עזריאל קרליבך

עזריאל קרליבך

לידה	1908 לייפציג, הקיסרות הגרמנית
פטירה	1956 (בגיל 48 בערך) תל אביב-יפו, ישראל
מדינה	גרמניה, ישראל
עיסוק	עיתונאי, סופר
פרסים	פרס סוקולוב

ד"ר עזריאל קרליבך (7 בנובמבר 1908 – 12 בפברואר 1956) היה עיתונאי ופובליציסט בתקופת היישוב ובימי ראשית המדינה. שימש עורכו הראשון של העיתון "ידיעות אחרונות" ומאוחר יותר מייסדו ועורכו הראשון של העיתון "מעריב".

ביוגרפיה

עזריאל גוֹטהֶלף קרליבך (Esriel Gotthelf Carlebach) נולד בעיר לייפציג שבקיסרות הגרמנית בשנת 1909 כנצר לשושלת של רבנים תלמידי רבי עקיבא איגר. סבו, הרב שלמה קרליבך, היה רבה של העיר ליבק. אביו, אפרים קרליבך, היה בן 20 כאשר נתמנה לרבה של לייפציג, ובה הקים בית ספר להנחלת השכלה כללית-יהודית רחבה. לבנו קרא על שם רבו, הרב עזריאל הילדסהיימר, מראשי היהדות האורתודוקסית בגרמניה. בן דודו היה הזמר החסידי שלמה קרליבך. דודו של ד"ר עזריאל קרליבך היה הרב ד"ר יוסף צבי קרליבך, רבה של המבורג, ועסקן נמרץ עבור הישיבות באירופה.

כבר בגיל 12 כתב עזריאל קרליבך מסה מקיפה על יצירתו של י"ל פרץ, שאותו קרא במקור. למד בישיבות טֶלְז בליטא. בשנים 1927–1929 למד בישיבת מרכז הרב בירושלים, אצל הרב קוק, ונסמך לרבנות, אולם אחר כך שב לגרמניה והפסיק לשמור מצוות. למד באוניברסיטאות ברלין והמבורג וקיבל תואר דוקטור למשפטים.

הפך לכתב של עיתונים יהודיים, ובהם היומון היידי הוורשאי "הײַנט" ו"הארץ". היה פעיל בחוגים חרדיים, כמו גם בתנועת צעירי מזרחי. כתב סדרת מאמרים המתארת את מסעותיו ברחבי גרמניה, כולל התקלות עם ביריונים אנטישמים שהכו אותו ופגעו בכליותיו. ב-1931 מונה לעורך של השבועון היהודי "Israelitisches Familienblatt" בהמבורג.

בשנת 1932 החליט לבצע רעיון מהפכני, כאשר נסע לברית המועצות כדי להתרשם מחיי היהודים במשטר הקומוניסטי. לאחר מכן פרסם ברבים את מסקנותיו מהמסע, שלפיהן אין שום אפשרות ורקע מתאימים לצמיחת חיים יהודיים. מהלך זה הביא לניסיון התנקשות בו מטעם הנוער הקומוניסטי בהמבורג ב-3 בינואר 1933. באותה מידה לא היסס לתקוף גם את המשטר הנאצי, וכך נכלל ב-29 במרץ 1934 ברשימה השחורה של 37 בוגדים במולדת, שהתירה את שלילת חירותו והחרמת רכושו (ברשימה זו נכלל גם פרופ' אלברט איינשטיין). כדי להתהלך חופשי ברחובות ברלין, נהג ללבוש, בסיכון רב, מדי אס אה.

בשנת 1937 עלה לארץ ישראל. הוא הצטרף למערכת "הארץ" ובהמשך עבר לכתוב בעיתון "הצופה". בשנת 1939 היה לעורכו הראשון של העיתון "ידיעות אחרונות".

בשנת 1948, בהיותו עורך "ידיעות אחרונות", נפל סכסוך בינו לבין הבעלים של העיתון, יהודה מוזס. קרליבך חש שמוזס מנסה להשפיע על תוכני העיתון, ולמנוע פרסום שעלול לפגוע במפרסמים של העיתון. קרליבך ראה בכך פגיעה אתית בתפקידו של העיתון. הקש ששבר את גב הגמל היה כאשר נשלח קרליבך לדיונים באו"ם שעסקו בתוכנית החלוקה ב-1947. קרליבך, שרצה שידיעותיו הבלעדיות יגיעו ראשונות, שלח אותן בטלגרף "דחוף", בתוספת מחיר, והיה משוכנע שמוזס יהיה מאושר מהסקופים שסיפק לעיתון. במקום זה קיבל מברק ובו שלוש מילים: Stop cabling urgent (אנגלית: "הפסק לטלגרף דחוף").

