לשון הרע

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף הוצאת דיבה)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
שלט במאה שערים המפציר באנגלית בעוברים ושבים ובמדביקי המודעות לא לפרסם דברי לשון הרע.

לשון הרע הוא אמירה הפוגעת בכבוד או בשם הטוב של אדם, קבוצת בני אדם או ארגון. לשון הרע שאינה אמת נחשבת במדינות רבות לעבירה פלילית ולעוולה אזרחית, ויש האוסרים גם לשון הרע שיסודה אמת. על המצב המשפטי בישראל ראה ערך נפרד חוק איסור לשון הרע.

איסור לשון הרע בהלכה היהודית[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – איסור לשון הרע

ההלכה היהודית אוסרת לדבר לְשון הרע, כלומר כל דיבור רע על יחיד או רבים הכולל פרסום מעשיהם הרעים, או היכול לפגוע בהם או להעליבם. עיקרו של האיסור הוא ההיזק שעלול להגרם למי שדיברו עליו רע.

מקור איסור לשון הרע הוא בתורה בספר ויקרא (יט, טז) "לֹא תֵלֵךְ רָכִיל בְּעַמֶּיךָ". את הקללה במעמד עיבל וגריזים, "אָרוּר מַכֵּה רֵעֵהוּ בַּסָּתֶר" (ספר דברים פרק כ"ז כ"ד) ייחסו חז"ל לאמירת לשון הרע, שהיא במובן מסוים הכאתו של אדם בסתר.

הלכות לשון הרע נידונות על ידי הרמב"ם בספרו ההלכתי משנה תורה בהלכות דעות פרק ז', ובקיצור שולחן ערוך סימן ל'.

רבי ישראל מאיר הכהן מראדין כתב את הספר חפץ חיים ובו הוא דן באריכות בהלכות לשון הרע. ספר זה הפך ליסוד בהלכות לשון הרע ועליו נכתבו תקצירים דוגמת הספר "נצור לשונך".

המונח "לשון הרע" מתחלק למספר סוגים:

  • לשון הרע -האסור מן התורה הוא סיפור על אדם או קבוצת אנשים דבר אמיתי שהוא רע או מזיק לאדם[1]. אין צורך ששני התנאים יתמלאו כדי שדיבור ייחשב לשון הרע. למשל, סיפור שאדם הוא מכוער למרות שזה לא מזיק לו נחשב לשון הרע. כמו כן, סיפור על אדם שהוא ג'ינג'י למעביד השוקל להעסיק אותו ושונא ג'ינג'ים הוא לשון הרע, למרות שאין כל רע בלהיות ג'ינג'י.
  • רכילות - סיפור דבריו או מעשיו של אחר כלפי השומע[2]. למשל - "יוסי אמר עליך שאתה מעתיק במבחנים".
  • אבק לשון הרע - דברים אשר עלולים להביא לידי כך שאנשים ידברו לשון הרע. מקובל שאיסור אבק לשון הרע הוא מדרבנן (תקנת חז"ל), אם כי יש החולקים וסוברים שהוא מדאורייתא (מן התורה). דוגמאות לאבק לשון הרע:
    • רמיזות שיש משהו רע למרות שלא מספרים אותו. לדוגמה: "יותר טוב שלא נדבר על שמעון".
    • אמירת דברי שבח על אדם בפני שונאיו, בשל העובדה שהוא עלול להוביל להתנגדות של השומעים ולדיבור בגנותו של האדם.
    • דברים מותרים שהשומע עלול לפרשם לרעה.

הוצאת שם רע או הוצאת דיבה - היא פרסום דבר שקרי על אדם אחר אך לא נכללת באיסור לשון הרע וייתכן והיא חמורה ממנו.

אף שעל לשון הרע אין עונש בידי אדם, מכיוון שדיבור לא נחשב מעשה, הזהירו חז"ל מאוד על לשון הרע ואמרו: "לשון הרע שקול כנגד עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים". וכן נאמר במסכת מכות כי האומר לשון הרע, השומע לשון הרע והמעיד שקר בחברו ראוי שישליכוהו לכלבים[3].

