בליסאריוס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
בליסאריוס
Φλάβιος Βελισάριος
ככל הנראה דמותו של בליסאריוס לצידו של יוסטיניאנוס בבזיליקת סן ויטאלה
ככל הנראה דמותו של בליסאריוס לצידו של יוסטיניאנוס בבזיליקת סן ויטאלה
לידה 500
ספרבה בניה, מואסיה, האימפריה הביזנטית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה מרץ 565 (בגיל 65 בערך)
קונסטנטינופול, האימפריה הביזנטית עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה האימפריה הביזנטית עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג אנטונינה עריכת הנתון בוויקינתונים
השתייכות הצבא הביזנטי עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות ? – מרץ 565 עריכת הנתון בוויקינתונים
דרגה מגיסטר מיליטום עריכת הנתון בוויקינתונים
פעולות ומבצעים
  • המלחמה האיברית
  • המלחמה הגותית (535–554)
  • המלחמה הוונדאלית
  • מרידת ניקה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

פלביוס בליסאריוס (גם בליזריוס, ביוונית: Βελισάριος; בערך: 500565) היה מגדולי המצביאים הביזנטים, שהוביל את המערכה לכיבושה מחדש של הקיסרות הרומית המערבית.

בלזיריוס- תמונה פרי מכחולו של אנדריי וינסנט (1776)

ראשית דרכו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בליסאריוס נולד ככל הנראה בגרמאניה (Germania), עיר קדומה ששכנה בדרום מערב בולגריה של ימינו, בשנת 505 לערך למשפחה ממוצא יווני ותראקי.

עוד בצעירותו התגייס בליסאריוס לצבא הביזנטי ושימש כאחד משומרי ראשו של הקיסר יוסטיניוס הראשון. לאחר מותו של הקיסר בשנת 527 ועלייתו לשלטון של אחיינו יוסטיניאנוס הראשון בליסאריוס מונה לפקד על כוחות הצבא שהיו מוצבים בגבולה המזרחי של האימפריה והוטל עליו להדוף את התקפותיהם של הסאסאנים, למרות היותו במיעוט מספרי הוא הצליח להביס את הפרסים וכך בפעם הראשונה נתן ביטוי לכישרונו הצבאי.

בליזרוס המשיך לפקד על הצבא כנגד הפרסים גם במהלך המלחמה האיברית (אנ'), הוא הצליח להביס את הפרסים בקרב דרה (אנ') שהתרחש בשנת 530 אולם שנה לאחר מכן הובס על ידם בקרב קליניקום (אנ'). כישלונו בקרב הוביל למשא ומתן שבסופו נחתם הסכם שלום בין ביזנטיון לפרס.

כתוצאה מהסכם השלום בליסאריוס הוחזר לקונסטנטינופול בשנת 532 והיה הקצין בעל הדרגה הגבוהה ביותר בבירה. עם פריצת מהומות ניקה באותה שנה, שאיימה על שלטונו של יוסטיניאנוס, הוביל בליסאריוס את חייליו בדיכוי המורדים תוך שהוא הורג 30,000 מהם.

המלחמה כנגד הוונדלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

יוסטיניאנוס החל להכין את צבאו לקראת מלחמה כנגד הממלכה הוונדלית, בשנת 533, כתגובה לפשיטות ונדליות על ערים ביזנטיות, לשינוי בהנהגה הפוליטית שבגינו הוונדלים הפכו עוינים לביזנטיון, הרדיפה הדתית שחלק מן הנוצרים הניקיאים סבלו תחת הוונדלים, האריאנים, ורצונו להשתלט על אזור צפון אפריקה.

