אמריקן איידול

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אמריקן איידול
American Idol logo.png
סוגה מציאות
יוצרים סיימון פיולר
סיימון קאוול
מנחים ראיין סיקרסט
בריאן דנקלמן (רק בעונה 1)
משתתפים שופטים:
סיימון קאוול (2002-2010)
רנדי ג'קסון (2002-2013)
פאולה עבדול (2002-2009)
קארה דיוגווארדי (2009-2010)
אלן דג'נרס (2010)
סטיבן טיילר (2011-2012)
ג'ניפר לופז (2011-2012)
מריה קארי (2013)
ניקי מינאז' (2013)
קית' אורבך (2013-2016)
הארי קוניק ג'וניור (2014-2016)
זוכים קלי קלרקסון, רובן סטאדרד, פנטסיה ברינו, קארי אנדרווד, טיילור היקס, ג'ורדן ספארקס, דייוויד קוק, קריס אלן, לי דייווייז, סקוטי מק'קרירי, פיליפ פיליפס, קנדיס גלובר, קיילב ג'ונסון, ניק פאראיני, טרנט הרמון
ארץ מקור ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית
מספר עונות 15
מספר פרקים 555
הפקה
אורך פרק 22-102 דקות
שידור
רשת שידור FOX (ארצות הברית)
רשת שידור בישראל הערוץ הראשון
HOT Family (בעבר)
yes stars Base (בעבר)
הוט 3 (בעבר)
ערוץ 33 (בעבר)
yes Drama (בעבר)
סטאר וורלד (בעבר)
תקופת שידור מקורית 11 ביוני 20027 באפריל 2016
קישורים חיצוניים
האתר הרשמי
דף הסדרה ב-IMDb

אמריקן איידולאנגלית: American Idol; בתרגום חופשי: אליל אמריקני) היא תוכנית מציאות אמריקנית, המבוססת על "פופ איידול" הבריטית ומקבילה ל"כוכב נולד" הישראלית. הפורמט נוצר על ידי סיימון פולר וסיימון קאוול[1], והתוכנית שודרה ברשת FOX מיוני 2002 עד 7 באפריל 2016. במסגרת התוכנית מחפשים אחר כשרון מוזיקה חדש באמצעות תחרות המתקיימת בין מוזיקאים שונים, כאשר הקהל הוא הקובע מי יזכה בתואר האליל האמריקאי. עם השנים הפכה אמריקן איידול לאחת התוכניות המצליחות ביותר בתולדות הטלוויזיה האמריקאית, כאשר דורגה במשך שמונה שנים רצופות, ובאופן חסר תקדים, כתוכנית הפריים טיים הנצפית ביותר[2]. היא תוארה כתוכנית ש"אין שנית לה בהיסטוריית השידורים", ואף צוינה לשבח על ידי מפיק טלוויזיה מרשת NBC המתחרה באומרו "אני חושב ש'איידול' היא התוכנית המשפיעה ביותר בהיסטוריה של הטלוויזיה"[3][4]. ב-11 במאי 2015 נודע כי העונה ה-15 של התוכנית, ששודרה ב-2016, הייתה האחרונה[5].

מנחי התוכנית בעונה הראשונה היו בריאן דנקלמן וראיין סיקרסט, אולם הראשון פרש מיד לאחר מכן והותיר את סיקרסט כמנחה הבלעדי של התוכנית מעונתה השנייה ועד היום[6]. בנוסף נוכח בתוכנית צוות שופטים אשר מטרתו היא להעריך את הביצועים של המתמודדים. פאנל השופטים המקורי הורכב מהמפיק והמנהל המוזיקלי רנדי ג'קסון, מפיק מוזיקה בפועל והמנהל סיימון קאוול וזמרת הפופ והכוראוגרפית פאולה עבדול. במהלך 14 עונותיה עד כה חמישה שופטים שונים פרשו או התחלפו, בין היתר היו אלה סטיבן טיילר, מריה קארי וניקי מינאז'. פאנל השופטים של העונה האחרונה יורכב מהזמרת והשחקנית ג'ניפר לופז, זמר הקאנטרי קית' אורבן וזמר הג'אז הארי קוניק ג'וניור[7].

עד שנת 2012 הייתה אמריקן איידול לתוכנית הפופולרית בשעות הפריים טיים[2], אם כי בשנה זו היא החלה לדעוך; עם צניחה של בין 24% ל-27% אחוזי מדרוג, לראשונה משנת 2003 התוכנית לא נכללה עוד ברשימת עשר התוכניות הנצפות ביותר על פי מדד נילסן. מבקרים מייחסים את הירידה לפופולריות שצברה התוכנית היריבה "דה וייס" ולעלייתן של תוכניות אחרות עם דפוס דומה לזה של אמריקן איידול. יחד עם זאת התוכנית הפכה למקפצה ידועה, כאשר הקריירה של רבים מבוגריה נסקה מעלה; על פי מגזין בילבורד ונכון ליוני 2012, המקום הראשון במצעד בילבורד הוט 100 נכבש לא פחות מ-345 פעמים עם להיטים של מתמודדים מעשר העונות הראשונות. ביניהם ניתן למנות את קלי קלרקסון עם 73 להיטים, קארי אנדרווד עם 62, דוטרי עם 38, פנטסיה ברינו עם 31, רובן סטאדרד עם 16, ג'ניפר הדסון עם 15, קליי אייקן עם 12, אדם למברט עם 9 וג'ורדין ספארקס עם 7[8].

