פרנסיסקו דה אורייאנה
פרנסיסקו דה אורייאנה (בספרדית: Francisco de Orellana; נפטר בנובמבר 1546) היה קונקיסטאדור ומגלה ארצות ספרדי. הוא השלים את הניווט הידוע הראשון לכל אורכו של נהר האמזונאס, אשר בתחילה נקרא "ריו דה אורייאנה". הוא גם הקים את העיר גואיאקיל באקוודור. אורייאנה נפטר במהלך משלחת שנייה באמזונאס.
רקע
[עריכת קוד מקור | עריכה]אורייאנה, יליד טרוחיו (ישנם תאריכי לידה שונים, שנעים בין 1490 ל-1511), היה ידיד קרוב, ואולי גם קרוב משפחה של פרנסיסקו פיסארו, הכובש יליד טרוחיו של פרו. הוא נסע לעולם החדש (כנראה בשנת 1527). אורייאנה שירת בניקרגואה עד שהתגייס לצבא פיסארו בפרו בשנת 1533, שם תמך בפיסארו בעימותו עם דייגו דה אלמגרו (1538). לאחר הניצחון על אנשיו של דה אלמגרו, הוא מונה למושל אזור לה קולטה (שהורכב מחלקים משטחי אקוודור המודרנית) והקים מחדש את העיירה גואיאקיל, שהוקמה בעבר על ידי פיסארו.
חקירה ראשונה של נהר האמזונס
[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1540 הגיע גונסאלו פיסארו לקיטו כמושל שהתמנה על ידי פרנסיסקו פיסארו, אחיו מאב. הוא יצא למשלחת לאתר את "ארץ הקינמון", שלדעתם אמורה להיות במזרח.[1] אורייאנה היה אחד הסגנים של גונסאלו פיסארו במהלך משלחתו ב־1541 ממזרח לקיטו, אל פנים דרום אמריקה.[2] בקיטו אסף גונסאלו פיסארו כוח של 220 ספרדים ו-4,000 ילידים, ואילו אורייאנה, בתור השני בפיקוד, נשלח חזרה לגואיאקיל כדי להביא עוד חיילים וסוסים. פיסארו עזב את קיטו בפברואר 1541 רגע לפני שהגיע אורייאנה עם 23 אנשיו וסוסיו. אורייאנה מיהר אחרי הכוח הראשי, ובסופו של דבר יצר איתם קשר במרץ. עם זאת, כאשר המשלחת עזבה את ההרים, 3000 ילידים ו-140 ספרדים מתו.
בהגיעו לנהר קוקה (יובל של נאפו), נבנתה ספינת בריגנית בשם "סן פדרו", כדי להעביר את החולים והאספקה. גונסאלו פיסארו הורה לו לחקור את נהר קוקה ולחזור לאחר שימצא את קצה הנהר. כאשר הגיעו למפגש עם נהר נאפו, אנשיו איימו במרד אם הם לא ימשיכו. ב־26 בדצמבר 1541 הוא הסכים להיבחר לראש המשלחת החדשה ולכבוש אדמות חדשות על שמו של המלך. אורייאנה (עם גספר דה קרבחל) ו-50 אנשים יצאו במורד הזרם כדי למצוא אוכל. הם לא הצליחו לחזור נגד הזרם.
אורייאנה חיכה לפיסארו, ובסוף החזיר שלושה אנשים עם מסר והחל בבניית בריגנית שנייה, "ויקטוריה". פיסארו חזר בינתיים לקיטו בדרך צפונית יותר, עם 80 אנשים חיים.
לאחר שעזב את אזור נאפו המשיך אורייאנה במורד הזרם לאמזונס. 49 האנשים החלו לבנות ספינה גדולה יותר לניווט בנהר. הם הגיעו ב־3 ביוני 1542 לבסוף לנהר האמזונס.
בקו אורך של כ-69° מערב, אורייאנה ואנשיו היו מעורבים בהתכתשות עם ילידי מאצ'יפארו ונרדפו במורד הזרם. כשהם ממשיכים במורד הנהר הם עברו ברציפות עד קו אורך 57°. שם הם נכנסו לשטח הפירה-טפויה.
נטען שהשם 'אמזונאס' נובע מקרב שפרנסיסקו דה אורייאנה לחם עם בני טפויה. נשות השבט נלחמו לצד הגברים, כמנהג השבט, ואורייאנה קרה לנהר על שם שם שבט האמזונות, הנשים הלוחמות במיתולוגיה היוונית. המאבק עם הנשים הלוחמות הדרום אמריקאיות[3] התקיים כנראה ב־24 ביוני 1542 בזמן שאורייאנה התקרב לנהר טרומבטס, במפגש עם נהר מדיירה.
