פפיון שדות

פפיון שדות
	פפיון שדות ; קולות של פפיון שדות, סארי, אנגליה
מצב שימור
	conservation status: least concern ללא חשש (LC)‏
מיון מדעי
ממלכה:	בעלי חיים
מערכה:	מיתרניים
על־מחלקה:	בעלי ארבע רגליים
מחלקה:	עופות
סדרה:	ציפורי שיר
תת־סדרה:	דמויי־דרור
משפחה:	נחליאליים
סוג:	פיפיון
מין:	פפיון שדות
שם מדעי
	Anthus pratensis; ‏ליניאוס, 1758
תחום תפוצה
	תחום התפוצה של פפיון שדות מקייץ יציב חולף חורף

פִּפְיוֹן שָּׂדוֹת או פִּפְיוֹן הַשָּׂדוֹת (שם מדעי: Anthus pratensis) הוא מין של ציפור שיר קטנה ממשפחת הנחליאליים, המתרבה בחלק גדול מהאזור הפלארקטי, מדרום מזרח גרינלנד ואיסלנד מזרחה עד מזרחית להרי אוראל ברוסיה, ומדרום למרכז צרפת ורומניה; אוכלוסייה מבודדת קיימת גם בהרי הקווקז. הוא נודד על פני רוב תפוצתו, חורף בדרום אירופה, צפון אפריקה ודרום מערב אסיה, אך יציב כל השנה במערב אירופה, אם כי גם שם פרטים רבים עוברים לחוף או לשפלה בחורף.^[2]^[3]

בישראל הוא חולף וחורף נפוץ, בעיקר בעמקים. נודד מאוחר יחסית, לרוב החל מסוף אוקטובר.^[4]

טקסונומיה ואטימולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פפיון שדות תואר רשמית על ידי חוקר הטבע השוודי קרל לינאוס בשנת 1758 במהדורה העשירית של Systema Naturae שלו תחת השם המדעי Alauda pratensis,^[5] יישוב הטיפוס הוא שוודיה.^[6] פיפיט האחו הוא כיום סוג הסוג של הסוג Anthus שהוצג בשנת 1805 על ידי חוקר הטבע הגרמני יוהאן מתאוס בקשטיין.^[7]^[8]^[9] המין מונוטיפי; כלומר לא סווגו תת-מינים שונים.^[8]

שם הסוג Anthus הוא שם הלטיני לציפור קטנה של שטחי עשב שהוזכרה על ידי פליניוס הזקן, ושם המין הספציפי pratensis פירושו "של אחו", מ - pratum, "אחו".^[10]

השם העממי האנגלי "pipit", שתועד לראשונה על ידי תומאס פננט בשנת 1768, הוא אונומטופי, מתוך הדמיון לקריאות של מין זה.^[11] שמות עממיים ישנים, שאינם בשימוש עוד, כוללים "chit lark", "peet lark", "tit lark" ו-"titling"; אלה מתייחסים לגודלו הקטן ולדמיון השטחי שלו לעפרוני.^[11]

תיאור[עריכת קוד מקור | עריכה]

זהו פפיון קטן אורכו 14.5–15 ס"מ, ומשקלו 15–22 גרם. זהו מין בעל מראה בלתי-מובחן על הקרקע, בעיקר חום מלמעלה וצהבהב-חולי מלמטה, עם פסים כהים יותר על רוב הניצוי שלו; הזנב חום עם צדדים לבנים. יש לו מקור דק ורגליים בגוון ורדרד-צהוב חיוור; הטופר האחורי ארוך במיוחד, ארוך יותר משאר האצבעות האחוריות.

קולות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקריאה היא "צי-צי" חלש. השירה הפשוטה שחוזרת על עצמה ניתנת בתעופה קצרה.^[2]^[3]

שונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפרטים מאירלנד ומערב סקוטלנד צבע מעט כהה יותר מאלה שבאזורים אחרים, ולעיתים קרובות הם מובחנים כתת-מין A. p. whistleri, אף על פי שהוא משתלב עם המין הנומינלי A. p. pratensis הנמצא בשאר תפוצת המין.^[2]^[3]

מינים דומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוא דומה לפפיון אדום-גרון (A. cervinus), שהוא בעל פסים כבדים יותר ובעל גרון כתום-אדום (בעיקר בלבוש קיץ), ולפפיון עצים (A. trivialis), שהוא מעט גדול יותר, פחות מפוספס, ובעל סימני פנים חזקים יותר וטופר אחורי קצר יותר. שירת פפיון שדות מואצת לקראת הסוף ואילו שירת פפיון עצים מאטה.^[2]^[3]

תפוצה ובית גידול[עריכת קוד מקור | עריכה]

