פרנסואה פיון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
פרנסואה פיון
François Fillon
François Fillon 2010.jpg
מדינה צרפתצרפת  צרפת
תאריך לידה 4 במרץ 1954 (בן 63)
מקום לידה לה מאן, צרפת
מפלגה הרפובליקנים
דת הכנסייה הקתולית עריכת הנתון בוויקינתונים
בת-זוג פנלופי קתרין קלארק
ראש ממשלת צרפת ה-19
תקופת כהונה 17 במאי 200715 במאי 2012 (5 שנים)
הקודם דומיניק דה וילפן
הבא ז'אן-מארק איירו
תחת נשיא צרפת ניקולא סרקוזי
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

פרנסואה פִיּוֹן (צרפתית: François Fillon; נולד ב-4 במרץ 1954) הוא פוליטיקאי צרפתי, ראש ממשלת צרפת לשעבר. כיהן כראש ממשלה בכל תקופת הנשיאות של ניקולא סרקוזי בשנים 2007–2012.

נבחר למועמד המפלגה הרפבוליקנית לקראת בחירות לנשיאות צרפת 2017. בסיבוב הראשון של הבחירות לנשיאות סיים במקום השלישי ולא העפיל לסיבוב השני.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ילדותו וצעירותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

פיון נולד בלה מאן שבצרפת כבן הבכור מבין ארבעת הבנים של מישל פיון, נוטריון ואן לבית סולה (Soulet), היסטוריונית ממוצא בסקי. הוא גדל בסראן-פולטורט, כפר במחוז סארט. למד במכללה סן מישל-דה פרה (College Saint- Michel-des-Perrais) ביישוב פרינייה-לה-פולן (Parigné-le-Pôlin).באותה תקופה בילדותו הושעה לשלושה ימים מבית הספר אחרי בשעת כתיבת חיבור בכיתה ריסס בגז מדמיע מתוך שעמום. מאוחר יותר עבר ללמוד בתיכון הישועי נוטר דאם דה סנט-קרואה בלה מאן גם שם עורר שערוריה כשבשנת 1971 עמד בראש קבוצת תלמידים ודחף את מורתם לאנגלית להתפטר. בהמשך הושעה מבית הספר אולם אחרי עצרת הזדהות של חבריו לכיתה הוחזר לשיעורים. כעבור שנה הוא סיים את בחינות הבגרות.

פיון סיים תואר שני במשפטים (1976) ולאחר מכן המשיך בלימודים מתקדמים (תעודת DEA) במשפט ציבורי ובמדע המדינה. בתום לימודיו הוא החל לעבוד כעוזר פרלמנטרי לחבר האספה הלאומית ז'ול לה-טול. פיון עבד עם לה-טול גם במהלך כהונותיו כשר התחבורה ושר ההגנה ובשנת 1981 עבר לעבוד כעוזר של שר התעשייה מישל גירו והיה ממונה על קשר המשרד עם הפרלמנט.

המשך הקריירה הפוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בין 1993 ל-1995 כיהן פיון כשר החינוך הגבוה והמחקר. ממאי לנובמבר 1995 כיהן כשר לטכנולוגיות מידע ודואר. בין נובמבר 1995 ל-1997 כיהן כשר הדואר, התקשורת והחלל. בין 2002 ל-2004 כיהן כשר לעניינים חברתיים, עבודה וסולידריות. מ-2004 ל-2005 כיהן כשר החינוך הלאומי, החינוך הגבוה והמחקר.

כראש ממשלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פיון עמד בראש שלוש ממשלות; שלושתן בתקופתו של הנשיא ניקולא סרקוזי. פיון נחשב למקורב לסרקוזי ואף היה אחראי על ניהול קמפיין הבחירות שלו לנשיאות.[1] פיון החליף בתפקיד ראש הממשלה את דומיניק דה וילפן.

הבחירות לנשיאות צרפת 2017[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסיבוב הראשון של פריימריס של מפלגת הרפובליקנית, שנערכו ב-20 בנובמבר 2016, נבחר במקום הראשון לפני אלן ז'ופה וניקולא סרקוזי. בסיבוב שני של הפריימריז שנערך ב-27 בנובמבר 2016 ניצח את ז'ופה, ונבחר למועמד המפלגה בבחירות לנשיאות צרפת 2017. בסיבוב הראשון של הבחירות לנשיאות סיים במקום השלישי ולא העפיל לסיבוב השני, ובו תמך במקרון.

