טאר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
טאר פרסי

טאר הוא כלי פריטה איראני ממשפחת הלאוטות, אשר נבנה החל מהמאה ה-15. גופו בנוי מעץ תות בצורה של הסיפרה 8 בעל צואר ארוך ומזכיר איפוא בצורתו את הגיטרה. פני המהוד מכוסים בעור כבש. לכלי 6 מיתרים ובעת העתיקה נחשב למלך כלי הפריטה. הטאר הוא חלק בלתי נפרד מכלי הנגינה במוזיקה הקלאסית הפרסית והכורדית. הטאר נהיה נפוץ במדינות שונות בעולם בעיקר בגלל צליליו האקזוטיים וכן עקב הפצתו על ידי מהגרים מאיראן. כך למשל, בישראל ניתן לראות את הטאר האיראני בקרב עולים מאיראן. כמו כן, הטאר נהיה בשימוש בטרנד עולמי הנקרא מוזיקת עולם שבה משלבים מוטיבים מסגנונות עממיים שונים ומוטיבים של סגנונות מודרניים. בעשור השני של המאה ה-21 הכלי הפך בישראל ובעולם לכלי פופולרי לניגון מוזיקה המבוססת על סגנונות שונים מהמזרח הקרוב וצפון אפריקה (להבדיל ממוזיקה מזרחית).

לטאר האיראני היו קיימות בעבר כמה גרסאות שונות כגון כלי נגינה עם מספר מיתרים שונה או תיבת תהודה העשוייה מחתיכת עץ אחד ולא שתיים מודבקות כמו בטאר המודרני. באזרבייג'ן ובכמה ארצות נוספות מצויה גרסה שונה של הכלי שנהיה נפוץ בקרב עמי הקווקז, מרכז אסיה, וטורקיה. הטאר האזרבייג'ני נוצר בסוף המאה ה-18 על ידי מירזה סדיגג'אן כמודיפיקציה של הטאר האיראני שיזכיר בצליליו את הרובאב האוזבקי, אף הוא כלי פריטה בעל פני מהוד ללא עץ המכוסים בעור של בקר או צאן.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא טאר בוויקישיתוף


P music.svg ערך זה הוא קצרמר בנושא מוזיקה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.