פריץ שטרן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
Gnome-edit-clear.svg
ערך זה זקוק לעריכה: הסיבה לכך היא: ניסוחים, תרגמת , שמות.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
פריץ ריכרד אוסקר שטרן
Fritz Stern
STERNFFM.jpg
צילום משנת 2007
לידה 2 בפברואר 1926
ברסלאו (ורוצלב), שלזיה תחתית (כיום בפולין), המדינה החופשית פרוסיה, הרייך הגרמני (רפובליקת ויימאר) עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 18 במאי 2016 (בגיל 90)
ניו יורק, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
ענף מדעי היסטוריוגרפיה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים אוניברסיטת קולומביה עריכת הנתון בוויקינתונים
מוסדות
פרסים והוקרה
בן או בת זוג אליזבת סיפטון (1996) עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

פריץ ריצ'רד אוסקר שטרן או סטרן (2 בפברואר 1926 - 18 במאי 2016) היה היסטוריון יהודי-אמריקאי, שהתמחה היסטוריה גרמנית, היסטוריה של עם ישראל ובהיסטוריוגרפיה. בשנת 1938 היגר שטרן יחד עם משפחתו מגרמניה הנאצית לארצות הברית, שם רכש השכלה תיכונית ואחר כך אקדמית בתחום ההיסטוריה. הוא כיהן כפרופסור באוניברסיטת קולומביה בניו יורק ומילא תפקיד של פרו-רקטור (provost). שטרן התרכז בעבודתו ביחסים המורכבים בין הגרמנים ליהודים במאות ה-19 ו-20 ובעליית הנאציונל-סוציאליזם בגרמניה במחצית הראשונה של המאה ה-20.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ילדות וצעירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

שטרן נולד בשנת 1926 בברסלאו, גרמניה, (כיום ורוצלב בפולין) כילד שני בין שני ילדים של משפחה משכילה של יהודים מתבוללים שהתנצרו בדת הלותרנית בשלהי המאה ה-19[1] סביו ואביו היו רופאים מוערכים בזירה המקומית והבינלאומית.[2] אביו, רודולף שטרן (1962-1895) היה רופא וחוקר, וטרן הצבא הגרמני ב מלחמת העולם הראשונה. אמו, קתה (קתרינה) לבית בריגר (1973-1894), במקור בעלת תואר דוקטור בפיזיקה, הייתה למחנכת שדגלה בחדשנות בחינוך הילדים ובהוראת המתמטיקה.[2] עם חוג מכרי המשפחה נמנו דמויות בולטות במדע ובתרבות, לרבות אלברט איינשטיין שאיתו התיעצה לימים המשפחה בארצות הברית בנוגע לבחירת הקריירה העתידית של בנם.[3][4] הכימאי פריץ הבר, חתן פרס נובל שהיה בעצמו יהודי מומר, היה הסנדק הילד שנקרא על שמו בטקס הטבלה לותרני[5] שטרן למד בגימנסייה ע"ש מריה מגדלנה בברסלאו. בעקבות סילוק אביו ממשרותיו והטרור נגד היהודים בגרמניה בספטמבר 1938 נמלטה המשפחה לארצות הברית. הם התיישבו בג'קסון הייטס ברובע קווינס בניו יורק, שם בילה שטרן את נעוריו, למד בבית ספר ציבורי ולמד אנגלית בעוד הוריו חידשו את פעילותם כל אחד בתחומו.[6] שם למד שטרן באוניברסיטת קולומביה בניו יורק: בשנת 1946 סיים תואר ראשון ובשנת 1948 את התואר השני. עם מוריו נמנה ליונל טרילינג. [7]ב-1953 עשה גם דוקטורט בהדרכת ז'אק ברזון.

