עצמאי מהקבינט שלו בכל תקופת כהונתו ולעתים קרובות החליט שלא על דעתם. כך הצליח להימנע ממלחמה עם צרפת, למרות רצון הקבינט שלו. הסכסוך עם צרפת חיסל את מעורבות ארצות הברית עם ענייניה של אירופה. בנוסף, הוא עזר לאומה הצעירה שהחזיקה מעמד מול מעצמה אירופאית.

על אף שאדמס היה פדרליסט, הוא חלק עליהם כמעט כמו האופוזיציה הדמוקרטית-רפובליקנית. אדמס ידע להחליט החלטות גם במחיר פוליטי כבד: הוא דחף להסכם שלום עם צרפת, ובכך פגע בפופולאריות שלו. אדמס נותר גאה בהחלטתו כל ימיו ואף חקק אותה על המצבה שלו. הוא נותר בביתו במסצ'וסטס במשך רוב כהונתו.

המלחמה עם צרפת[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – המלחמה הבלתי רשמית בין ארצות הברית לצרפת

בתקופת כהונתו של אדמס היו סכסוכים גדולים על מדיניות החוץ, ובעיקר סביב הרצון להימנע מהסכסוכים באירופה. בריטניה וצרפת נלחמו, ובעוד שהמילטון והפדרליסטים תמכו בבריטניה, ג'פרסון והדמוקרטים-רפובליקנים תמכו בצרפת. הצרפתים רצו שג'פרסון יבחר לנשיאות ולאחר שאדמס ניצח, הם הפכו ללוחמניים אף יותר. אדמס הבין שעליו להמשיך במדיניות של וושינגטון, שעיקרה התרחקות מהמלחמה. הקרב על הסכם הסחר עם הבריטים פילג בין הפוליטיקאים ויצר מפלגות. הצרפתים ראו באמריקה כילדה של בריטניה והתחילו לפשוט על ספינות סחר אמריקאיות. האמריקאים ברובם תמכו בצרפת, בגלל עזרתה כנגד בריטניה במלחמת העצמאות. לכן הם לא רצו לעצור את צרפת.

לבסוף, אדמס פנה איתם למשא ומתן, אולם הצרפתים דרשו סכום כסף גדול לפני כן. לאחר מכן, דעת הקהל האמריקנית פנתה כנגד צרפת והתחילה לדרוש מלחמה. אדמס ויועציו ידעו שאמריקה לא תוכל לנצח את צרפת, שנלחמה בהצלחה בכל אירופה. לכן אדמס דרש מהספינות האמריקאיות לתקוף את הספינות הצרפתיות שאיימו על האמריקאיות. המלחמה הבלתי רשמית פרצה ב-1798. הסכנה מפלישה צרפתית הובילה את אדמס לבנות מחדש את הצבא ולמנות את וושינגטון לראש הצבא. וושינגטון רצה את המילטון בתור סגנו ואדמס הסכים מיד. בשל גילו המופלג של וושינגטון, כולם ידעו שהמילטון היה האחראי. אדמס בנה מחדש את הצי, והוסיף אליו את שש הפריגטות הראשונות של צי ארצות הברית, כשהעיקרית מביניהן היא קונסטיטושן. לשם מימון הצי, הקונגרס הטיל מס רכוש חדש (המס הישיר של 1798). זה היה המס הפדרלי הראשון והאחרון. משלמי המסים כעסו על כך, וחקלאים גרמניים בהנהגת ג'ון פרייס, שראו במס איום על הערכים הרפובליקנים, מרדו בממשלה.

המילטון השתלט על המלחמה, והקרע בינו לבין אדמס גדל. המילטון, שפיקד על הצבא, נחשב לנשיא האמיתי. אדמס דרש מתן תפקידים לדמוקרטים-רפובליקנים כדי להשיג את תמיכתם, אולם המילטון סירב. הצבא הגדול גרם לחשש בציבור. באופן כללי, המלחמה נשארה פופולארית בדעת הקהל. אולם אדמס ידע שהניצחון מול צרפת במלחמה כוללת יהיה בלתי אפשרי, ולמרות הפגיעה במעמדו ביקש לחתום עם צרפת על הסכם. הוא הדהים את המדינה בפברואר 1799 כששלח דיפלומט לצרפת. נפוליאון בונפרטה, שהבין שהעימות היה חסר תוחלת, הסכים לכך. חוזה הברית של 1778, שקבע את חובתה של ארצות הברית לעזור לצרפת מול אירופה, בוטל, וארצות הברית שוחררה ממחויבויותיה באירופה. ג'ון מרשל מונה לתפקיד מזכיר המדינה של ארצות הברית ועצר את הצבא. אדמס פילג את מפלגתו בעצירת המלחמה. הוא ידע זאת, אולם היה גאה בכך שמנע את המלחמה.

