פרשת הספינה אברהם גרץ

פרשת הספינה אברהם גרץ התרחשה בשנת 1952, ועוררה הד תקשורתי רב בישראל ובעולם. בפרשה הייתה מעורבת הספינה "אברהם גרץ" שבבעלות חברת הספנות מ. דיזנגוף ושות', כאשר אדן גרץ, בנו של היינץ גרץ הבעלים של החברה, השתלט על הספינה במימי ארצות הברית ואיים להטביע אותה על אנשיה, אם אביו לא יתמנה לשר התחבורה של מדינת ישראל.

תולדות הספינה

בשנת 1905 הקים מאיר דיזנגוף, לימים ראש עיריית תל אביב, את חברת ספנות מ. דיזנגוף ושות' בע"מ. לאחר שנים צירף אליו דיזנגוף שלושה אנשי עסקים נוספים לחברה, בהם היינץ גרץ, שנולד בגרמניה בשנת 1899. על פי הסכם בין דיזנגוף לשותפיו, עם פטירתו של אחד מהם, יעבור חלקו לשאר השותפים. מאיר דיזנגוף נפטר ראשון בשנת 1936, אחריו נפטרו שניים מן השותפים האחרים. היינץ גרץ שנותר אחרון בחיים היה לבעלים היחיד של החברה, אך היא המשיכה להיקרא בשמה המקורי, מ. דיזנגוף ושות'.

בשנת 1950 רכשה החברה בארצות הברית שלוש ספינות ישנות בנות כ-30 שנה. לאחת מהן, בת 9,440 טון, קרא היינץ גרץ בשם "אברהם גרץ", על שם אביו.

ההשתלטות על הספינה

בדצמבר 1952 הפלידה ה"אברהם גרץ" מארצות הברית לקנדה. במהלך ההפלגה השתלט על הספינה אדן גרץ, בנו בן ה-24 של היינץ גרץ, שהיה ימאי בעל תעודת רב חובל מטעם ממשלת פנמה. גרץ הבן סילק מן הספינה בערמה את רב החובל האיטלקי של הספינה ושיגר מן הספינה מברק לראש ממשלת ישראל דוד בן-גוריון, בו נאמר כי אם ראש הממשלה לא ימנה את אביו היינץ גרץ לשר התחבורה, הוא יהפוך את הספינה לאלטלנה שנייה. מברקים דומים נשלחו למנכ"ל משרד התחבורה, ליועץ המשפטי של חברת דיזנגוף חבר הכנסת יעקב שמשון שפירא ולעורך מעריב עזריאל קרליבך.

בהמשך הגיעו מהספינה מברקים נוספים בהם הודיע אדן גרץ, כי בספינה פרץ מרד של הספנים וכן היו בהם משפטים נוספים מקוטעים ובלתי ברורים. באחד המברקים נכללה דרישה להעמיד לדין את בכירי משרד התחבורה.

הרשויות בישראל הסיקו מן המברקים כי סיבתם נעוצה במצבו הנפשי של אדן גרץ והורו במברק לאלחוטאי של הספינה שלא לציית יותר לאדן גרץ שכנראה נתבלעה דעתו, אלא לקצין הראשון של הספינה, אמריקאי לא יהודי. האלחוטאי השיב כי אינו יכול לעשות דבר מאחר שרב החובל עומד מעליו ואקדח שלוף בידו.

הרשויות נועצו בפסיכיאטר ועל פי עצתו הבריקו לספינה כי הם מסכימים לדרישותיו של אדן גרץ, כי יעמידו לדין את אנשי הצוות המתמרדים והורו לו לפנות לנמל הקרוב.

