טאר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
טאר פרסי

טאר הוא כלי פריטה איראני ממשפחת הלאוטות, אשר נבנה החל מהמאה ה-15. המילה טאר משמעה מיתר בשפות הודו-איראניות רבות וקיימת בשמות של כלי נגינה שונים כגון דוטאר (שני מיתרים), סאטאר או סיטאר (שלושה מיתרים), גיטארה (גיט - מקור המילה איננו ידוע + טאר - מיתר). גופו של הטאר בנוי מעץ תות בצורה של הספרה 8 עם בטן והוא בעל צוואר ארוך. תיבת התהודה שלו מכוסה בעור כבש ובכך נוצר עומק לצלילים של הכלי. לכלי 6 מיתרים ובעת העתיקה נחשב למלך כלי הפריטה. הטאר הוא חלק בלתי נפרד מכלי הנגינה במוזיקה הקלאסית הפרסית והכורדית. הטאר נהיה נפוץ במדינות שונות בעולם בעיקר בגלל צליליו האקזוטיים וכן עקב הפצתו על ידי מהגרים מאיראן. כך למשל, בישראל ניתן לראות את הטאר האיראני בקרב עולים מאיראן. בעשור השני של המאה ה-21 הכלי נהיה פופולרי בישראל ובעולם לניגון מוזיקה המבוססת על סגנונות שונים מהמזרח הקרוב וצפון אפריקה (להבדיל ממוזיקה מזרחית), וכן לניגון מוזיקת עולם

לטאר האיראני היו קיימות בעבר כמה גרסאות שונות כגון כלי נגינה עם מספר מיתרים שונה או תיבת תהודה העשויה מחתיכת עץ אחד ולא שתיים מודבקות כמו בטאר המודרני הנקרא מונגי. הצ'הארטאר בפרסית "ארבעה מיתרים" (צ'האר - ארבע, טאר - מיתר) ממערב אפגניסטן הוא כלי נגינה דומה לטאר האיראני אך עם 4 מיתרים. צ'הארטאר היה השם המקורי של הכלי הנגינה טאר וייתכן שהוא הכלי המקורי שממנו נוצר הטאר באיראן, לו נוספו עם השנים שני מיתרים.

טאר אזרי[עריכת קוד מקור | עריכה]

באזרבייג'ן ובכמה ארצות נוספות מצויה גרסה שונה של הכלי שנהיה נפוץ בקרב עמי הקווקז, מרכז אסיה, וטורקיה. הטאר האזרי נוצר בסוף המאה ה-18 על ידי מירזה סדיגג'אן כמודיפיקציה של הטאר האיראני שיזכיר בצליליו את הרובאב האוזבקי, אף הוא כלי פריטה בעל פני מהוד המכוסים בעור של בקר או צאן. לטאר האזרי 11 מיתרים וגוף מעט שונה. באפגניסטן קיימת גרסה אפגנית של הטאר הנקראת מהאלי דוטאר שמיתריו מפוזרים לאורך כל הצוואר של כלי הנגינה, בדומה לכלי מיתר שאחרים מאפגניסטן

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא טאר בוויקישיתוף

סרטונים ביוטיוב[עריכת קוד מקור | עריכה]


P music.svg ערך זה הוא קצרמר בנושא מוזיקה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.