שני הפוסקארים
 | |
| מלחין | ג'וזפה ורדי |
|---|---|
| ליברטיסט | פרנצ'סקו מריה פיאבה |
| סוגה | דרמה טראגית |
| מספר מערכות | 3 |
| זמן התרחשות העלילה | 1457 |
| שפה | איטלקית |
| שנה | 1844 |
| מקום התרחשות העלילה | ונציה |
| תפקידים | |
| |
שני הפוסקארים (איטלקית: I due Foscari) היא אופרה בשלוש מערכות מאת המלחין ג'וזפה ורדי ללברית מאת פרנצ'סקו מריה פיאבה, המבוססת על מחזה באותו שם (The two Foscari) מאת הלורד ביירון, העוסק בחייו של הדוג'ה של לה סרניסימה פרנצ'סקו פוסקארי ובנו. הופעת הבכורה התקיימה ב-3 בנובמבר 1844 בתיאטרון ארגנטינה ברומא.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
כבר ב-1843 בחן ורדי את האפשרות להלחין אופרה על המחזה של ביירון. כאשר הוצע הנושא לבית האופרה לה פניצ'ה בוונציה, דחה בית האופרה את היצירה בטענה כי יש בה ביקורת כלפי הרפובליקה של ונציה, ועלולה לפגוע בצאצאים של משפחת פוסקארי שעוד חיו בוונציה. לאחר שתיאטרון ארגנטינה ברומא דחה רעיון אחר של ורדי, אופרה על לורנצינו דה מדיצ'י, התקבלה בתיאטרון ההצעה להפיק את האופרה על הפוסקארים.
האופרה התקבלה יפה, ובשנים הבאות הוצגה ברחבי איטליה והעולם, בפריז (1846), לונדון וניו יורק (1847). כיום מוצגת האופרה מפעם לפעם, וניתן למצוא הקלטות אודיו ווידאו של הפקות שונות של האופרה.
עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]
מערכה ראשונה[עריכת קוד מקור | עריכה]
- תמונה ראשונה - מחוץ לחדר המועצה בארמון הדוג'ה
חברי מועצת העשרה ממתינים להיכנס לחדר לדון בנושא טעון - אשמת רצח התלויה נגד בן הדוג'ה - יקופו פוסקארי. לורדאנו, יריבו המושבע של יקופו, וחברו ברבריגו מופיעים, ומודיעים כי הדוג'ה כבר ממתין בחדר. חברי המועצה נכנסים אל החדר. לאחר תקופת גלות מוחזר יקופו מהכלא, הוא מביע את רצונו לראות שוב את עירו האהובה ונציה. כאשר הוא נקרא לעמוד בפני המועצה ונאמר לו כי ייתכן ויזכה לייחס של רחמים, הוא נתקף בזעם ואומר כי רק שנאה אכזרית מפעפעת בהם. יקופו מוכנס אל החדר.
- תמונה שנייה - אולם בארמון
לוקרציה קונטאריני, אשתו של יקופו, שומעת ממשרתותיה כי המשפט נמשך בחדר המועצה. היא דורשת לראות הדוג'ה באופן מיידי, אך נאמר לה כי מוטב שתתפלל למען חירותו של בעלה. היא פונה בתחנונים כלפי שמים בבקשה לרחמים. פיזאנה נכנסת לחדר בדמעות, ומספרת כי המועצה החליטה לשלוח שוב את יקופו לגלות. לוקרציה פורצת שוב בהתקפת זעם, והסובבות אותה מפצירות בה לבטוח ברחמי האל.
- תמונה שלישית - מחוץ לחדר המועצה
חברי המועצה עוזבים, ומכריזים כי הראיות נגד יקופו היו ברורות, וכי החלטתם צודקת והוגנת.
- תמונה רביעית - חדרו של הדוג'ה
הדוג'ה פרנצ'סקו פוסקארי, נכנס אל החדר מותש, ומתיישב לנוח. הוא מביע את צערו על מה שאירע לבנו, ואת חוסר יכולתו כאב לעזור לו. לוקרציה נכנסת לחדר בדמעות, ומנסה להמעיט בערך החלטת המועצה, אך הדוג'ה מזכיר לה את תפקידו ומעמדו כנציג העליון של החוק בוונציה. בכעסה היא אומרת כי החוק מלא רק בשנאה ונקמה, ודורשת ממנו להשיב לה את בעלה. הדוג'ה מקונן על סמכויותיו המוגבלות ועל הקונפליקט להיות אבא ושליט בעת ובעונה אחת, בעוד לוקרציה ממשיכה לתבוע ממנו לעזור לה. דמעותיו של הדוג'ה נוסכות תקווה בלב לוקרציה.