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – טוביה חטא וזיגוד מינגד

איסור לשון הרע אינו קיים כאשר נאמר בהכרח לתועלת ובמטרה טובה, כדי למנוע נזק, כמו למשל בקבל עובד למעביד או בהצעת שידוך, או בעדות בבית דין, אם אמירה שאין בה תועלת נחשבת ללשון הרע.

במשפט הרומי[עריכת קוד מקור | עריכה]

במשפט הבריטי[עריכת קוד מקור | עריכה]

חקיקה מודרנית בנושא הוצאת לשון הרע, או הוצאת דיבה, הקיימת ברבות ממדינות חבר העמים הבריטי בעבר ובהווה, בארצות הברית, ובאירלנד, מקורן בחקיקה הבריטית על לשון הרע. ההיסטוריה של החקיקה הבריטית בנושא לשון הרע לוטה בערפל. ניתן למצוא תביעות בגין נזקי לשון הרע כבר בימי אדוארד הראשון (1272-1307), אולם לא ידוע האם היה קיים אותה עת הליך פלילי כללי בעניין זה. המקרה הראשון המאשש את העובדה כי באופן כללי הוצאת לשון הרע היא עבירה שניתן להעניש עליה במשפט המקובל נמצא בימיו של ג'יימס הראשון, מלך אנגליה (1566-1625) ומאותה עת הוצאת לשון הרע היא עבירה ברת-ענישה ואף עוולה אזרחית שניתן לרפאה.

החוק האנגלי מאפשר קיום הליכים משפטיים בבית המשפט, בגין לשון הרע, על כל פרסום אמירה הפוגעת בשמו של אדם שניתן לזהותו, או חבר בני אדם, באופן הגורם להם לאבד את עיסוקם או מקצועם, או גורם לאדם סביר לשנות דעתו לרעה עליהם. הגנות המוכרות בחוק כנגד טענה של לשון הרע הן: הגנת "אמת דיברתי", הגנת הערה הוגנת (האמירה משקפת דעה שאדם סביר יכול לאחוז בה), הגנת פריבילגיה (האמירה נאמרה בפרלמנט או בבית המשפט, או שאלה דיווחים הוגנים על האשמות שיש לציבור עניין בהן). הצעה לתקן את העוולה היא מחסום להגשת תביעה. קיימת הנחה שפרסום לשון הרע הוא שקרי, אלא אם כן הנתבע מוכיח את אמיתות האמירה. תנאי למתן פיצוי על לשון הרע לאישיות ציבורית הוא שתוכח כוונה (ידיעה של המפרסם על שהאמירה שקרית, או התעלמות חסרת אחריות מן העובדות). לעומת זאת, אדם פרטי צריך להוכיח רק רשלנות מצד המפרסם (סטייה מחובת הזהירות) כדי לזכות בפיצוי. כוונה להזיק היא תנאי לפיצויים עונשיים.

ב-12 בינואר 2010 בוטלה העבירה הפלילית של לשון הרע באנגליה, ויילס וצפון אירלנד[4].

במשפט האמריקאי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בארצות הברית חלה חובה להוכיח שהפרסום הפוגעני נעשה בזדון או במכוון, ולכן ההליך המשפטי נחשב קשה יותר עבור נפגע המבקש סעד. זאת בהשוואה למצב בישראל וברוב מדינות אירופה. לפי החוק האמריקני, מידע פוגעני יהווה עילה לתביעה רק אם יוכח כי המפרסם הפגין "התעלמות פזיזה מהשאלה האם מדובר באמת או שקר"[5]. קושי נוסף לתובעים קיים בפרסומי אינטרנט, כאשר בעלי אתרים נהנים מהגנה לפי סעיף 230 לחוק[6] המכונה "חוף מבטחים". סעיף זה קובע שמו"ל אתר אינטרנט איננו אחראי למידע פוגעני שפרסם, אם התוכן השקרי נוסח ונוצר על ידי כותבים שאינם קשורים אליו ישירות. מצב זה עוגן ב-2014 בפסיקה[7] שהתקבלה לאחר דיונים בשתי ערכאות. הפסיקה האחרונה ביטלה החלטה קודמת[8] שקבעה כי אתר רכילות פופולרי יפצה ב-338 אלף דולר מורה מסינסינטי בשם שרה ג'ונס, לאחר שפרסם מידע שקרי כאילו קיימה יחסי מין עם כל שחקי קבוצת פוטבול בעיר.

