קוניור ירוק לחי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף קוניור גרין צ'יק)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
Gnome-colors-edit-find-replace.svg
יש לשכתב ערך זה. הסיבה לכך היא: תרגמת וויקיזציה.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
קריאת טבלת מיוןקוניור ירוק לחי
קוניור ירוק לחי
מצב שימור
נכחדנכחד בטבעסכנת הכחדה חמורהסכנת הכחדהפגיעקרוב לסיכוןללא חששconservation status: least concern
ללא חשש (LC)‏[1]
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
על־מחלקה: בעלי ארבע רגליים
מחלקה: עופות
סדרה: תוכאים
משפחה: תוכיים
סוג: תוכון
מין: קוניור ירוק לחי
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Pyrrhura molinae
תחום תפוצה
צהוב - תחום תפוצה ידוע, מקווקו- תחום תפוצה משוער
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
קוניור ירוק לחי רגיל
קוניור ירוק לחי קינמון
קוניור ירוק לחי אננס
ירוק לחי ילוו סידד

קוניור ירוק לחי (שם מדעי: Pyrrhura molinae) הוא תוכי בגודל בינוני, ממשפחת התוכיים. זהו מין בסוג תוכון (המכיל 22 מינים).

שמו נגזר מצבעו הדומיננטי הירוק.

תת-מינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקוניור ירוק לחי שישה תת-מינים:

  • P. m. molinae
  • P. m. australis
  • P. m. flavoptera
  • P. m. sordida
  • P. m. phoenicura
  • P. m. restricta

מין זה ניתן לגידול בארבעה זנים בעלי גוונים שונים: ירוק (Normal green), ילוו סידד (Yellow Sided), קינמון (Cinnamon) ואננס (Pineapple).

מין זה מתרבה בעיקר בשבי, בבתי גידול וחוות.

תיאור[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקורו של קוניור ירוק לחי בדרום אמריקה; רמות בוליביה המזרחית, ברזיל וניתן למוצאו בצפון ארגנטינה. תוחלת חייו בטבע יכול להגיע עד 30 שנה ובשבי עד 20 שנה[דרושה הבהרה].

בטבע הוא ניזון מזרעים, פקעות, ירקות ופירות, בעיקר סברס. ובשבי הוא ניזון ממזון יבש המכיל את כל אבות המזון שהתוכי צריך, תערובת השרייה הכוללת לרוב (תירס, אפונה, שעועית תפוחים בננות וגם גרעינים כאלו ואחרים ועוד..), כופתיות לתוכים הם המזון העיקרי שלו, ירקות, פירות, דוחן בסוגים שונים, זרעים וגרעינים. המזון האהוב עליו הוא פקאן.

אבוקדו ושוקולד הם מזונות רעילים עבורו. עגבנייה מותרת רק אדומה אך לא כדאי להסתכן.

הקוניור ירוק לחי הוא תוכי היפראקטיבי. כשהוא מוחתם הוא אוהב מאוד לשחק עם בעליו, לקבל מהם אוכל מהיד וליטופים. הירוק לחי מתרבים בקלות, זקוקים לתא הטלה שבו הם גם ישנים. הירוק לחי ניתן לאילוף בקלות, ניתן להחתמה (האכלת יד - תוכים אשר מגיל צעיר מאוד הורגלו לבני אדם) בקלות ועם תוצאות טובות. בטבע מין זה נמצא בעיקר על צמרות העצים ויורד לקרקע רק לעיתים נדירות.

התנהגות[עריכת קוד מקור | עריכה]

יכולת דיבור - משפחת הקוניורים לא נחשבים לתוכים דברנים, אך הם אכן יכולים בשלב מתקדם בגידולם לדבר ולהגות מספר קטן של מילים (אך לא מהבנה, אלא רק מחיקוי), לירוק לחי יכולת דיבור טובה יותר מבין שאר מיני הקוניורים ( רק עם השקעה מרובה מצד המגדל ).

רעש - הקוניור ירוק לחי שקט יחסית לשאר מיני הקוניורים.

