פסטיבל דוף

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

פסטיבל דוף (Doof Festival) הוא פסטיבל הטראנס הגדול והוותיק ביותר בישראל. הפסטיבל נערך לראשונה בשנת 2004 ומאז הוא מתקיים מדי שנה בפסח בחוף גולן במזרח הכנרת. הפסטיבל מארח אומנים מהארץ ומהעולם ונמשך על פני שלושה ימים[1].

פסטיבל דוף שם לו למטרה ליצור מקום מפגש לתרבות ומוזיקה אלקטרונית בישראל, גרסה דיגיטלית עכשווית של התנועה הפסיכדלית בשנות השישים תוך שמירה על ערכי תנועת הרייבים הבין-לאומית - PLUR. עם השנים הפסטיבל הרחיב את חזונו גם לכיוונים אקולוגיים של שמירה על אדמה בדגש על חופי הכנרת. כיום, הפסטיבל הוא אבן שואבת לאוהבי מוזיקה אלקטרונית ותרבות הטראנס מהארץ ומהעולם, ונחשב לאירוע שיא של תרבות הטראנס בישראל.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פסטיבל דוף הוא פרי יוזמתם של זירקין (שחר זירקין), יובי (יובל אבנשטיין) וברקש (גיא ברקאי), חברי ילדות שבצעירותם נחשפו לסצנת הרוק הפסיכדלי ולניצני תרבות הקלאבינג בישראל. לאחר שנסעו ברחבי העולם והתוודעו למוזיקה האלקטרונית, שהייתה אז בחיתוליה בארץ, החלו לארגן ב-1995 מסיבות מדבר מחתרתיות תחת השם Doof Project. בניגוד לטראנס הגואה המלודי שצבר פופולריות בארץ, ה-Doof הביא איתו קו מוזיקלי פסיכדלי, קשוח ומחוספס יותר שבמהרה הביא מאות אנשים למסיבות המדבר שלהם[2][3].

קהילת המוזיקאים הפסיכדליים שנבנתה סביב המסיבות הביאה לפתיחתו של הלייבל Doof records ב-1999. הלייבל הוציא עשרות אלבומים ואוספים שהפכו לנכסי צאן ברזל בסצנת הטראנס הבין-לאומית, ועד היום נחשב לאחד הלייבלים החשובים של הטראנס. אחרי שראו במו עיניהם פסטיבלים רבים ברחבי אירופה החליטו השלושה להביא את הוויב האירופי לישראל ולערוך פסטיבל של מספר ימים שימשוך אליו אנשים מכל רחבי העולם ויוסיף את פסטיבל DOOF לסבב הפסטיבלים האירופאי.

הפסטיבל החל את דרכו בשנת 2004 בחשאיות גמורה ובתחילת הדרך היה מבוסס על דארק-טראנס ומוזיקה מחתרתית יותר. בבוא הזמן נוספו לפסטיבל במות של פגנקה ומגאיה, ומאז הז'אנר המוזיקלי התרחב והחל לכלול סוגים מגוונים של מוזיקת טראנס ומוזיקה אלטרנטיבית. צוות פגנקה הצטרף לפסטיבל בשנת 2011 והביא איתו מוזיקת פרוגרסיב פאנקית שהעניקה רבדים חדשים לפסטיבל. בשנת 2013 הצטרף להפקת הפסטיבל צוות מגאיה והביא עימו מערך מוזיקלי אלטרנטיבי עשיר, סדנאות ועיצוב אקולוגי[1].

הפסטיבל כיום[עריכת קוד מקור | עריכה]

כיום, נכון ל-2019, זירקין, הוא ד"ר לביולוגיה, יובי פרופסור לכימיה ומתמחה בתחום הננו-טכנולוגיה[4], ברקש הוא איש היי-טק מומחה לאחסון מידע ולרשתות מחשב. שלושת המייסדים עדיין מנהלים את הפסטיבל ורואים בכך שליחות תרבותית. יחד עם השותפים מפגנקה ומגאיה וצוות נאמן של עובדים מוקם הפסטיבל מדי שנה לחופי הכנרת ומארח כאלפי בליינים למשך שלושה ימים[5].

ֿפסטיבל הדוף מורכב משלוש הפקות שונות (דוף, מגאיה, פגנקה), אשר כל אחת מביאה את הצבע ואת הייחודיות שלה לפסטיבל. שלוש ההפקות יוצרות יחד פסטיבל בעל שלוש במות מוזיקליות הפועלות בו-זמנית: רחבת Doof המרכזית מאופיינת במוזיקה אלקטרונית ופסיי קשוחה, ובמוזיקת דארק חריפה ואגרסיבית. רחבה נוספת היא הבמה של פגנקה, המתאפיינת בקו מוזיקלי המשלב מוזיקת פרוגרסיב-טראנס, טכנו ואלקטרו, פאנקית, מוזיקת עולם, אמביינט וצ'יל-אאוט[6]. אליהן מצטרפת רחבה סולרית, הבמה של מגאיה המהווה גם "הילינג זון" ומשלבת בתוכה מתחם אלטרנטיבי, עשיר בפעילויות המותאמות גם לילדים ומשפחות, בסדנאות תוכן, במתחם קולנוע (סינמה דוף), ונותנת במה למוזיקה אלקטרונית חיה, מוזיקת עולם ודי. ג'ייס אלטרנטיביים[7].

בתחילת חודש יוני 2019, ביטלה המשטרה את האירוע בהודעה מוקדמת קצרה בשל חשש לסחר בסמים במתחם הפסטיבל. בעקבות זאת פרצו הפגנות מחאה בכיכר רבין.[8][9] ב-18 ביולי התקיים אירוע המוני בכיכר רבין, שסיסמתו הייתה "תנו לרקוד בשקט", במחאה על סגירת הפסטיבל ועל ביטול שורה של פסטיבלי מוזיקה נוספים ברחבי הארץ.[10][11]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]