קרליבך, ועמו עיתונאים בכירים בעיתון, פרשו ממנו והקימו עיתון מתחרה בשם "ידיעות מעריב", שהופיע לראשונה ב-15 בפברואר 1948 בעריכתו. הגיליון הראשון נשא את המילה "ידיעות" באותיות גדולות, ומתחת, באותיות קטנות של מכונת כתיבה נכתבה המילה "מעריב". מוזס תבע את קרליבך, ודרש את סגירת העיתון. בית המשפט קבע שהקמת העיתון חוקית, אולם על מנת למנוע הטעיה, יש לוודא שהמילה "מעריב" תהיה גדולה מן המילה "ידיעות". לאחר מספר חודשים, כשבתודעת הציבור התקבע השם "מעריב", הוסרה המילה "ידיעות" משמו של העיתון, ושמו החדש נותר "מעריב".

עזריאל קרליבך ערך את "מעריב" מיום היווסדו ועד לפטירתו בשנת 1956. בעריכתו, הפך "מעריב" לעיתון הנפוץ ביותר במדינה. "ידיעות אחרונות" נאלץ לנהל מאבק הישרדות קשה, ורק בשנות ה-70 הצליח להשיב את מעמדו כעיתון הנפוץ ביותר בישראל.

קרליבך נודע במאמריו הפובליציסטיים שכתב במדור יומי אותו חתם בשם העט "רבי אפכא מסתברא", שהחל ב"ידיעות אחרונות" והמשיך ב"מעריב". במאמריו אלה הציג קרליבך עמדה לא-מפלגתית, תוך שאיננו מהסס למתוח ביקורת על אישי ציבור מכל קצות הקשת הפוליטית. טור זה של קרליבך נחשב לפופולרי במיוחד, ורבים ראו בו את הטקסט המשפיע ביותר על דעת הקהל במדינת ישראל הצעירה. הטור הופיע ברציפות עד לפטירתו של קרליבך בשנת 1956.

קרליבך הנהיג בעיתונו קו של התנגדות לשלטון מפא"י וראשה דוד בן-גוריון, ובין השאר הוביל מאבק נגד המשא ומתן הישיר עם גרמניה על תוכנית השילומים.

בשנת 1954 ערך קרליבך סיור בן שלושה שבועות בהודו, ואת רשמיו ממנו העלה בספרו "הודו - יומן דרכים" שהופיע בשנת 1956 בהוצאת עיינות. הספר, המתאר את הודו מנקודת מבט אישית ובראייה ייחודית, הפך לרב מכר מיד עם הופעתו, ובמשך עשרים שנה הופיע במספר מהדורות.

קרליבך נפטר מהתקף לב בשנת 1956, בגיל 48. הוא הותיר אחריו אישה ובת ונקבר בבית העלמין נחלת יצחק. לזכרו נקרא הרחוב שבו ממוקם בית מעריב בתל אביב רחוב קרליבך.

קרליבך נחשב על ידי רבים כאחד מהפובליציסטים המוכשרים והחשובים ביותר בעיתונות העברית.

מספריו

• Esriel Carlebach, Exotische Juden. Berichte und Studien, Berlin: Welt-Verlag, 1932.
• Esriel Carlebach, Mit 21..., München: Meyer & Jessen, 1932. (בגרמנית)

• עזריאל קרליבך (מלבה“ד), ועדת החקירה האנגלו־אמריקנית לענייני ארץ־ישראל (Anglo-American Committee of Inquiry on Jewish Problems in Palestine and Europe), ב-2 כרכים:
  • כרך 1: מבוא, תולדות מנוי הוועדה, ישיבות הוועדה בוושינגטון, לונדון, קהיר וירושלים, סיורים, באירופה ובארץ־ישראל, תל אביב: לינמן, 1946
  • כרך 2: עדוית, פרקי היסטוריה, פרוטוקולים, מיסמכים, תזכירים, הדין והחשבון צילומים, מפות ודיאגרמות, תל אביב: לינמן, 1946 (באנגלית)
• הודו - יומן דרכים, הוצאת עיינות, 1956.

