לדלג לתוכן

פארוקסטין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף פרוקסטין)
פארוקסטין
נתונים כימיים
כתיב כימי C19H20NFO3 
מסה מולרית 329.143 יחידת מסה אטומית מאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
בטיחות
קטגוריית סיכון בהריון קטגוריית סיכון D (אוסטרליה), קטגוריית סיכון D עריכת הנתון בוויקינתונים
מזהים
קוד ATC N06AB05 עריכת הנתון בוויקינתונים
מספר CAS 61869-08-7
PubChem 43815
ChemSpider 39888
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

פארוקסטין (Paroxetine) מוכר גם בשמות המסחריים סרוקסט (Seroxat), פקסיל (Paxil) ופאקסט (Paxxet). בארץ מוכר בעיקר בשם סרוקסאט. תרופה השייכת לקבוצת התרופות מעכבי ספיגה חוזרת של סרוטונין (SSRI).

התרופה משמשת לטיפול: בהפרעת דיכאון, הפרעה אובססיבית-כפייתית, הפרעת חרדה חברתית, הפרעת פאניקה, הפרעת דחק פוסט-טראומטית, הפרעת חרדה מוכללת והפרעה דיספורית קדם וסתית. כמו כן משמשת לטיפול בגלי חום והזעות לילה הקשורים לגיל המעבר.

שימושים רפואיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

פארוקסיטין משמשת בעיקר לטיפול בהפרעת דיכאון מג'ורי ובחרדות שונות (הפרעה טורדנית-קומפולסיבית, הפרעת דחק פוסט טראומטית, הפרעת חרדה חברתית והפרעת פאניקה). היא משמשת גם לאגורפוביה, הפרעת חרדה כללית, הפרעה דיספורית קדם וסתית וגלי חום בגיל המעבר. [1] [2] [3] [4]

דיכאון

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בארצות הברית כל התרופות מקבוצת ה-SSRI (פרט לפלובוקסמין) אושרו לשימוש כנגד דיכאון על ידי ה-FDA.[5]

ברמה סטטיסטית לא נמצאה עליונות של תרופה מסוימת מקבוצת ה-SSRI על פני אחרת. אבל יש טווח תגובות שונה שהוא אינדיבידואלי לכל מטופל לתרופות שונות מהקבוצה. לדוגמה: 50% מהאנשים שלא יגיבו לתרופה אחת מקבוצת ה-SSRI אחד יגיבו טוב לאחרת. לכן לפני מעבר לתרופה אחרת שאינה מקבוצת ה-SSRI כדאי לנסות עוד תרופה מאותה משפחה.[5]

במחקרים אחד מול השני נמצאו מחקרים שהראו שתרופות שעובדות על סרוטונין ונוראפינפרין (TCA, MAOI, אפקסור, מירו) אפשר שמביאות לאחוזים יותר גבוהים של רמיסיה. המשך התפקיד של ה-SSRI כתרופה מהשורה הראשונה משקפת את הקלות של השימוש, הביטחון, וטווח הפעילות הרחב שלהן.[5]

יש קלינאים המנסים לכוון את התרופה המתאימה מקבוצת ה-SSRI מתאים לסימפטומים מהם המטופל סובל. לדוגמה: פלואוקסטין לעיתים קרובות יותר מעורר מתרופות אחרות בקבוצת ה-SSRI, בעוד שפרוקסטין השכיחות שגורם לרדימות יותר גבוהה. חשוב לציין שלמרות שסטטיסטית יש קביעה זו נכונה התגובה לכל תרופה בסופו של דבר משתנה מאדם לאדם. בניסיונות קליניים נמצא שתרופות מקבוצת ה-SSRI יותר אפקטיביות אצל אנשים הסובלים מדיכאון חמור לעומת אלו הסובלים מדיכאון קל.[5]

מגוון מטא-אנליזות נערכו כדי להעריך את יעילות הפארוקסיטין בדיכאון. המסקנה הייתה שפארוקסטין עדיפה או שווה ערך לפלצבו ושהוא שווה ערך לתרופות נוגדות דיכאון אחרות. [6] [7][8] לא הייתה עדות ברורה לכך שפארוקסטין לא נמצאה טובה יותר או פחות בהשוואה לתרופות נוגדות דיכאון אחרות בטיפול בדיכאון בכל נקודת זמן. [9]

דיכאון במהלך ואחרי הלידה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

אצל נשים המפסיקות או מנסות להפסיק את הטיפול התרופתי במהלך ההיריון אחוזי החזרה של דיכאון מאג'ורי מאוד גבוהים. האחוזים נעים בין 68-100. הסכנה של השפעת הדיכאון על העובר אינה ידועה, אך הסכנה בדיכאון שאחרי לידה בהחלט קיימת. יש תיעוד המצביע על אפשרות לעליה באחוזים של צורך בטיפול מיוחד לילודים של אימהות שקבלו תרוות מקבוצת ה-SSRI במהלך ההיריון. במיוחד צוין הפארוקסטין לגביו קיים פוטנציאל לסינדרום הפסקה של טיפול בנוגדי דיכאון אצל הילודים.[10]

קיימת הזהרה לגבי עליה בפגמים מולדים אצל ילודים לנשים הלוקחות פארוקסטין בשלושת חודשי ההיריון הראשונים. ה-FDA הכניס את הפארוקסטין לקטגוריה D להיריון. ככלל מומלץ להימנע מפארוסטין במהלך ההיריון קיימת שאלה לגבי נשים שכבר לוקחות את התרופה האם התועלת בהמשך נטילת התרופה גבוה יתר מהסיכון לתינוק. נשים הלוקחות פארוקסטין וחושבות להיכנס להיריון או מתכננות היריון ובוודאי נשים שהרו - ההמלצה היא להתייעץ עם רופא.[10]

