קארין מגנוסן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קארין מגנוסן
Karin Magnussen
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
לידה 9 בפברואר 1908
ברמן, הרפובליקה הפדרלית של גרמניה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 19 בפברואר 1997 (בגיל 89)
ברמן, הרפובליקה הפדרלית של גרמניה עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה גרמניה עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה אוניברסיטת גטינגן עריכת הנתון בוויקינתונים
מפלגה המפלגה הנאצית עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

קארין מגנוסן (בגרמנית: Karin Magnussen;‏ 9 בפברואר 1908 – 19 בפברואר 1997) הייתה ביולוגית, מורה וחוקרת גרמנייה במכון קייזר וילהלם לאנתרופולוגיה, תורשה אנושית ואאוגניקה בתקופת הרייך השלישי. בשנת 1936 פרסמה את המחקר "גזע ומדיניות אוכלוסין". לאחר מכן פרסמה מחקר על הטרוכרומיה אירידיס (עיניים בצבעים שונים) באמצעות דגימות קשתית שסיפק יוזף מנגלה, אותן לקח מקורבנות אושוויץ.[1]

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראשית חייה וחינוכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קארין מגנוסן, בתו של צייר הנוף ויוצר הקרמיקה ולטר מגנוסן, גדלה עם אחותה בבית ממעמד הביניים. היא השלימה את לימודיה בברמן. לאחר מכן למדה ביולוגיה, גאולוגיה, כימיה ופיזיקה באוניברסיטת גטינגן. מגנוסן הצטרפה לליגת הסטודנטים הגרמנית הלאומית-סוציאליסטית (NSDStB) כשהייתה תלמידה לתואר ראשון. ב-1931, בגיל 23, הייתה חברה במפלגה הנאצית. מאוחר יותר הייתה מנהיגה באגודת הנערות הגרמניות (BDM) וחברה באגודת המורים הנאצים. כמנהיגת BDM, הרצתה על פוליטיקה של גזע ואוכלוסייה. היא סיימה את לימודיה ב-1932 במקצועות בוטניקה, זואולוגיה וגאולוגיה. ביולי 1932 התקבלה התזה שלה: "מחקרים על הפיזיולוגיה של כנף הפרפר".[1]

לאחר קבלת הדוקטורט למדה במכון הזואולוגי של אוניברסיטת גטינגן. היא הייתה מהמצטיינים בבחינות לתפקיד הוראה בתיכון, בין היתר בביולוגיה, בחינה שהתקיימה ב-1936. היא הועסקה כמורה בבית ספר תיכון בהאנובר. ייתכן ששאבה השראה מהביולוגית אגנס בלוהם, תומכת היטלר, שעבדה במכון הקייזר וילהלם לביולוגיה (Kaiser-Wilhelm-Institut fur Biologie) וכתבה את המדריך "חובות ההיגיינה הגזעית של הרופאה" (Die rassenhygienischen Aufgaben des weiblichen Arztes), מדריך שהתפרסם בברלין ב-1934. בשנת 1935 החלה מגנוסן לעבוד במשרד הנאצי למדיניות גזע במחוז הנובר. שנה לאחר מכן כתבה את מחקרה "גזע ומדיניות אוכלוסין".[1]

דעות נאציות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מגנוסן הצטרפה לליגת הסטודנטים הגרמנית הלאומית-סוציאליסטית (NSDStB) במהלך לימודיה. ב-1931 הצטרפה למפלגה הנאצית. מאוחר יותר הפכה למנהיגת BDM בגאו והייתה חברה בליגת המורים הנאצית (NSLB).[2] בברמן הרצתה על גזענות ודמוגרפיה. ב-1935 הועסקה בגאו (מחוז) של הנובר במשרד לפוליטיקה גזעית. [3] מחקרה "גזע ומדיניות אוכלוסין" הופיע ב-1936.[2] בשנת 1939 פורסם מחקר זה על ידי בית ההוצאה לאור להמן במינכן. לאחר מלחמת העולם השנייה, באזור הכיבוש הסובייטי, הוא הופיע ברשימת הספרות האסורה. [4]