עמדות פוליטיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

פיון נחשב כשמרן רפורמיסט. לדעת פרשנים הוא יותר שמרני מאשר מורו ורבו פיליפ סוגין. כמועמד לנשיאות פיון מתכוון להקטין את המגזר הציבורי ולקצץ 500,000 משרות. פיון מושווה למרגרט תאצ'ר הודות לשאיפתו להפחית בגודלה של מעורבות המדינה בכלכלה. פיון אמר ב-2016 כי ברצונו שתוכנית הבריאות תעבוד טוב יותר בתשלומים מופחתים. פיון תומך בהעלאת גיל הפרישה ל-65. כחבר האסיפה הלאומית הצביע כנגד חקיקה המכירה בנישואין חד מיניים. אם כי הוא לא יבטל את החקיקה לכשייבחר. פיון מתנגד להפלות באופן אישי אם כי לכשייבחר לא יעביר חקיקה כנגד הפלות. פיון זומן לחקירה ב-15 במרץ 2017 בחשד כי שילם משכורות לבני משפחתו מכספי המדינה בעד עבודה שלא ביצעו.[2] עד להתפוצצות הפרשה היה פיון המועמד המוביל לזכייה בנשיאות צרפת.[3]

מדיניות חוץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

פיון תומך בשבירה לרסיסים של הקבוצות הקשורות בסלפיזם והאחים המוסלמים. ומזהיר בתקיפות כנגד האיום של הטוטלטריות האיסלמית. הוא קרא לדיאלוג עם סוריה תחת משטרו של בשאר אל-אסד ועם הפדרציה הרוסית בהנהגתו של ולדימיר פוטין. פוטין תואר כידיד של פיון אם כי פיון עצמו דוחה תיאור זה.[4] בשנת 2014 בהרצאה במכללה האקדמית נתניה אמר כי מי שיאיים על ישראל ייחשף לאיום קשה מצד צרפת.[5] בתגובה לוועידת פריז ב-15.01.2017 שכונסה בהמשך להחלטת מועצת הביטחון 2234, אמר פיון כי לא ייצא ממנה שום דבר רציני.[6][7]

פיון מחזיק ביחסים קרובים וטובים עם נשיא רוסיה ולדימיר פוטין, ותומך בשיתוף פעולה עם רוסיה ובהסרת הסנקציות שהוטלו עליה בשל הסיפוח הלא-חוקי של חצי האי קרים.

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פיון נשוי לפנלופה קאתרין לבית קלארק מאז 1980, ולהם חמישה ילדים. פנלופה היא ילידת ויילס. הם הכירו בלה-מאן בשנת הגישור של פנלופה שלימדה אנגלית. אחיו הצעיר פייר, מומחה לרפואת עיניים ונשוי לאחותה הצעירה של פנלופה, ג'יין. אחיו הקטן, דומיניק פיון, הוא פסנתרן מוכשר.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא פרנסואה פיון בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ סרקוזי הציג את ממשלתו; קושנר שר החוץ, באתר ynet, 18 במאי 2007
  2. ^ אלי לאון, חקירה נגד פיון, ישראל היום, ‏02/03/2017
  3. ^ התחזית הכלכלית ל-2017: אירופה תהיה ההפתעה הגדולה בשווקים, פורבס ישראל
  4. ^ "François Fillon, Thatcherite with a thing for Russia". POLITICO (באנגלית)‎. 21 בנובמבר 2016. בדיקה אחרונה ב-4 במרץ 2017. 
  5. ^ http://www.netanya.ac.il/AboutUs/WhoWeAre/News/Pages/france-pion.aspx, www.netanya.ac.il (בhe-il)
  6. ^ News1 | ועידה מיותרת בפריז, www.news1.co.il
  7. ^ "ועידה מיותרת בפריז". JCPA.org.il (באנגלית)‎. 12 בינואר 2017. בדיקה אחרונה ב-4 במרץ 2017.