ממחקרים עולה שלתינוקות שנולדו לנשים שהשתמשו בפארוקסטין במהלך השליש הראשון יש סיכון מוגבר למומים קרדיו-וסקולריים, בעיקר מומים במחיצת החדרים והפרוזדורים. שימוש בפארוקסטין במהלך ההיריון קשור לעלייה של פי 1.5 עד פי 1.7 במומים מולדים, בפרט, מומי לב, שפה וחך שסועים, רגליים מכוסות או כל מומים מולדים.[11][12][13][14][15][10]

במחקרים שנעשו בחלב אם של נשים מניקות המטופלות בתרופות מסוג ה-SSRI נמצאו כמויות נמוכות מאוד של התרופה. לא נמצאו השפעות בעייתיות בתינוקות שינקו. הריכוז של סרטרלין ואסציטלופרם שנמצא בחלב האם היה נמוך במיוחד. היו מקרים שדווח על ריכוז גבוה מהממוצע. אין עדיין החלטה סופית בנושא. ולכן חשוב להתייעץ עם הרופא ולהבין את האפשרויות הפתוחות בפני המטופלת.[10]

אובדנות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ה- FDA פרסם אזהרת קופסה שחורה עבור תרופות נוגדות דיכאון שמזהירה מפני מחשבות אובדניות והתנהגות אובדנית של ילדים ומבוגרים צעירים. אזהרה זו מבוססת על ניתוח בן עשור של נתוני ניסויים קליניים. לאחרונה, ניתוח מחודש ומקיף של נתונים הראה כי מחשבות אובדניות יורדות אצל חולים מבוגרים וגריאטריים שטופלו בתרופות נוגדות דיכאון בהשוואה לפלסבו. לא נמצאו הבדלים עבור בני נוער. אצל מבוגרים, הפחתה ברעיונות התאבדות ובניסיונות התרחשה במקביל לירידה בתסמיני דיכאון. בכל קבוצות הגיל, חומרת דיכאון השתפרה תחת הטיפול התרופתי ובמקביל הייתה ירידה באובדנות. נראה כי SSRI, כמו גם סרוטונינורדרנלין מעכבי ספיגה חוזרת (SNRIs), בעלי השפעה מגנה מפני התאבדות המתווכת על ידי ירידה בתסמיני דיכאון עם הטיפול.[5]

לא נצפתה עדות לסיכון התאבדות מוגבר בקרב צעירים שקיבלו תרופות. חשוב לזכור ש-SSRI, כמו כל תרופות נוגדות דיכאון, נועדו למנוע התאבדות פוטנציאליות בהיותן תרופות נגד דיכאון. בפרקטיקה הקלינית, יש אחוז קטן מהמטופלים שבתחילת הטיפול עם SSRI נעשים מודאגים ונסערים. הופעת תסמינים אלו עלולה לעורר או להחמיר מחשבות אובדניות. לכן חולים הסובלים מדיכאון צריכים להיות במעקב צמוד במהלך תקופת הסיכון המרבי, שהיא בימים ובשבועות הראשונים בהם נוטלים SSRI.[5]

הפרעות חרדה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

פארוקסטין אושרה לטיפול במספר הפרעות חרדה: הפרעת פאניקה (Panic Disorder), חרדה חברתית (Social Anxiety Disorder), הפרעה אובססיבית קומפולסיבית (OCD), חרדה חברתית, הפרעת דחק פוסט טראומטית (PTSD) והפרעת חרדה מוכללת (Generalized Anxiety Disorder - GAD).

הפרעת פאניקה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

פארוקסטין הייתה התרופה הראשונה מקבוצת ה-SSRI שאושרה בארצות הברית לטיפול בהפרעת פאניקה. מספר מחקרים הוכיחו שפארוקסטין עדיפה על פלצבו בטיפול בהפרעת פאניקה.[8] [16]

פארוקסטין וסרטרלין הן התרופות המומלצות לטיפול בהפרעת פאניקה מתוך קבוצת ה-SSRI. תרופות אלו פועלות פחות מהר מבנזודיאזפינים על הפרעת פאניקה אבל טובות יותר בטיפול בפאניקה עם דיכאון. ציטלופרם, פלובוקסמין ופלואוקסטין - יכולות אף הן להוריד התקפי פאניקה. הפלואוקסמין יכול בתחילת טיפול להעלות חרדה, ההמלצה לגבי אנשים הסובלים מהפרעת פאניקה היא להתחיל במינון נמוך (5 מ"ג) ולעלות לאט מאוד במינון. אפשר לשלב מינונים נמוכים של בנזודיאזפינים כנגד תופעת לוואי זו.[17]

חרדה חברתית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קבוצת התרופות SSRI נמצאו אפקטיביות בטיפול בחרדה חברתית. הן משפיעות על הורדת הסימפטומים וחוסר היכולת. אחוזי ההצלחה דומים לאלו של פנלזין שהיה טיפול הבחירה בעבר. SSRI יותר בטוחים מבנזודיאזפינים או MAOI.[17]

פרוקסטין נמצאה יעילה לטיפול בהפרעת חרדה חברתית במבוגרים וילדים. [18] [19] זה גם מועיל לאנשים עם הפרעת חרדה חברתית והפרעת שימוש באלכוהול . [20] תרופות נוספות מקבוצת ה-SSRI נמצאו יעילות לטיפול בחרדה חברתית. [21]