במהדורה השלישית, שפורסמה ב-1943, כתבה מגנוסן: [5]

מלחמה זו אינה רק על שימור העם הגרמני, אלא על השאלה אילו גזעים ועמים צריכים לחיות בעתיד על אדמת אירופה. ... לאנגליה לא היה עניין במלחמה זו, אבל זה עם שונה מאוד, שעובד באופן טפילי מאחורי הקלעים ומפחד להפסיד הכל. בכל מדינות האויב יש ליהדות השפעה משמעותית. ובדיוק כפי שהיהדות הייתה כנראה הנקודה הברורה ביותר במאבק, יש להכריע בשאלת [מדינות אלה]. המלחמה הנוכחית חייבת אפוא להיות גם על דיכוי הסכנה השחורה במערב וחיסול האיום הבולשביקי במזרח, מלחמה שפותרת בעיה גזעית באירופה, בעיה שכל המדינות מעוניינות בה, פחות או יותר: השאלה היהודית. גם היהודי שנהנה מהחיים כאורח בארצנו, הוא האויב שלנו, גם אם אינו אוחז באופן פעיל בנשק במאבק זה. ... מנקודת המבט האירופית, השאלה היהודית נפתרת בכך שהיהודים המהגרים פותרים את הנושא עבור המנהיגים במדינות האחרות. ראינו שהמהגרים הללו רק מטרידים ומקימים את העמים זה על זה.

מכון קייזר וילהלם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שקיבלה מלגה, מגנוסן עזבה בסתיו 1941 את מקצוע ההוראה ועברה למכון קייזר וילהלם לאנתרופולוגיה, תורשה אנושית ואאוגניקה (KWI-A), בברלין-דהלם.[6] היא עבדה במחלקה לפתולוגיה ניסיונית של תורשה תחת ראש המחלקה, הנס נכטסהיים. מחקריה התמקדו בהורשה של צבע עיניים בארנבות ובבני אדם. [7] העניין המיוחד שלה היה הקשתית ההטרוכרומית, אותה בדקה מאז 1938. מגנוסן השתמשה בשיטה המדעית כדי להוביל אותה למסקנה שהעין נוצרת בתהליך שכולל לא רק השפעה גנטית אלא גם הורמונלית. היא ביצעה מחקרים על עיני ארנב. [8] ביולי 1943 הייתה עוזרת המחקר של אוטמר פרייהר פון פרשואר ב-KWI-A,[6] שם פגשה את מנגלה, שעבד שם באופן זמני.

קרן המחקר הגרמנית, ה-Deutsche Forschungsgemeinschaft (DFG), קידמה את המחקר של מגנוסן ב-1943, כדי לחקור את תפקיד התורשה בהתפתחות צבע עיניים כבסיס למחקרי גזע ואתניות, בנוסף לשמונה פרויקטי מחקר נוספים ב-KWI-A. פרויקט זה היה בפיקוח והפרסום נערך על ידי מגנוסן. [9]

אושוויץ-בירקנאו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעקבות מידע שקיבלה מגנוסן, לפיו יש תאומים ובני משפחה עם קשתיות הטרוכרומיות במשפחת צוענים במכאו (Mechau) מצפון גרמניה, ארגנה מגנוסן את לקיחת בני המשפחה באביב 1943 ל-KWI-A, שם צולמו. במרץ 1943 גורשה משפחת צוענים לאושוויץ, שם עבד מנגלה בסוף מאי 1943 כרופא המחנה. ניסויים שמגנוסן ביצעה על ארנבות, עשה מנגלה באנשים.

יוזף מנגלה ב-1956. תמונה שצילם צלם משטרה בבואנוס איירס עבור מסמך הזיהוי הארגנטינאי של מנגלה.

