פרטיום

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אזור פרטיום, בצבע חום כהה ושאר נסיכות טרנסילבניה בשנת 1570

פרטיום או פרציוםלטינית: Partium, בהונגרית גם Párcium; בהונגרית וברומנית: Partium מבטאים "פרציום", קיים גם התרגום להונגרית: Részek) הוא השם ממקור לטיני הניתן בהונגרית לאזורים הגובלים עם טרנסילבניה ממערב ומצפון, ממזרח לנהר טיסה. המושג נוצר במאה ה-16, אז אזורים אלה, "חלקים" (Partium Regni Hungariae) של ממלכת הונגריה, הוכללו, באישור הסולטאן העות'מאני, בתחום נסיכות טרנסילבניה. בשביל הרומנים, רוב שטחי פרטיום שקולים כנגד אזורי קרישאנה, מרמורש, מחוז סלאז' וצפון באנאט של ימינו.

רקע היסטורי ומקור השם[עריכת קוד מקור | עריכה]

ניצחון הטורקים בקרב מוהאץ' (1526) ציין את סופה המתקרב של ממלכת הונגריה העצמאית. הממלכה שרדה עד לשנת 1541, כשהעות'מאנים כבשו את בירתה, בודה. הממלכה ההונגרית חולקה מאותו רגע לשלושה חלקים:החלק המרכזי הפך לפשליק עו'תמאני (Hungaria turca), עם בירתו בבודין, (בודה בטורקית), החלק המערבי והצפוני בשליטה הבסבורגית הפך ל"ממלכת הונגריה" תחת חסות אוסטרית ("הונגריה המלכותית") עם הבירה בפוז'ון, השם ההונגרי של ברטיסלאבה, והחלק המזרחי שהתארגן בחסות עות'מאנית, תחת שלטון אוטונומי של המלך ההונגרי האחרון, יאנוש זאפויאי, שליט טרנסילבניה לשעבר. חלק אחרון זה, שבירתו הייתה אלבה יוליה (גיולאפהרוואר) כונה על ידי היסטוריונים הונגרים "ממלכת הונגריה המזרחית". ב-29 בפברואר 1528 כרת זאפויאי ברית עם הסולטאן סולימאן המפואר שכבש את ארצו וקיבל ממנו ערבות כתובה לתמיכה.

החל משנת 1541–1542 האזור המכונה "פרטיום" נמצא בשליטת יאנוש סאפויאי. אחרי מותו של יאנוש, בנו יאנוש ז'יגמונד זאפויאי ויתר על טענתו לכתר הונגריה לטובת הקיסר ההבסבורגי מקסימיליאן השני שתבע אותו עוד מ-1563. לעומת זאת נשאר יאנוש השני ז'יגמנד נסיך טרנסילבניה בשנים 1571-1570.

בשנת 1571 בהתאם להסכם שפייר, הסכים יאנוש השני ז'יגמונד להתפטר מתפקידו כמלך הונגריה והומצאה בשבילו, בתור נסיך של האימפריה הרומית הקדושה, דוכסות חדשה שנקראה "חלקים מממלכת הונגריה" (Partium regni Hungariae), פרטיום, לפי נטיית המילה הלטינית "פארס" (חלק) ביחסת השייכות (גניטיב) רבים. (מן הביטוי dominus) Partium regni) (Hungariae, (שליט) של חלקים מממלכת הונריה).

, serenissimi olim Joannis regis Hungariae, Dalmatiae, Croatiae etc. filius, Dei gratia princeps Transsylvaniae ac partium regni Hungariae

בדומה להסכם אוראדיה (נאגי וואראד) שקדם לו, הסכם שפייר תמך בעקרון אחדות הונגריה. פרטיום וטרנסילבניה נשמרו תחת שלטונו של יאנוש ז'יגמונד בתוקף תארו כאחד מנסיכי האימפריה. הפרטיום כבר נשלטו על ידי משפחת זאפויה עוד מקודם לכן אולם ההסכם נתן לאחיזתו של בית זאפויה גופשנקה נוספת, מול תביעות אפשריות של בית הבסבורג. עקב התפטרותו של יאנוש ז'יגמונד הפסיקה "הממלכה ההונגרית המזרחית" להתקיים והיא הפכה לנסיכות טרנסילבניה. נסיך טרנסילבניה שלט מכאן ואילך גם על אזור הקרוי "פרטיום".

ההיקף הגאוגרפי[עריכת קוד מקור | עריכה]

החלוקה המנהלית של טרנסילבניה בשנים 1300-1867.פרטיום במובן הרחב - בצבע ורוד וורוד כהה. במובן הצר - בצבע ורוד כהה -קוואר, סולנוק האמצעית, קרסנה וזאראנד

בהתחלה, כלל פרטיום את המחוזות (רוזנויות) ההונגריים דאז מרמורוש, סולנוק האמצעי (Közep Szolnók), קרסנה (Krászna) וביהר או ביהור, וכן את אזור קוואר (Kővár, ברומנית Chiuar) כחלק מממלכת הונגריה שהועברה באישור הסולטאן לשליטת בית סאפויה, גם הבאנות סוורין (באנאט), בעיקר האזור קאראש (בהונגרית: קראשו) ומערב מחוז אראד ומזרח חבל זאראנד נחשבו כחלק מפרטיום. שטחים אלה נשלטו על ידי נסיך טרנסילבניה, מבלי שיהיו במקור חלק מנסיכות טרנסילבניה. את הגבול ביניהם ובין טרנסילבניה המקורית נהוג למקם במעבר "פאסול קראיולוי" ברומנית: Pasul Craiului, בהונגרית: קיראי-האגו Király-hágó), הנחשב על ידי ההונגרים ל"שער של טרנסילבניה" (Erdély kapuja), הנמצא בגובה 582 מ', בימינו במערב רומניה, ביישוב בוצ'ה. בעיני ההיסטוריונים הרומנים בימינו, אזורי פרטיום שבשטח רומניה, נחשבים עוד מימי הביניים המוקדמים לחלק מטרנסילבניה.