זהו בעיקר מין של בתי גידול פתוחים, או אדמות חקלאיות לא מעובדות או בעצימות נמוכה, כגון מרעה, ביצות ואדמות בור, אך מצוי גם במספרים נמוכים בשדות מעובדים. בחורף הוא מצוי גם במלחות ולפעמים ביערות פתוחים. זהו פפיון יבשתי למדי, הניזון תמיד מהקרקע, אך משתמש בעמדות גבוהות כגון שיחים, קווי גדר או חוטי חשמל כנקודות תצפית כדי לצפות בטורפים.^[2]^[3]^[12]

סך האוכלוסייה מוערך בכ-12 מיליון זוגות. זהו מין המצוי בשפע בצפון תפוצתו, ובדרך כלל הציפור המקננת הנפוצה ביותר ברוב הרמה של בריטניה, אך פחות שכיחה דרומה יותר. צפיפות הרבייה נעה בין 80 זוגות לקמ"ר בצפון סקנדינביה, עד 5–20 לקמ"ר בשטחי עשב בדרום טווח הקינון, ורק 1 לקמ"ר באדמות חקלאיות מעובדות.^[3]^[12] כמה זוגות מקננים בודדים תועדו מדרום לטווח העיקרי, בהרי ספרד, איטליה וצפון הבלקן.^[2] ירידה כללית באוכלוסייה התרחשה במהלך 17 השנים האחרונות, הבולטת ביותר באדמות חקלאיות בצרפת, עם ירידה של 68%.^[13]

התנהגות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעת סכנה, הפפיון ימהר למצוא מחסה, או שיקפא במקומו ויסמוך על הסוואתו עם הקרקע. מעופו גלי.

קינון[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקן נמצא על הקרקע חבוי בצמחייה צפופה, עם שתיים עד שבע (לרוב בין שלוש לחמש) ביצים; הביצים בוקעות לאחר 11–15 ימים, כשהגוזלים פורחים 10–14 ימים לאחר הבקיעה. בדרך כלל גדלים שני מחזורים מדי שנה. מין זה הוא אחד מהפונדקאים החשובים ביותר של הקוקייה האירופית, והוא גם טרף חשוב לבז הגמדי ולזרון התכול.^[2]^[3]

מזון[עריכת קוד מקור | עריכה]

מזונו מורכב בעיקר מחרקים ומחסרי חוליות אחרים, בעיקר פריטים קטנים, באורך של פחות מ-5 מ"מ. הוא גם אוכל זרעים של דגנאים; בעיקר מהדגניים, מהגמאיים, ומהסמריים, וגם אברשיים, בעיקר בחורף.^[2]^[3]

גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פפיון שדות נח על רשת דייגים במהלך הפלגה ליד הגבול של בלגיה בים הצפוני
ניתן להבחין בטופר האחורי המוארך. אונסט, איי שטלנד
ממריא, ניתן להבחין בצידי הזנב הלבנים. קורנוול, אנגליה
צעיר, פויי-דה-דום, צרפת
פרחון טרי
קן עם ביצים
ביצים, אוסף מוזיאון ויסבאדן
ביצי פפיון שדות (מימין) לצד ביצה של קוקיה אירופית, אוסף מוזיאון טולוז
סרטון של פרחון של קוקיה אירופית מטופל על-ידי ההורה המאמץ שלו, פפיון שדות
סרטון של פפיון שדות מתרוצץ, יושב ושר

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדיה וקבצים בנושא פפיון שדות בוויקישיתוף

פפיון שדות, באתר ITIS (באנגלית)
פפיון שדות, באתר NCBI (באנגלית)
פפיון שדות, באתר Animal Diversity Web (באנגלית)
פפיון שדות, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
פפיון שדות, באתר GBIF (באנגלית)
תצפיות, קטעי וידאו, תמונות וצלילים של פפיון שדות, באתר eBird
הקלטות אודיו של פפיון שדות, באתר xeno-canto