לדברי מגנוסן, מנגלה טיפל בעיני צוענים באמצעות חומרים הורמונליים. לעיתים קרובות, טיפול כואב זה הוביל להפרעות ראיה ולעיוורון של הקורבנות. ניסויים אלה נועדו לחקור ולהכחיד את החריגות אצל אנשים עם קשתיות הטרוכרומיות. במקרה של מות האסירים, מנגלה התחייב בפני מגנוסן לתת לה את עיני הקורבנות להמשך מחקר.[10] במחצית השנייה של 1944 קיבלה מגנוסן את עיניהם של קורבנות ניסוי מאושוויץ-בירקנאו במספר משלוחים. [11] משם קיבלה לפחות 40 זוגות עיניים. [12] הפתולוג ההונגרי מיקלוש ניסלי שהיה אסיר, ציין לאחר נתיחת הגופה של תאומי צוענים שהם נהרגו בהזרקת כלורופורם ללב ולא מתו ממחלה. ניסלי אולץ להכין את עיניהם ולשלוח אותם ל-KWI-A.[10]

אחרי המלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפחות עד אביב 1945 עבדה מגנוסן בברלין. [13] לאחר תום מלחמת העולם השנייה שבה לברמן והמשיכה במחקריה. המחקר פורסם בשנת 1949, תחת הכותרת "על הקשר בין הפצה היסטולוגית של פיגמנט, צבע איריס ופיגמנטציה של גלגל העין של העין האנושית". [14] מאוחר יותר היא עברה דה-נאציפיקציה בברמן.

בשנת 1950 לימדה מגנוסן בבית ספר תיכון לבנות בברמן. היא עבדה כיועצת לימודים וכפקידה, והייתה מורה לביולוגיה. היא נחשבה למורה פופולרית. תלמידיה יכלו לבחון ארנבים לאורך כל תקופת חייהם ועד מותם. עד 1964 פורסמו בכתבי עת מאמרים מדעיים שכתבה. היא פרשה לפנסיה באוגוסט 1970. גם בגיל מבוגר הצדיקה את האידאולוגיה הגזענית הנאצית. מחד, היא ציינה ב-1980, בשיחה עם הגנטיקאי בנו מולר-היל, שחוקי נירנברג לא היו הוגנים מספיק. מאידך, היא הכחישה עד הרגע האחרון שמנגלה הרג ילדים לצורך מחקריו המדעיים. [15] היא הסתבכה בשיתוף הפעולה שלה עם מנגלה ובאספקת "חומר אנושי", והייתה קשורה בפשעי מחנות הריכוז, אך היא טענה שאינה יודעת עליהם דבר.

בשנת 1990 עברה מגנוסן לבית אבות. היא מתה בפברואר 1997 בברמן.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Wolfgang Schieder, Achim Trunk: Adolf Butenandt and the Kaiser-Wilhelm-Gesellschaft. Science, industry and politics in the Third Reich. Series: History of the Kaiser-Wilhelm Gesellschaft IM Nationalsozialismus, 7 Hg. Max Planck Society for the advancement of science, Wallenstein, Göttingen 2004, ISBN 978-3-89244-423-7
  • Hans Hesse: Eyes from Auschwitz. A lesson in National Socialist racial delusion and medical research. The case of Dr. Karin Magnussen, plain text, Essen 2001, ISBN 3-89861-009-8
  • Sascha Hönighaus: "Karin Magnussen", in: Jessica Hoffman, Anja Megel, Robert Parzer & Helena Seidel eds.: Dahlemer Memorial locations, Frank & Timme Verlag for scientific literature, Berlin 2007, ISBN 978-3-86596-144-0
  • Ernst Klee: the person lexicon to the Third Reich: who was what before and after 1945? Fischer, Frankfurt 2007, ISBN 3-596-16048-0 DSB.: Auschwitz, NAZI medicine and its victims. 3rd Edition. S. Fischer, Frankfurt 1997, ISBN 3-596-14906-1
  • Carola Sachse Ed.: the link to Auschwitz. Life sciences and human experiments at Kaiser-Wilhelm-Instituts. Documentation of a symposium. Wallenstein, Göttingen 2003 series: history of the Kaiser-Wilhelm-Gesellschaft IM Nationalsozialismus, 6. ISBN 3-89244-699-7ISBN 3-89244-699-7 (interim report see Web links)
  • Hans-Walter Schmuhl: Grenzüberschreitungen. Das Kaiser-Wilhelm-Institut für Anthropologie, menschliche Erblehre und Eugenik 1927–1945. Reihe: Geschichte der Kaiser-Wilhelm-Gesellschaft im Nationalsozialismus, 9. Wallstein, Göttingen 2005, ISBN 3-89244-799-3

