פיינל פור היורוליג 2004

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פיינל פור היורוליג 2004
היכל נוקיה בתל אביב שאירח את הטורניר
היכל נוקיה בתל אביב שאירח את הטורניר
תאריך התחלה 29 באפריל 2004
תאריך סיום 1 במאי 2004
מספר משתתפות 4
ערים מארחות ישראלישראל תל אביב, ישראל
זוכה ישראלישראל מכבי תל אביב
סגנית איטליהאיטליה סקיפר בולוניה
השחקן המצטיין ארצות הבריתארצות הברית אנתוני פארקר (מכבי תל אביב)
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

פיינל פור היורוליג 2004 היה טורניר הפיינל פור שחתם את עונת עונת 2003/2004 ביורוליג, העונה ה-47 של טורניר הכדורסל המוביל באירופה והרביעית מאז אורגנה לראשונה על ידי יורוליג בסקטבול. הפיינל פור נערך בתאריכים 29 באפריל ו-1 במאי בהיכל נוקיה בתל אביב, ישראל. מכבי תל אביב זכתה בפעם הרביעית בתולדותיה ביורוליג לאחר ניצחון 118–74 בגמר מול סקיפר בולוניה.

אירוח הטורניר והמאבק להשאירו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בינואר 2002 נבחר היכל נוקיה בתל אביב לאחר את פיינל פור היורוליג 2004.[1] אירוח הטורניר בתל אביב דווקא בצל אירועי הטרור של האינתיפאדה השנייה הוכרז בשל היותה של מכבי תל אביב הקבוצה שהכניסה הכי הרבה כסף ליול"ב.[2]

ב-23 במרץ 2004 הודיעה ולנסיה על סירובה לטוס לישראל למשחק מול מכבי תל אביב עקב חשש מהסלמה במצב הביטחוני בעקבות חיסול אחמד יאסין שבוצע בשבוע המשחק המתוכנן,[3] ועקב כך זכתה מכבי לניצחון טכני 20–0.[4] סירוב זה העלה חשש שהפיינל פור יועתק מישראל[5] והנהלת מכבי הכריזה שאם מהלך זה יתממש היא תפרוש מיול"ב ותשוב לפיב"א להקים ליגה אירופית מתחרה.[6] בנוסף, אוהדי הקבוצה ערכו הפגנה מול שגרירות ספרד בישראל.[7]

הנהלת היורוליג התכנסה לדיון חירום ב-29 במרץ במטה יול"ב בברצלונה לגבי גורל הפיינל פור. מכבי תל אביב יוצגה על ידי בעליה שמעון מזרחי ודייוויד פדרמן,[7] ונתמכה אף בידי שרים בממשלת ישראל. נציגי הקבוצה שכנעו את חברי ההנהלה לגבי סידורי האבטחה ההדוקים שיהיו, וההחלטה להעביר את הטורניר מתל אביב נפלה, ללא הצבעה.[8]

הטורניר[עריכת קוד מקור | עריכה]

לטורניר הפיינל פור בסיום עונת 2003/2004 ביורוליג העפילו ארבע הקבוצות שסיימו בראשות הבתים שלהן בשלב הטופ 16: צסק"א מוסקבה, סקיפר בולוניה, מונטפסקי סיינה ומכבי תל אביב (לאחר ניצחון במשחק שנודע בשם "נס ז'לגיריס"). ארגוני האוהדים של שתי הקבוצות האיטלקיות החרימו את הטורניר בשל המצב הביטחוני,[9] וגם חברי ההנהלה של הקבוצות מחו על ההחלטה להשאיר את הטורניר בתל אביב.[10]

ב-27 באפריל הגיעו שלוש הקבוצות לתל אביב. האיטלקיות התאמנו באולם הדר יוסף, וצסק"א באולם הפחים. לצורך אבטחת הטורניר הוקצה כוח אבטחה של כ-3,500 שוטרים ומאבטחים.[10]

בניגוד לטורנירי פיינל פור אחרים שבהם חצאי הגמר מתקיימים בשישי בערב, והגמר ביום ראשון, חצאי הגמר הקיימו ביום חמישי והגמר עצמו במוצאי שבת. מכיוון ששלושת הקבוצות האחרות בקושי הביאו אוהדים, רובם המוחלט של האוהדים היו אוהדי מכבי. לפני משחק הגמר היו הופעות של מיומנה ושל אחינועם ניני.

תוצאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  חצי הגמר הגמר

29 באפריל

 איטליהאיטליה מונטפסקי סיינה  102  
 איטליהאיטליה סקיפר בולוניה  103  
 
1 במאי
     איטליהאיטליה סקיפר בולוניה  74
   ישראלישראל מכבי תל אביב  118
המשחק על המקום השלישי
29 באפריל 1 במאי
 ישראלישראל מכבי תל אביב  93  רוסיהרוסיה צסק"א מוסקבה  97
 רוסיהרוסיה צסק"א מוסקבה  85    איטליהאיטליה מונטפסקי סיינה  94

חצי גמר[עריכת קוד מקור | עריכה]

29 באפריל 2004 איטליהאיטליה מונטפסקי סיינה 102–103ה איטליהאיטליה סקיפר בולוניה היכל נוקיה, תל אביב, ישראל
19:10 מובילים לפי קטגוריה:
נק': בוטסי ת'ורנטון (26)
אס': ורביצה סטפנוב (9)
ריב': בוטסי ת'ורנטון (10)
(סיקור) נק': קרלוס דלפינו (27)
אס': ג'אנלוקה באזילה (8)
ריב': קרלוס דלפינו (5)


29 באפריל 2004 ישראלישראל מכבי תל אביב 93–85 רוסיהרוסיה צסק"א מוסקבה היכל נוקיה, תל אביב, ישראל
21:40 מובילים לפי קטגוריה:
נק': אנתוני פארקר (27)
אס': שארונאס יאסיקביצ'יוס (6)
ריב': מייסאו באסטון (10)
(סיקור) נק': מרכוס בראון (23)
אס': מרכוס בראון (6)
ריב': מירסאד טורצ'אן (10)

משחק על המקום השלישי[עריכת קוד מקור | עריכה]

1 במאי 2004 איטליהאיטליה מונטפסקי סיינה 94–97 רוסיהרוסיה צסק"א מוסקבה היכל נוקיה, תל אביב, ישראל
19:10 מובילים לפי קטגוריה:
נק': דייוויד ואנטרפול (18)
אס': בוטסי ת'ורנטון (5)
ריב': דייוויד אנדרסן וג'קומו גלנדה (5)
(סיקור) נק': מרכוס בראון (27)
אס': מרכוס בראון (5)
ריב': ויקטור חריאפה (7)

גמר[עריכת קוד מקור | עריכה]

1 במאי 2004 ישראלישראל מכבי תל אביב 118–74 איטליהאיטליה סקיפר בולוניה היכל נוקיה, תל אביב, ישראל
21:40 מובילים לפי קטגוריה:
נק': אנתוני פארקר (21)
אס': גור שלף (7)
ריב': טל בורשטיין (10)
(סיקור) נק': מילוש וויאניץ' (21)
אס': ג'אנמרקו פוצקו (3)
ריב': קרלוס דלפינו (4)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]