לפי הסכם שפייר מ-16 באוגוסט 1570 המחוזות (רוזנויות) שהשתייכו לפרטיום היו:

  • מרמורש (בהונגרית - מרמורוש, עם הבירה במבצר חוסט)
  • ביהר (עם הבירה במבצר אוראדיה או בהונגרית, נאג'וואראד) (עד 1664 נכבש בחלק קטן בצפון ובמזרח)
  • סולנוק האמצעית, עם הבירה סיאלג'צ'ה (צ'כול סילבאניי)
  • קרסנה

במהלך מאתיים השנים הבאות נסיכות טרנסילבניה, כולל פרטיום, היו בלי הפסקה תחת איום של כיבוש מצד העות'מאנים וההבסבורגים. בשנת 1660 פרטיום נכבש על ידי כוחות עות'מאנים, אך עד סוף המאה ה-17 חזרה לשליטה טרנסילבנית. בשנת 1687 הוא סופח לאימפריה ההבסבורגית, סיפוח שהוכר רשמית על ידי הסכם קרלוביץ (1699). בימי המרד של הנסיך פרנץ ראקוצי השני שוב היה פרטיום חלק מהנסיכות הטרנסילבנית. בשנת 1718 לפי שלום פוז'ארוואץ (פאסארוביץ) הבאנות סוורין הופרדה ממנו, תחת השם באנאט. אזורי אראד, ביהר ומרמורוש חזרו להיות חלק ממלכת הונגריה ההבסבורגית. אחרי 1733 אזורי קרסנה, קוורא, סולנוק אמצעית, העיר זלאו (בהונגרית:זילה) וזאראנד היוו "פרטיום" במובן צר של המושג, והיו כפופים בתחום המיסים לממלכת הונגריה ההבסבורגית, בעוד מבחינה מנהלית אוחדו בשנת 1765 עם טרנסילבניה.

בימי המהפכה ההונגרית ב-1848 נכנס פרטיום תחת שליטת הממשלה ההונגרית המהפכנית. בראש התהליך עמד במאי 1848 מיקלוש וסלני. אחרי דיכוי המהפכה השאירו האוסטרים את הפרטיום במובן הצר, מחובר לטרנסילבניה. ב-15 במרץ 1862 שוב הופרדו שטחים אלה מטרנסילבניה והועברו מנהלית להונגריה. בשנת 1867, שנת הדואליזם האוסטרו-הונגרי (Ausgleich), שטחי פרטיום נכללו ל"טרנסליתניה", המרכיב הממלכתי ההונגרי של הקיסרות הדואלית. בשנת 1876 בוצעה רפורמה מנהלית לפיה נוצר מחוז חדש בשם סילאג' על בסיס סולנוק האמצעי, קרסנה, העיר זלאו והמחוז הטרנסילבני דובוקה. הזאראנד חולק בין המחוזות הוניאד ואראד, והנפה קוואר חולקה בין המחוז החסש סולנוק-דובוקה ובין המחוז סטמאר.

בימינו[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם התפרקות האימפריה האוסטרו-הונגרית בסוף מלחמת העולם הראשונה, פרטיום פוצל גם הוא בהתאם להסכם השלום בטריאנון משנת 1920.- 60% ממנו עבר לרומניה, כ-20% - להונגריה ועוד כ-20%, זקרפטיה הידועה גם כרוטניה הסובקרפטית לצ'כוסלובקיה. חלק אחרון זה עבר אחרי מלחמת העולם השנייה לאוקראינה.

החלק הרומני, שהוא הרוב, מורכב מחבל קרישאנה, מצפון באנאט, כמו כן מרבית שטחי מרמורש, והחלק המזרחי של המחוז סאטו מארה. החלק ההונגרי כולל את מחוז היידו-ביהר (מערב המחוז ביהר לשעבר) וחלקים קטנים מערביים מהמחוזות סבולץ'-סטמאר-ברג ובקש. החלק האוקראיני כולל את צפון מרמורש וחבל זקרפטיה

בימינו בשפה ההונגרית המושג "פרטיום" מתייחס בעיקר לאותם אזורי פרטיום הנמצאים ברומניה.

אישים[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם האישים שנולדו באזור פרטיום ניתן לציין את המשוררים ההונגרים אנדרה אדי ויאנוש אראן ואת המלחין ההונגרי בלה ברטוק,

שונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אחרי נפילת המשטר הקומוניסטי ברומניה, ב-1995 הוקמה בעיר אוראדיה "האוניברסיטה הנוצרית של פארטיום" (Partiumi Keresztény Egyetem) בשפה ההונגרית, על בסיס מכללה קלוויניסטית מקומית.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Lukinich Imre: Erdély területi változásai a török hódítás korában 1541—1711. Budapest, 1918.
  • Mészáros Kálmán: A Partium közjogi helyzete a Rákóczi-szabadságharcban. In: Jubileumi Rákóczi Évek 3. 2003—2011. Istennel a hazáért és a szabadságért. Szerk. Dukrét Géza. H. n. [Nagyvárad], 2005. 162—171.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא פרטיום בוויקישיתוף