הפרעה אובססיבית קומפולסיבית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

חלק מהתרופות השייכות לקבוצת ה-SSRI מומלצות לטיפול בהפרעה אובססיבית קומפולסיבית אצל מטופלים שגילם מעל 18 והן: פארוקסטין, פלובוקסמין, סרטרלין ופלואנקסול. פלובוקסמין וסרטרלין אושרו לטיפול בהפרעה גם בילדים בגילאים שבין 6 ל-17 הסובלים מהפרעה אובססיבית קומפולסיבית. 50% מהסובלים מ-OCD מתחילים להראות סימפטומים בילדות או בבגרות, יותר ממחציתם מגיבים לטיפול תרופתי. התגובה יכולה להיות דרמטית. נתונים ארוכי שנים מחזקים את המודל של OCD כהפרעה גנטית, ממושכת (life long) שהטיפול הטוב הוא שימוש רציף בתרופות וטיפול CBT לאורך החיים.[22]

המינון של SSRI להפרעה אובססיבית קומפולסיבית לרוב גבוה מזה לדיכאון. למרות שיכולה להיות תגובה בשבועות הראשונים לטיפול, אפשר שיעברו מספר חודשים עד שיגיעו לאפקט המקסימלי.[22]

פארוקסטין משמשת לטיפול בהפרעה אובססיבית-קומפולסיבית. [23] בהשוואה לתרופות אחרות פארוקסטין נמצא יעיל כמו: יעילות השוואתית של paroxetine מקבילה לזו של קלומיפראמין וונלפאקסין ו-venlafaxine . [24] [25] פארוקסטין יעילה גם לטיפול בילדים עם הפרעה טורדנית-קומפולסיבית. [26]

הפרעת דחק פוסט טראומתית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפרעת דחק פוסט טראומתית היא הפרעה מורכבת וכוללת סימפטומים משלושה סוגים: התנסות מחדש בטראומה, הימנעות ועוררות יתר. טיפול תרופתי בהפרעת צריך להיות מכוון לסימפטומים אלו. טיפול ארוך זמן בתרופות מקובצת ה-SSRI נמצא כמכסה את הספקטרום רחב יותר מתרופות אחרות למשל מקבוצת ה-TCA או קבוצת ה-MAOI. הגברה באמצעות בנזודיאזפינים יכולה לעזור בשלב החריף. SSRI מקושרים לשיפור משמעותי הן לגבי הסימפטומים החודרניים והן לגבי ההימנעותיים.[17]

פארוקסטין אושרה לטיפול ב-PTSD בארצות הברית, יפן ואירופה. [27][28] [29] בארצות הברית היא אושרה לשימוש לטווח קצר.[28]

הפרעת חרדה מוכללת

[עריכת קוד מקור | עריכה]

פארוקסטין אושרה על ידי ה-FDA לטיפול באנשים הסובלים מהפרעת חרדה כללית. [30]

הפרעה דיספורית קדם ויסתית (Premenstrual dysphoric disorder - PMDD)

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפרעה המאופיינת בשינויים מתישים במצב הרוח ובהתנהגות במהלך השבוע הקודם לווסת, המפריעים לתפקוד התקין. יש דיווחים על ירידה בסימפטומים תחת טיפול עם: פארוקסטין, סרטרלין, פלואנקסול ופלובוקסמין. ממחקרים שנעשו לגבי טיפול בסרטרלין ובפלואנקסול נמצא שאפשר לתת אותן רק בשבועיים שבין הביוץ לוסת ביעילות שווה למתן רציף.[31]

גלי חום בגיל המעבר

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-2013, אושרה הפרוקסטין במינון נמוך בארצות הברית לטיפול בתסמינים וזומטוריים בינוניים עד חמורים כגון גלי חום והזעות לילה הקשורים לגיל המעבר.[32] במינון הנמוך המשמש לגלי חום בגיל המעבר, תופעות הלוואי דומות לפלסבו ואין צורך בהפחתת המינון להפסקה.[33]

פיברומילגיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

פיברומילגיה היא תסמונת מורכבת ונעשו ניסיונות טיפוליים שונים. מגוון של תרופות פסיכוטרופיות נמצאו יעילות במידה משתנה לתסמונת. במיוחד תרופות נוגדות דיכאון. תרופות מקבוצת חוסמי הספיגה הסלקטיביים של הסרוטונין (SSRI) נמצאו יעילים. כמו כן דווח על הדלוקסיטין (Cymbalta) מקבוצת חוסמי הספיגה חוזרת של סרוטונין נוראפינפרין (SNRI) כיעילה מדובר על תועלת שאינה בהכרח לטווח זמן ממושך, ואינה מביאה לשיקום מלא וחזרה לעבודה.[34]

פסיכותרפיה עוזרת למטופלים לקבל תובנות לגבי אופי ההפרעה וגם לעזור להם לזהות ולהתמודד עם גורמי לחץ פסיכו-סוציאליים המשפיעים על מהלך ההפרעה.[34]

תופעות לוואי

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעת נטילת תרופות מקבוצת ה-SSRI יש לקחת בחשבון את זמן הופעת תופעות הלוואי ואת חומרתן. חלק גדול מהן מופיע בתחילת הטיפול וחולף עם הזמן וחומרתן והסיכון שבהן נמוך. בין תופעות הלוואי הללו נמנות: בחילות וכאבי בטן, דיכוי תיאבון, כאב ראש ונמנום. הפרעה בתפקוד המיני היא המקושרת ביותר לטיפול ארוך טווח.[17] לפעמים ישנה גם עליה במשקל בעת נטילת התרופה.

לגבי פארוקסטין תופעות הלוואי השכיחות כוללות: נמנום, דיכוי תיאבון, הזעה, נדודי שינה והפרעות בתפקוד המיני.[35] תופעות לוואי חמורות עשויות לכלול תסמונת סרוטונין ומאניה .[35] בעוד ששיעור תופעות הלוואי נראה דומה בהשוואה ל-SSRI ו-SNRI אחרים, תסמונות הפסקת תרופות נוגדות דיכאון עשויות להופיע לעיתים קרובות יותר.[36][37] השימוש בהריון אינו מומלץ, בעוד השימוש בזמן הנקה בטוח יחסית.[38]

פארוקסטין יש אפקט מרגיע יותר מפלואקסטין ולכן מתאימה יותר למקרים המלווים בחרדה ואי שקט.