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

אמריקן איידול מבוססת על תוכנית המציאות הבריטית "Pop Idol", שלקחה השראה מפורמט זהה אחר בשם "Popstars". מפיק הטלוויזיה הבריטי נייג'ל לית'גו צפה בגרסה האוסטרלית של "Popstars", שמקורה בניו זילנד, והחליט לאמץ אותה בארצו[9]. מפיק טלוויזיה אחר בבריטניה העונה לשם סיימון פיולר מצא עניין ברעיון שהוצג בתוכנית, והוא תפקידם של פאנל השופטים לברור מתחרים במהלך אודישן, ולאחר מכן החליט ליצור פורמט משלו שלימים נקרא "פופ איידול" תוך שהוא מוסיף לה אלמנטים פרי מוחו, כגון הצבעות טלפוניות של הצופים בבית, סיפורי רקע מרגשים של המתמודדים ודרמות המתרחשות בזמן אמת[10]. בשנת 2001 עלתה התוכנית לאוויר כשפיולר "מנהל את ההצגה", עם האחריות לנהל ולהפיק בפועל את התוכנית. סיימון קאוול שימש כאחד השופטים, והתוכנית עצמה זכתה להצלחה גדולה בקרב הקהל הבריטי[11].

לאור ההצלחה פיולר, קאוול ומפיק טלוויזיה נוסף בשם סיימון ג'ונס ניסו באותה השנה למכור את הפורמט בארצות הברית, אולם הוא אינו זכה לאהדה רבה מצד רשתות הטלוויזיה האמריקאיות[12]. עם זאת, בתו של רופרט מרדוק, מנהל חברת האם של פוקס חיבבה את התוכנית ושכנעה אותו לקנות את הפורמט[12]. לאחר הרכישה הוענק לתוכנית השם "American Idol: The Search for a Superstar" (בתרגום חופשי: אמריקן איידול: חיפוש אחרי סופרסטאר) ושידור הבכורה שלה התקיים בקיץ 2002. לקאוול הוצע להיות המנהל והמפיק בפועל של התוכנית, בדומה לתפקידו של פיולר בתוכנית הבריטית, אך הוא סירב, ונדמה כי הייתה סגירת מעגל קטנה כאשר נייג'ל לית'גו לקח על עצמו את התפקיד. בשנת עלייתה הפכה התוכנית לאחד הלהיטים של הקיץ[13]. התוכנית הפכה לתופעה לאחר שהסממנים המזוהים עמה, כמו המעורבות של הקהל בתחרות באמצעות הצבעות ונוכחותו של סיימון קאוול כשופט ממולח ורציני, התחבבו על הקהל והביאו להצלחתה.

התוכנית זוכה לרייטינג גבוה מאוד, ומחיר שידור פרסומת במשך 30 שניות במהלכה הוא כ-200 אלף דולר. המפרסמות העיקריות בתוכנית הן החברות קוקה-קולה (משקאות), AT&T Mobility (רשת טלפון סלולרי), קלוגס (מזון), אולד נייבי (אופנה) ופורד (רכב). מפיקת התוכנית היא חברת פרמנטל מדיה מקבוצת ברטלסמאן הגרמנית, ששותפה בחברת המוזיקה סוני BMG.

שלבי התוכנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מי זכאי להשתתף[עריכת קוד מקור | עריכה]

מתמודדים אשר רוצים להשתתף בתוכנית אינם יכולים לעשות כן אם לקחו חלק בעונות קודמות והגיעו עד השלבים המתקדמים1. יתר על כן נאסר על המתמודד להיות מיוצג על ידי סוכנות כישרונות או חברת תקליטים עד לשלב חצי הגמר2. נוסף לתנאים אלו מתקיימים גם התנאים הבאים[14]:

דרישות סף
עונה אזרחות אמריקאית טווח גילאים
16-24 16-28 15-28
1
נדרשת
וי
2
נדרשת
וי
3
נדרשת
וי
4
נדרשת
וי
5
נדרשת
וי
6
נדרשת
וי
7
נדרשת
וי
8
נדרשת
וי
9
נדרשת
וי
10
נדרשת
וי
11
נדרשת
וי
12
נדרשת
וי
13
נדרשת
וי
14
נדרשת
וי
15
נדרשת
וי

הערות:

  • 1 ההגדרה לשלב שנחשב מתקדם השתנתה מעונה לעונה. עד לעונה 13 השלב המתקדם נחשב שלב חצי הגמר.
  • 2 בעונות קודמות האיסור חל על המתמודד עד שלב האודישנים המוקדמים בלבד[15].

