צבי גלי
 | |
| בשנים 1940–1941 | |
| לידה |
1921 חיפה, פלשתינה (א"י) |
|---|---|
| פטירה |
ינואר 1962 (בגיל 41 בערך) קאסל, גרמניה |
| שם לידה | צבי גולדשטיין |
| לאום | ישראלי |
| תחום יצירה | ציור, קדרות |
שמן על בד
גובה 153 ס"מ, רוחב 200 ס"מ
אוסף מוזיאון פתח תקווה לאמנות
צבי גלי (גולדשטיין) (1921 – ינואר 1962) היה צייר ואמן קרמיקה ישראלי, עסק גם ברסטורציה של פסיפסים וקרמיקה.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
צבי גלי נולד בשנת 1921 בחיפה. אביו היה רוקח ובעל בית מרקחת וצייר חובב, אצלו החל ללמוד ציור לראשונה. בראשית שנות הארבעים למד הדפס אצל הרמן שטרוק. בשנת 1942 התגייס לצבא הבריטי ושירת בחיל ההנדסה. גם בעת שירותי הצבאי לא הפסיק לצייר. על גבי גב של תמונה שהוא שלח להוריו כתב שהוא ממשיך לצייר וכי אין דבר היכול להפריע לו מעבודתו זו. בסיום מלחמת העולם השנייה נרשם ללימודי אמנות באיטליה באקדמיה לאמנות בפירנצה, שם למד ציור פרסקו יצירת פסיפסים רסטורציה של פסיפסים וקרמיקה, וזכה בכמה פרסים בתחום הקרמיקה.[1] בפירנצה גם הכיר את אשתו הגרמניה אורסולה. בשנת 1948 חזר לארץ והשתתף במלחמת העצמאות.
לאחר המלחמה נסע לצרפת ולמד אמנות באקדמיה לאמנות בפריז. בשנת 1954 התחתן עם אשתו בקפריסין וחזר לישראל והתיישב במוצא עילית, שם בנה כבשן קרמי. בנו, קרל, נולד במוצא בשנה זו.[2] במחצית שנות החמישים יצר ציורים עבור מבני חברת אל על בניו יורק, עבור "וילה שרובר" בירושלים ועבור האוניות "תיאודור הרצל" ו-"ירושלים". בשנת 1958 הציג תערוכת יחיד במוזיאון לאמנות מודרנית בניו יורק. בפברואר 1959 פרסם גלי בכתב העת "אופקים" את המאמר "אמנות ציורי הקיר וראשיתה בישראל". שימש גם כמנהל "המוזיאון לאמנות עתיקה" בחיפה. בשנת 1961 חלה במחלה ממארת ונפטר בקאסל שבגרמניה, אליה נסע לטיפולים שם גם נקבר. בשנת 1962 הוצגו עבודותיו בתערוכה קבוצתית בביתן הישראלי בביאנלה של ונציה. ביולי 1962 לאחר מותו החליטה עיריית חיפה להעניק לו את פרס הרמן שטרוק על תמונתו "אדרת הנביא" שהוצגה במוזיאון לאמנות חדשה בחיפה.
על אף שהקריירה האמנותית של גלי הייתה קצרה, ניתן להבחין בהתפתחות מציור בדרגות שונות של סגנון גאומטרי בהשפעת הקוביזם אל הפשטה גוברת. בעבודותיו המוקדמות הופיעו דמוית אדם, פעמים רבות בתוך נושאים תנ"כיים, ונופים.[3] ב"קוממיות" (1949), לדוגמה, יצר תיאור סצנת קרב ובה דמויות אדם אנונימיות ובעלי חיים המעוצבים בסגנון קוביסטי רך ובצבעים מונוכרומטיים. עבודות הקרמיקה שיצר הציגו דמויות אדם מסוגננות ומעוטרות בעלות אופי פרימיטיביסטי. תבליטי הקיר המאוחרים שיצר נושאים אופי מופשט, בצבעי לבן ואפור.[4]
השכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]
- 1940–1942 – תחריט וחיתוך עץ אצל הרמן שטרוק, חיפה
- 1945–1948 – אקדמיה לאמנות, רומא, איטליה; לימודים בפירנצה, איטליה; לימודי קרמיקה בסיינה, איטליה
- 1952–1953 – אקדמיה לאמנות, פריז, צרפת.
תערוכות יחיד[עריכת קוד מקור | עריכה]
- 1954 - טרקלין לאמנות, חיפה
- 1954 - בית האמנים, ירושלים
- 1956 - המוזיאון לאמנות חדשה, חיפה - תערוכת תמונות שמן וטמפרה
- 1956 - בית האמנים, ירושלים
- 1958 - המוזיאון לאמנות מודרנית, ניו יורק, ארצות הברית
- 1961 - המוזיאון לאמנות חדישה, חיפה
- 1981 - תערוכה רטרוספקטיבית, גלריה דבל, ירושלים.
גלריית תמונות[עריכת קוד מקור | עריכה]
|
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- צבי גלי, באתר מרכז המידע לאמנות ישראלית, מוזיאון ישראל
- ד"ר קלייר לכמן, תערוכות: צבי גלי, דבר, טורים 1–2, 15 באוקטובר 1954
- תערוכות: צבי גלי במוזיאון חיפה, דבר, 14 בספטמבר 1956
- ד"ר ק. לכמן, תערוכות: צבי גלי (מוזיאון לאמנות חדישה), דבר, 22 בדצמבר 1961
- ד"ר קלייר לכמן, שלושה אמנים שהלכו מאתנו: צבי גלי, דבר, טור 2, 9 בפברואר 1962
- "פרס שטרוק" לצייר צבי גלי ז"ל, דבר, 11 ביולי 1962
- ציור "הקדר" של צבי גלי משנת 1954, בגלריה "תירוש", שמן על קנווס, 106 על 57 ס"מ
מפרי עטו:
- תערוכת שץ במוזיאון תל אביב, 1 בינואר 1954
- מן המציאות אל האבסטראקט, דבר, 22 בינואר 1954
- ביקור באטלייה של בצלאל שץ, 12 במרץ 1954
- צבי גלי, מעגל לבן (עוד על תערוכתה של שושנה הימן), למרחב, 17 ביולי 1959
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ ראו: "ציורים וחפצי קרמיקה", 1.8.1954, גזיר עיתון ללא ציון מקור, תיק צבי גלי, מרכז המידע לאמנות ישראלית, מוזיאון ישראל, ירושלים.
- ^ בנו של גלי, קרל שהיה צייר בזכות עצמו, טבע למוות בשנת 1972. ראו: Ronnen, Meir, "The Gali Tragedy", The Jerusalem Post, 4.1.1974.
- ^ ראו: נחשון, אילן, "אמן שנישכח", גזיר עיתון ללא ציון מקור, תיק צבי גלי, מרכז המידע לאמנות ישראלית, מוזיאון ישראל, ירושלים
- ^ ראו: נחשון, אילן, "אמן שנישכח", גזיר עיתון ללא ציון מקור, תיק צבי גלי, מרכז המידע לאמנות ישראלית, מוזיאון ישראל, ירושלים.