הפרעה בתפקוד מיני

[עריכת קוד מקור | עריכה]

תופעת הלוואי המקושרת ביותר לטיפול ארוך טווח. השכיחות מוערכת ב-50-80%. התלונות השכיחות ביותר: אנאורגזמה, אורגזמה מעוכבת, וירידה בליבידו. ממחקרים עולה שמדובר בתופעה תלוית מינון, אך הדבר עדיין טעון בדיקה. בניגוד לרוב תופעות הלוואי של ה-SSRI תופעה זו לעיתים רחוקות עוברת עם הזמן.

תופעות לוואי הקשורות למערכת העיכול

[עריכת קוד מקור | עריכה]

תופעות לוואי הקשורות למערכת העיכול מאוד שכיחות. היותר שכיחות הן: בחילה, שלשלול, חוסר תיאבון, הקאות וגזים. פארוקסטין בשחרור מושהה (delayed) גורם לפחות תופעות לוואי הקשורות למערכת היכול מפארוקסטין בשחרור מידי. פארוקסטין לעיתים קרובות גורם לעצירות.[39] תופעות הלוואי הקשורות למערכת העיכול מוקטנות או אפילו נמנעות אם לוקחים את התרופה אחרי ארוחה.

אובדן משקל ותיאבון לרוב מופיעים מייד עם לקיחת התרופה, השיא אחרי 20 שבועות, ואז יש חזרה למשקל ההתחלתי. עד שליש מהאנשים הלוקחים SSRI יעלו במשקל, לפעמים יותר מ-9 ק"ג. ההשפעה על המשקל היא הדרגתית, ולרוב עמידה לדיאטה או פעילות גופנית. פארוקסטין מקושר לעליה במשקל לעיתים יותר תכופות, יותר מהר ועליה יותר משמעותית, בעיקר אצל נשים צעירות.[39]

כאבי ראש

[עריכת קוד מקור | עריכה]

שכיחות הופעת כאב ראש אצל מטופלים בתרופות מקבוצת ה-SSRI היא 18-20%. זה גבוה ב-1% בלבד מעל הפלצבו. מנגד SSRI אפקטיביים כמניעה כנגד מגרנה וכאבי ראש מסוג tension-type.[40]

תופעות לוואי הקשורות למערכת העצבים המרכזית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

תופעות לוואי הקשורות מערכת העצבים המרכזית כוללות: חרדה, נדודי שינה, סדציה, חלומות וסיוטים, קהות רגשית, פיהוק.

חרדה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

תרופות מקבוצת ה-SSRI עלולות לגרום להופעת חרדה, במיוחד הפלואקסטין, במיוחד בתחילת הטיפול בחודשים ראשונים. בהמשך יש ירידה של החרדה. השפעות ראשוניות אלו משמעותית פחות שכיחות בטיפול בפארוקסטין ובאסציטלופרם. פארוקסטין ואסציטלופרם אפשר שהן הבחירה היותר מתאימה אם מחפשים תרופה הגורמת לסציה, ומדובר בהפרעה משולבת של חרדה ודיכאון.[40]

סדציה ונדודי שינה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

תופעת לוואי מרכזית של התרופות מקבוצת ה-SSRI כוללת סדציה והפרעות שינה, ששתיהן המשתפרות כתוצאה מהטיפול בחרדה ובדיכאון. אבל עד 25% מהמטופלים ב-SSRI שמים לב להפרעה בשינה ועודף ישנוניות או עייפות מציפה. פלואקסטין גורמת בשכיחות הגבוהה ביותר לנדודי שינה, ולכן לעיתים קרוב

ות נלקחת בבקר. ציטלופרם ועוד יותר הפארוקסטין גורמות לרדימות. התגובה לסדציה או הפרעה בשינה היא אינדיבידואלית, ובהתאם יש אנשים שמתאים להם לקחת את התרופה בערב ואחרים בבקר. בהפרעות השינה אפשר לטפל בבנזודיאזפינים או בתרופה אחרת המשרה שינה. SSRI המרדימים לעיתים יש צורך להחליפם ב-SSRI אחר או וולבוטרין.[40]

חלומות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

השפעות נוספות על שינה כוללות חלומות מאוד חיוניים וסיוטים. אנשים רבים הלוקחים תרופות מקבוצת ה-SSRI מדווחים על חלומות מאוד חיוניים או סיוטים.[40]

קהות רגשית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

תופעת לוואי שאינה מקבלת הרבה מקום. מקושרת לעיתים קרובות בשימוש כרוני בתרופות מקבוצת ה-SSRI. פציינטים מדווחים על קושי בביטוי ובחוויה רגשית במובן של: חוסר יכולת לבכות, תחושה של חוסר אכפתיות או אפתיה, מגבלה באינטנסיביות של התנסויות רגשיות. תופעות לוואי זו לעיתים קרובות מובילה להפסקת הטיפול, אפילו כשיש הקלה בדיכאון או בחרדה על רקע הטיפול התרופתי.[41]

פיהוק

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסתכלות מקרוב על פציינטים המקבלים תרופות מקבוצת ה-SSRI חושפת עליה בפיהוק. תופעה שאינה משקפת במקרה זה עייפות או שינה גרועה בלילה אלא היא תוצאה של השפעת SSRI על ההיפותלמוס.[42]

