מוצא עילית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מוצא עילית
Moza Illit.jpg
רחוב במוצא עילית
מחוז ירושלים
מועצה אזורית מטה יהודה
גובה ממוצע ‎637‏ מטר
תאריך ייסוד 1933
סוג יישוב יישוב כפרי אחר
נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף 2016[1]
  - אוכלוסייה 970 תושבים
    - שינוי בגודל האוכלוסייה
‎3.2%‏ בשנה עד סוף 2016
(למפת ירושלים רגילה)
Jerusalem location map.svg
 
מוצא עילית
מוצא עילית
31°47′38″N 35°09′28″E / 31.7938236757914°N 35.1576664639112°E / 31.7938236757914; 35.1576664639112
מפת היישובים של מועצה אזורית מטה יהודה
באדום - מוצא עילית
בירוק - מיקום בניין המועצה

קואורדינטות: 31°47′38″N 35°09′28″E / 31.7938236757914°N 35.1576664639112°E / 31.7938236757914; 35.1576664639112

מוצא
כביש "שבע האחיות" בירידה ממבשרת ציון למוצא עילית. ברקע בניין "מעון הרופא".

מוֹצָא עִלִּית הוא יישוב פרברי בעל אופי כפרי בין מוצא (תחתית) למבשרת ציון.
מבחינה מוניציפלית, היישוב מנוהל על ידי המועצה האזורית מטה יהודה ולכן הוא בכעין מובלעת המשובצת בין מוצא, השייכת לתחום השיפוט של עיריית ירושלים, לבין מוצא הקטנה ומעוז ציון המנוהלים על ידי המועצה המקומית מבשרת ציון.

הגישה ליישוב היא דרך מבשרת ציון, במורד קטע הכביש המפותל המכונה: "שבע האחיות".

תולדות היישוב[עריכת קוד מקור | עריכה]

מוצא עילית הוקמה בשנת 1933 כמושב עובדים על אדמות האיכר שמואל ברוזה, על ידי בני המושבה הוותיקה מוצא (תחתית) וקבוצת פועלים מירושלים. אנשי המושב התפרנסו מגידול פרות לחליבה, מעבודה בבית ההבראה הסמוך, ארזה, שהיה הגדול והחשוב מסוגו ומאירוח קייטנים.
בימי המרד הערבי הגדול (19361939) היה במקום בסיס הנודדת, כוח הגנה נייד בראשות יצחק שדה. בינואר 1948 פונה המושב מתושביו ובמקום השתכנה מפקדת חטיבת עציוני, כאשר בית ההבראה "ארזה" שימש כבית חולים שדה. תושבי המקום חזרו אליו עם תום מלחמת השחרור.

כיום, חדל היישוב להיות מושב ורוב תושביו הם בעלי מקצועות חופשיים, המתפרנסים מחוץ ליישוב. במקום מעון למבוגרים, מחלקה סיעודית ומרכז החלמה והבראה בשם "נוה עמית - מעון הרופא".

בית ההבראה ארזה[עריכת קוד מקור | עריכה]

"הבית הלבן"
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – ארזה

בשנת 1923 הוקם ליד המושב בית ההבראה "ארזה" או בשמו המלא ארזה - בית הבראה לחלוצים. מדובר היה בגלגולו של רעיון שהעלה עוד בנימין זאב הרצל הרצל. בית ההבראה הוקם על ידי ההסתדרות הכללית. בית ההבראה פתח את שעריו לציבור הרחב ב-1924 ובו כשישים מיטות. דוד רמז הציע לקרוא למקום "ארזו" על שם ארזו של הרצל אם כי בהמשך הלכה ותפסה המקבילה הנקבית שהתקבלה לבסוף - "ארזה".

בתחילה שימש המבנה בעיקר לטיפול בבעיות במערכת העיכול והוא שימש כמוסד רפואי של ממש. עם הזמן החלה הפעילות במקום להיות יותר ויותר אינטנסיבית. לאחר מלחמת העצמאות, עם סיום הקרבות באזור, שוקם בית ההבראה וחזר לפעילות מלאה. בשנות השמונים הוסב המתחם למרכז כנסים והשתלמויות.

המתחם היום יועד לבנייה במסגרת "מוצא עילית". בשטח היו אמורות להיבנות כ-220 יחידות דיור. נכון ל-2006, המתחם נטוש ומגודר. הבניינים ההיסטוריים, ובהם גם הבניינים שהוכרזו כראויים לשימור, בתהליכי התבלות מתקדמים.

בחורשה המצויה ליד בית ההבראה ניטע עץ, בסוף 1898, בעת ביקורו בארץ ישראל של הרצל ודוד וולפסון. הם נטעו במקום עצים: (הרצל נטע ארז ווולפסון נטע דקל). באופן מקרי העץ, שניטע כסמל לחידוש ההתיישבות היהודית באזורי יהודה, ניטע בדיוק בתאריך שבו פורסמה לימים הצהרת בלפור (2 בנובמבר). הארז שניטע באותו יום קיבל בספרות ובעיתונות את השם "ארז הרצל". המקום הפך לסוג של אנדרטה וחקלאי מוצא שמרו עליו. במהלך מלחמת העולם הראשונה נפגע האתר והעצים נפגעו קשות, ככל הנראה כתוצאה מפגיעה של ערביי הכפרים השכנים.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מוצא, סיפור ארצישראלי, מ'.וז. ברוזה, ירושלים, 1994.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ גודל האוכלוסייה לפי טבלת יישובים באתר הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, נכון לסוף 2016. צפיפות אוכלוסייה על פי גודל האוכלוסייה חלקי שטח שיפוט של הרשות המקומית.