פרנקי אבלון
 | |
| לידה |
18 בספטמבר 1940 (בן 83) פילדלפיה, ארצות הברית  |
|---|---|
| שם לידה |
Francis Thomas Avalone |
| מדינה |
ארצות הברית |
| תקופת הפעילות |
מ-1951 |
 אתר האינטרנט הרשמי של פרנקי אבלון | |
  | |
פרנסיס תומאס אבלון (באנגלית: Francis Thomas Avallone; נולד ב-18 בספטמבר 1940), [1] הידוע יותר בשם פרנקי אבלון (Frankie Avalon), הוא שחקן אמריקאי, זמר ואליל נוער לשעבר.[2] לאבלון היו לו 31 סינגלים במצעד בילבורד בארצות הברית משנת 1958 ועד סוף 1962, כולל להיטים במקום הראשון במצעד: "Venus" ו"Why" ב-1959.
אבלון החל לשחק בסרטים בשנות ה-60; הוא התפרסם בהופעותיו בסרטי מסיבות החוף של שנות ה-60 והופעתו בתפקיד משנה בסרט המוזיקלי גריז משנת 1978, שבו הוא שר את השיר "Beauty School Dropout".[2]
תחילת דרכו[עריכת קוד מקור | עריכה]
אבלון נולד בפילדלפיה, פנסילבניה.[3] הוא בנם של מרי וניקולס אבלון.[4] אמו היגרה לארצות הברית מסיציליה. אביו היה קצב יליד פילדלפיה ובן למשפחת מהגרים מאיטליה.[5]
קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]
שנות ה-50[עריכת קוד מקור | עריכה]
בדצמבר 1952, אבלון הופיע לראשונה בטלוויזיה האמריקנית כשהוא מנגן בחצוצרה במערכון "מסיבת חג המולד" בתוכניתו של ג'קי גליסון. שני סינגלים בהם אבלון מנגן בחצוצרה יצאו לאור בחברת X, חברה בת של RCA רקורדס בשנת 1954.[6] הוא ניגן בחצוצרה גם בכמה משיריו שיצאו לאור בתקליטים אריכי נגן. כנער, הוא ניגן עם אליל נוער אחר, ,בובי ריידל, בלהקת Rocco and the Saints.
ב-1959, שירו "Venus", שיצא כסינגל, היה במקום הראשון במצעד במשך חמישה שבועות רצופים, ו"Why" שהיה הלהיט האחרון ששהה במקום הראשון ב-Billboard Hot 100 בשנות ה-50.
לאבלון היו 31 סינגלים שנכנסו למצעד הבילבורד בארצות הברית מ-1958 ועד סוף 1962, כולל השירים "Just Ask Your Heart" (מספר 7 בארצות הברית), "I'll Wait for You" (מספר 5 בארצות הברית), "Bobby Sox to Stockings" (מס' 8 בארצות הברית), ו"A Boy Without a Girl" (מספר 10 בארצות הברית). אבלון זכה להצלחה צנועה יותר בבריטניה, שם נכנסו למצעד ארבעה להיטים: "Why", " Ginger Bread ", "Venus" ו-"Don't Throw Away All These Teardrops".[7] רוב להיטיו נכתבו או הופקו על ידי בוב מרקוצ'י, אשר עמד בראש חברת התקליטים Chancellor Records. אבלון הקדיש את רוב זמנו לפיתוח קריירת משחק, עובדה שגרעה מן הקריירה שלו כזמר. הלהיט "Why" בשנת 1959 היה להיטו האחרון בין 10 הגדולים.[8]
הופעתו הראשונה של אבלון כשחקן בסרטים הראשון של אבלון הייתה הופעה קצרה בסרט "Jamboree", בשנת 1957, בו ניגן בחצוצרה ושר את "Teacher's Pet".
בסוף שנות ה-50, אלילי נוער קיבלו לעיתים קרובות תפקידי משנה בסרטים, לצד שחקנים גברים מבוגרים, זאת על מנת למשוך קהל צעיר יותר לבתי הקולנוע. כך לדוגמה הופיע ריקי נלסון בסרט ריו בראבו (1959). בתו של אלן לאד, שהייתה מעריצה של פרנקי אבלון, המליצה שיככב לצד אביה במערבון Guns of the Timberland (1960).[9] אבלון שר בסרט שני שירים: "The Faithful Kind" ו-"Gee Whiz Whilikins Golly Gee"; שניהם יצאו לאור כסינגלים.
