צחיחנית החרמון

צחיחנית החרמון
	צחיחנית החרמון
מצב שימור
	conservation status: least concern ללא חשש (LC)‏
מיון מדעי
ממלכה:	בעלי חיים
מערכה:	מיתרניים
על־מחלקה:	בעלי ארבע רגליים
מחלקה:	עופות
סדרה:	ציפורי שיר
תת־סדרה:	דמויי־דרור
משפחה:	עפרוניים
סוג:	צחיחנית
מין:	צחיחנית החרמון
שם מדעי
	Eremophila alpestris; ‏ליניאוס, 1758
תחום תפוצה

צחיחנית החרמון (שם מדעי: Eremophila alpestris) היא ציפור שיר ממשפחת העפרוניים, בעלת שתי ציצות בולטות המזכירות קרניים. לרוב מצויה בטרשים או בשטחים מסולעים.

תיאור המין[עריכת קוד מקור | עריכה]

צחיחנית החרמון שייכת למשפחת ציפורי שיר ממשפחת העפרוניים. גודלה נע בין בינוני עד גדול. לכל הצחיחניות יש שתי ציציות בולטות, דמויות קרניים. הזכר מעט גדול מהנקבה, ציציותיו ארוכות יותר וגבו מחוספס פחות מגבה של הנקבה.^[2] צבעה החום-אפור של צחיחנית זו משמש אותה כהסוואה בסביבת בית הגידול שלה.^[3] אורכה של הצחיחנית מגיע ל-16–19 ס״מ, ומשקלה מגיע עד 500 גרם.^[2]

מאפייני המין[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית הגידול המועדף על הצחיחנית הוא אדמת טרשים^[4]^[3] הצחיחנית נודדת בצורה חלקית למרחקים קצרים.^[3] היא מצויה מעונת הקיץ בארץ, ומקוננת בנוף הררי, בעיקר על הקרקע. הצחיחניות צדות מן הקרקע את מזונן: חסרי חוליות וצמחים.^[2]

תפוצה ומגמות אוכלוסין[עריכת קוד מקור | עריכה]

הצחיחנית נפוצה בחצי הכדור הצפוני בעיקר בצפון אמריקה, אירופה ואסיה. בחרמון הסורי ובהרי הלבנון דוגרת צחיחנית שהיא תת-מין מקומי בעלת שוני מהותי בצורה ובעלת שתי קרניים,^[2] ואילו בישראל אפשר למצוא אותה בחרמון בלבד מגובה 1,900 מטר ומעלה. בתוצאות הסקר שנערך בשנת 2013 גילו כ-50 זוגות דוגרים בחרמון בארץ ישראל.^[2]^[3]

גורמי סיכון[עריכת קוד מקור | עריכה]

הצחיחניות נפגעות מפעילות האדם, כמו הכשרת מסלולי סקי ופיתוח מתקנים שונים. בעקבות כך הן יכולות להיות בסכנת הכחדה בעתיד. כדי למנוע את הסכנה וכדי למזער את הפגיעה בבתי הגידול הטבעיים מומלץ לצמצם את עבודות הפיתוח המבוצעות בחרמון ולפקח עליהן.^[3]