אודישנים מקדימים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אודישנים מקדימים לעונה ה-11 במבט אווירי על פארק פטקו, סן דייגו, קליפורניה

המתמודדים עוברים לפחות שלושה שלבי סינונים; בשלב הראשון המתמודד נבחן עם עוד מספר מתמודדים וביחד הם עוברים אודישן קצר אל מול קבוצת בוחנים, שמביניהם נמצא לעתים אחד ממפיקי התוכנית. למרות שבשלב זה יכולים להתקיים למעלה מ-10,000 אודישנים בכל עיר, רק מאות בודדות שורדים את ההדחה המקדימה ועוברים אל השלב הבא. בשלב השני המתמודדים שעברו בהצלחה זוכים לשיר בפני המפיקים, ולרוב מתבצע סינון נוסף. רק לאחר שני השלבים הללו מגיע השלב שבו המתמודדים זוכים לשיר בפני פאנל השופטים של התוכנית, וזהו השלב היחיד שמשודר בטלוויזיה[16]. המתמודדים שעוברים את השלב השלישי, ובעצם את כלל האודישנים המקדימים, מגיעים לשבוע הוליווד.

שבוע הוליווד[עריכת קוד מקור | עריכה]

המתמודדים שזכו להגיע לשבוע הוליווד מופיעים באופן אינדיבידואלי ובקבוצות בסדרת אודישנים. עד העונה העשירית היו בדרך כלל שלושה סיבובי הדחות בהוליווד; בסיבוב הראשון המתמודדים נכנסים כקבוצות, אם כי כל אחד מופיע לבד (בדומה לשלב הראשון באודישנים המקדימים). בסיבוב השני המתמודדים מתחלקים מחדש לקבוצות ומופיעים עם שיר משותף, ובסיבוב האחרון כל מתמודד מופיע סולו עם שיר לבחירתו - בסגנון אקפלה או בליווי להקה (תלוי עונה). בעונות העשירית והאחת העשרה התווסף סיבוב נוסף שהתקיים בלאס וגאס, במהלכו המתמודדים הופיעו בקבוצות שנקבעו על פי נושא מסוים, ולאחר סיבוב זה הם הופיעו עם סולו אחרון שקבע מי מהם יעבור לשלב חצי הגמר. בעונה השתים עשרה הוחלף סיבוב לאס וגאס ב"סיבוב פתע", במהלכו השופטים בחרו חמש נשים וחמישה גברים בכל לילה (במשך ארבעה לילות) עד לכדי צמצום הנבחרת ל-20 מתמודדים, ובעונה השלוש עשרה התקיים סיבוב נוסף בשם "הוליווד או הביתה", במהלכו המתמודדים שעמדו בסימן שאלה אצל השופטים הצטרכו להופיע עם נחיתתם בהוליווד, כאשר מתמודדים שנכשלו נשלחו הביתה מבלי להתחיל את שבוע הוליווד. בסוף שלב זה של התחרות נבחרים בין 24 ל-36 מתמודדים שזוכים לעלות לשלב חצי הגמר.

יוצאי דופן[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • בעונות השנייה והשלישית נערך סיבוב נוסף לאחר הסיבוב הראשון, במהלכו המתמודדים התבקשו לכתוב או להלחין קטע מקורי.
  • בעונה השביעית הסיבוב השני בוטל, ולמתמודדים אף היה סיכוי לדלג על הסיבוב האחרון ולעבור ישירות לשלב הסופי בשבוע הוליווד לאחר מתן הופעת סולו (בסיבוב הראשון), אם השופטים מצאו לנכון לעשות כן.
  • בעונה השתים עשרה המפיקים בפועל של התוכנית חילקו את הנשים והגברים לשתי קבוצות ונתנו למתמודדים מסוימים מכל קבוצה ליצור את הקבוצות שיתחרו בסיבוב השני.

שלב חצי הגמר[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשלושת העונות הראשונות, המתמודדים שעלו לשלב חצי הגמר התחלקו לקבוצות שונות והופיעו באופן אינדיבידואלי; בעונה הראשונה היו שלוש קבוצות עם עשרה זמרים בכל קבוצה, ושלושת השורדים האחרונים בכל קבוצה היו אלו שעלו לשלב ההופעות החיות. בעונות השנייה והשלישית היו ארבע קבוצות עם שמונה זמרים בכל קבוצה, ושני השורדים האחרונים בכל קבוצה היו אלו שעלו לשלב ההופעות החיות. בעונות הללו התקיים "הסיבוב הכללי", שהיווה מעין גלגל הצלה עבור כל המתמודדים שנשלחו הביתה כשהוא נותן להם הזדמנות נוספת לחזור לתחרות; בעונה הראשונה חזר לתחרות מתמודד אחד והנבחרת הסופית של ההופעות החיות הורכבה מ-10 מתמודדים, ובעונות השנייה והשלישית לא רק ששלושת השופטים בחרו להציל מתמודד אחד כל אחד, כי אם גם הקהל בבית בחר להחזיר מתמודד נוסף, והנבחרת נסגרה עם 12 מתמודדים.

מהעונה הרביעית ועד השביעית, כמו גם בעונה התשיעית, 24 המתמודדים שעלו לשלב חצי הגמר התחלקו על פי מגדר, זאת על מנת להבטיח מספר שווה של מתמודדות בנות ומתמודדים בנים בנבחרת, שמורכבת מ-12 מתמודדים סך הכל. שני המגדרים שרו במשך לילות רצופים אחד אחרי השנייה, ושני המתמודדים שסיימו אחרונים בכל קבוצה הודחו בכל שבוע עד שנשארו 6 מתמודדים מכל קבוצה שלבסוף הרכיבו את נבחרת 12 מתמודדי ההופעות החיות.