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

^ פפיון שדות באתר הרשימה האדומה של IUCN
^ ¹ ² ³ ⁴ ⁵ ⁶ ⁷ ⁸ Snow, D. W.; Perrins, C. M. (1998). The Birds of the Western Palearctic (Concise ed.). Oxford: Oxford University Press. ISBN 0-19-854099-X.
^ ¹ ² ³ ⁴ ⁵ ⁶ ⁷ ⁸ Hoyo, J. del; et al., eds. (2004). Handbook of the Birds of the World|Handbook of the Birds of the World, vol. 9. Barcelona: Lynx Edicions. pp. 763. ISBN 84-87334-69-5.
^ ד"ר יואב פרלמן, פפיון שדות, באתר הצפרות הישראלי
^ Linnaeus, Carl (1758). Systema Naturae per regna tria naturae, secundum classes, ordines, genera, species, cum characteribus, differentiis, synonymis, locis (בלטינית). Vol. 1 (10th ed.). Holmiae (Stockholm): Laurentii Salvii. p. 166.
^ Mayr, Ernst; Greenway, James C. Jr, eds. (1960). Check-List of Birds of the World. Vol. 9. Cambridge, Massachusetts: Museum of Comparative Zoology. p. 159.
^ Bechstein, Johann Matthäus (1805). Gemeinnützige Naturgeschichte Deutschlands nach allen drey Reichen (בגרמנית) (2nd ed.). Leipzig: Bey Siegfried Lebrecht Crusiu. pp. 247, 302 Note.
^ ¹ ² Gill, Frank; Donsker, David; Rasmussen, Pamela, eds. (בינואר 2021). "Waxbills, parrotfinches, munias, whydahs, Olive Warbler, accentors, pipits". IOC World Bird List Version 11.1. International Ornithologists' Union. נבדק ב-3 ביוני 2021. {{cite web}}: (עזרה)
^ Mayr, Ernst; Greenway, James C. Jr, eds. (1960). Check-List of Birds of the World. Vol. 9. Cambridge, Massachusetts: Museum of Comparative Zoology. p. 144.
^ Jobling, James A. (2010). The Helm Dictionary of Scientific Bird Names. London, United Kingdom: Christopher Helm. pp. 49, 315. ISBN 978-1-4081-2501-4.
^ ¹ ² Lockwood, W. B. (1984).
^ ¹ ² Hagemeijer, W. J. M., & Blair, M. J., eds. (1997).
^ Gorman, James (2018-04-11). "Farmland Birds in France Are in Steep Decline". The New York Times (באנגלית אמריקאית). ISSN 0362-4331. נבדק ב-2018-04-12.

[IucnRedList-1] פפיון שדות באתר הרשימה האדומה של IUCN

[Snow-2] ¹ ² ³ ⁴ ⁵ ⁶ ⁷ ⁸ Snow, D. W.; Perrins, C. M. (1998). The Birds of the Western Palearctic (Concise ed.). Oxford: Oxford University Press. ISBN 0-19-854099-X.

[Hoyo-3] ¹ ² ³ ⁴ ⁵ ⁶ ⁷ ⁸ Hoyo, J. del; et al., eds. (2004). Handbook of the Birds of the World|Handbook of the Birds of the World, vol. 9. Barcelona: Lynx Edicions. pp. 763. ISBN 84-87334-69-5.

[4] ד"ר יואב פרלמן, פפיון שדות, באתר הצפרות הישראלי

[5] Linnaeus, Carl (1758). Systema Naturae per regna tria naturae, secundum classes, ordines, genera, species, cum characteribus, differentiis, synonymis, locis (בלטינית). Vol. 1 (10th ed.). Holmiae (Stockholm): Laurentii Salvii. p. 166.

[6] Mayr, Ernst; Greenway, James C. Jr, eds. (1960). Check-List of Birds of the World. Vol. 9. Cambridge, Massachusetts: Museum of Comparative Zoology. p. 159.

[7] Bechstein, Johann Matthäus (1805). Gemeinnützige Naturgeschichte Deutschlands nach allen drey Reichen (בגרמנית) (2nd ed.). Leipzig: Bey Siegfried Lebrecht Crusiu. pp. 247, 302 Note.

[ioc-8] ¹ ² Gill, Frank; Donsker, David; Rasmussen, Pamela, eds. (בינואר 2021). "Waxbills, parrotfinches, munias, whydahs, Olive Warbler, accentors, pipits". IOC World Bird List Version 11.1. International Ornithologists' Union. נבדק ב-3 ביוני 2021. {{cite web}}: (עזרה)

[9] Mayr, Ernst; Greenway, James C. Jr, eds. (1960). Check-List of Birds of the World. Vol. 9. Cambridge, Massachusetts: Museum of Comparative Zoology. p. 144.

[10] Jobling, James A. (2010). The Helm Dictionary of Scientific Bird Names. London, United Kingdom: Christopher Helm. pp. 49, 315. ISBN 978-1-4081-2501-4.

[Lockwood-11] ¹ ² Lockwood, W. B. (1984).

[ebcc-12] ¹ ² Hagemeijer, W. J. M., & Blair, M. J., eds. (1997).

[13] Gorman, James (2018-04-11). "Farmland Birds in France Are in Steep Decline". The New York Times (באנגלית אמריקאית). ISSN 0362-4331. נבדק ב-2018-04-12.

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]