השפעות אנטי כולינרגיות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפארוקסטין השפעה אנטיכולינרגית קלה הגורמת: יובש בפה, עצירות וסדציה. התופעות האנטי כולינרגיות הן תלויות מינון. רוב האנשים הלוקחים פארוקסטין אינם חווים תופעות לוואי אלו.[42]

תופעות לוואי המטולוגיות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

תרופות מקבוצת ה-SSRI יכולות לפגוע בתפקוד האגרגציה של טסיות הדם, בלא ירידה במספרן. ההשפעה היא היפצעות בקלות או דימום מוארך. כשסימנים אלו מופיעים חשוב לעשות מבחן לזמן דימום. פציינטים הדורשים מעקב מיוחד הם אלו המקבלים נוגדי קרישה או אספירין. מתן מקביל של תרופות מקבוצת ה-SSRI ושל נוגדי דלקת שאינם סטרואידים (nonsteroidal) מעלה משמעותית את הסיכון לדימום במערכת העיכול.[42]

הפרעות בסוכר

[עריכת קוד מקור | עריכה]

תרופות מקבוצת ה-SSRI יכולות להוריד את רמות הסוכר, לכן חולי סוכרת צריכים מעקב זהיר. שימוש ארוך טווח יכול להיות מקושר לעליה ברמות הסוכר, למרות שעדיין צריך לבדוק אם מדובר באפקט פרמקולוגי. יש אפשרות שלמשתמשים יש מאפיינים אחרים המעלים את הסיכויים לפיתוח סכרת, או שהסיכוי לאבחנה של מצבים רפואיים עולה כתוצאה מהטיפול בדיכאון.[42]

אלקטרוליטים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקרים של ירידה ברמות הנתרן (Hyponatremia) נצפו אצל מספר פציינטים, במיוחד קשישים וכאלו המטופלים במשתנים. זו תופעת לוואי נדירה אך יכולה להיות מסוכנת.[42]

תסמונת סרוטונין (Serotonin syndrome)

[עריכת קוד מקור | עריכה]

תרופות מקבוצת ה-SSRI מעלות למעשה את רמת הסרוטונין בפלזמה. מתן במקביל של תרופות אחרות המעלות את הסרוטונין יכול לגרום לעלייתו לרמות טוקסיות עד כדי הופעת סינדרום סרוטונין. התרופות שצריך להיזהר במתן מקביל עם תרופות מקבוצת ה-SSRI הן: מעכבי מונואמין אוסדיאז (MAOI), ליתיום, L-טריפטופן. סינדרום סרוטונין יכול להיות פטלי. הסימפטומים הבאים מסודרי בסדר כרונולוגי של הופעה ובהחמרה גוברת של התיסמונת:

  • שלשול
  • חוסר מנוחה
  • אגיטציה קיצונית, hyperreflexia, חוסר יציבות אוטונומית, ואפשריות תנודות בסימנים חיוניים.
  • תנועה לא רצונית בשרירים (myoclonus), התכווצויות, עליה בחום, רעד בלתי נשלט, נוקשות (rigidity).
  • דליריום, קומה, status epilepticus, תמט קרדיו וסקורלי ומוות.

הזעה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

תופעת לוואי שאינה מסוכנת אך יכולה להיות מאוד לא נוחה. תרופות מקבוצתה ה-SSRI יכולות לגרום לחלק מהפציינטים להזעה כתופעת לוואי. הזעה זו אינה קשורה לטיפרטורה חיצונית. הזעת לילה יכולה לגרום להרטבת הבגדים ומצעים, ויכול להיות שיהיה צורך להחליף בגדים.

תסמונת הפסקת טיפול

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפסקה פתאומית של תרופות מקבוצת ה-SSRI יכולה לגרום לסינדרום הפסקת טיפול. הדבר נכון במיוחד לגבי תרופות עם זמן פינוי קצר - כמו פרוקסיטין ופלבוקסמין. התסמונת לרוב לא מופיעה אלא אחרי טיפול של 6 שבועות לפחות, ונעלמת ספונטנית אחרי 3 שבועות. אנשים שבתחילת הטיפול ב-SSRI סבלו מהסתגלות לתרופה סביר יותר שיסבלו בהפסקתה. תסמונת הפסקת הטיפול יכולה לכלול: סחרחורת, חולשה, בחילה כאב ראש, ירידה במצב הרוח, חרדה, הפרעות בשינה, הפרעה בריכוז, סימנים של מערכת נשימה עליונה, תחושת נימול וסימפטומים דמויי מגרינה.[42]

הטיפול בתסמונת הוא כמובן קודם כל מניעה - רצוי לא להפסיק את התרופה פתאומית, וחשוב להפסיקה עם ליווי של רופא. אחרי שהתסמונת הופיע אפשר לטפל על ידי החזרת התרופה והורדה יותר איטית. במקרים של תרופות אחרות מסוג SSRI יש אפשרות לטפל על ידי פלואוקסטין והפסקתו בהדרגה. פלאוקסטין הוא ה-SSRI עם זמן פינוי הארוך ביותר, ועם הסבירות הנמוכה ביותר לתסמונת הפסקת טיפול.[42]

מידע המרשם לפארוקסטין שפורסם ב-GlaxoSmithKline עודכן הקשור להופעה של תסמונת הפסקה, כולל תסמיני הפסקה חמורים.[43]

מנת יתר

[עריכת קוד מקור | עריכה]