.svg)
בערך בקו אורך 54° הם עצרו במשך 18 יום כדי לתקן את הסירות, ולבסוף הגיעו לים הפתוח ב־26 באוגוסט 1542, ובדקו אם הסירות כשירות לשייט בים. תוך כדי שייט לעבר אזור גיאנה המודרנית הסירה "ויקטוריה", שנשאה את אורייאנה וקרבחל, עברה דרומה סביב האי טרינידד ועצרה במפרץ פריה במשך שבעה ימים, והגיעה לבסוף לאי קובגואה ב־11 בספטמבר 1542. הסירה הראשונה, "סן פדרו" הפליגה צפונית לטרינידד והגיע לקובגואה ב־9 בספטמבר.
הפלגה שנייה
[עריכת קוד מקור | עריכה]אורייאנה החליט לחזור לספרד כדי להשיג מהכתר הספרדי את השלטון על האדמות שגילה, ואותן כינה "אנדלוסיה החדשה". לאחר ניווט קשה הוא הגיע תחילה לחופי פורטוגל. המלך קיבל אותו בצורה ידידותית והציע לו הצעה לחזור לאמזונס תחת דגל פורטוגזי. הגילוי של אורייאנה יצר סוגיה בינלאומית. על פי חוזה טורדסיאס, רוב נהר האמזונס צריך להיות שייך לספרד, אך פורטוגל תהיה השולטת בשפך הנהר. אורייאנה סירב להצעה הפורטוגלית. אחרי תשעה חודשי משא ומתן, מינה אותו קרל החמישי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה (שכיהן גם כמלך ספרד), כמושל אנדלוסיה החדשה ב־18 בפברואר 1544.
כתב המינוי קבע כי עליו לחקור וליישב את ארצות אמזונס עם פחות מ-300 איש ו-100 סוסים, ולהקים שתי ערים, אחת בשפך ועוד אחד באגן הנהר.[4]
לאחר ששבה את חצר המלך הספרדי בסיפורים והגזמות על מסעו באמזונס, ולאחר תשעה חודשי התלבטות, השיג קבוצה שתצא איתו לכבוש את האזורים שגילה. המשלחת הזאת אפשרה לו לחקור וליישב את האזור, עם לא פחות מ-200 חיילים, 100 פרשים וציוד לבניית שתי אוניות שתשוטנה בנהר.
בינתיים נוצרו בעיות שונות, חלקן קשורות במחסור בכספים למימון המשלחת, ולאחריהן בעיות באיוש הצוותים. לא היו לו מספיק אנשי צוות וחיילים ספרדיים. אף על פי שלא קיבל אישור לצאת, הוא חמק עם ארבע אוניות ב-11 במאי והפליג לכיוון העולם החדש.
הוא הפליג תחילה לאיים הקנריים, שם בילה שלושה חודשים בניסיון לצייד את ספינותיו מחדש, ואז חודשיים נוספים באיי כף ורדה. אז אבדה ספינה אחת, 98 אנשים מתו ממחלה ו-50 נטשו. ספינה נוספת אבדה באמצע האוקיינוס האטלנטי, כשהיא נושאת עמה 77 אנשי צוות, 11 סוסים וסירה לשוט באמזונס. אורייאנה הגיע לחוף הברזילאי מעט לפני חג המולד 1545 והמשיך לדלתת האמזונס.
הוא בנה את כלי השיט לנהר, אך 57 אנשים מתו מרעב וכלי השייט נותר על החוף. האנשים שניצלו מצאו מקלט בקרב ילידים ידידותיים באי בדלתא, ואילו אורייאנה וכמה אנשים נוספים יצאו לחפש אוכל ולאתר את הזרוע העיקרית של האמזונס. כשחזרו למחנה הספינה, הם מצאו שהוא שומם. האנשים שם בנו סירה נוספת ויצאו לאתר את אורייאנה. הסירה השנייה ויתרה בסופו של דבר על החיפוש ועשתה את דרכה לאורך החוף לאי מרגריטה שליד חוף ונצואלה המודרנית.
אורייאנה וצוות הסירה שלו יצאו שוב לאיתור הערוץ הראשי, ואז הותקפו על ידי ילידים. 17 נהרגו מחצים מורעלים, ואילו אורייאנה עצמו מת ממחלה וצער, בנובמבר 1546.
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]תיאור הקרב נגד ה"אמזונות", מתוך הספר "הנהר האפל" מאת באדי לוי
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- פרנסיסקו דה אורייאנה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Dalby, A., "Christopher Columbus, Gonzalo Pizarro, and the search for cinnamon" in Gastronomica (Spring 2001)
- ^ Smith, A. (1994). Explorers of the Amazon. Chicago: University of Chicago Press
- ^ Mann, Charles (2011). 1491: New Revelations of the Americas Before Columbus (Second ed.). Vintage. p. 324.
- ^ Frank Jacobs (June 19, 2012). "Amazonia or Bust!". The New York Times. Retrieved June 20, 2012.