שנות ה-60[עריכת קוד מקור | עריכה]
עותק גולמי של הסרט Timberland נצפה על ידי ג'ון ויין, שחיפש שחקן צעיר לשחק את התפקיד "סמית'י" בסרטו האלמו (1960). כך לוהק אבלון לתפקידו השני בקולנוע.[10] לאחר יצירת הסרט אמר ויין לעיתונות "לא נשמיט אפילו קטע אחד מכל סצנה שבה פרנקי מופיע. אני מאמין שהוא הכישרון הצעיר הטוב ביותר שראיתי מזה זמן רב".[11] על כך אמר אבלון: "מר וויין אמר שאני כשרון טבעי בכל הנוגע למשחק".[12] הוא הוסיף, "השאיפה שלי כשהייתי בן עשר הייתה להקה משלי כמו הארי ג'יימס. מעולם לא ציפיתי לדבר כזה... הייתי רוצה להיות מזוהה כזמר, רקדן ושחקן. אינני רוצה להיות רק דבר אחד."[12] "הייתי רוצה לפנות לבני נוער ומבוגרים, לכולם", אמר ב-1960. [13]
לאחר "האלמו" גבר הביקוש לאבלון כשחקן. הוא דובב בשירה את הדמות הראשית בגרסה באנגלית של אנימה מוזיקלית יפנית, Alakazam the Great בשנת 1960, זאת לבקשת המפיץ האמריקאי של הסרט: American International Pictures, חברה עימה עבד לאורך שנים.
אבלון המשיך ושיחק בשורה ארוכה של סרטים בשנות ה-60, בעיקר בתפקידי משנה.
שנות ה-70[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-1976 אבלון הוציא גרסת דיסקו לשירו "ונוס". הוא הופיע כדמות בשם Teen Angel כזמר השר את "Beauty School Dropout" בגרסה הקולנועית משנת 1978 של המחזמר המחזמר גריז, כך התוודע אליו דור חדש של צופים.[2]
שנות ה-80[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1980 הופיע אבלון בסרט Blood Song בתפקיד פול פולי, רוצח סדרתי. הסרט צולם באוקטובר-נובמבר 1980 באורגון ויצא לאקרנים באוקטובר 1982.
אבלון הופיע גם בפרק "Poobah Doo Dah" בסדרת הטלוויזיה ימים מאושרים, שם שיחק בדמות עצמו ושר את להיטיו "Venus" ו-"Why".
במחצית השנייה של שנות ה-80 אבלון יזם סרט נוסף במסורת סרטי מסיבות חוף בהם הופיע בשנות ה-60. הסרט Back to the Beach, משנת 1987, אשר הופק בסרטי פרמאונט זכה להצלחה בינונית.[14]
בשנת 1989 החל אבלון בשיווק מוצרי בריאות וקוסמטיקה תחת המותג שיצר: Frankie Avalon Products.[3] הוא קידם את מוצריו ברשת טלוויזיה לקניות מהבית.
שנות ה-90[עריכת קוד מקור | עריכה]
אבלון הופיע בהופעת קמע, לצד רוברט דה נירו בסרט קזינו מ-1995.[2]
שנות ה-2000[עריכת קוד מקור | עריכה]
אבלון כיכב בהפקה בימתית של "גריז" בתפקיד Teen Angel ובמופע הקומי Tony n' Tina's Wedding כקריקטורה של עצמו. ב-2007, הוא ביצע את "Beauty School Dropout" עם ארבע המתמודדות האחרונות לתפקיד סנדי בתוכנית הריאליטי Grease: You're the One that I Want! של רשת הטלוויזיה NBC.
ב-8 באפריל 2009, Avalon הופיע באמריקן איידול.
אבלון קיים מסע הופעות ממושך בשם "Dick Fox's Golden Boys", יחד עם אלילי הנוער של תחילת שנות ה-60 בפילדלפיה, פביאן ובובי ריידל.
ב-18 באוקטובר 2021 הופיע אבלון בתוכנית רוקדים עם כוכבים האמריקאית .
חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אבלון התחתן עם קתרין "קיי" דיבל ב-19 בינואר 1963. [15] לזוג נולדו שמונה ילדים. בנו, פרנקי ג'וניור, שהופיע בסרט המקורי קראטה קיד .[16]
מורשתו ואזכוריו בתרבות פופולרית[עריכת קוד מקור | עריכה]
אבלון הוזכר בשיר "Old School Hollywood" של להקת המטאל סיסטם אוף אה דאון. השיר כביכול עוסק בחוויה של דארון מאלכיאן במשחק בייסבול סלבריטאים, בו התעלמו ממנו ומאבלון. [17] [18]
אבלון מוזכרת גם בשיר "It Takes Two", מתוך המחזמר הלהיט היירספריי, אותו שרה הדמות לינק לרקין, ובשיר של וו טאנג קלאן בשם "The CIty" המתייחס לחוויותיו כחלק מז'אנר סרטי מסיבות החוף ("רכב על הגל כמו פרנקי אבלון").
שירו "Venus" הופיע בעונה הרביעית של סדרת הטלוויזיה דקסטר בה דמותו של ג'ון לית'גו, ארתור מיטשל, מנגנת את השיר לזכר אחותו המנוחה. כמו כן, "Venus" מסומפל בסינגל של ניק ברטקה, "J'Adore Juin", משולב בצלילים מהסרט "הדירה" .
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של פרנקי אבלון
פרנקי אבלון, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)- פרנקי אבלון במסד הנתונים הקולנועיים AllMovie
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Ouzounian, Richard (23 באוגוסט 2013). "Frankie Avalon on beach parties, the simplicity of the past, and Annette Funicello: The Big Interview". The Star. נבדק ב-13 ביולי 2020.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ 1 2 3 4 Hal Erickson (2015). "Frankie Avalon". Movies & TV Dept. The New York Times. אורכב מ-המקור ב-27 בספטמבר 2015. נבדק ב-13 ביולי 2020.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ 1 2 Colin Larkin, ed. (2002). The Virgin Encyclopedia of Fifties Music (third ed.). Virgin Books. pp. 25–26. ISBN 1-85227-937-0.
- ^ "Golden boy Frankie Avalon returns home | News". Southphillyreview.com. 31 במאי 2012. אורכב מ-המקור ב-4 ביוני 2012. נבדק ב-29 במאי 2015.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Westlake Village resident Frankie Avalon shares his family recipes".
- ^ "X Records singles discography". Global Dog Productions. נבדק ב-17 בספטמבר 2013.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Roberts, David (2006). British Hit Singles & Albums (19th ed.). London: Guinness World Records Limited. p. 34. ISBN 1-904994-10-5.
- ^ Bronson, Fred (1997). The Billboard Book of Number One Hits. Billboard Books. p. 62. ISBN 9780823076413.
- ^ King, Susan (7 בינואר 2003). "The reluctant Angel". Los Angeles Times.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "On the Set of The Alamo". Texas Archive of the Moving Image. אורכב מ-המקור ב-17 ביולי 2019. נבדק ב-4 באוגוסט 2011.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Scheuer, Philip K. (6 אפר' 1960). "As Actor, Avalon Tops With Wayne: Frankie Signed for Repeats; 'West Side' Demands Unique". Los Angeles Times. p. C9.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ 1 2 Alpert, Don (15 במאי 1960). "A Fledglings Goal: Frankie Avalon Aims High Frankie Avalon Grabs for Handful of Stars". Los Angeles Times. p. H11.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Crosby, John (19 ביוני 1960). "Now That Avalon's 20, He's Like a Little Adult". The Washington Post. p. G14.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Klady, Leonard (5 ביולי 1987). "Write The Wild Surf". Los Angeles Times. p. K21. נבדק ב-18 בדצמבר 2014.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Chic Vintage Bride – Kay Deibel". Chic Vintage Bride. אורכב מ-המקור ב-11 באוגוסט 2014.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Frank Burt Avalon". TVGuide.com (באנגלית). נבדק ב-2022-06-11.
- ^ Trucks, Rob (4 באוגוסט 2005). "New School Hollywood". Phoenix New Times. נבדק ב-22 באוקטובר 2019.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "6 Things You Didn't Know About System of a Down's 'Mezmerize' and 'Hypnotize'". Revolver.com. 17 במאי 2018. נבדק ב-22 באוקטובר 2019.
{{cite web}}: (עזרה)