פילוסטרטוס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
פילוסטרטוס
Φλάβιος Φιλόστρατος
לידה 170?
למנוס, יוון עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה שנות ה־50 של המאה ה־3
אתונה, האימפריה הרומית עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה רומא העתיקה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקצוע סופר, סופיסט, נואם עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

פלאביוס פילוסטרטוסיוונית: Φλάβιος Φιλόστρατος;[1]‏ 172/170 – 250/247 לספירה לערך), המכונה "האתונאי", היה סופיסט יווני בתקופת האימפריה הרומית.

שמו וזהותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אי בהירות מסוימת סובבת את שמו. בחיבורו של פילוסטרטוס, "חיי הסופיסטים", ואצל יואנס צצס (אנ') (משורר ומדקדק ביזנטי במאה ה-12), ניתן לו השם הפרטי "פלאביוס". אולם אונאפיוס וסינסיוס (אנ') (סביב 400 לספירה) מכנים אותו "מלמנוס", פוטיוס מכנה אותו "מצור", ומכתביו מתייחסים אליו כ"אתונאי". אביו היה סופיסט בעל חשיבות משנית ובעל אותו שם.

פילוסטרטוס נולד ככל הנראה סביב שנת 172. סביר שנולד בלמנוס, למד ולימד באתונה, ואז השתקע ברומא (שם נקרא כנראה "אתונאי") כחבר בחוג המלומדים שבו הקיפה עצמה הקיסרית יוליה דומנה, אשת הקיסר ספטימיוס סוורוס. על פי הסודא, הוא חי בתקופת שלטונו של הקיסר פיליפוס הערבי (244–249). הוא מת ככל הנראה בצור (לבנון) סביב שנת 250.

חיבורים המיוחסים לפילוסטרטוס[עריכת קוד מקור | עריכה]

היסטוריונים מסכימים על כך שפילוסטרטוס כתב לפחות חמישה חיבורים:

  • הרויקוס (Ἡρωικός, "על גיבורים")‏ (213–214 לספירה) הוא בצורת דיאלוג בין נוסע פיניקי לבין משגיח על כרם, בנוגע לפרוטסילאוס (אנ'), הלוחם האכאי הראשון שנהרג במהלך המצור על טרויה, כפי שמתואר באיליאדה. הדיאלוג מתפתח לדיון וביקורת על הצגתם של גיבורים ואלים על ידי הומרוס, בהתבסס על סמכותו הגדולה יותר של פרוטוסילאוס המת, שחי חיים לאחר המוות ומתקשר עם המשגיח על הכרם. החיבור כולל את "שיר הלל להד" של אכילס.
  • חיי אפולוניוס איש טיאנה (אנ')‏ (Τὰ ἐς τὸν Τυανέα Ἀπολλώνιον; בלטינית: Vita Apollonii) נכתב בין השנים 217–238 ומספר את סיפורו של הפילוסוף והמורה הפיתגוראיאפולוניוס איש טיאנה. פילוסטרטוס כתב את הספר עבור הקיסרית יוליה דומנה, אשתו של ספטימיוס סוורוס ואמו של קרקלה. אולם הספר נשלם לאחר מותה.
  • חיי הסופיסטים (Βίοι Σοφιστῶν), שנכתב בין השנים 231–237, הוא חיבור היסטורי ביוגרפי למחצה על חייהם של הסופיסטים היוונים. הספר מוקדש לקונסול בשם אנטוניוס גורדיאנוס, אולי אחד משני הגורדיאנוסים שנהרגו בשנת 238. החיבור נחלק לשני חלקים: הראשון עוסק בסופיסטים העתיקים, כגון גורגיאס, והשני באסכולה המאוחרת יותר, כגון הרודס אטיקוס. החיבור אינו ביוגרפי במובן האמיתי של המילה, אלא עשוי מרשמים ציוריים של נציגים מובילים של גישת מחשבה מלאת סקרנות ומגוונת, אך חסרה בשיטה מדעית, המעדיפה מצוינות חיצונית של סגנון על פני הישגים מוצקים של כתיבה רצינית. הפילוסוף, כפי שהוא אומר, חוקר את האמת; הסופיסט מקשט אותה ולוקח אותה כמובן מאליו. לחיבור הייתה השפעה עצומה על סופרים מאוחרים יותר, בפרט נאופלאטונים.
  • גימנסטיקוס (Γυμναστικός) נכתב לאחר שנת 220 ומכיל תיאורים העוסקים במשחקים האולימפיים ובתחרויות האתלטיקה באופן כללי.
  • מכתבים (Ἐπιστολαί, אפיסטולאי), או "מכתבי אהבה", נושמים את אווירת "הקומדיה החדשה" והמשוררים האלכסנדרונים. המכתבים הם בעיקר בעלי אופי ארוטי. תאריך פרסומם אינו ידוע.
  • חיבור נוסף, אייקונס (אנ')‏ (Εἰκόνες, "תמונות"), מיוחס בדרך כלל לחתנו, פילוסטרטוס מלמנוס.