חוקי הזרים וההסתה[עריכת קוד מקור | עריכה]

על אף הפגיעה במעמד הדמוקרטים-רפובליקנים בעקבות המלחמה עם צרפת, הם המשיכו להתנגד לפדרליסטים. במהלך המלחמה, ובמיוחד במהלך שלטון הטרור בצרפת, המצב נשאר מתוח. חלק מהדמוקרטים-רפובליקנים אף רצו שהצרפתים יעזרו להם לסלק את הפדרליסטים. הם איימו במרד, והפדרליסטים איימו בשימוש בצבא. ארצות הברית נשטפה בגל הפחד ששטף את אירופה, והגיע קריאה למדיניות בדלנית. הפדרליסטים ראו במצב המתוח תוצאה מהגירה צרפתית והגירה של תומכי צרפתים. כתוצאה מכך, ב-1798 עברו בקונגרס חוקי הזרים וההסתה. ארבעת החוקים (חוק ההתאזרחות, חוק הזרים, חוק הזרים האויבים וחוק ההסתה) ניסו לעצור את האופוזיציה. חוק ההתאזרחות האריך את השהות המינימלית בארצות הברית על מנת להתאזרח מחמש שנים לארבע עשרה שנים (כיוון שרובם תמכו בדמוקרטים-רפובליקנים). חוק הזרים וחוק הזרים האויבים הסמיך את הנשיא לגרש תושבים זרים שהוא מצא כמסוכנים למדינה. חוק ההסתה אסר פעולות של פרסום שקרים וכתיבה עוינת נגד הממשלה ופקידיה. העונשים על כך היו בין שנתיים לחמש שנים בכלא וקנסות של עד 5,000 דולר. אדמס לא קידם את החוקים, אולם חתם עליהם.

החוקים, ומעצרם של מספר עורכי עיתונות וחבר קונגרס אחד בידי הפדרליסטים, היו מוקד למחלוקת. החוק עצמו לא נאכף, ורק עשרה אנשים נעצרו בגללו. אדמס עצמו מעולם לא גירש תושבים זרים. אולם זרים רבים עזבו את המדינה מרצון, ונוצרה האווירה שהתנגדות לפדרליסטים משמעה מעצר. הבחירות לנשיאות ב-1800 היו קשות, וכל צד הביע פחד מהמפלגה האחרת וממדיניותה. לאחר ניצחון הדמוקרטים-רפובליקנים בבחירות, הם השתמשו בחוקים כנגד הפדרליסטים עד שהם פגו.

ב-1800 מונה שוב למועמד המפלגה הפדרליסטית לנשיאות. ואולם חוסר האמון בו במפלגתו שלו, הכעס שעוררו חוקי הזרים וההסתה, והפופולריות של יריבו תומאס ג'פרסון, תרמו כולם לתבוסתו, והוא פרש לחיים פרטיים.

מותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אדמס נפטר ב-4 ביולי 1826, יום השנה החמישים לעצמאות ארצות הברית. ג'ון אדמס, אשר בשנים האחרונות לפני מותו חידש את חברותו עם תומאס ג'פרסון התנחם במחשבה כי חברו בחיים, ועל רקע זה מילותיו האחרונות היו "תומאס ג'פרסון עודנו חי", אך באופן אירוני, ג'פרסון נפטר באותו יום עצמו מספר שעות קודם לכן. לאחר מותם החותם האחרון על הכרזת העצמאות של ארצות הברית אשר היה עודנו בחיים היה צ'ארלס קרול, נציג מרילנד, אשר נפטר ב-1832.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