בעונה השמינית, המתמודדים שעלו לשלב חצי הגמר התחלקו לשלוש קבוצות עם שנים עשר זמרים בכל קבוצה, והשלושה שמקומם בנבחרת היה מובטח בכל ערב הם הזמר שקיבל את מירב ההצבעות, הזמרת שקיבלה את מירב ההצבעות והזמר או הזמרת שקיבלו את מירב ההצבעות אחרי שניהם. יתר על כן בעונה זו חזר "הסיבוב הכללי", במסגרתו הצטרפו לנבחרת עוד ארבעה מתמודדים שניצלו על ידי השופטים, והנבחרת נסגרה עם 13 מתמודדים.

החל מהעונה העשירית, הבנים והבנות שרו כל אחד בלילות נפרדים. בעונות העשירית והאחת עשרה העפילו לשלב ההופעות החיות 5 מתמודדים ו-5 מתמודדות, וגם בעונות אלה התקיים "הסיבוב הכללי" אשר במהלכו החזירו השופטים שלושה מתמודדים לתחרות והרכיבו את הנבחרת מ-13 מתמודדים שהעפילו לשלב ההופעות החיות.

בעונה השתים עשרה, 20 המתמודדים שעלו לשלב חצי הגמר התחלקו על פי מגדר כאשר לבסוף שרדו חמישה מכל קבוצה, 10 מתמודדים סך הכל שהרכיבו את הנבחרת.

בעונה השלוש עשרה עלו 30 מתמודדים לשלב חצי הגמר, אולם רק 20 מהם זכו להגיע לשלב ההופעות החיות כאשר עשרה מתוכם בנים ועשר מהן בנות. הנבחרת הורכבה מחמשת השורדים האחרונים של כל מגדר ומשלושה מתמודדים שקיבלו הזדמנות חוזרת במסגרת "הסיבוב הכללי" על ידי השופטים, כך שהיו סך כל 13 מתמודדים שעלו לשלב ההופעות החיות.

פתיחת קווי ההצבעה[עריכת קוד מקור | עריכה]

משלב זה והלאה נפתחים קווי הצבעה אישיים למתמודדים, כך שגורלם מוכרע כעת על ידי הצופים בבית. המספר האישי של כל מועמד מופיע על המסך במהלך ההופעות ועד התקציר הכולל של כלל ההופעות, וההצבעה נשארת פתוחה במשך שעתיים לאחר שידור הפרק (בגמר ההצבעה נמשכת עד ארבע שעות). לקהל ניתנת האפשרות להצביע מספר בלתי מוגבל של פעמים למתמודד המועדף עליהם באמצעות שיחה או שליחת הודעת טקסט (מהעונה השנייה) למספר חינמי, כאשר כל שיחה או הודעה נחשבת קול אחד. במשך מספר שבועות רצופים מתמודד אחד או יותר הולך הביתה בכל תוכנית עד להכרזת הזוכה. הצבעות מקוונות נכנסו לשימוש מהעונה העשירית. כל ההצבעות נספרות ומפוקחות על ידי חברת טלסקופ[17].

שלב ההופעות החיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

שלב ההופעות החיות משודר בפריים טיים בשידור חי מלוס אנג'לס עם קהל באולפנים. בעונה הראשונה נמשך שלב זה 8 שבועות, 11 שבועות מהעונה השנייה ועד העונה התשיעית, 12 שבועות בעונה העשירית והאחת עשרה, 10 שבועות בעונה השתים עשרה ו-13 שבועות בעונה השלוש עשרה. בכל שבוע מתקיימים שני שידורים, כאשר תוכנית אחת היא הופעות חיות והשנייה היא תוצאות ההופעות החיות. בכל תוכנית הופעות המתמודדים מופיעים עם שיר המתקשר לנושא מסוים; סגנון מוזיקלי, שירים של זמר מסוים, שירים שהגיעו למקום הראשון במצעד בילבורד הוט 100 או שירים שיצאו לאור בשנה בו המתמודד נולד הינם חלק מהנושאים שנבחרו לאורך העונות. כל מתמודד לרוב מונחה על ידי השופט שיש לו קשר לנושא הנבחר של השבוע. בתחילה המתמודדים מופיעים עם שיר אחד בלבד בכל תוכנית הופעות, אולם בשלב בו הם נשארים ארבעה או חמישה הם מופיעים עם שני שירים, ועם שלושה שירים כשהם השניים או השלושה השורדים האחרונים בתוכנית.

