פקודת בתי הסוהר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

פקודת בתי הסוהר היא פקודה המסדירה את פעולתם של בתי הסוהר בישראל.

הפקודה נחקקה על ידי שלטונות המנדט הבריטי ב-1946 ועובדה לנוסח חדש ב-1971. הנוסח המנדטורי תוקן תשע פעמים בטרם עובד לנוסח חדש. הנוסח החדש תוקן, נכון לשנת 2011, 40 פעמים נוספות.

פרקי הפקודה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרק א' בפקודה הוא פרק הפרשנות.

פרק ב' הוא פרק האסירים. הפרק כולל הוראות הנוגעות לחובותיהם ולזכויותיהם של אסירים, ולהתנהלות כלפיהם בבתי הסוהר: קבלת האסירים וכליאתם; משמורת אסירים והעברתם; החזקה בהפרדה; הבאת אסיר לבית משפט; עבודת אסירים; חופשות; חפצים אסורים וקשר עם החוץ; הוראות בדבר אסירים שנידונו למיתה; משמעת; עתירות אסירים; שחרור ושחרור מנהלי.

פרק ג' הוא פרק בתי הסוהר. הפרק כולל הוראות הנוגעות להקמת בתי סוהר ומבנה שירות בתי הסוהר: הקמת בתי סוהר; מבקרים רשמיים בבתי הסוהר; רופאים בבתי הסוהר; ארגון השירות (ובכלל זה מינוי נציב בתי הסוהר והסוהרים); גיוס ושחרור סוהרים; סמכויות הסוהרים; איסורים על סוהרים; דין משמעתי בשירות בתי הסוהר; בירור קבילות סוהרים.

בשנת 2002 נחקק פרק ג'1, שהסמיך את שירות בתי הסוהר לנהל מקומות משמורת לעובדים זרים ולשוהים בלתי חוקיים, שבהם יועסקו מאבטחים שאינם סוהרים. הפרק נחקק כהוראת שעה שפקעה ב-2004.

בשנת 2004 נחקק פרק ג'2, שאפשר את הקמתו של בית סוהר בניהול פרטי. ב-2009 פסק בית המשפט העליון בבג"ץ הפרטת בתי הסוהר כי ניהול בית סוהר בידי גורמים פרטיים אינו חוקתי, שכן עצם העברת הסמכות לכלוא לידי גורם פרטי המפיק רווח מכך מהווה פגיעה בזכות החוקתית לחירות, כמו גם בזכות החוקתית לכבוד. משכך, נקבע כי הפרק בטל.

פרק ד' כולל הוראות שונות, בין היתר בנוגע להיעדר יחסי עובד-מעביד בשירות בתי הסוהר, איסור התארגנות, הוראת עונשין כללית, סמכות הנציב להקים ועדת חקירה וסמכות השר לביטחון הפנים להתקין תקנות.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]