פעילותו האקדמית והמחקרית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוא נשאר באוניברסיטה כמדריך ואחר כך החל מ-1963 התמנה לפרופסור מן המניין. בשנת 1967 התמנה לראש הקתדרה על שם סת לאו. לעיתים היה פרופסור אורח במכון למחקר מתקדם בפרינסטון. פרש לגמלאות בשנת 1997 אולם הפך לפרופסור אמריטוס. החל משנת 1954 לימד שטרן לעיתים קרובות באוניברסיטה החופשית במערב ברלין. בשנת 1990 בירך על איחודה של גרמניה מחדש ותמך ברעיון בפני ראש ממשלת בריטניה מרגרט תצ'ר בשנים 1993–1994 שימש שטרן כיועץ לשגריר ארצות הברית בגרמניה, ריצ'רד הולברוק. בשנת 2010 הרצה בבניין המטה הכללי של הצבא הגרמני, בנדלר בלוק, לרגל מלאת 66 שנה לניסיון ההתנקשות נגד היטלר.[8]

תחומי מחקריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

שטרן התעניין במיוחד בתולדות ההיסטוריוגרפיה ובהיסטוריה התרבותית והפוליטית של אירופה המודרנית, בראש והראשונה גרמניה של המאות ה-19 וה-20. על רקע גורלו האישי כמהגר יהודי הסתקרן בסיבות נפילתה של רפובליקת ויימאר ואפיוני הנאציונל-סוציאליזם. בשנת 1953 סיים את תזת הדוקטור שלו "הפסימיזם התרבותי כסכנה פוליטית", שבדקה את הקשר בין הנאציונל-סוציאליזם למבשריו האינטלקטואליים מקרב נציגי ספרות הפסימיזם התרבותי, כגון פול דה לגארד ב"כתביו הגרמניים", יוליוס לאנגבהן בספרו "רמברנדט כמספר" וארתור מלר ואן דן ברוק בספר הרב מכר שלו "הרייך השלישי" [9]

שטרן התחקה במיוחד אחרי התפתחות עליית הנציונל-סוציאליזם בגרמניה ואפיוניו. הוא ראה מקורותיה בתנועה הפולקיסטית של המאה ה-19 . הוא סבר שהתנועה הפולקיסטית האנטישמית הארסית הייתה תוצר של "יאוש תרבותי" של אינטלקטואלים גרמנים שהתקשו להתמודד עם המודרניות. עם זאת דחה שטרן את הפירוש ה מדגיש את ה"ייחודיות" או "הדרך הייחודית" (Sonderweg) של ההיסטוריה הגרמנית וחשב שרעיונות התנועה הפולקיסטית הייתה פשוט "תת-זרם אפור" אחד החברה הגרמנית של המאה ה-19.

בשנות ה-1990 היה שטרן מבקר חריף של המחבר האמריקאי דניאל גולדהאגן שספרו "תליינים מרצון בשירות היטלר" הוקע על ידו כלא מדעי ומלא בגרמנופוביה. תחום מחקר אחר ששטרן השקיע בו היה ההיסטוריה של יהדות גרמניה השפעת הגומלין בין התרבות היהודית והגרמנית. בעיני שטרן האינטראקציה בין שתי התרבויות יצרה את מה שהוא קרא לעיתים קרובות "הסימביוזה היהודית-גרמנית". לדעתו הדוגמה הטובה ביותר של סימיבוזה יהודית-גרמנית כזאת היה אלברט איינשטיין.

המגזין "אקונומיסט" העריך כי שטרן שסגנונו, הבנתו את טבע האדם, שחזוריו את המאורעות ההיסטוריים והצגתם בהקשר היותר רחק ממצטיינים כולם בצלילות, כובד ראש ובקיאות עמוקה, שעוררו קנאתם של כל המלומדים."

חייו הפרטיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אשתו הראשונה (החל משנת 1947) של שטרן הייתה מרגרת באסט, שממנה נולדו לו שני ילדים:פרדריק שטרן וקתרין ברנן הוא נשא שנית את המו"לית והמחברת אליזבת' סטיפטון שנודעה בפעילותה בהוצאה לאור פראר, שטראוס וז'ירו, שהשתייכה אחרי שנת 1993 לקבוצת ההצאות לאור גאורג פון הולצברינק. אליזבת' סטיפטון שטרן היא בתו של התאולוג ריינהולד ניבוהר שהוריו היגרו לארצות הברית מגרמניה. שטרן הוא קרוב משפחה רחוק עם הפיזיקאי אוטו שטרן, חתן פרס נובל. המשוררת והסופרת הגרמניה דגמר ניק היא דודנית בדרגה שנייה. דודתו של שטרן, שרלוטה קובראק לבית שטרן, ובעלה, המשפטן והפעיל החברתי ריכרד קובראק נרצחו באושוויץ בעוד ששלושת ילדיהם ניצלו בקינדר-טרנספורט.