בתוכנית התוצאות המועמד שקיבל את מירב ההצבעות בדרך כלל אינו נחשף, כי אם המתמודד או המתמודדים שקיבלו את מספר הקולות הנמוך ביותר מהצופים בבית. כאשר נשארים שני מתמודדים אחרונים על הבמה שלא נקראו בשמם, הם לא בהכרח קיבלו את מספר ההצבעות הנמוך ביותר[18]. כאשר נשארים שלושה מתמודדים אחרונים על הבמה, המתמודד שאסף לזכותו את מספר ההצבעות הנמוך ביותר הולך אוטומטית הביתה. בכל הדחה של מתמודד מופיעה מצגת עם הרגעים הזכורים ביותר שלו שלאחריה הוא מופיע בפעם האחרונה בפני הקהל. עם זאת בעונה השישית שודר פרק הדחה במהלכו אף מתמודד לא נשלח הביתה, אם כי שבפרק ההדחה שאחריו הודחו שני מתמודדים. פרק דומה שודר בעונה התשיעית. יתר על כן, החל מהעונה השמינית לשופטים ישנה אפשרות חד פעמית, והחל מהטופ 5 והלאה, לבטל הדחה שהתבצעה על ידי הצופים ולהציל אותו, זאת אם כלל השופטים הסכימו על העניין פה אחד. בעונה השתים עשרה ה"הצלה" לא הייתה זמינה. בעונה הארבע עשרה, בתוכנית שקבעה מי ימשיך לטופ 8, ההצלה יכלה להתבצע על ידי המעריצים, להם ניתן חלון של 5 דקות בלבד להצביע דרך חשבון הטוויטר שלהם למתמודדים שנמצאים בסכנת הדחה.

שלב הגמר[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרק הגמר משודר בשידור חי במשך שעתיים, ובסופו מכריזים על המנצח הגדול. בעונות הראשונה, השלישית ועד השישית, והארבע עשרה, הגמר התקיים ושודר מתיאטרון דולבי שבלוס אנג'לס, שביכולתו לאכלס עד 3,400 אנשים. גמר העונה השנייה התקיים ושודר מאמפיתיאטרון גיבסון, גם הוא בלוס אנג'לס, שביכולתו לאכלס מספר כמעט כפול של למעלה מ-6,000 אנשים. מהעונה השביעית ועד העונה השלוש עשרה, הגמר התקיים ושודר בתיאטרון נוקיה (כיום תיאטרון מיקרוסופט) במרכז לוס אנג'לס, שביכולתו לאכלס קהל של למעלה מ-7,000 אנשים. המתמודדים מבצעים שלושה שירים; שיר שנבחר על ידי המתמודד, שיר שנבחר על ידי השופטים ושיר שנכתב במיוחד עבור המתמודד במסגרת הגמר, אשר מיועד לצאת כסינגל הראשון של הזוכה.

פרסים בתוכנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

המנצח זוכה בחוזה הקלטות שיכול לכלול עד כ-6 אלבומים בסך הכל[19][20], ובחוזה ניהול אישי מטעם הסוכנות המזוהה עם התוכנית, 19 Entertainment, לה יש זכות קדימה להחתים את המתמודדים בתוכנית, כמו גם מספר חוזים נוספים רווחיים, כמו רכב מתנת פורד. דווח כי כל הזוכים בתוכנית עד לעונה התשיעית הרוויחו כמיליון דולר בשנה הראשונה לזכייתם[20]. כל המתמודדים שהגיעו למקום השני עד לעונה העשירית, נוסף למתמודדי גמר נוספים, הוחתמו על חוזי הקלטות עם חברות תקליטים מובילות. עם זאת, החל מהעונה האחת עשרה למקום השני הובטח חוזה המתחייב להוציא למתמודד סינגל אחד בלבד. לחברות התקליטים BMG ו-SME (עונות 1-9) ו-UMG (עונות 10-) זכות הקדימה להחתים את המתמודדים בתוכנית במשך שלושת החודשים הראשונים לאחר הגמר. החל מהעונה השלוש עשרה, הזוכה מקבל חוזה הקלטות עם חברת ביג מאשין רקורדס. לכל עשרת המתמודדים האחרונים בכל תוכנית (11 האחרונים בעונות 10 ו-12) ניתנה האפשרות לצאת לסיבוב הופעות עם שכר מובטח של שש ספרות לכל אחד[21].

התוכנית לאורך השנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שופטים בתוכנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

פאנל השופטים בתוכנית תוכנן במקור להיות מורכב מארבעה שופטים, בדומה לפורמט המקורי של התוכנית "פופ איידול", אולם הספיקו לגייס רק שלושה - רנדי ג'קסון, פאולה עבדול וסיימון קאוול[12] (הפאנל המקורי) - אם כי דיג'יי הרדיו סטרייקר היה אמור להיכלל בפאנל ובחר לוותר מפאת "חשש לבעיות תדמית". בעונה השנייה גויסה אישיות הרדיו אנג'י מרטינז כשופטת רביעית, אך לאחר מספר אודישנים החליטה לפרוש לאחר שהרגישה לא בנוח להעביר ביקורת על המתמודדים[22]. לבסוף הוחלט להישאר עם שלושה שופטים עד העונה השמינית, והפאנל המקורי לא התחלף עד אז.