במשפט הישראלי[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – חוק איסור לשון הרע

בחוקי מדינת ישראל, חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965[9] עוסק בהגנת כבודו ושמו הטוב של אדם באמצעות הטלת איסור על פרסום ביטויים העלולים להשפילו ולבזותו. החוק מגדיר כי פרסום לשון הרע יכול להוות עוולה אזרחית בנזיקין ויכול אף להתגבש לכדי עבירה פלילית. בגין העוולה האזרחית ניתן לקבל פיצויים וסעדים הן לפי החוק עצמו והן לפי פקודת הנזיקין, ובהתקיים העבירה הפלילית יוטל עונש של עד שנת מאסר. דינים אלה עורכים איזון בין חופש הביטוי וחופש העיתונות מחד, לבין הזכות לכבוד ולשם טוב מאידך.

סעיף 1 לחוק קובע שלשון הרע היא דבר שפרסומו עלול להשפיל אדם (יחיד או תאגיד) בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם; לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו; לפגוע באדם במשרתו, אם משרה ציבורית ואם משרה אחרת, בעסקו, במשלח ידו או במקצועו; לבזות אדם בשל גזעו, מוצאו, דתו, מקום מגוריו, מינו או נטייתו המינית. לשם הגדרת לשון הרע, אין חשיבות אם מדובר בעובדה או בדעה, להבחנה יש חשיבות בנוגע להגנות.

פרסום אמת שיש בו עניין ציבורי - מוגן. כלומר, דברי אמת שיש בהם עניין ציבורי עשויים להיות לשון הרע, אולם פרסומם יהיה מוגן (מותר). בפרסום לשון הרע יש להבחין בין טענת עובדה להבעת דעה. טענת עובדה, שהיא אמת ויש בה עניין ציבורי, תהא מוגנת בלי קשר למניעיו של המפרסם.

חוק איסור לשון הרע מגן על שמו הטוב של האדם, שנגזר מכבוד האדם ומזכותו לקניין, שני אלה הן זכויות יסוד, המוגנות בחוק יסוד: כבוד האדם וחרותו. חוק זה מדגיש בשני סעיפים נפרדים את חשיבות ההגנה על כבודו ושמו הטוב של האדם. בסעיף אחד אומר החוק "אין פוגעים בחייו, בגופו או בכבודו של האדם באשר הוא אדם" ובסעיף נוסף קובע החוק כי "כל אדם זכאי להגנה על חייו על גופו ועל כבודו". החוק מגן גם על הפרטיות, זאת משום שפרסום משפיל הנוגע לחיים הפרטיים הוא פרסום שבדרך כלל אין בו עניין ציבורי.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ רמב"ם, הלכות דעות, פרק ז'; חפץ חיים, הלכות לשון הרע, כלל א', הלכה א'
  2. ^ שם, הלכות רכילות, כלל א' הלכה ב'
  3. ^ בבלי, מסכת מכות כ"ג, ע"א
  4. ^ Abolition of common law libel offences etc
  5. ^ http://legal-dictionary.thefreedictionary.com/Libel+and+Slander סעיף החוק במילון משפטי]
  6. ^ https://www.law.cornell.edu/uscode/text/47/230 סעיף Safe Harbour ]
  7. ^ https://www.techdirt.com/articles/20140616/10363927595/phew-appeals-court-says-having-dirt-your-websites-domain-name-doesnt-make-you-liable-defamatory-comments.shtml החלטה סופית בערעור Sarah Jones ]
  8. ^ http://www.forbes.com/sites/kashmirhill/2013/07/11/big-deal-for-internet-law-ex-bengals-cheerleader-wins-suit-against-the-dirty-over-reputation-ruining-comments/ החלטה ראשונית בתביעת Sarah Jones ]
  9. ^ נוסח החוק