מערכה שנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]
- תמונה ראשונה - בית הכלא
יקופו יושב בודד בתאו ומקונן על מר גורלו. הוא הוזה כי הוא מותקף על ידי הקונדיטייר (שכיר חרב איטלקי) קארמניולה, הוא מתחנן על נפשו ומתעלף. בעודו הוזה הוא מוצא את לוקרציה בתא, המספרת לו על החלטת המועצה והעונש - המשך הגלות. היא מנסה להמתיק את הגלולה באומרה כי היא תצטרף אליו בגלות. הדוג'ה מופיע ומכריז כי למרות שהוא נאלץ לנקוט ביד קשה, הוא עודנו אוהב את בנו. יקופו נרגע לרגע, אך שוב מוטרד מאביו האומר כי חובתו החוקית מוכרחה לגבור על אהבתו הרבה לבנו.
לורדאנו מופיע ומכריז באופן רשמי את החלטת המועצה, ומורה להכין את יקופו לשליחה לגלות. הוא לועג לתחנוני הנוכחים לרחמים, ומורה להוציא את יקופו מתאו. בטריו המסיים את הסצנה, הדוג'ה, יקופו ולוקרציה מביעים את רגשותיהם המנוגדים הסוערים. כשיקופו נלקח, הדוג'ה עוזב עם לוקרציה.
- תמונה שנייה - חדר המועצה
לורנצאנו נחוש בדעתו כי אין יקופו ראוי לרחמים, וכי לוקרציה והילדים לא יוכלו להצטרף אליו בגלות. הדוג'ה מבכה שוב את מצבו חסר האונים, כאשר הוא נאלץ להעדיף את תפקידו לפני רחמיו לבנו. לוקרציה נכנסת עם שני ילדיה, בעוד יקופו מאמץ אותם אל ליבו היא מתחננת בפני המועצה לרחמים. יקופו מובל החוצה.
מערכה שלישית[עריכת קוד מקור | עריכה]
- תמונה ראשונה - כיכר סן מרקו
קהל נאסף בכיכר, שירה עליזה. לורדאנו וברבריגו ממתינים לראות את ספינת המשוטים שתוביל את יקופו לגלות. יקופו מוצא מן הבניין מלווה בלוקרציה ופיזאנה. הוא מביע את רגשותיו וחמלתו כלפי לוקרציה. בקטע מקהלתי גרנדיוזי, יקופו, לוקרציה, פיזאנה, לורדאנו, ברבריגו ואנשי ונציה מביעים כל אחד את רגשותיו. הסצנה מסתיימת כאשר יקופו מובל אל הספינה, בעוד לוקרציה מתעלפת בזרועות פיזאנה.
- תמונה שנייה - ארמון הדוג'ה
הדוג'ה מבכה את גורל בנו, ואת גורלו שלו - נותר לבדו לעת זקנה. ברבריגו מציג בפניו ראיה לחפותו של יקופו, אך לוקרציה נכנסת ומודיעה כי יקופו מת. כאשר היא עוזבת, משרת מכריז על רצון מועצת העשרה להפגש עם הדוג'ה. לורדאנו, דובר המועצה, מודיע לדוג'ה את החלטת המועצה כי בעקבות גילו המבוגר עליו לוותר על תפקידו כדוג'ה. הדוג'ה הזועם עושה שמות בדקורציית החדר, ודורש לראות את לוקרציה. כאשר לוקרציה נכנסת ופונה אליו בתואר המקובל: "נסיך", הוא זועק: "נסיך? לא עוד". הפעמון בכנסיית סן מרקו מודיע על בחירת הדוג'ה החדש, ופרנצ'סקו מבין כי אכן הסוף הגיע. הפעמון מצלצל שוב כאשר פרנצ'סקו נופל מת, ולורדאנו מכריז: "באתי על שכרי!".
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ליברית מלאה באיטלקית
- רשימת אריות באתר aria-database.com
- La Clemezia בביצוע ליילה גנג'ר, 1957 (ביו טיוב)
| האופרות של ורדי | |
|---|---|
|
