פלאוטילה נלי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
פלאוטילה נלי
לידה 1524
פירנצה
פטירה 1588 (בגיל 64 בערך)
פירנצה
לאום איטלקיה
תחום יצירה ציור
יצירות ידועות "הסעודה האחרונה"
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

פלאוטילה נליאיטלקית: Plautilla Nelli;‏ 1524, פירנצה1588, פירנצה), הייתה נזירה ציירת, הציירת הידועה הראשונה בפירנצה.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

נשים אמניות היו נדירות ביותר בתקופת הרנסאנס. ההכשרה של אמנים באותה תקופה הייתה כשוליות בסדנאות. אבל לפי מנהגי התקופה נשים לא יכלו להתקבל לסדנאות אלו, משום שהדבר היה עלול לפגוע בצניעותן. לעומת זאת דווקא מנזרי הנשים של אותה תקופה, בהיותם קהילות נשים סגורות, "מוגנות מהסכנות לתומתן", אפשרו לנשים התפתחות בתחום היצירה הן בספרות והן באמנות הפלסטית [1]. המנזר שאליו השתייכה פלאוטינלה נוהל על ידי נזירים דומיניקנים ובראשם סבונרולה. סבונרולה קידם את הרעיון של ציור יצירות דתיות על ידי נשים וכך הפך המנזר למרכז של נזירות-ציירות. וזארי בספרו "חיי הציירים והפסלים" מציין כציירות נזירות, בנוסף לפלאוטינלה, את אנטוניה אוצ'לו (בתו של הצייר פאולו אוצ'לו. הנזיר הדומיניקני סרפינו רצי (אנ') בספרו על אותו מנזר הזכיר עוד נזירות-ציירות שפעלו שם: אגטה טרבלסי (Agata Trabalesi), דיוניסיה ניקוליני (Dionisia Niccolini), פרודנצה קמבי (Prudenza Cambi), מרינה רוג'ירי (Marina Ruggieri)(אנ') ומריה אנגליקה רצי (Maria Angelica Razzi)(אנ').

קורות חייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולדה בסוף שנת 1524 למשפחה פלורנטינית אמידה. היא הוטבלה ב-29 בינואר 1529 בשם פוליסנה מרגריטה (Pulisena Margherita). אביה, פיירו דה לוקה נלי, היה סוחר אריגים. כשהייתה נערה נפטרה אמא ואביה נישא בשנית. לאחר מכן, בגיל 14, הפכה לנזירה ושינתה את שמה לפלאוטילה. היא הצטרפה למנזר הדומיניקני ע"ש סנטה קתרינה מסיינה. במהלך חייה אף שימשה שלוש פעמים בתפקיד אם המינזר.

במנזר פיתחה את כשרון הציור שלה. היא גם הקימה סדנה שאיפשרה לנזירות נוספות להכשיר עצמן כציירות. העבודות שלה ושל תלמידות הסדנה היו פופולריות מאוד בפירנצה וההכנסות ממכירתן תרמו לקיום המנזר[1].

פלאוטילה נשארה במנזר עד מותה ב-1588.

יצירתה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פלאוטינלה הייתה יוצרת פוריה מאוד, ציירה מיניאטורות וגם תמונות גדולות ממדים, כולן יצירות דתיות.

היא הושפעה מעבודותיהם של הציירים-הנזירים פרא ברתולומיאו ופרא פאולינו (אנ'), שסקיצות ורישומים שלהם נשמרו במנזר שלה. אוטודידקטית לימדה את עצמה לצייר תוך העתקת סקיצות ורישומים אלו.

כבר וזארי ציין שבציורים שלה מורגשת העובדה שפלאוטילה לא הייתה חשופה לדמויות של גברים, לדעתו לשליחים ב"סעודה האחרונה" שלה היו תוי פנים נשיים. מאידך במחקר החדש מציינים את ההקפדה על הפרטים, למשל בפרטי מזון ב"סעודה האחרונה", ורואים בכך ייחוד של הציור הנשי [2].

מיצירותיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • קתרינה מסיינה עם חבצלת", 1636, שמן על לוח עץ, גלריית אופיצי, פירנצה.
  • "הבשורה", שמן על לוח עץ, 97X72 ס"מ,גלריית אופיצי, פירנצה.
  • "הקינה על ישו" 539X350 ס"מ[3]הייתה במקור בכנסיית המנזר של סנטה קתרינה מסיינה, שוחזרה ב-2006[4], נמצאת כיום במוזיאון סאן מרקו(אנ'), פירנצה.
  • "פנטקוסט", 539X350 ס"מ. הייתה במקור בחדר האוכל של מנזר סנטה קתרינה מסיינה, נמצאת כיום בכנסיית סנטה מריה נובלה, פירנצה.
  • "הסעודה האחרונה", שמן על בד, אורכה 6.7 מטר. זוהי היצירה היחידה החתומה על ידי פלאוטילה ששרדה. שוקמה לאחרונה, הייתה במקור בחדר האוכל של מנזר סנטה קתרינה מסיינה, נמצאת כיום בכנסיית סנטה מריה נובלה, פירנצה.

גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסעודה האחרונה אורכה 670 ס"מ

גילויה מחדש[עריכת קוד מקור | עריכה]

למרות שפלאוטילה מוזכרת בספרו של ווזארי, לא היה בה עניין במשך הדורות.

רק ב–25 השנים האחרונות נעשו מאמצים לאיתור ולזיהוי יצירותיה ולמחקר ארכיוני על תולדותיה[1]. כחלק ממאמץ זה שוחזרו 20 תמונות שלה. השיא של מאמץ זה הייתה תערוכה מוקדשת לפלאוטילה נלי שהתקיימה בגלריית אופיצי בשנת 2017[5].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]