ג'ון אדמס – 'על עריצות הרוב – או – הבסיס הרווח של הסמכות הפוליטית'  (מאנגלית: ענת שפירא), דחק - כתב עת לספרות טובה, כרך ה, 2015 

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]


נשיאי ארצות הברית
ג'ורג' וושינגטוןג'ון אדמסתומאס ג'פרסוןג'יימס מדיסוןג'יימס מונרוג'ון קווינסי אדמסאנדרו ג'קסוןמרטין ואן ביורןויליאם הנרי הריסוןג'ון טיילרג'יימס פולקזאכרי טיילורמילרד פילמורפרנקלין פירסג'יימס ביוקנןאברהם לינקולןאנדרו ג'ונסוןיוליסס סימפסון גרנטרתרפורד הייזג'יימס גרפילדצ'סטר ארתורגרובר קליבלנדבנג'מין הריסוןגרובר קליבלנדויליאם מקינליתאודור רוזוולטויליאם האוורד טאפטוודרו וילסוןוורן הרדינגקלווין קולידג'הרברט הוברפרנקלין דלאנו רוזוולטהארי טרומןדווייט אייזנהאוארג'ון פיצג'רלד קנדילינדון ג'ונסוןריצ'רד ניקסוןג'רלד פורדג'ימי קרטררונלד רייגןג'ורג' הרברט ווקר בושביל קלינטוןג'ורג' ווקר בושברק אובמה החותם של נשיאי ארצות הברית.
סגני-נשיא ארצות הברית
ג'ון אדמסתומאס ג'פרסוןארון ברג'ורג' קלינטוןאלברידג' גרידניאל תומפקינסג'ון קלהוןמרטין ואן ביורןריצ'רד ג'ונסוןג'ון טיילרג'ורג' דאלאסמילרד פילמורויליאם רופוס קינגג'ון ברקינרידג'האניבל המליןאנדרו ג'ונסוןסקיילר קולפקסהנרי וילסוןויליאם א. וילרצ'סטר ארתורתומאס הנדריקסלוי פ. מורטוןעדלי סטיבנסוןגארט הוברטתאודור רוזוולטצ'ארלס וורן פיירבנקסג'יימס שרמןתומאס מרשלקלווין קולידג'צ'ארלס דאווסצ'ארלס קרטיסג'ון גארנרהנרי וולאסהארי טרומןאלבן ברקליריצ'רד ניקסוןלינדון ג'ונסוןיוברט האמפריספירו אגניוג'רלד פורדנלסון רוקפלרוולטר מונדיילג'ורג' הרברט ווקר בושדן קוויילאל גורדיק צ'ייניג'ו ביידן החותם של סגן נשיא ארצות הברית.
חותמי הכרזת העצמאות של ארצות הברית
ג'ון אדמס · סמואל אדמס · ויליאם אלרי · ג'וזייה ברטלט · קרטר ברקסטון · באטן גווינט · תומאס ג'פרסון · אלברידג' גרי · ג'ון הארט · בנג'מין האריסון · ליימן הול · סטפן הופקינס · פרנסיס הופקינסון · ויליאם הופר · תומאס היוורד הבן · סמואל הנטיגטון · ג'ון הנקוק · ג'ורג' וולטון · אוליבר וולקוט · ויליאם ויליאמס · ג'יימס וילסון · ויליאם ויפל · ג'ורג' וית' · ג'ון וית'רספון · ג'ורג' טיילור · ג'וזף יוז · פרנסיס לואיס · פרנסיס לי · ריצ'רד הנרי לי · פיליפ ליווינגסטון · תומאס לינץ' · ג'ון מורטון · לואיס מוריס · רוברט מוריס · ארתור מידלטון · תומאס מקין · תומאס נלסון הבן · תומאס סטון · ריצ'רד סטוקטון · ג'יימס סמית' · ויליאם פאקה · רוברט פיין · ויליאם פלויד · ג'ון פן · בנג'מין פרנקלין · סמואל צ'ייס · צ'ארלס קארול · אברהם קלארק · ג'ורג' קליימר · אדוארד ראטלדג' · בנג'מין ראש · סיזר רודני · ג'ורג' רוס · ג'ורג' ריד · רוג'ר שרמן · מתיו תורנטון הכרזת העצמאות של ארצות הברית