בעונה השמינית הצטרפה לפאנל הזמרת-יוצרת והמפיקה המוזיקלית, קארה דיוגווארדי כשופטת רביעית, שנשארה במשך שתי עונות ופרשה לקראת העונה העשירית[23]. לאחר שלא הגיעה להבנה עם מפיקי התוכנית, פאולה עבדול הייתה הבאה לנשור מהתוכנית לפני העונה התשיעית[24]. המנחה זוכת האמי אלן דג'נרס הייתה לנכס החדש בפאנל במקומה של עבדול, אם כי היא נשארה לשפוט במשך עונה אחת בלבד[25]. ב-11 בינואר 2010 הודיע קאוול על פרישתו מהתוכנית לטובת השתתפות בהצגת הבכורה של הריאליטי "אקס פקטור" בגרסתה האמריקאית, תוכנית כשרונות אחרת אותה יצר בעצמו, שעלתה לאוויר בשנת 2011[26]. עם זאת הוא הוחלף בג'ניפר לופז וסטיבן טיילר שהצטרפו יחד לצוות השופטים בעונה העשירית, כמו גם עזבו יחד כעבור שתי עונות[27][28]. במקומם הגיעו שלושה שופטים חדשים; מריה קארי, ניקי מינאז' וקית' אורבן שהצטרפו לשופט המקורי היחיד של התוכנית, רנדי ג'קסון בעונה השתים עשרה[29], אמנם קארי ומינאז' עזבו אחרי עונה זו[30]. לאחר עזיבתן הודיע ג'קסון כי הוא מתכוון לעזוב אף הוא ביחד איתן אולם מתכנן לחזור לתוכנית כמנטור[31][32]. אורבן היה השופט היחיד מעונה שתים עשרה שנשאר לשפוט בעונה הבאה, אליה הצטרפה בחזרה ג'ניפר לופז, כמו גם המנטור לשעבר הארי קוניק ג'וניור[33]. שלושתם נשארו לשפוט גם בעונה הארבע עשרה[34].

בשלב מסוים בתוכנית הופיעו מנטורים בזמן ההופעות החיות שהנחו ועזרו למתמודדים בהופעותיהם, ביניהם ניתן למנות את ג'ימי איובין, השופט לשעבר רנדי ג'קסון וסקוט בורצ'טה. המנטורים לעתים נעזרו במנטורים אורחים, בין היתר היו אלה אקון, אלישיה קיז, ליידי גאגא והשופט בהווה הארי קוניק ג'וניור. יתר על כן, במשך השנים הצטרפו לעתים שופטים אורחים; בעונה השנייה היו אלה ליונל ריצ'י ורובין גיב, ובעונה השלישית התארחו דונה סאמר וקוונטין טרנטינו. שופטים אורחים נוספים לאורך העונות כללו את ג'ין סימונס, אל אל קול ג'יי, ג'ול, אוליביה ניוטון ג'ון, שאניה טוויין, ניל פטריק האריס, קייטי פרי ובוגר התוכנית אדם למברט.

הזוכים מכל העונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

Kelly ClarksonFeb2010.jpg
עונה 1
קלי קלרקסון
Ruben Studdard 2.jpg
עונה 2
רובן סטאדרד
Fantasia Barrino.jpg
עונה 3
פנטסיה ברינו
CroppedCarrieUnderwoodAtTheWorldArena.jpg
עונה 4
קארי אנדרווד
Taylor Hicks cropped.jpg
עונה 5
טיילור היקס
Jordin Sparks in parade.jpg
עונה 6
ג'ורדן ספארקס
David Cook Toads cropped.jpg
עונה 7
דייוויד קוק
Kris Allen.jpg
עונה 8
קריס אלן
Lee-Dewyze-AI Tour croppd.jpg
עונה 9
לי דייוויז
Scotty McCreery May 14 2011 CROPPED2.jpeg
עונה 10
סקוטי מק'קרירי
Phillip Phillips at the American Idols Live! Tour 2012 at Seattle Center's Key Arena, July 2012.jpg
עונה 11
פיליפ פיליפס
Candice Glover 2013.jpg
עונה 12
קנדיס גלובר
אין תמונה חופשית

עונה 13
קיילב ג'ונסון
Nick Fradiani at the National Memorial Day Concert.jpg
עונה 14
ניק פראדיאני
אין תמונה חופשית

