פפיון העצים
 פפיון העצים
| |
|---|---|
_(38450088622).jpg)
| |
| מצב שימור | |
 | |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | בעלי חיים |
| מערכה: | מיתרניים |
| על־מחלקה: | בעלי ארבע רגליים |
| מחלקה: | עופות |
| סדרה: | ציפורי שיר |
| תת־סדרה: | דמויי־דרור |
| משפחה: | נחליאליים |
| סוג: | פיפיון |
| מין: | פפיון העצים |
| שם מדעי | |
 Anthus trivialisליניאוס, 1758 | |
| תחום תפוצה | |
| |
| |
פפיון העצים (שם מדעי: Anthus trivialis) היא ציפור ממשפחת הנחליאליים. היא דקת גזרה ובעלת לבוש חום המקושט בפספוס אורך צפוף. מקורה דק ומותאם לליקוט חרקים ורגליה ארוכות ומתאימות להליכה. שלא כמו שאר הפפיונים, אשר מעדיפים להימצא על הקרקע, פפיון העצים נוהג להמצא גם על עצים.
מין זה גדול ביחס לשאר מיני הפפיונים. המקור עבה למדיי ודגם הראש בולט יחסית, עם פס גבה בולט וכתם בהיר דהוי בחלק האחורי של האוזן. החזה מפוספס בכבדות, ובצידי הגוף הפספוסים דקים הרבה יותר. פספוס החזה בעל רקע צהבהב, ולבטן גוון לבן נקי מנוגד. הטופר האחורי קצר למדי. מצוי בעיקר בחורשות, מטעים, יערות, בגנים וגם בשדות. לרוב מופיע לבד או בקבוצות קטנות.[2][3]
מידות פפיון העצים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אורך הגוף[עריכת קוד מקור | עריכה]
14 - 16 ס"מ. מוטת כנפיים: 26 - 30 ס"מ. משקל: 20 - 27 גרם. גיל מקסימלי:2. צבעה הוא חום ודומה מאוד לפפיון שדות. צבע גבה אחיד, הנימור בחזה שלה דליל יותר והכתמים גדולים יותר. טופר האצבע האחורית קצר וכפוף משל רוב הפפיונים, ורגליה ורודות יותר.[2]
אטימולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
פירוש השם המדעי - Anthus trivialis - "עשבוני מצוי/רגיל". Anthus = ציפור של שדות ומישורי עשב שהוזכרה על פליניוס בספרו "תולדות הטבע". נראה שהכוונה הייתה לנחליאלי צהוב. Anthos - ציפור קטנה וצבעונית (לכן מתאים מאוד לנחליאלי) שהוזכרה על ידי אריסטו. הסיומת - trivialis = רגיל, סטנדרטי - "אחד מהשכונה". trivium= רחוב ציבורי. השם באנגלית - Tree Pipit = פפיון עצים. השם בערבית = אבו תמרה א (ל)שג'רי[2]
תפוצה ומגמות אוכלוסין[עריכת קוד מקור | עריכה]
פפיון העצים דוגרת לרוחב כל אירופה עד למערב סיביר. כל האוכלוסייה שלה נודדת. האוכלוסיות המערביות חורפות באפריקה, מדרום לסהרה. האוכלוסיות המזרחיות חורפות בהודו. ההערכה היא כי באירופה דוגרים 27 - 42 מיליון זוגות (Birdlife International). האוכלוסייה האירופית מהווה 25 - 49 אחוזים מכלל האוכלוסייה העולמית. בישראל מצויה הציפור בכל רחבי הארץ. היא מגיעה בתקופת הסתיו, מסוף אוגוסט עד אמצע נובמבר ובאביב, מחודש מרץ עד מאי. נדיר למצוא ציפורים אלו בחורף, הן נמצאות בקבוצות מצומצמות. בתקופת הקינון, המעוף ושירת הכלולות הן בולטות במיוחד. בית גידולה משתרע על פני אירופה כולה ואף חודר עד למרכז אסיה, בחורף עד להודו ואפריקה הטרופית. בעת הקינון היא מצויה ביערות דלילים, חורשות ושדות שיחים נמוכים.[2]
בית גידול[עריכת קוד מקור | עריכה]
היא מצויה באזור סקנדנביה במיוחד, בקווי הרוחב האמצעים של כדור הארץ. ציפור זו רגילה לאקלים שנמצא ביבשה ולפעמים גם לאקלים שבאוקיינוס, אך עדיין נמנעת ממזג אוויר חורפי וגשום. פפיון העצים מצויה בצמרות עצים ושיחים כדי לתצפת ו"לשוחח" עם שאר הציפורים. העץ או השיח שהיא נמצאת בו מסמל את השטח הטריטוריאלי שלה למטרת רבייה. בהתאם לכך, ישנם ציפורים שנמצאים ללא מקום לבית גידול ומקימים בתי גידול בעשב שקרוב לאדמה.[3]
מזון[עריכת קוד מקור | עריכה]
פפיון העצים ניזונה בעיקר מחרקים וצמחים שגדלים בחורף ובסתיו. המזון שלהם נלקח מהאדמה- עשב ועלים. לעיתים רחוקות היא אוכלת גם ענפים, גזעי עצים, גדעים ולפעמים היא תופסת חרקים בזמן שעפה באוויר.[3]
רבייה[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר הקן נמצא בדרך כלל על קרקע שטוחה או משופעת. הנקבה דוגרת בין 12 ל-14 ימים ומטילה 2–6 ביצים תת-אליפטיות. צבעם משתנה מאוד- לעיתים קרובות הם בצבע חום, אפור או צבע אדמדם אבל גם כחול בהיר, ורוד וירוק.[3]
נדידה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הם נודדים בחורף בכרתיים ובאיים של הים האגאי, במדינות המפרץ הפרסי ואיראן אך בעיקר באפרו טרופים ובתת היבשת ההודית. אזור החורף הראשי באפריקה משתרע מול חופי גינאה לאתיופיה במערב, דרומה רק עד הקצה הצפוני של יער גשם המשוונית, אבל במזרח הרחבת דרום לנטאל וטרנסבל.[3]
בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]
בישראל יש שני תת-מינים, הראשון, טריויאליס, נפוץ ובדרך כלל נודד. בימי החורף לעיתים מבקר בישראל (באזור הדרום). המין השני, שלואטרי, נודד בעיקר באילת ובאזורים המזרחיים של ארץ ישראל.[3]
שימור[עריכת קוד מקור | עריכה]
פפיוני העצים אינם נמצאים בסכנת הכחדה ברחבי העולם. יש ירידה ניכרת בכמות הציפורים בהולנד, אנגליה, פינלנד ושווייץ למרות ירידה זו נמצאו באירופה כ5–8 מיליון זוגות. מין זה נמצא בטווח רחב ביותר ולכן לא נמצא בסכנת הכחדה, למרות זאת ישנה ירידה במספר הציפורים אך הירידה אינה מהירה כדי להוות איום משמעותי.[3]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- פפיון העצים, באתר ITIS (באנגלית)
- פפיון העצים, באתר NCBI (באנגלית)
- פפיון העצים, באתר Animal Diversity Web (באנגלית)
- פפיון העצים, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
- פפיון העצים, באתר GBIF (באנגלית)
