פרנצ'סקו מריה פיאבה

פרנצ'סקו מריה פיאבה
Francesco Maria Piave
לידה	18 במאי 1810; מוראנו, איטליה
פטירה	5 במרץ 1876 (בגיל 65); מילאנו, ממלכת איטליה
מקום קבורה	בית הקברות הגדול במילאנו
מוקד פעילות	ממלכת איטליה
תקופת הפעילות	? – 5 במרץ 1876
שפה מועדפת	איטלקית, ונטית

פרנצ'סקו מריה פיאבה (באיטלקית: Francesco Maria Piave, ‏18 במאי 1810 - 5 במרץ 1876) היה לבריתן איטלקי, ידידו הוותיק של ורדי ושותף ליצירתו.

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

כמו ורדי, גם פיאבה היה פטריוט איטלקי נלהב, ובשנת 1848, בתקופת אביב העמים, כשגייסותיו האוסטריים של יוזף רדצקי פון רדץ נסוגו ממילאנו, שלח ורדי מכתב אל "האזרח פיאבה" בוונציה.

פיאבה נולד באי מוראנו שבלאגונה של ונציה, בתקופת מלכותו קצרת הימים של נפוליאון באיטליה. הוא הלך בעקבות סלבטורה קאמאראנו כלבריתן העיקרי של ורדי באמצע הקריירה של המלחין. פיאבה כתב את הלברית לאופרות של ורדי "ארנאני" (1844), "שני הפוסקארים" (1844), "אטילה" (1846), "מקבת'" (1847), "שודד הים" (1848), "סטיפליו" (1850), "ריגולטו" (1851), "לה טרוויאטה" (1853), "סימון בוקאנגרה" (1857) ו"כוחו של גורל" (1862). פיאבה היה אמור להכין גם את הלברית ל"אאידה", שאת ההזמנה לכתיבתה קיבל ורדי ב-1870, אלמלא פקד אותו אירוע מוחי ששלל ממנו את יכולת הכתיבה.