עונה 15
טרנט הרמון

סקירת כל העונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

עונה תאריכי שידור מספר מתמודדים
בשלב חצי הגמר
מספר מתמודדים
בשלב ההופעות החיות
מיקום הגמר הזוכה מספר המצביעים הכולל
בשלב הגמר
אודישנים מקדימים
1
11 ביוני 2002 - 4 בספטמבר 2002
30
10
תיאטרון קודאק
(כיום תיאטרון דולבי)
קלי קלרקסון
כ-15.5 מיליון[35]
ניו יורק, לוס אנג'לס, שיקגו, דאלאס, מיאמי, אטלנטה, סיאטל
2
21 בינואר 2003 - 21 במאי 2003
32
12
אמפיתיאטרון גיבסון
רובן סטאדרד
כ-24 מיליון[35]
ניו יורק, מיאמי, אוסטין, לוס אנג'לס, דטרויט, אטלנטה, נשוויל
3
19 בינואר 2004 - 26 במאי 2004
32
12
תיאטרון קודאק
(כיום תיאטרון דולבי)
פנטסיה ברינו
כ-65 מיליון[35]
ניו יורק, אטלנטה, יוסטון, לוס אנג'לס, סן פרנסיסקו, הונולולו
4
18 בינואר 2005 - 25 במאי 2005
24
12
קארי אנדרווד
כ-37 מיליון[35]
וושינגטון (הבירה), סנט לואיס, ניו אורלינס, לאס וגאס, קליבלנד, אורלנדו, סן פרנסיסקו
5
17 בינואר 2006 - 24 במאי 2006
24
12
טיילור היקס
כ-63.5 מיליון[35]
שיקגו, דנוור, גרינסבורו, סן פרנסיסקו, לאס וגאס, אוסטין, בוסטון
6
16 בינואר 2007 - 23 במאי 2007
24
12
ג'ורדן ספארקס
כ-74 מיליון[35]
מיניאפוליס, סיאטל, ממפיס, ניו יורק, ברמינגהאם, פסדינה, סן אנטוניו
7
15 בינואר 2008 - 21 במאי 2008
24
12
תיאטרון נוקיה
(כיום תיאטרון מיקרוסופט)
דייוויד קוק
כ-97 מיליון[35]
פילדלפיה, דאלאס, סן דייגו, צ'ארלסטון, אומהה, מיאמי, אטלנטה
8
13 בינואר 2009 - 21 במאי 2009
36
13
קריס אלן
כ-100 מיליון[35]
גלנדייל, קנזס סיטי, סן פרנסיסקו, לואיוויל, ג'קסונוויל, סולט לייק סיטי, סן חואן, ניו יורק
9
12 בינואר 2010 - 26 במאי 2010
24
12
לי דייוויז
כ-51 מיליון
בוסטון, אטלנטה, שיקגו, אורלנדו, לוס אנג'לס, דאלאס, דנוור
10
19 בינואר 2011 - 24 במאי 2011
24
13
סקוטי מק'קרירי
כ-122 מיליון[35]
ניו יורק, ניו אורלינס, מילווקי, נאשוויל, אוסטין, לוס אנג'לס, סן פרנסיסקו
11
18 בינואר 2012 - 23 במאי 2012
25
13
פיליפ פיליפס
פיטסבורג, יוסטון, סן דייגו, צפון צ'ארלסטון, דנוור, פורטלנד, סנט לואיס, מזרח ראת'רפורד
12
16 בינואר 2013 - 16 במאי 2013
20
12
קנדיס גלובר
שיקגו, לוס אנג'לס, ניוארק, שארלוט, ניו אורלינס, סן אנטוניו, אוקלהומה סיטי
13
15 בינואר 2014 - 21 במאי 2014
30
13
קיילב ג'ונסון
בוסטון, אוסטין, סן פרנסיסקו, דטרויט, אטלנטה, סולט לייק סיטי, אומהה
14
7 בינואר 2015 - 13 במאי 2015
24
12
תיאטרון דולבי
ניק פאראדיני
מינאפוליס, ניו אורלינס, לונג איילנד, נאשוויל, סן פרנסיסקו, פורטלנד, פורטלנד, רינו,
קולומבוס, ריצ'מונד, אלבקרקי, אמרילו, מיירטל ביץ', ברנסון, טאלאהאסי, קנזס סיטי

הצלחה מסחרית[עריכת קוד מקור | עריכה]

סיבוב ההופעות של אמריקן איידול[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסוף כל עונה יצאו עשרת הפיינליסטים של כל תוכנית (11 האחרונים בעונות 10 ו-12) לסיבוב הופעות. בסיבוב ההופעות של העונה ה-12 יצא בנוסף מתמודד משלב חצי הגמר. המותג Pop-Tarts המשתייך לחברת קלוגס נתן חסות לסיבוב ההופעות של העונה הראשונה, וגיטר הירו התווספה כנותנת חסות בעונה ה-7. מותג בייגלה השוקולד של M&M היה החוסה של סיבוב ההופעות של העונה ה-9. סיבוב ההופעות של העונה ה-5 היה המצליח הקופתי ביותר עם הכנסות של למעלה מ-$35 מיליון דולר[36].

אלבומים של אמריקן איידול[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסוף כל עונה יצאו לאור אלבומי מוזיקה המאגדים בתוכם הופעות נבחרות של מתמודדים, כמו גם הוצע למכירה סינגל הגמר. לאורך חמש העונות הראשונות האלבומים סווגו כאלבומי אוסף, כאשר כולם הגיעו לטופ 10 במצעד בילבורד 200, ובכך הפכו את זיכיון פסקולי התוכנית לזיכיון המכניס ביותר מכל פסקול שיצא אי פעם במסגרת סרטי או תוכניות טלוויזיה[37]. החל מהעונה החמישית, ההופעות של מתמודדים היו ניתנות להורדה דיגיטלית במהלך העונה מאתר התוכנית בלבד. בעונה השביעית, הופעות חיות והקלטות אולפן היו זמינות גם הן להורדה במהלך העונה דרך אייטונס, שהצטרפה בעונה זו כנותנת חסות. בשבוע הקלטות האולפן בעונה העשירית, הופעות של מתמודדים היו זמינות להורדה כאלבום אוסף דיגיטלי ישירות לאחר שידורן בתוכנית.