המרד הגדול של היהודים בחיבור "חיי אפולוניוס"[עריכת קוד מקור | עריכה]

פילוסטרטוס מתייחס ליהודים בחיבור "חיי אפולוניוס איש טיאנה". פילוסטרטוס שם בפיו של הפילוסוף אופראטס הסטואי (אנ'), יריבו של אפולוניוס ואחת הדמויות הפחות מקסימות של החיבור,[2] את הדברים הבאים בתוך נאומו בפני אספסיאנוס:[3] "היהודים נמצאים כבר מזמן במרד, לא רק נגד הרומאים אלא נגד האנושות; וגזע שעשה את חייו נפרדים ובלתי ניתנים לפשרה, שאינו יכול לחלוק עם שאר האנושות בעינוגי השולחן ולא יכול להצטרף לנסכיהם או תפילותיהם או קורבנותיהם, נפרד מאתנו בתהום גדולה יותר מאשר מזו אשר מפרידה בינינו לבין סוסה או באקטרה או האינדים הרחוקים יותר".[4]

פילוסטרטוס מספר על כך שבזמן ניהולו את המצור על ירושלים, שקל אספסיאנוס את הרעיון להפוך עצמו לקיסר והורה לזמן את אפולוניוס כדי לשאול בעצתו. אולם אפולוניוס סירב להיכנס ליהודה – "ארץ שתושביה טמאים הן בשל מה שעשו והן בשל מה שסבלו ממנו".[5] קטע זה מאת פילוסטרטוס מבטא את התיעוב הפיתגוראי כלפי שפיכות דמים.[2] הוא מספר כי "לאחר שטיטוס כבש את ירושלים, כאשר הארץ כולה הייתה מלאה גופות, העמים השכנים הציעו לו כתר", אולם טיטוס דחה את ההצעה לקבל כבוד לעצמו וטען כי הוא "רק השאיל את זרועותיו לאל, שכך הגשים את זעמו". בתגובה לכך, שלח אליו אפולוניוס אגרת הערכה וטיטוס השיב לו: "אף על פי שכבשתי את ירושלים, אתה כבשת אותי".[6] בעת ביקורו של טיטוס בעיר טרסוס, ביקשו התושבים שירעיף עליהם טובות וטיטוס הבטיח שיבקש זאת מאביו הקיסר. אז התערב אפולוניוס ושאל אותו שאלה היפותטית: "נניח שהייתי מרשיע כמה מהעומדים כאן... כי שלחו שליחים לירושלים לעורר מרד... מה יעלה בגורלם?". טיטוס השיב: "מוות מיידי". אפולוניוס שאל בתגובה לכך, אם "אין בכך בושה" שעונשם יהיה מיידי ואילו ההטבה עמם תתעכב, ובכך שהוא מוכן בעצמו לבצע את העונש ואילו לגבי ההטבה צריך להתייעץ עם אביו.[7]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ הגיית השם ביוונית: פילוֹסטרטוֹס, במלעיל דמלעיל (ההטעמה בהברה השלישית מהסוף).
  2. ^ 2.0 2.1 מנחם שטרן - Menahem Stern, Greek and Latin Authors on Jews and Judaism, Jerusalem 1980, Vol.2, CXX. Philostratus, p. 339
  3. ^ Menahem Stern, Greek and Latin Authors on Jews and Judaism, Vol.2, CXX. Philostratus, p. 342
  4. ^ Philostratus, Life of Apollonius 5.33–34
  5. ^ Philostratus, Life of Apollonius 5.27
  6. ^ Philostratus, Life of Apollonius 6.29
  7. ^ Philostratus, Life of Apollonius 6.34