קבצים ממאמריו שהופיעו לאחר מותו:

• ספר הדמויות, הוצאת מודיעין, 1959.
• ספר החורבן, הוצאת ספרית מעריב, 1967.
• ספר התקומה, הוצאת ספרית מעריב, 1967.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא עזריאל קרליבך בוויקישיתוף

עליו ועל יצירתו

• עזריאל קרליבך, מעריב, 15 בפברואר 1966 (לקריאת המאמר כולו יש לדפדף קדימה ואחורה באמצעות החצים שבקצה השמאלי התחתון של הדף)
• דוד תדהר (עורך), "עזריאל קרליבך", אנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך א (1947), עמ' 392
• ד. ל., המאמר – לא נכתב, מעריב, 17 בפברואר 1956
• שלום רוזנפלד, 'Recollections of Ezriel Carlebach and the Founding of Ma'ariv', קשר, גיליון 30 (מאי 2002) (באנגלית)
• מרדכי נאור, 'The Great “Putsch“ in Israel’s Press History', קשר, גיליון 33 (מאי 2003) (באנגלית)
• יוסף (טומי) לפיד, הרבה לפני הרייטינג, באתר nrg‏, 28 בפברואר 2006 (במלאת 50 שנה למותו)
• מרדכי חיימוביץ', עורך וג'נטלמן, באתר nrg‏, 31 בינואר 2003
• רפי מן, 50 שנה למותו של עזריאל קרליבך, העין השביעית, גיליון 61, 1 במרץ 2006
• הפוטש הגדול, בלקסיקון "העין השביעית" לתקשורת ועיתונות
• עזריאל קרליבך, פרק מהסדרה "הכל אנשים" באתר יוטיוב
• "מותר לכתוב - אסור לקרוא", מאמרו האחרון של עזריאל קרליבך על חופש העיתונות בישראל, ספר השנה של העיתונאים תשט"ז (1956), אתר אגודת העיתונאים ת"א
• ש. דניאל, עזריאל "לייפציגר" בא לירושלים, מעריב, 19 בפברואר 1956, עמ' 5
• ד"ר דוד לאזר [דיוקנאי], עזריאל קרליבך, מעריב, 12 בפברואר 1956
• מרדכי חיימוביץ', ‏עורך וג'נטלמן: מי היה עזריאל קרליבך, שיכל לגמור קריירה פוליטית במאמר?, באתר מעריב השבוע, 19 באפריל 2018

פרי עטו

• "טלז" (על הישיבה; ב-4 חלקים), בכתב העת Menorah, כרך 4: חלק 1, גיליון 1 (ינואר 1926), עמ' 34–44; חלק 2, גיליון 2 (פברואר 1926), עמ' 112–116; חלק 3, גיליון 4 (אפריל 1926), עמ' 235–231; חלק 4, גיליון 12 (דצמבר 1926), עמ' 692–694, באתר Compact Memory (בגרמנית)
• (Esriel Carlebach),‏ "Das Städtchen Telschi",‏ Menorah; כרך 5, גיליון 2 (פברואר 1927), עמ' 105–108, באתר Compact Memory (בגרמנית)
• מברקו של עזריאל קרליבך לאלברט איינשטיין, 1952 (באנגלית) ומכתבו של אלברט איינשטיין לקרליבך, 1952 (בגרמנית)
• (בפסידונים 'רב איפכא מסתברא'), 'זעקי ארץ אהובה', מעריב, 25 בדצמבר 1953 (פורסם שוב ב-18 בפברואר 1983)
• 'You Can't Come To An Understanding', תרגום של מאמר שיצא לאור לפעם הראשונה במעריב, 1955, בכתב העת Outpost, כרך 10, גיליון 2 (פברואר 2002) (תרגום לאנגלית)
• 'לאָמיר זיך דערמאָנען' [יידיש: הבה נזכור]: מכתבו של קרליבך לחיים פינקלשטיין מנובמבר 1955, בתוך: חיים פֿינקעלשטיין, הײַנט: א צײַטונג בײַ ײדן, תרס“ח־תרצ“ט, תל אביב־יפו: פֿארלאג י.ל. פרץ, 1978, עמ' 367-363] (ביידיש)
• עליך הורגנו כל היום, בתוך עלון 'מעט מן האור' ‏
• ד"ר עזריאל קרליבך, עזריאל קרליבך מסביר: למה הקמנו את מעריב, באתר nrg‏, 8 באוקטובר 2012
• ד"ר עזריאל קרליבך, ‏"עיתון של אנשים מכל שכבות העם": מאמר המערכת מהגיליון הראשון של מעריב, באתר מעריב השבוע, 15 בפברואר 2018