קאזוזה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
קאזוזה
Cazuza
קאזוזה, הופעה מ-1988
קאזוזה, הופעה מ-1988
לידה 4 באפריל 1958
ריו דה ז'ניירו
פטירה 7 ביולי 1990 (בגיל 32)
ריו דה ז'ניירו
שם לידה אג'נור דה-מירנדה אראוג'ו נטו
שנות פעילות 19801990
סוגה רוק ברזילאי, MPB, בלוז רוק, רוק אלטרנטיבי
סוג קול בריטון עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק זמר
כלי נגינה קולות
חברת תקליטים Som Livre, Philips, Universal Music
שיתופי פעולה בולטים בארואו וורמליו
פרסים והוקרה מסדר ההצטיינות בתרבות של ברזיל (2010) עריכת הנתון בוויקינתונים
cazuza.com.br
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

אג'נור ג'י מירנדה אראוג'ו נטו (4 באפריל 1958 - 7 ביולי 1990), מוכר בשם קאזוזהפורטוגזית: Cazuza), היה זמר, מלחין ומוזיקאי רוק ברזילאי, יליד ריו דה ז'ניירו. לצד ראול סיישאס, קייטנו ולוזו, פאולה טולר, ואוס מוטנטס נחשב קאזוזה - הן כסולן להקת "באראו וורמליו", ("ברון אדום") והן במסגרת קריירת סולו - כאחד מענקי הרוק הברזילאי.[1] קאזוזה נחשב גם לאייקון תרבות לאומי, בשל מרדנותו, סגנון חייו הבוהמייני ומותו בשיא תהילתו בגיל 32.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחילת הדרך[עריכת קוד מקור | עריכה]

כבנו של המפיק המוזיקלי ג'ואו אראוג'ו והזמרת החובבת מריה לוסיה אראוג'ו, היה קאזוזה מאז ילדותו בקשר הדוק עם מוזיקה ברזילאית (בעיקר הושפע מהמלנכוליה והגוונים הדרמטיים של הבוסה נובה, הסמבה-קנסואו והמוזיקה הפופולרית הברזילאית), תוך שהחל לכתוב שירים ופואמות במחצית שנות ה-60. בשנות ה-70 בשהותו בסן פרנסיסקו נחשף לשירי לד זפלין, ג'ניס ג'ופלין, רולינג סטונס, כמו גם להשפעות ספרות דור הביט, שחלחלו כולם ליצירתו. עם חזרתו לריו ב-1980, הצטרף להרכב הרוק, "באראו וורמליו" שנזקק לסולן, והחל את הקריירה המוזיקלית שלו. בשנת 1985 הופיע יחד עם הלהקה בפסטיבל הראשון רוק בריו (Rock in Rio), פסטיבל הרוק הגדול בברזיל שנערך בשנה בה יצאה המדינה מן הדיקטטורה הצבאית (1985-1964). זמן קצר אחר כך הוגדר על ידי קייטנו ולוזו כגדול משוררי הדור של ברזיל. באותה העת נדבק קאזוזה בנגיף האיידס, מה שהתברר בדיעבד כגורם שהאיץ עזיבתו את הלהקה, על מנת להשיג חופש אמנותי רב יותר.

קריירת סולו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בניגוד למה שקורה לאמנים רבים העוזבים להקה מוכרת ויוצאים לדרך עצמאית, קריירת הסולו של קאזוזה זכתה להצלחה רבה יותר מאשר זו של להקתו לשעבר; שיא הצלחתו חפף את תקופת המעבר בין הדיקטטורה לדמוקרטיה, וקאזוזה ניצל עד תום את חופש הביטוי שהתאפשר עם סיום המשטר הצבאי. להיטיו הגדולים ביותר "Exagerado" (מוגזם), "Ideologia" (אידאולוגיה), ו"O Tempo Não Pára" (הזמן לא עוצר), שאף השפיעו רבות על מוזיקאים ברזילאים שונים, היו גם הביקורתיים והחריפים ביותר שכתב. שירו הידוע ביותר "ברזיל" עם השורות:

מולדת נפלאה,
חסרת חשיבות,
בשום צורה שהיא,
אני הולך לבגוד בך...
לא, לא, אני לא אבגוד בך

המקור בפורטוגזית

Grande pátria
Desimportante
Em nenhum instante
Eu vou te trair
Não, não vou te trair

, שודר יום יום בשעות צפיית השיא של רשת גלובו (בביצועה של גל קוסטה) בשנה הראשונה לבחירות הישירות בברזיל, בתור שיר הפתיחה לטלנובלה 'Vale Tudo' (הכל הולך). השיר (והטלנובלה) הציג את ערוותה של האליטה הברזילאית וגזענותה כלפי עניי המדינה, ובו בזמן את חוסר המעצורים של חוגים בשכבות הנמוכות בניסיונם לשפר מעמדם. מילים חריפות לא פחות אפיינו גם את הסינגל המצליח ביותר של קאזוזה, "O Tempo Não Pára" (שמכר כ-2 מיליון עותקים), יצא שנה לפני מותו, ועקץ את התקשורת שהתייחסה אל הזמר כמי שגורלו כבר נחרץ -

אבל אם חושב אתה שאני מובס,
דע שהקוביות עדיין מתגלגלות...
בגלל הזמן, הזמן לא עוצר

המקור בפורטוגזית

Mas se você achar
Que eu tô derrotado
Saiba que ainda estão rolando os dados
Porque o tempo, o tempo não pára

שם השיר ניתן גם לסרט ביוגרפי שיצא לאקרנים בשנת 2004, בכיכובו של דניאל דה אוליביירה.

שנים אחרונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1989 הודה לראשונה בפומבי כי הוא נשא איידס ימים בהם שחרר את אלבומו האחרון Burguesia, (בורגנות). קאזוזה היה ביסקסואל מוצהר אף כי לא פעיל בקהילה הגאה. עם זאת, פתיחותו ביחס למחלתו (ובכלל זה התעקשותו ליצור, להופיע ולהישאר באור הזרקורים, ולא להסתגר, גם בעת דעיכתו הבריאותית), סייעה לשינוי תפיסות ציבוריות וגישות ביחס למניעה וטיפול במחלה.[2] קאזוזה נפטר בריו דה ז'ניירו ב-7 ביולי 1990 בגיל 32.[3] לאחר מותו, הקימה אמו את ארגון "ויוה קאזוזה", ארגון ללא מטרות רווח המסייע למניעת איידס ומספק בית לילדים חולים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא קאזוזה בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Dapieve, Arthur (2000). BRock - o rock brasileiro dos anos 80. São Paulo: DBA. ISBN 85-7234-253-2. 
  2. ^ Aldrich, Robert; Garry Wotherspoon (2001). Who's Who in Gay and Lesbian History: From Antiquity to World War II. Routledge. עמ' 79. ISBN 0-415-22974-X. בדיקה אחרונה ב-29 בספטמבר 2007. 
  3. ^ FindAGrave.com burial site