פרדריק מיטראן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פרדריק מיטראן
Frédéric Mitterrand
צילום משנת 2008
צילום משנת 2008
לידה 21 באוגוסט 1947 (בן 73)
הרובע השישה-עשר של פריז, צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
שפה מועדפת צרפתית עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק תסריטאי, שחקן, במאי קולנוע, מפיק קולנוע, פוליטיקאי, סופר, שחקן קולנוע, מגיש רדיו, מבקר קולנוע, מפיק טלוויזיה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים
פרסים והוקרה
  • אביר בלגיון הכבוד
  • קצין או קצינה במסדר ההצטיינות הלאומי
  • קצין מסדר האמנויות והספרות
  • עיטור הידידות (רוסיה)
  • מפקד מסדר האמנויות והספרות (23 ביוני 2009) עריכת הנתון בוויקינתונים
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

פרדריק מיטראןצרפתית: Frédéric Mitterrand, ‏ נולד ב-21 באוגוסט 1947 בפריז) הוא איש קולנוע וטלוויזיה - מפיק, מנחה, במאי, תסריטאי, שחקן וסופר צרפתי, שבשנים 2012-2009 כיהן כשר התרבות והתקשורת של צרפת בשלוש ממשלות של פרנסואה פיון.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרדריק מיטראן נולד בפריז בשנת 1947 כבנם של רובר מיטראן, אחיו הבכור של פרנסואה מיטראן, ושל אדית קאייה, אחיינית של אז'ן דלונקל, מייסד הארגון הימני הרדיקלי "קאגול". מיטראן למד בתיכון ז'אנסון דה סאיי בפריז ולאחר מכן למד היסטוריה וגאוגרפיה באוניברסיטת פריז-ננטר, וכן מדעי המדינה במכון למדע המדינה בפריז. בתום לימודיו ניהל בפריז בשנות ה-1970 שלושה אולמות קולנוע, Art-et-Essai, ושיחק בסרטים שונים לצד פייר זוקה, פייר גרמבלא ובנואה ז'אקו. בשנות ה-1980 סגר את בתי הקולנוע שלו מסיבות כלכליות. בשנים 1971-1968 הוא לימד כלכלה, היסטוריה ופוליטיקה בבית ספר דו-לשוני בפריז. בשנות ה-80 וה-90 היה פעיל כמפיק ובמאי של תוכניות וסרטי טלוויזיה.

לשכתו של פרדריק מיטראן בעת כהונתו כשר התרבות

ביוני 2008 מינה אותו נשיא צרפת ניקולא סרקוזי למנהל אקדמיית צרפת ברומא (וילה מדיצ'י), אותה ניהל עד ספטמבר 2009, כשהוחלף על ידי אריק דה שאסה. ב-24 ביוני 2009 התמנה לשר התרבות והתקשורת של צרפת בממשלת פרנסואה פיון.

פרדריק מיטראן הוא הומוסקסואל מוצהר. באוקטובר 2009, בעקבות ספר בעל אופי אוטוביוגרפי (La Mauvaise Vie "החיים הרעים") שפרסם בשנת 2005, ושבו סיפר על ביקוריו בצעירותו בבתי הבושת לנערים בתאילנד, פרצו דיונים פומביים שבהם נדרש להתפטר מתפקיד שר התרבות על ידי מנהיגת "החזית הלאומית", מרין לה פן, ועל ידי פוליטיקאים מן המפלגה הסוציאליסטית, כמו בנואה אמון, בטענה שקיים יחסים עם קטינים ועשה תיירות מין. מיטראן טען שלא כל הפרטים בספר היו אמיתיים, שהאירועים התרחשו כשהוא עצמו היה צעיר מאוד כשהפרש הגילים בינו לבין נערי הליווי היה קטן או אפסי. מיטראן גינה את הפדופיליה ואת "תיירות המין" ונשאר בתפקידו. מיטראן, המחזיק גם באזרחות תוניסיאית, עורר בקורות נוספות בצרפת כשהצהיר בינואר 2011 שהערכת משטרו לשעבר של נשיא תוניסיה, זין אל-עאבדין בן עלי, כ"דיקטטורה" היא מופרזת.

