טיראן (אי)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
האי טיראן

טיראן (ערבית: جزيرة تيران, ג'זירת תיראן) הוא אי הנמצא במצרי טיראן שבצפון ים סוף, 6 ק"מ מזרחית לחצי האי סיני, בשכנות לאי סנפיר.

Gnome globe current event.svg קטע זה עוסק באירוע אקטואלי או מתמשך. הנתונים בנושא זה משתנים במהירות, ועל כן ייתכן שהם חלקיים, לא מדויקים או לא מעודכנים.

כיום נמצא האי בשליטת מצרים. במשך שנים רבות מתנהלים מגעים בין מצרים וערב הסעודית אודות השליטה באי.[1] הריבונות באי מעולם לא נקבעה באופן רשמי מבחינה משפטית.[2]

האי נחשב לנקודה אסטרטגית חשובה בשל הימצאותו בנקודת המעבר שבמְצרים, ובכך הוא שולט על הכניסה למפרץ אילת ולגישה של ישראל וירדן לים סוף. כיום הוא מאוכלס באנשי צבא של מצרים וארצות הברית, וזרוע בשדות מוקשים רבים.

שטח האי כ-80 קמ"ר.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

היסטוריה עתיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההיסטוריון הביזנטי פרוקופיוס מזכיר בספרו "היסטוריה של המלחמות" את האי "יוטבה" (יוונית: Ἰωτάβη), המתאים בתיאורו לאי טיראן. לדבריו פעלה באי מושבה יהודית אוטונומית, שגבתה מס מעבר בכניסה לים סוף. המושבה עברה לשלטון ביזנטי בימי יוסטיניאנוס הראשון, קיסר האימפריה הביזנטית במאה ה-6.[3]

התאריך האחרון שבו נזכר האי יוטבה היה בשנת 536. לא קיים כל איזכור של האי מתקופת הכיבוש הערבי של ארץ ישראל במאה ה-7, ולכן משערים שהוא כבר לא היה מיושב בתקופה זו, אולם התאריך המדויק של הנטישה אינו ידוע.

העת המודרנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

עד אמצע המאה ה-20 לא היה האי מיושב, ונחשב חלק מערב הסעודית.[4] בעקבות מבצע עובדה, במסגרתו השתלט צה"ל על אילת עם סיום מלחמת העצמאות, ופיתוחה של העיר, הקימה מצרים באי בסיס קבוע בברכתה של ערב הסעודית. המצרים נהגו לבדוק את האוניות העוברות במצרי טיראן. סוגיית הריבונות והשליטה באי (ערב הסעודית או מצרים) עלתה במספר דיונים במועצת הביטחון.[5][דרושה הבהרה]

חסימת מצרי טיראן בידי מצרים לפני מלחמת סיני (1956) הייתה מהגורמים המרכזיים לפרוץ המלחמה. במהלך המלחמה כבשו כוחות משולבים של חיל הים הישראלי ולוחמי חיל הרגלים את האי, ושהו בו תקופה קצרה. ראש ממשלת ישראל דוד בן-גוריון הזכיר את האי לאחר המלחמה במכתבו לחיילי חטיבת עודד שכבשו את האי: "אילת שוב תהיה הנמל העברי הראשי בדרום, ויוטבת, המכונה טיראן, תשוב להיות חלק ממלכות ישראל השלישית". כמו כן ציטט בנאומו בכנסת את דברי פרוקופיוס על אוטונומיה יהודית באי.[6] נסיגת ישראל מחצי האי סיני ומהאי טיראן נעשתה לאחר קבלת ערבויות בכתב בדבר חופש השיט במפרץ אילת מנשיא ארצות הברית דווייט אייזנהאואר לבן-גוריון ב-20 בפברואר 1957.

ב-23 במאי 1967, בתקופת ההמתנה שלפני מלחמת ששת הימים, שוב חסמה מצרים את מצרי טיראן, פעולה שהוגדרה כ"קאזוס בלי" (עילה למלחמה), והייתה מהגורמים העיקריים לפרוץ המלחמה. במהלך המלחמה האי נכבש שנית על ידי כוחות צה"ל, והוחזק בידי ישראל עד 1982. ישראלים רבים שנולדו בתקופה שסביב מלחמת ששת הימים נקראו בשמות טירן, טיראן, או טירנית, בהם טירן פולק, הצלמת טירנית ברזילי-כהן ואיש ההרכב 951 טיראן מדלסי.

כחלק מהסכם השלום בין ישראל למצרים מ-1979 נסוגה ישראל מהאי טיראן ב-1982, ומאז מוצב בו כוח המשקיפים הרב-לאומי (MFO), שתפקידו, בין השאר, לנטר ולהבטיח מעבר ימי חופשי במצרי טיראן, ולוודא שהאי לא ישמש למטרות צבאיות.

Gnome globe current event.svg קטע זה עוסק באירוע אקטואלי או מתמשך. הנתונים בנושא זה משתנים במהירות, ועל כן ייתכן שהם חלקיים, לא מדויקים או לא מעודכנים.

באפריל 2016 הודיעה מצרים על הסכמתה להחזרת הריבונות על האי, יחד עם האי סנפיר, לידי ערב הסעודית. ערב הסעודית מחויבת להסכמים שעליהם חתמה מצרים עם ישראל, ובכללם נוכחות הכוח הרב-לאומי.[1] במקביל, הסכימו מצרים וערב הסעודית על הקמת גשר ביניהן מעל מצרי טיראן. הגשר יקשר את ראס א־שייח' חמיד שבסעודיה עם שארם א-שייח', ויעבור באי טיראן.[7] ואומנם מהלך חילופי השטחים נתקל בקשיים חוקתיים ובהתנגדות מקומית במצרים ומושהה לעת עתה.[8]

טבע[עריכת קוד מקור | עריכה]

באי טיראן מצויה המושבה השנייה בגודלה בעולם של עיט-הדגים. האזור כולו משמש כחניית ביניים לאנפות, עגורים, שקנאים, חסידות ועופות אחרים בעונות הנדודים שלהם, והאי טיראן משמש כמקום דגירה לרבים מעופות ים סוף.[9]

יש באי חופים מפורצים ורדודים המהווים אתרי צלילה.

ב-1989 צורפו מצרי טיראן והאיים שבו לשמורת הטבע הלאומית המצרית של ראס מוחמד, בשטח המקיף כ-800 קמ"ר. השמורה מועמדת אונסק"ו כאתר מורשת טבע עולמי, והוכרזה ב-2003 על ידי UNEP-WCMC כאתר טבע מוגן.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא טיראן בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קואורדינטות: 27°56′49″N 34°32′53″E / 27.947°N 34.548°E / 27.947; 34.548