פיליפ קרסנטי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
פיליפ קרסנטי

פיליפ קרסנטיצרפתית: Philippe Karsenty; נולד ב-25 ביוני 1966) הוא איש עסקים, פוליטיקאי ואיש תקשורת יהודי-צרפתי. ידוע בעיקר בזכות טענתו כי הקלטת המתארת את מותו לכאורה של הילד הפלסטיני מוחמד א-דורה היא מזויפת, וניצחונו בבית המשפט בתביעות דיבה בעקבות טענה זו.

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קרסנטי נולד באיסי לה מולינו (Issy-les-Moulineaux) שברמות הסן, בן למשפחה יהודית שהיגרה לצרפת ממרוקו. בשנות ה-20 לחייו הקים חברה למסחר במניות בבורסה של פריז ועבד כברוקר עד 1997. ב-1996 הקים חברה לייעוץ עסקי.

בשנת 2000 רץ לפרלמנט הצרפתי כמועמד המזוהה עם הימין-מרכז, אך הפסיד לניקולא סרקוזי.[1] בשנת 2008 נבחר לסגן ראש העירייה של ניי-סיר-סן.[2] ב-2012 הוא מתכנן לרוץ שוב למועצה המחוקקת, בתור מועמד המייצג עמדות ימין, כנגד המועמד של מפלגת האיחוד למען תנועה עממית של סרקוזי, ב"מחוז" של אזרחים צרפתיים החיים מחוץ לצרפת.[3]

פרשת מוחמד א-דורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קרסנטי פרץ לתודעה הציבורית ברחבי העולם ב-2004 כאשר נתבע על הוצאת דיבה בידי רשת הטלוויזיה הצרפתית France 2 אחרי שהאשים את הרשת בשידור קלטת מבוימת המראה לכאורה את מותו של ילד פלסטיני בן 12, מוחמד א-דורה, בזמן קרב יריות ליד צומת נצרים ברצועת עזה בשנת 2000.[1] קרסנטי הפסיד בתביעה באוקטובר 2006[4] אך ערער על פסק הדין. הערעור התקבל על ידי בית המשפט לערעורים של פריז במאי 2008 כאשר France 2 סירבה להציג את הסרט המלא מאותה תקרית.[5] רשת France 2 ערערה על הזיכוי בפני ה-Cour de cassation, הערכאה הגבוהה ביותר לערעורים משפטיים בצרפת.[6] קרסנטי זכה בתביעה גם כנגד ערוץ Canal+, ששידר תוכנית המגינה על שארל אנדרלן, הכתב שדיווח על מותו של א-דורה באותה תקרית. קרסנטי טען שהתוכנית מוציאה עליו דיבה בכך שהתעלמה מעובדות המקרה, ובפרט מפסיקת בית המשפט.[7] בעקבות שני ניצחונות אלה, הטענה כי קלטת א-דורה מבוימת או מזויפת זכתה לחיזוק רב. בעקבות זאת, ייסד קרסנטי את חברת Media Ratings העוסקת בביקורת התקשורת על הטיות פוליטיות. ב-2012 ביטל בית המשפט לערעורים את זיכויו של קרסנטי והחזיר את הדיון לבית המשפט של פריז.[8]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 Schwartz, Adi. In the footsteps of the al-Dura controversy, Haaretz, November 8, 2007.
  2. ^ "La Mairie", Neuilly-sur-Seine local council, accessed January 22, 2010.
  3. ^ "Combat sans merci à droite pour le vote des Français d'Israël", Rue 89, June 23, 2011
  4. ^ Durand-Souffland, Stéphane. "France 2 blanchie pour l'image choc de l'intifada". Le Figaro, October 20, 2006.
  5. ^ "Al-Durra case revisited", Wall Street Journal Europe, May 28, 2008.
  6. ^ "Reportage sur la mort d'un enfant palestinien: Charles Enderlin débouté en appel", Libération, May 21, 2008.
  7. ^ Lalande, Julien. "Canal+ et l'agence Tac Presse condamnés pour diffamation", Pure médias, June 11, 2010, accessed January 21, 2011.
  8. ^ אביאל מגנזי, פרשת א-דורה: בוטל זיכוי יהודי שטען שהסרט בוים, באתר ynet, 28 בפברואר 2012