חייו הפרטיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרדריק מיטראן הוא אב לשלושה ילדים: בן מקשר ללא נישואים, יליד 1981, ושני בנים מאומצים בתוניסיה, שנולדו בהממט ב-1989 ו-1991.

פרסים ואותות הוקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1982 - פרס ז'אן-לוי בורי על "מכתבי אהבה בסומליה".
  • 1989 - פרס כמנחה הטוב ביותר של דיונים טלוויזיוניים
  • 1990 - פרס על תוכנית הבידור הטובה ביותר (Carte blanche à Frédéric Mitterrand)
  • 1997 - פרס Maison de la Presse על הסרט התיעודי "נפילת הנשרים"
  • 2000 - פרס אוסקר ויילד על "יום אחד במאה"
  • 2003 - פרס רולאן דורז'לס
  • 2005 - פרס דה וודוויל (לה קופול) על הספר "La Mauvaise Vie"
  • 2017 - פרס ז'אן-ז'אר רוסו לאוטוביוגרפיה - על הספר "Mes Regrets sont des Remords"
  • עיטור המסדר הלאומי של לגיון הכבוד בדרגת אביר
  • עיטור המסדר הלאומי להצטיינות בדרת קצין
  • מסדר האמנויות והספרות בדרגת מפקד - כשר התרבות
  • המסדר הלאומי של צלב הדרום עם צלב גדול מטעם ברזיל
  • עיטור המסדר של 7 בנובמבר בדרת קצין בכיר - מטעם תוניסיה
  • מסדר ההצטיינות בתרבות של תוניסיה

פילמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1960 — Fortunat
  • 1974 — Dites-le avec des fleurs (Diselo con flores) תאמר לו עם פרחים — קלאוס פון אהרנטל
  • 1981 — Lettres d’amour en Somalie (מכתבי אהבה בסומליה)
  • 1984 — Paris vu par… vingt ans plus tard (פריז כפי שנראה - כעבור עשרים שנה)
  • 1995 — Madame Butterfly מאדאם באטרפליי גרסה קולנועית של האופרה של פוצ'יני - בוימה בתוניסיה
  • 1997 — Mon copain Rachid (חברי ראשיד)
  • 2001 — Le Fabuleux Destin d’Amélie Poulain (הגורל המדהים של אמלי פולן)

סרטי תעודה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפיק כ-20 פרקי סרטים על נפילת המונרכיות בתחילת המאה ה-20:

  • 1998 — Les Aigles foudroyés (נפילת הנשרים)
  • 2000 — Mémoires d’exil (זיכרונות מגלות)

מיטראן הפיק והנחה תוכניות ולוויהיה רבות כולל Tunis chante et danse (תוניס זרה ורוקדת) ו La délivrance de Tolstoï (השתחררותו של טולסטוי)

מבחר ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Mémoires d'exil 1990 (זיכרונות גלות)
  • Destins d'étoiles - tomes 1, 2, 3, 4 - 1991–1992 (גורלות כוכבים) 4 כרכים
  • Monte Carlo: la légende, 1993 (מונטה קרלו - האגדה)
  • Une saison tunisienne 1995 (עונה תוניסאית)
  • L'Ange bleu: un film de Joseph von Sternberg 1995 (המלאך הכחול: סרט מאת יוזף פון שטרנברג)
  • Madame Butterfly 1995 (מאדאם בטרפליי)
  • Les Aigles foudroyés - la fin des Romanov des Habsbourg et des Hohenzollern 1998 (נפילת הנשרים - סופם של בני רומנוב והוהנצולרן)
  • Un jour dans le siècle 2000 (יום אחד במאה)
  • La Mauvaise Vie, 2005 - (החיים הרעים) אוטוביוגרפיה
  • Lettres d'amour en Somalie, 2006 (מכתבי אהבה בסומליה)
  • Maroc, 1900–1960 Un certain regard 2007 (עם עבדללה טאיה) (מרוקו 1900-1960 מבט אחר)
  • Le Festival de Cannes, 2007 (פסטיבל קאן)
  • Le Désir et la Chance 2012 (החשק והסיכוי)
  • 2013 La Récréation (ההפסקה) - על שנות כהונתו כשר התרבות
  • 2015 - Une adolescence (שנות התבגרות)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא פרדריק מיטראן בוויקישיתוף