פייר אליוט טרודו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
פייר אליוט טרודו
28 באוקטובר 1919; מונטריאול, קוויבק - 28 בספטמבר 2000; מונטריאול, קוויבק (בגיל 80)
Pierre Trudeau (1975).jpg
טרודו כראש ממשלת קנדה
שם בשפת המקור Pierre Elliott Trudeau
שם מלא ג'וזף פיליפ פייר איב אליוט טרוּדוֹ
מדינה קנדהקנדה  קנדה
מפלגה המפלגה הליברלית
בת-זוג

מרגרט סינקלר (1971–1984)

ראש ממשלת קנדה ה-15
תקופת כהונה אפריל 1969 – יוני 1979 (כ־10 שנים)
הקודם בתפקיד לסטר פירסון
הבא בתפקיד ג'ו קלארק
ראש ממשלת קנדה ה-15 (לאחר הפסקה)
תקופת כהונה מרץ 1980 – פברואר 1984 (כ־4 שנים)
הקודם בתפקיד ג'ו קלארק
הבא בתפקיד ג'ון טרנר

ג'וזף פיליפ פייר איב אליוט טרוּדוֹאנגלית: Joseph Philippe Pierre Yves Elliott Trudeau;‏ 28 באוקטובר 1919 - 28 בספטמבר 2000) היה פוליטיקאי קנדי שכיהן כראש ממשלת קנדה מאפריל 1969 ועד פברואר 1984, להוציא תקופה קצרה מיוני 1979 עד מרץ 1980 בה כיהן ג'ו קלארק בתפקיד זה. בין הישגיו הבולטים כראש ממשלה נמנים הגדרתה הפורמלית של קנדה כמדינה הפועלת לקידום הרב-תרבותיות, המדינה הראשונה בעולם שעשתה זאת בשנת 1971, וכן קידום זכויות האדם וחיבור החוקה הקנדית, שאושרה בשנת 1982. בנו הבכור, ג'סטין טרודו, נבחר באוקטובר 2015 לראשות ממשלת קנדה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

טרודו נולד במונטריאול בשנת 1919 לאב ממוצא צרפתי ולאם ממוצא אנגלי וצרפתי. הוא למד באוניברסיטת מונטריאול וקיבל תואר במשפטים בשנת 1943, מאוחר יותר השתלם באוניברסיטת הרווארד בארצות הברית, באוניברסיטת סורבון בפריז ובבית הספר לכלכלה בלונדון. בשנים 1947 - 1949 ערך מסע ברחבי העולם, וביקר במדינות שונות באירופה ובאסיה. טרודו המשיך בקריירה אקדמית והפך למרצה למשפטים באוניברסיטה בה למד, בשנים 1961 - 1965. באותה תקופה נחשב לאחד מהאינטלקטואלים הבולטים בקוויבק.

בשנת 1965 החליט להצטרף לחיים הפוליטיים ונבחר לחבר פרלמנט מטעם המפלגה הליברלית. בשנת 1967 נבחר לתפקיד שר המשפטים בממשלה. הוא יזם שורה של רפורומות בתחום המשפט וטען כי חשוב לעדכן את החוקים בהתאם לנורמות החברתיות המשתנות. ב-1969 החליט לרוץ לראשות המפלגה הליברלית. הוא זכה בתפקיד והתמנה לראש הממשלה במקומו של לסטר פירסון, אף הוא איש המפלגה הליברלית. טרודו זכה לפופולריות רבה בציבור בתפקידו כראש ממשלה. בני נוער וצעירים רבים היו כרוכים אחריו בתופעה שזכתה לכינוי "טרודומאניה" (אנ').

גם לאחר פרישתו מתפקיד ראש הממשלה בשנת 1984 נהנה טרודו מהשפעה ציבורית רבה בזכות מעמדו. הוא נפטר בשנת 2000 והלוויה ממלכתית רבת משתתפים נערכה לזכרו במונטריאול. נמל התעופה הבינלאומי של העיר נקרא על שמו.

נולדו לו ארבעה ילדים. בנו הצעיר מישל נהרג במפולת שלגים. בנו הבכור, ג'סטין טרודו, הוא ראש ממשלת קנדה החל מאוקטובר 2015, ובנו אלכסנדר הוא עיתונאי. בתו שרה נולדה מאשה אחרת ב-1991.

פעילויותיו העיקריות כראש ממשלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פייר טרודו, 1980

רב-תרבותיות - טרודו ביקש לכונן זהות לאומית קנדית רב-תרבותית. לדעתו, זהות כזו תיתן ביטוי לצרפתים-הקנדים, לאנגלים-הקנדים, לאבורג'נלים (אנ') ולקבוצות אתניות נוספות לבטא את תרבותם בתוך מסגרת פוליטית מאחדת. עקרון הרב-תרבותיות התקבל בחוק בשנת 1971 ושולב גם בחוקה הקנדית שנקבעה בשנת 1982.

חוקה וזכויות אדם – טרודו היה בעל השקפת עולם ליברלית והעמיד את נושא זכויות האדם במרכז. פעל נמרצות לכינונה של חוקה קנדית שתקנה הגנה על זכויות אדם, וכן תאפשר לבית המשפט העליון לבטל חוקים של הפרלמנט שעלולים לפגוע בזכויות הפרט. בטקס חגיגי שהתקיים באוטווה בשנת 1982, בנוכחותה של המלכה אליזבת השנייה, חתם טרודו על החוקה החדשה שכללה את כתב הזכויות והחירויות הקנדי.

מדיניות חוץ וביטחון – טרודו האמין שקנדה צריכה לשאוף לתפקיד דיפלומטי במדיניות החוץ שלה, בניסיון לתרום להשקטת סכסוכים במקומות שונים בעולם. הוא הנהיג מדיניות חוץ עצמאית של קנדה ביחס לארצות-הברית. בתחום מדיניות הביטחון הנהיג קיצוצים רחבים בתקציב הצבא.

שאלת קוויבק – טרודו, איש קוויבק, שאביו היה צאצא לראשוני המתיישבים הצרפתים בצפון-אמריקה, היה פטריוט קנדי נאמן ויצא נגד מגמות בדלניות בקרב חלק מהצרפתים-הקנדים. הוא תמך בלאומיות אזרחית, וראה בלאומיות הקוויבקית ביטוי של לאומיות אתנית. הוא הסכים למתן מעמד שווה לצרפתית ולאנגלית בחוקי המדינה, ויצא באופן חריף נגד השוליים הקיצוניים של התנועה הבדלנית שפעלו באופן אלים במשבר אוקטובר 1970. טרודו הורה על מתן צוי חירום ואסר מאות חשודים. טרודו כיהן כראש-הממשלה של קנדה בזמן משאל העם שנערך בשנת 1980 בקוויבק בשאלת ההיפרדות מקנדה. בזמן משאל העם פנה טרודו בצרפתית לתושבי קוויבק בניסיון לשכנעם לדחות את הרעיון. בסופו של דבר גברו תומכי הלאו על תומכי ההן והצעת הפילוג נדחתה ברוב קטנטן.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

טרודו ראשון מצד שמאל בפגישת מנהיגי ה-G7 בווירג'ניה בארצות הברית בשנת 1983