יחד עם שאר התרופות מקבוצת ה-SSRI פארוקסטין נחשבת לתרופה בסיכון נמוך במקרים של מנת יתר. [44] מינון יתר מתבטא לעיתים קרובות בהקאות, עייפות, אטקסיה, טכיקרדיה והתקפים . ניתן למדוד ריכוזי פארוקסטין בפלזמה, בסרום או בדם כדי לעקוב אחר מתן טיפולי, לאשר אבחנה של הרעלה בחולים מאושפזים או כדי לסייע בחקירה רפואית של מקרי מוות. ריכוזי הפארוקסטין בפלזמה הם בדרך כלל בטווח של 40-400 מיקרוגרם/ליטר באנשים המקבלים טיפול מדי יום ו-200-2,000 מיקרוגרם/ליטר בחולים מורעלים. רמות בדם שנמדדו לאחר מוות נעו בין 1-4 מ"ג/ליטר במצבי מנת יתר קטלנית חריפה. [45]

אינטראקציה עם תרופות אחרות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

תרופות מקבוצת ה-SSRI לרוב אין בעיה לתת בשילוב עם תרופות אחרות. סינדרום סרוטונין יכול להיגרם במתן במקביל של תרופות מקבוצת ה-SSRI עם: תרופות מקבוצת מעכבי המונואמין אקסדיאז (MAO) L-טריפטופן, ליתיום, ונוגדי דיכאון אחרים המעכבים ספיגה מחדש של סרוטונין. פלואוקסטין, סרטרלין ופארוקסטין יכולות להעלות ריכוז בפלזמה של תרופות נוגדות דיכאון מקבוצת הטריציקלים (TCA) וכך לגרום לטוקסיות. שילוב של תרופות מקבוצת ה-SSRI עם תרופות נוגדות דלקת שאינן סרטרואידיות (NSAID) מעלה את הסיכון לדימום גסטרי.[46]

תרופות מקבוצת ה-SSRI (במיוחד פלבוקסמין) אין לתת במקביל עם לפונקס, מחשש לעילה בריכוז הלפונקס והסיכון בתכווצויות. תרופות מקבצות ה-SSRI יכולות להאריך את משך וחומרת תופעות הלוואי של האמבין (סטילנוקס) ובכללן הלוצינציות.[47]

הפארוקסטין יש בו יותר סיכון לאינטראקציה מחלק מהתרופות האחרות בקבוצת ה-SSRI. על ריכוז הפארוקסטין יכול להשפיע סימטידין (יכול להעלות את הריכוז) פניטואין (יכול להוריד את הריכוז) ופנוברביטול (יכול להוריד את הריכוז). יש תרופות שיש לתת אותן בזהירות כשהן בשילוב עם פארוקסטין: נוגדי דיכאון, פנוטיאזינים, תרופות נגד הפרעות קצב . פארוקסטין מגביר את ההשפעה נגד קרישה שיש לוורפארין (warfarin). מתן מקביל של פארוקסטין וטרמדול יכול גרום לסינדרום סרוטונין באוכלוסיית הקשישים.[47]

ראו גם

[עריכת קוד מקור | עריכה]




ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא פארוקסטין בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ Wagstaff AJ, Cheer SM, Matheson AJ, Ormrod D, Goa KL (במרץ 2002). "Paroxetine: an update of its use in psychiatric disorders in adults". Drugs. 62 (4): 655–703. doi:10.2165/00003495-200262040-00010. PMID 11893234. {{cite journal}}: (עזרה)
  2. ^ Lotke P, Garcia F, Stearns V, Beebe KL, Iyengar M (1 בינואר 2004). "Paroxetine controlled release was effective and tolerable for treating menopausal hot flash symptoms in women". Evidence Based Medicine. 9 (1): 23. doi:10.1136/ebm.9.1.23. ISSN 1473-6810. ארכיון מ-14 בפברואר 2016. נבדק ב-20 בינואר 2017. {{cite journal}}: (עזרה)
  3. ^ "Paroxetine: an antidepressant". nhs.uk. 29 באוגוסט 2018. ארכיון מ-14 במאי 2020. נבדק ב-15 במרץ 2020. {{cite web}}: (עזרה)
  4. ^ "Paroxetine 20 mg Tablets - Summary of Product Characteristics (SmPC) - (emc)". medicines.org.uk. ארכיון מ-28 באוגוסט 2021. נבדק ב-15 במרץ 2020. {{cite web}}: (עזרה)
  5. ^ 1 2 3 4 5 6 R. Boland ,Verduin ,Dr. Pedro Ruiz, Kaplan & Sadock's Synopsis of Psychiatry, 2021, עמ' 626
  6. ^ Cipriani A, Furukawa TA, Salanti G, Geddes JR, Higgins JP, Churchill R, Watanabe N, Nakagawa A, Omori IM, McGuire H, Tansella M, Barbui C (בפברואר 2009). "Comparative efficacy and acceptability of 12 new-generation antidepressants: a multiple-treatments meta-analysis". Lancet. 373 (9665): 746–758. doi:10.1016/S0140-6736(09)60046-5. PMID 19185342. {{cite journal}}: (עזרה)
  7. ^ Fava M, Amsterdam JD, Deltito JA, Salzman C, Schwaller M, Dunner DL (בדצמבר 1998). "A double-blind study of paroxetine, fluoxetine, and placebo in outpatients with major depression". Annals of Clinical Psychiatry. 10 (4): 145–150. doi:10.3109/10401239809147030. PMID 9988054. {{cite journal}}: (עזרה)
  8. ^ 1 2 Sugarman MA, Loree AM, Baltes BB, Grekin ER, Kirsch I (27 באוגוסט 2014). "The efficacy of paroxetine and placebo in treating anxiety and depression: a meta-analysis of change on the Hamilton Rating Scales". PLOS ONE. 9 (8): e106337. Bibcode:2014PLoSO...9j6337S. doi:10.1371/journal.pone.0106337. PMC 4146610. PMID 25162656. {{cite journal}}: (עזרה)
  9. ^ Purgato M, Papola D, Gastaldon C, Trespidi C, Magni LR, Rizzo C, Furukawa TA, Watanabe N, Cipriani A, Barbui C (באפריל 2014). "Paroxetine versus other anti-depressive agents for depression". The Cochrane Database of Systematic Reviews. 2014 (4): CD006531. doi:10.1002/14651858.cd006531.pub2. PMC 10091826. PMID 24696195. {{cite journal}}: (עזרה)
  10. ^ 1 2 3 4 R. Boland ,Verduin ,Dr. Pedro Ruiz, Kaplan & Sadock's Synopsis of Psychiatry /, 2021, עמ' 326-327
  11. ^ Thormahlen GM (באוקטובר 2006). "Paroxetine use during pregnancy: is it safe?". The Annals of Pharmacotherapy. 40 (10): 1834–1837. doi:10.1345/aph.1H116. PMID 16926304. {{cite journal}}: (עזרה)
  12. ^ Way CM (באפריל 2007). "Safety of newer antidepressants in pregnancy". Pharmacotherapy. 27 (4): 546–552. doi:10.1592/phco.27.4.546. PMID 17381382. {{cite journal}}: (עזרה)
  13. ^ Bellantuono C, Migliarese G, Gentile S (באפריל 2007). "Serotonin reuptake inhibitors in pregnancy and the risk of major malformations: a systematic review". Human Psychopharmacology. 22 (3): 121–128. doi:10.1002/hup.836. PMID 17397101. {{cite journal}}: (עזרה)
  14. ^ Källén B (ביולי 2007). "The safety of antidepressant drugs during pregnancy". Expert Opinion on Drug Safety. 6 (4): 357–370. doi:10.1517/14740338.6.4.357. PMID 17688379. {{cite journal}}: (עזרה)
  15. ^ Bar-Oz B, Einarson T, Einarson A, Boskovic R, O'Brien L, Malm H, Bérard A, Koren G (במאי 2007). "Paroxetine and congenital malformations: meta-Analysis and consideration of potential confounding factors". Clinical Therapeutics. 29 (5): 918–926. doi:10.1016/j.clinthera.2007.05.003. PMID 17697910. {{cite journal}}: (עזרה)
  16. ^ Ballenger JC, Wheadon DE, Steiner M, Bushnell W, Gergel IP (בינואר 1998). "Double-blind, fixed-dose, placebo-controlled study of paroxetine in the treatment of panic disorder". The American Journal of Psychiatry. 155 (1): 36–42. doi:10.1176/ajp.155.1.36. PMID 9433336. {{cite journal}}: (עזרה)
  17. ^ 1 2 3 4 R. Boland ,Verduin ,Dr. Pedro Ruiz, Kaplan & Sadock's Synopsis of Psychiatry, 2021, עמ' 628
  18. ^ Stein MB, Liebowitz MR, Lydiard RB, Pitts CD, Bushnell W, Gergel I (באוגוסט 1998). "Paroxetine treatment of generalized social phobia (social anxiety disorder): a randomized controlled trial". JAMA. 280 (8): 708–713. doi:10.1001/jama.280.8.708. PMID 9728642. {{cite journal}}: (עזרה)
  19. ^ Manassis K (במאי 2005). "Paroxetine improves social anxiety disorder in children and adolescents". Evidence-Based Mental Health. 8 (2): 43. doi:10.1136/ebmh.8.2.43. PMID 15851806. ארכיון מ-27 באוגוסט 2017. נבדק ב-20 בינואר 2017. {{cite journal}}: (עזרה)
  20. ^ Randall CL, Johnson MR, Thevos AK, Sonne SC, Thomas SE, Willard SL, Brady KT, Davidson JR (1 בינואר 2001). "Paroxetine for social anxiety and alcohol use in dual-diagnosed patients". Depression and Anxiety. 14 (4): 255–262. doi:10.1002/da.1077. PMID 11754136. {{cite journal}}: (עזרה)
  21. ^ Blanco C, Bragdon LB, Schneier FR, Liebowitz MR (בפברואר 2013). "The evidence-based pharmacotherapy of social anxiety disorder". The International Journal of Neuropsychopharmacology. 16 (1): 235–249. doi:10.1017/S1461145712000119. PMID 22436306. There were no significant differences between the three SSRIs that had been tested in placebo-controlled studies: paroxetine; sertraline; fluvoxamine. {{cite journal}}: (עזרה)