מקלחת - הקוניורים ירוקי הלחי וכלל משפחת הקוניורים, אוהבים מאוד מקלחת, במיוחד בימי הקיץ כשחם, הם נוהגים להרטיב את עצמם בטבע, או בשבי כשמרטיבים אותם, כשהם רטובים הם מסדרים את נוצותיהם ( סינוץ ), במהלך הסינוץ הוא נוגע עם מקורו בבלוטות השומן שעל גופו ומורח את השמן על גופו, מה שמעניק לנוצותיו הגנה בפני רטיבות וברק.

הקוניורים ירוקי הלחי ידועים כבעלי חיבה ללעיסה, לכן בשבי חשוב ואף חובה לספק לו צעצועים ללעיסה, על מנת למנוע ממנו להשתעמם,דבר שלעיתים יכול לגרום לשינוי שלילי בהתנהגותו, הרגל לעיסה של דברים וחפצים אחרים והפעילות שלו חשובה מאוד גם מהבחינה הפיזית וגם מהבחינה הפסיכולוגית.

בנוסף, הירוק לחי זקוק ל-10-12 שעות שינה בחושך ובשקט מוחלט.

אנטומיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הופעה חיצונית - צבעו הדומיננטי של הירוק לחי הוא ירוק, לעיתים מעט צבע אדמדם במצחו. צבע ראשו אפור עם מעט חום (בדרך כלל כהה, לירוק לחי ירוק רגיל). צבעי נוצות צווארו ובטנו ירוק - חום ואדום ולעיתים מעט נוצות צהבהבות בבטנו העליונה, צבע זנבו אדמדם עם מעט ירוק שחוצה למעלה, מסביב לעין טבעת בצבע לבן, עיניו חומות והמקור בצבע אפור כהה (לזני צבע אחרים אפור בהיר). בנוסף לזן הירוק לחי הירוק הרגיל, קיימים עוד שלושה זני צבעים נוספים, שגם להם צבע ירוק שולט, אך עם שינויים:

  • ירוק לחי (ילוו סידד) - צבע בטנו צהוב-כתום וראשו אפור כהה.
  • ירוק לחי (קינמון) - צבע בטנו צהוב-כתום, מקורו בהיר וראשו אפור בהיר.
  • ירוק לחי (אננס) - צבע בטנו ופניו צהוב-כתום ומקורו בהיר.

אורכו: - נע בין 23 ס"מ - 25 ס"מ, לירוק לחי בוגר.

משקלו: - 100 גרם בדרך כלל.

מין - לרבות מסוגי התוכים יש סימנים חיצוניים ברורים בהם אפשר להבדיל בין הזכר לנקבה (לדוגמה: תוכון אוסטרלי, לתוכון הזכר מופיע צבע כחול על הדונגית (האיזר שמעל המקור)ולנקבה חום/ורדרד ), אצל הקוניור ירוק לחי כמעט ואי אפשר בכלל להבדיל על פי סימנים חיצוניים אלא רק בדיקות גנטיות ( DNA ), אולם, ישנה אפשרות אחת שהיא בדיקת עצם האגן, אצל הזכרים עצמות האגן קרובות יותר מאשר אצל הנקבות, בדיקה זו אינה זוכה להצלחה רבה. בדיקת ה(DNA) בטוחה ואמינה ובה שולחים דגימת דם למעבדה שם בודקים את מינו של התוכי.

בחלק מסוגי ותתי סוגי הקוניורים ישנה גם אפשרות לבדוק את מינו של התוכי על פי צבע עיניו ( זכר - שחור ונקבה - אדום ), אצל הירוק לחי בדיקה זו לא תהווה שום הבדל מכיוון שלשני המינים עיניים בצבע חום.

רבייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קוניורי ירוק לחי מתרבים בקלות רבה. כדי שיווצר חיזור הקוניורים ירוקי הלחי צריכים להתרגל לסביבת מחייתם, לאחר שיתרגלו, החיזור והקינון יתבצעו בקלות. ירוק לחיים כמו שאר התוכים מטילים, בטבע בקינים ובשבי בתאי הטלה/ תיבת קינון, בדרך כלל גודל תיבת הקינון תהיה בגודל בין 25x25 - 30x30ס"מ, וגובהה 50 ס"מ.