חברת ההקלטות 19 Recordings, הנתמכת על ידי הסוכנות 19 Entertainment מחזיקה כעת בזכויות לחומרים הפונוגרפיים שהוקלטו על ידי כלל המתמודדים בתוכנית. 19 חברה לחברת התקליטים BMG על מנת לקדם ולשווק את ההקלטות דרך חברות התקליטים שבבעלותן; אר.סי. איי רקורדס, אריסטה רקורדס, ג'יי רקורדס וג'ייב רקורדס. בין השנים 2005-2007 חברת BMG חברה לSME במטרה ליצור יחד את חברת התקליטים המשותפת Sony BMG. בין השנים 2008-2010 סוני הייתה אחראית על השיווק לאחר שרכשה את BMG. סוני שיתפה פעולה עם אמריקן איידול והפיצה את המוזיקה שלה, זאת עד 2010 שעה שהוחלפה על ידי חברת התקליטים Interscope Geffen A&M Records המשתייכת ל-UMG[38].

מתמודדים בולטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • קלי קלרקסון, זוכת העונה הראשונה, זכתה ב־3 פרסי גראמי ומכרה מעל 20 מיליון אלבומים. נחשבת כיום כמצליחה ביותר מבין זוכי התוכנית.
  • ג'ניפר הדסון, הגיעה למקום 7 בעונה השלישית, שיחקה בסרט נערות החלומות וזכתה בפרס אוסקר על תפקיד זה.
  • קארי אנדרווד, זוכת העונה הרביעית, מזמרות הקאנטרי המצליחות בעולם, זכתה ב-5 פרסי גראמי ו-14 פרסי בילבורד ומכרה מעל 23 מיליון אלבומים.
  • כריס דוטרי מהעונה החמישית מכר יותר מ-3 מיליון עותקים של אלבום הבכורה שלו.
  • דייוויד ארצ'ולטה מהעונה השביעית, עבר ניתוח במיתרי קולו לפני התוכנית, אך בכל זאת הגיע למקום השני.
  • אליסון אירהטה בלטה בעונה השמינית למרות גילה הצעיר ופיתחה בהמשך קריירה מוצלחת.
  • אדם למברט התמודד בעונה השמינית והגיע למקום השני.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Simon Cowell Biography
  2. ^ 2.0 2.1 Full 2010-11 Ratings: CBS Tops Viewership, Fox Is No. 1 in Demo and Idol Remains Most-Watched
  3. ^ Global Media Ecologies: Networked Production in Film and Television
  4. ^ For Fox’s Rivals, ‘American Idol’ Remains a ‘Schoolyard Bully’
  5. ^ מערכת ערוץ התרבות, שירת הברבור: "אמריקן איידול" יורדת מהמסך, באתר מאקו, ‏11 במאי 2015
  6. ^ 'American Idol: The Untold Story' Book Author Richard Rushfield Talks Past 'Idol' Scandals, Backstage Divas and Season 10
  7. ^ ‘American Idol’ Renewed For Final Season
  8. ^ Ten Years of 'American Idol' Chart Dominance: Clarkson, Underwood, Daughtry, Fantasia, More
  9. ^ Nice work for Nasty Nigel Lythgoe
  10. ^ Simon Fuller on how ‘Idol’ began
  11. ^ Pop Idol audience reaches 10 million
  12. ^ 12.0 12.1 12.2 How a Hit Almost Failed Its Own Audition
  13. ^ Watching TV: Six Decades of American Television
  14. ^ American Idol Season 10 REGISTRATION AND AUDITION RULES
  15. ^ "American Idol" Season 4
  16. ^ Secret Rituals of American Idol Auditions Exposed
  17. ^ Harvesting cash from American Idol TV votes
  18. ^ ADAM REALLY WAS IN THE BOTTOM 3
  19. ^ No Shtupping the Judges
  20. ^ 20.0 20.1 ‘Idol’ Winners: Not Just Fame but Big Bucks
  21. ^ The cost of being on 'American Idol'
  22. ^ New judge Angie Martinez drops out of American Idol
  23. ^ Kara DioGuardi not returning to 'American Idol': It's (finally) official
  24. ^ Abdul ends her ‘Idol’ era
  25. ^ Ellen DeGeneres is out as 'American Idol' judge
  26. ^ Simon Cowell to leave American Idol
  27. ^ ‘American Idol’ Adds Jennifer Lopez, Steven Tyler As Judges
  28. ^ Steven Tyler's 'Idol' Departure Influenced Jennifer Lopez's Own Exit
  29. ^ 'American Idol' announces judges: Keith Urban, Nicki Minaj confirmed
  30. ^ 'American Idol' to get makeover with exits of Mariah Carey, Nicki Minaj
  31. ^ Randy Jackson: I'm Leaving American Idol
  32. ^ Jimmy Iovine Out Of ‘American Idol’, Randy Jackson Poised To Replace Him As Mentor
  33. ^ Official: J. Lo and Harry Connick Jr. join 'American Idol'
  34. ^ All the 'American Idol' judges will return for season 14
  35. ^ 35.0 35.1 35.2 35.3 35.4 35.5 35.6 35.7 35.8 'X Factor': With 10 Million Votes Cast, How Does it Compare to 'American Idol'? (Analysis)
  36. ^ Billboard The Year In Music And Touring 2006
  37. ^ American Idol 'Season 5 Encores'
  38. ^ 'American Idol' drops Sony, signs with Universal Music Group for distribution deal