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Online Magnussen passim. Verf. Carola Sachse & Benoit Massin. Stand: 2000 (Vorläuf. Ergebnisse)
  • Estherlederberg

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 3 "Eugenics - Karin Magnussen". Esther M. Zimmer Lederberg Memorial Website.
  2. ^ 1 2 Ernst Klee: Das Personenlexikon zum Dritten Reich, Frankfurt am Main 2007, p. 387
  3. ^ Sascha Hönighaus: Karin Magnussen, Berlin 2007, p. 193f.
  4. ^ Deutsche Verwaltung für Volksbildung in der sowjetischen Besatzungszone, Liste der auszusondernden Literatur, Berlin: Zentralverlag, 1946
  5. ^ From her book Rassen- und bevölkerungspolitisches Rüstzeug. 3. Aufl. Lehmanns, München 1943, p. 201-203. Mit "Schwarze Gefahr" sind vermutlich Afrikaner gemeint, vgl. Rheinlandbastarde, ein beliebtes NS-Feindbild
  6. ^ 1 2 Ernst Klee: Das Personenlexikon zum Dritten Reich, Frankfurt am Main 2007, p. 387.
  7. ^ Wolfgang Schieder, Achim Trunk: Adolf Butenandt und die Kaiser-Wilhelm-Gesellschaft: Wissenschaft, Industrie und Politik im Dritten Reich, Göttingen 2004, p. 297f.
  8. ^ Sascha Hönighaus: Karin Magnussen, Berlin 2007, p. 195
  9. ^ Hans Hesse: "Ich konnte nicht auf die Auswertung eines so wertvollen Materials verzichten - Augen aus Auschwitz: Das Kaiser-Wilhelm-Institut für Anthropologie und der Fall Karin Magnussen", WeltOnline, 31 August 2001
    - Hans-Walter Schmuhl: Grenzüberschreitungen. Das Kaiser-Wilhelm-Institut für Anthropologie, menschliche Erblehre und Eugenik 1927–1945. Geschichte der Kaiser-Wilhelm-Gesellschaft im Nationalsozialismus, Vol. 9. Wallstein, Göttingen 2005, p. 370
  10. ^ 1 2 Rolf Winau: Medizinische Exeperimente in Konzentrationslagern, Wolfgang Benz, Barbara Distel (Hrsg.): Der Ort des Terrors – Geschichte der nationalsozialistischen Konzentrationslager, Vol. 1: Die Organisation des Terrors, C.H. Beck, München 2005, מסת"ב 3-406-52961-5, p. 174.
  11. ^ Ilkka Remes: Das Erbe des Bösen, p. 3 (pdf).
  12. ^ Sascha Hönighaus: Karin Magnussen, Berlin 2007, p. 197
  13. ^ Ernst Klee: Auschwitz, die NS-Medizin und ihre Opfer, Frankfurt am Main 1997, p. 486.
  14. ^ Hans-Walter Schmuhl: Grenzüberschreitungen. Das Kaiser-Wilhelm-Institut für Anthropologie, menschliche Erblehre und Eugenik 1927–1945. Geschichte der Kaiser-Wilhelm-Gesellschaft im Nationalsozialismus, Vol. 9 Wallstein, Göttingen 2005, p. 490
  15. ^ Sascha Hönighaus: Karin Magnussen, Berlin 2007, p. 199f.
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=קארין_מגנוסן&oldid=37594810"