בליסאריוס מונה לפקד על הכוחות הביזנטים במערכה. הוא נחת בקרב העיר לפטיס מגנה והחל לעשות את דרכו לעבר הבירה הוונדלית קרתגו. בקרב קרתגו פגשו כוחותיו של בליסאריוס את הוונדלים, בראשותו של מלכם גלימר, ובקרב אד דקימום (אנ') הביס בליסאריוס את הוונדלים והצליח לכבוש את קרתגו, ומאוחר יותר הביס את גלימר שוב בקרב טריקמרום (אנ'). כתוצאה מכך נכנע גלימר בשנת 534.

כתוצאה מניצחונו של בליסאריוס שבו הפרובינקיות בצפון אפריקה לשליטה רומאית. בליסאריוס עצמו קיבל כבוד חסר תקדים, הוא מונה לקונסולאט וזכה לחגוג טריומף, על אף שלא היה בן למשפחה הקיסרית.

המלחמה כנגד האוסטרוגותים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הצלחתו של בליסאריוס עודדה את הקיסר והוא היה נחוש לכבוש מחדש את הקיסרות הרומית המערבית. בליסאריוס יצא למלחמה בשנת 535 כנגד הממלכה האוסטרוגותית, הצליח לכבוש את סיקיליה ופלש בהצלחה לאיטליה, כעבור שנה הוא הצליח בכיבושה מחדש של רומא ונאפוליס (כיום נאפולי).

בשנת 537 התגונן בליסאריוס בהצלחה מפני התקפה אוסטרוגותית על רומא והצליח לכבוש את מדיאולנום (כיום מילאנו). הבירה האוסטרוגותית ברוונה נכבשה על ידו בשנת 540, תוך שהוא מצליח לשבות את המלך האוסטרוגותי ויטיגס (אנ').

בנקודה זו הוחזר בליסאריוס למזרח על ידי יוסטיניאנוס כדי להתמודד עם פלישה פרסית לסוריה. לאחר שנתיים של מלחמה שבהם לא הצליח להביס את הפרסים, הצליחו הביזנטים להגיע להסכם שלום שבו התחייבו הפרסים להימנע מהתקפות על השטחים הביזנטיים לבמשך חמש השנים הבאות.

בליסאריוס חזר לאיטליה בשנת 544 ונוכח לדעת שהמצב הצבאי השתנה בהיעדרו. מלכם החדש של האוסטרוגותים, טוטילה, הצליח לכבוש מחדש את רומא וצפון איטליה. בליסאריוס הצליח לכבוש את רומא לזמן קצר אולם בשל העדר אספקה ותגבורת נכשלה המלחמה המחודשת כנגד האוסטרוגותים, ייתכן שדברים אלו נמנעו ממנו בכוונה על ידי הקיסר שחשש מכוחו הגובר. כתוצאה מן הכישלון פוטר בליסאריוס בשנת 549 והוחלף במצביא נרסס (אנ') שהצליח לסיים את המלחמה כנגד האוסטרוגותים בהצלחה. הוא פרש משירות צבאי בשנת 551.

אחרית חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרישתו של בליסאריוס באה לקיצה בשנת 559, כאשר חצו ההונים את הדנובה ופלשו לאימפריה תוך שהם מאיימים על הבירה קונסטנטינופול. יוסטיניאנוס מינה את בליסאריוס למפקד הצבא הביזנטי ולאחר שורה של מערכות מוצלחות הוא הצליח לדחוק את רגלי הפולשים מעבר לדנובה.

גורלו של בליסאריוס לא שפר עליו בימיו האחרונים, הוא הועמד למשפט באשמת שחיתות בשנת 562. על אף שככל הנראה היו ההאשמות מפוברקות הוא הורשע, ורק כתוצאה מחנינתו של הקיסר לא סיים את ימיו בבית הסוהר.

בליסאריוס מת ככל הנראה בשנת 565. הוא זכור כאחד המצביאים המזהירים ביותר בהיסטוריה הביזנטית, כאשר בזכות הנהגתו הצבאית אוחדו שוב רבים מחלקי האימפריה הרומית תחת שלטון אחד.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא בליסאריוס בוויקישיתוף