כחצי שנה קודם לכן ביקש אדן גרץ להנהיג את הספינה כרב חובל במסעה מישראל לארצות הברית, אך מינהלת נמל חיפה לא התירה לו זאת מאחר שלא הייתה בידו תעודת רב חובל מוכרת, ורב חובל מוסמך אחר עלה לספינה ופיקד על הפלגתה. כשעגנה הספינה בנמל ניו יורק פנה אדן גרץ לקונסוליה הישראלית וביקש היתר להפלגתה תחת פיקודו ומשנדחתה בקשתו הפליג ללא היתר.

מסע הספינה החטופה

הספינה הפליגה ארבעה ימים תחת שליטתו של אדן גרץ. כאשר הגיעה הספינה לחופי קנדה הזמין גרץ גוררת שפגשה את הספינה במרחק של 20 מיל מן החוף, וגרץ ירד אליה כשהוא לבוש במדי שרד. הוא הועבר על ידי רשויות ההגירה הקנדיות לבית מלון בעיר הליפקס והספינה הפליגה אל נמל סנט ג'ון בקנדה.

חברת דיזנגוף הטילה על אנשי הצוות, ככל הנראה בפיתויים כספיים, קשר של שתיקה אודות מה שקרה לספינה בהפלגתה. ב-13 בדצמבר 1952 ערך אדן גרץ מסיבת עיתונאים במונטריאול בה הכחיש כי איים על חיי אנשיה וכי שיגר ממנה מברקים תמוהים. הוא הצהיר כי הוא עדיין רב החובל של הספינה ודחה את הידיעות כי איים על האלחוטאי של הספינה ואילצו לשלוח מברקים לארץ שתוכנם הוכתב על ידו. אנשי הספינה מצידם לא מסרו דבר על האירועים.

ב-16 בדצמבר הפליגה הספינה בדרכה לישראל. ב-5 בינואר 1953 הגיעה הספינה לחיפה. בהגיע הספינה לחיפה נאסר על אנשי צוותה להתראיין ולמסור פרטים על אשר אירע בה. נולדה סברה כי המברקים שנשלחו מן הספינה היו ילידי רוחו של האלחוטאי^{[דרוש מקור]}.

גורלו של אדן גרץ

אדן גרץ התגורר בניו יורק, מקסיקו סיטי, שווייץ, איטליה ועוד. הוא קיבל תואר דוקטור בפסיכולוגיה. בשנת 1958 הופיע בארץ בתרגום לעברית ספרו הראשון של הפסיכואנליטיקאי אריך פרום "מנוס מחופש", בתרגומו של גרץ.

גרץ לא שב להתגורר בישראל והוא נפטר בשנת 2000.

גורלה של הספינה

בשנת 1958 הפליגה הספינה בפיקודו של רב חובל אייק אהרונוביץ', שהיה בעברו מפקד ספינת המעפילים יציאת אירופה תש"ז מטורקיה לארצות הברית ועליה מטען של מינרלים. הדלק אזל במרחק רב מיעדה והספינה עצרה הספינה. הוצע לקברניט לגרור את הספינה עד הנמל, אך הוא דחה את ההצעה משום שדמי גרירת הספינה, עם מטען יקר במחסניה, היו עולים על ערך הספינה. במקום זאת אסף הקברניט את כל מכסי העץ של מחסני הספינה והסיק בהם את הדודים, והספינה הגיעה בכוחות עצמה לנמל.

בשנת 1958 הפסיקה צים את הפלגות הספינה והיא הוחכרה כממגורה צפה של חיטה. בשנת 1960 היא נמכרה לגריטה.

קישורים חיצוניים

• על הספינה ועל הפרשה באתר הספנות
• דאגה לספינה אברהם גרץ, דבר, 11 בדצמבר 1952
• טרגדיה מזעזעת באניה ישראלית, מעריב, 10 בדצמבר 1952, המשך
• קישור לקטע וידאו של יומני כרמל מדצמבר 1954 שצולמו על האנייה בקנדה
• מה יש בזה - פרק 218 - אדן גרץ, סרטון בערוץ "מה יש בזה", באתר יוטיוב (אורך: 49:16)