  22. ^ 1 2 R. Boland ,Verduin ,Dr. Pedro Ruiz, Kaplan & Sadock's Synopsis of Psychiatry, 2021, עמ' 627
  23. ^ Germann D, Ma G, Han F, Tikhomirova A (2013). "Paroxetine hydrochloride". Profiles of Drug Substances, Excipients, and Related Methodology. Analytical Profiles of Drug Substances and Excipients. 38: 367–406. doi:10.1016/B978-0-12-407691-4.00008-3. ISBN 978-0-12-407691-4. PMID 23668408.
  24. ^ Zohar J, Judge R (באוקטובר 1996). "Paroxetine versus clomipramine in the treatment of obsessive-compulsive disorder. OCD Paroxetine Study Investigators". The British Journal of Psychiatry. 169 (4): 468–474. doi:10.1192/bjp.169.4.468. PMID 8894198. {{cite journal}}: (עזרה)
  25. ^ Denys D, van der Wee N, van Megen HJ, Westenberg HG (בדצמבר 2003). "A double blind comparison of venlafaxine and paroxetine in obsessive-compulsive disorder". Journal of Clinical Psychopharmacology. 23 (6): 568–575. doi:10.1097/01.jcp.0000095342.32154.54. PMID 14624187. {{cite journal}}: (עזרה)
  26. ^ Ipser JC, Stein DJ, Hawkridge S, Hoppe L (ביולי 2009). "Pharmacotherapy for anxiety disorders in children and adolescents". The Cochrane Database of Systematic Reviews (3): CD005170. doi:10.1002/14651858.CD005170.pub2. PMID 19588367. {{cite journal}}: (עזרה)
  27. ^ Alexander W (בינואר 2012). "Pharmacotherapy for Post-traumatic Stress Disorder In Combat Veterans: Focus on Antidepressants and Atypical Antipsychotic Agents". P & T. 37 (1): 32–38. PMC 3278188. PMID 22346334. {{cite journal}}: (עזרה)
  28. ^ 1 2 Ipser JC, Stein DJ (ביולי 2012). "Evidence-based pharmacotherapy of post-traumatic stress disorder (PTSD)". The International Journal of Neuropsychopharmacology. 15 (6): 825–840. doi:10.1017/S1461145711001209. PMID 21798109. {{cite journal}}: (עזרה)
  29. ^ "Search results detail| Kusurino-Shiori (Drug information Sheet)". rad-ar.or.jp. ארכיון מ-28 באוגוסט 2021. נבדק ב-15 במרץ 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  30. ^ "FDA Approves Antidepressant For Generalized Anxiety Disorder". Psychiatric News. 36 (10): 14. 18 במאי 2001. doi:10.1176/pn.36.10.0014b. {{cite journal}}: (עזרה)
  31. ^ R. Boland ,Verduin ,Dr. Pedro Ruiz, Kaplan & Sadock's Synopsis of Psychiatry, 2021, עמ' 628
  32. ^ "FDA approves the first non-hormonal treatment for hot flashes associated with menopause" (הודעה לעיתונות). Food and Drug Administration. 28 ביוני 2013. אורכב מ-המקור ב-18 בינואר 2017. {{cite press release}}: (עזרה)
  33. ^ Orleans RJ, Li L, Kim MJ, Guo J, Sobhan M, Soule L, Joffe HV (במאי 2014). "FDA approval of paroxetine for menopausal hot flushes". The New England Journal of Medicine. 370 (19): 1777–1779. doi:10.1056/NEJMp1402080. PMID 24806158. {{cite journal}}: (עזרה)
  34. ^ 1 2 Benjamin James Sadock, M.D, Virginia Alcott Sadock, M.D, Pedro Ruiz, M.D ., Kaplan And Sadock´S Synopsis Of Psychiatry: Behavioral Science/Clinical Psychiatry, 2014, עמ' 507-508
  35. ^ 1 2 "Paroxetine Hydrochloride Monograph for Professionals". Drugs.com. American Society of Health-System Pharmacists. ארכיון מ-6 במרץ 2019. נבדק ב-3 במרץ 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  36. ^ Hosenbocus S, Chahal R (בפברואר 2011). "SSRIs and SNRIs: A review of the Discontinuation Syndrome in Children and Adolescents". Journal of the Canadian Academy of Child and Adolescent Psychiatry. 20 (1): 60–67. PMC 3024727. PMID 21286371. {{cite journal}}: (עזרה)
  37. ^ Pae CU, Patkar AA (בפברואר 2007). "Paroxetine: current status in psychiatry". Expert Review of Neurotherapeutics. 7 (2): 107–120. doi:10.1586/14737175.7.2.107. PMID 17286545. {{cite journal}}: (עזרה)
  38. ^ "Paroxetine Pregnancy and Breastfeeding Warnings". Drugs.com. ארכיון מ-3 בדצמבר 2018. נבדק ב-3 במרץ 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  39. ^ 1 2 R. Boland ,Verduin ,Dr. Pedro Ruiz, Kaplan & Sadock's Synopsis of Psychiatry, 2021, עמ' 628-629
  40. ^ 1 2 3 4 R. Boland ,Verduin ,Dr. Pedro Ruiz, Kaplan & Sadock's Synopsis of Psychiatry, 2021, עמ' 629
  41. ^ R. Boland ,Verduin ,Dr. Pedro Ruiz, Kaplan & Sadock's Synopsis of Psychiatry, 2021, עמ' 629-630
  42. ^ 1 2 3 4 5 6 7 R. Boland ,Verduin ,Dr. Pedro Ruiz, Kaplan & Sadock's Synopsis of Psychiatry, 2021, עמ' 630
  43. ^ "PAXIL (paroxetine hydrochloride) Tablets and Oral Suspension: Prescribing Information" (PDF). Research Triangle Park, NC: GlaxoSmithKline. באוגוסט 2007. אורכב מ-המקור (PDF) ב-4 בספטמבר 2011. נבדק ב-14 באוגוסט 2007. {{cite web}}: (עזרה)
  44. ^ White N, Litovitz T, Clancy C (בדצמבר 2008). "Suicidal antidepressant overdoses: a comparative analysis by antidepressant type". Journal of Medical Toxicology. 4 (4): 238–250. doi:10.1007/BF03161207. PMC 3550116. PMID 19031375. {{cite journal}}: (עזרה)
  45. ^ Goeringer KE, Raymon L, Christian GD, Logan BK (במאי 2000). "Postmortem forensic toxicology of selective serotonin reuptake inhibitors: a review of pharmacology and report of 168 cases". Journal of Forensic Sciences. 45 (3): 633–648. doi:10.1520/JFS14740J. PMID 10855970. {{cite journal}}: (עזרה)
  46. ^ R. Boland ,Verduin ,Dr. Pedro Ruiz, Kaplan & Sadock's Synopsis of Psychiatry, 2021, עמ' 630-631
  47. ^ 1 2 R. Boland ,Verduin ,Dr. Pedro Ruiz, Kaplan & Sadock's Synopsis of Psychiatry, 2021, עמ' 631

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.

אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=פארוקסטין&oldid=39765426"