הקוניורים ירוקי הלחי יכולים להתרבות גם לפני הגעה לבגרות מינית, אך דבר זה לא מומלץ, הם מגיעים לבגרות מינית בגיל שנה עד שנה וחצי. בדרך כלל התטולה הראשונה אינה מוצלחת כל כך, לעיתים יכולה להצליח באופן מושלם. מספר הביצים שהנקבה תטיל הוא ארבע עד חמש ביצים (לתטולה אחת) והיא תדגור עליהם לרוב כ-24 ימים. ב24 הימים של הדגירה, הזכר מאכיל את הנקבה (מפני שהיא נשארת בתא ההטלה וישנה שם לרוב). לאחר הקינון והתטולה הראשונה, הקוניורים ירוקי הלחי ימשיכו להתרבות שנה אחר שנה.

לירוק לחיים בשבי, בשביל רבייה טובה כדי ואף מומלץ כלוב גדול יחסית (מטר על מטר, גובה 2 מטר). בזמן הרבייה מומלץ להאכיל במזון אשר מכיל חלבונים ומינרלים. הגוזלים מקבלים את כל נוצותיהם לאחר 50 ימים.

פרטים למגדלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לרוב, הקוניורים לא מומלצים למגדלים מתחילים, הם רועשים מאוד וצריך לדעת איך לגשת אליהם, אך הקוניור ירוק לחי שונה מבני משפחתו, הוא השקט ביותר, הרבה יותר סבלני מבחינת חרדת נטישה (שזו בעיה שכיחה מאוד אצל תוכים) ואף יותר קטן בגודלו. בנוסף יש לו את אותו האופי כמו לכלל הקוניורים, כך שניתן דרכו לחוות התנסות ראשונית בגידול הקוניורים וכן בתוכים שונים.

כאמור, תזונה, סוגי דוחן שונים, זרעים, גרעינים, פירות וירקות (לא מומלץ עגבנייה), כופתיות לתוכים, תערובת השרייה של קיטניות (תירס, אפונה, שעועית ועוד..), פקאן וכדומה. יש מגדלים מנוסים וחוות שונות שטוענים כי מוטב לתת לתוכי מעט מכל דבר שאתה אוכל (לכבד אותו), כך שזה גם מעצים את הקשר בין התוכי למגדל ואף מספק הנאה והתעניינות לתוכי. אסור להאכיל באבוקדו ושוקולד, יש בהם חומרים שרעילים לתוכי, היכולים לגרום למוות מידי.

כלוב הירוק לחי צריך להיות בגודל שמתאים לו, גודל מינימלי מטר/מטר, 2 מטר גובה (מומלץ אף גדול יותר).

יש למקם את הכלוב במקום שנמצאים בו רוב אנשי הבית, למשל בסלון מכיוון שתוכים הם חיה חברתית שצריכה תשומת לב ואנשים סביבה שהיא מדמה אותם ללהקה שלה, יש להיזהר מלמקם את הכלוב במטבח, מסכנת גזים רעילים היוצאים מהכיריים.

בתוך הכלוב יש להיזהר מעצמים חדים שעלולים לפצוע אותו, הכלוב מומלץ שיהיה עשוי מחומר מאל חלד.

במידה והירוק לחי האכלת יד, יש להשקיע בו טיפול מרבי, להוציא אותו רבות במשך היום, להאכיל אותו ולשחק איתו, על מנת שלא יהפוך לתוכי מקולקל (תוכי האכלת יד, שאינו קיבל בתקופה ארוכה יחס וטיפול מהמגדל ודבר זה גורם לתוכי להפוך לתוקפני, כמו תוכי פרא, שלא גדל בידו של אדם).

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא קוניור ירוק לחי בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ קוניור ירוק לחי באתר הרשימה האדומה של IUCN