פריץ שטרן נפטר בשנת 2016 בביתו במנהטן, ניו יורק. השאיר שני ילדים, שלושה בנים חורגים, 3 נכדים ו4 נכדים חורגים, ושני נינים. אלמנתו אליזבת' נפטרה בשנת 2019 בגיל 80.

פרסים ואותות הוקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1977 - הפרס ליונל טרילינג לספרים
  • 1978 - מועמדות לפרס הלאומי לספרים בארצות הברית

מבחר כתביו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • The Politics Of Cultural Despair: A Study In The Rise Of The Germanic Ideology Berkeley, University of California Press, 1961, 1963.

(פוליטיקת היאוש התרבותי:עיון בעליית האידאולוגייה הגרמאניסטית) עיבוד תזת הדוקטורט שלו, מסות על פול דה לגארד, יוליוס לנגבהן וארתור מלר ואן דן ברוק

  • The Failure Of Illiberalism: Essays on the Political Culture of Modern Germany, London, George Allen & Unwin, 1972, ISBN|0-04-943019-X. אוסף מסות.

(כישלון האיליבירליזם:מסות על פוליטיקת התרבות של גרמניה המודרנית)

  • Gold and Iron: Bismarck, Bleichröder, and the Building of the German Empire, New York: Knopf, 1977, ISBN|0-394-49545-4 .

ביוגרפיה כפולה של הבנקאי גרסון בלייכרדר ושל אוטו פון ביסמרק

    • Germany 1933: Fifty Years Later, New York: Leo Baeck Institute, 1984.

(גרמניה 1933:כעבור חמישים שנה) הרצאה לזכרו של לאו בק

  • Dreams and Delusions: The Drama Of German History, New York: Knopf, 1987, ISBN|0-394-55995-9 . אוסף מסות. (חלומות ומחשבות שוא:דרמת ההיסטוריה הגרמנית)
  • Einstein's German World, Princeton: Princeton University Press, 1999, ISBN|0-691-05939-X .

(עולמו הגרמני של איינשטיין)

  • Friedenspreis des deutschen Buchhandels: Ansprachen aus Anlass der Verleihung, Frankfurt am Main: Börsenverein des Deutschen Buchhandels e.V. im Verlag der Buchhändler-Vereinigung GmbH, 1999.

נאום לרגל קבלת הפרס לשלום של בעלי חנויות הספרים הגרמנים בפרנקפורט על נהר מיין

ההיבריס הקיסרי:חורף, גרמני, 2008


קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא פריץ שטרן בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ כתבת הספד באתר סוכנות AP
  2. ^ 1 2 Stern - Five Germanies עמ' 30-29
  3. ^ כתבת הספד העיתון ניו יורק טיימס 18 במאי 2016
  4. ^ בין היסטוריה לרפואה איינשטיין העדיף את הרפואה בגלל אופיה ה"מדעי"
  5. ^ Stern - Five Germanies עמ' 67
  6. ^ F.Stern "Not exile, but a new life", in The Second Generation: Émigrés from Nazi Germany as Historians, ed. Andreas Daum, Hartmut Lehmann,James J.Sheehan. New York: Berghahn Books,עמ'. 79‒81
  7. ^ T.Judt - Anything But Shy London Review of Books, 20/9/2007
  8. ^ 15.8.2012pרטיכל באתר bmi
  9. ^ Mathias Kamann F.Stern 2005 23.12 Deutschlandradiokultur
P vip.svg ערך זה הוא קצרמר בנושא אישים. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.