קטיפה כחולה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
קטיפה כחולה
Blue Velvet
Bluevelvet1986.jpg
כרזת הסרט
במאי דייוויד לינץ'
מפיק פרד קארסו
תסריטאי דייוויד לינץ'
עורך דהנוואי דהאנם
שחקנים ראשיים קייל מקלכלן
איזבלה רוסליני
דניס הופר
לורה דרן
מוזיקה אנג'לו בדלמנטי
צלם פרדריק אלמס
מפיץ פרמאונט
מדינה ארצות הברית
הקרנת בכורה 12 בספטמבר 1986
משך הקרנה 120 דקות
שפת הסרט אנגלית
תקציב 6 מיליון דולר
הכנסות 8.55 מיליון דולר
הכנסות באתר מוג'ו bluevelvet
פרסים פרס אינדפנדנט ספיריט
ארבעה פרסי איגוד המבקרים האמריקני
דף הסרט ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

קטיפה כחולהאנגלית: Blue Velvet) הוא סרט קולנוע מסוגת מתח מאת דייוויד לינץ' משנת 1986. בסרט משחקים קייל מקלכלן, איזבלה רוסליני, דניס הופר ולורה דרן. שם הסרט נלקח משיר בעל אותו שם של הלהקה "The Clovers". אף על פי שבעת יציאתו לאקרנים קיבל הסרט ביקורות קוטלות, עם השנים הייתה לו עדנה והוא נעשה לסרט פולחן. לינץ' היה מועמד לפרס אוסקר לבמאי הטוב ביותר מטעם הסרט.

לינץ' חשב על הרעיון לסרט כבר בשנת 1973, אך אולפני הפקות רבים סירבו להפיק את הסרט בשל המוטיבים האלימים והמיניים שבו. לבסוף אולפנו של המפיק האיטלקי דינו דה-לורנטיס הסכים להפיק את הסרט. המגזין "אנטרטיינמנט ויקלי" דירג את "קטיפה כחולה" כאחד מהסרטים הטובים בכל הזמנים. מכון הסרטים האמריקאי דירג אותו ברשימת סרטי המסתורין הטובים ביותר.

עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ג'רפי בומאנט (קייל מקלכלן) חוזר לבית הוריו כאשר אביו חוטף שבץ. כשהוא חוזר מביקור אצל אביו בבית החולים הוא מגלה אוזן כרותה בשטח ריק בדרך לביתו. ג'פרי מדווח על המקרה לבלש וויליאמס (ג'ורג' דיקרסון). ביתו של הבלש, סנדי (לורה דרן), מתידדת עם ג'פרי והיא מספרת לו שזמרת מועדונים בשם דורותי וואלנס (איזבלה רוסליני) קשורה איכשהו לפרשת האוזן הכרותה. ביחד, הם מנסים לפצח את הפרשה.

צוות שחקנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרשנות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ניתן לפרש את "קטיפה כחולה" כסרט אפל עקב הטכניקות שבהן נעשה שימוש בסרט: פאם פאטאל, נבל בלתי ניתן לעצירה, התלבטות מוסרית של הגיבור הראשי וצילום בטכניקות של סרט אפל. ישנם מוטיבים בסרט שמופיעים גם בסרטיו האחרים של לינץ', כמו דמויות בעל הפרעות נפשיות והדגשת העולם המקוטב.

הסרט הושפע רבות מהסרטים; "צל של ספק" (1943), "ליל הצייד" (1955) ו"פסיכו" (1960). הפסיכולוגית לורה מולבי הגדירה את היחסים בין דמויות הראשיות הסרט כתסביך אדיפוס. הסצנה שבו המצלמה מתקרבת לנמלים בתחילת הסרט ומציאת האוזן מסמלות את הסכנה בעוד שאדום החזה מסמל אהבה ושלום.

"קטיפה כחולה" משקף, בהרבה מובנים ולמרות המבנה החידתי שלו, התבגרות מינית ונפשית של נער. אביו של ג'פרי, מר בומונט, "מנוטרל" מיד בפתיחה, באמתלה לא ברורה שיש בה יסודות ילדותיים – כולל האופן שבו הוא נראה בבית החולים לאחר מכן. ג'פרי, שמגיע ללמברטון בגלל נפילתו למשכב של אביו, פוגש את אמו בדמותה של דורותי, שעובדת היותה אם היא נדבך מרכזי באישיותה ומהווה את אחד ממאפייניה המרכזיים, ואת אביו בדמותו של פרנק. כמו אדיפוס הוא מפתח משיכה מינית אל דורותי ובהמשך שואף להציל אותה מפרנק, שנאבק בג'פרי מתוך חשש למעמדו. בסופו של דבר, ג'פרי שב לזרועותיה של סנדי (נערה בת גילו אליה הוא "מטה" את משיכתו המינית לאמו) ודורותי מאבדת את שפיותה.

פסקול[עריכת קוד מקור | עריכה]

אנג'לו בדלמנטי הלחין את פסקול הסרט. הפסקול משלב מוזיקה אפלה, שירי פופ ומוזיקה קלאסית. המגזין "אנטרטיינמנט ויקלי" דירג את פסקול הסרט ברשימת הפסקולים הטובים ביותר בכל הזמנים. זהו שיתוף הפעולה הראשון של בדלמנטי ודייוויד לינץ'. הם שיתפו פעולה מספר פעמים נוספות בהמשך הקריירה של לינץ'.

  • Main Title" 1:27"
  • Night Streets/Sandy and Jeffrey" 3:42"
  • Frank" 3:34"
  • Jeffrey's Dark Side" 1:48"
  • Mysteries of Love" 2:10"
  • Frank Returns" 4:39"
  • Mysteries of Love" 4:41"
  • Blue Velvet/Blue Star" 3:14"
  • Lumberton U.S.A./Going Down to Lincoln" 2:13"
  • Akron Meets the Blues" 2:40"
  • Honky Tonk, Pt. 1" 3:09"
  • In Dreams" 2:48"
  • Love Letters" 2:36"
  • Mysteries of Love" 4:22"

קבלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הכנסות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט הוקרן לראשונה בפסטיבל הסרטים במונטריאול באוגוסט 1986 ולאחר מכן הוא השתתף בתחרות בפסטיבל הסרטים הבינלאומי בטורונטו בספטמבר באותה שנה. ב-19 בספטמבר הסרט יצא לאקרנים בתפוצה נרחבת ב-98 בתי קולנוע בארצות הברית. בסוף השבוע לצאתו הסרט הכניס כ-789,409 דולר. בסיכום הכנסותיו הסרט הכניס כ-8,551,228 דולר בארצות הברית בלבד.

פרסים ומועמדויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט היה מועמד לפרס אוסקר לבמאי הטוב ביותר עבור דייוויד לינץ'. בנוסף הסרט היה מועמד לשני פרסי גלובוס הזהב; התסריט הטוב ביותר עבור לינץ' ושחקן המשנה הטוב ביותר עבור דניס הופר.

איזבלה רוסליני זכתה בפרס אינדפנדנט ספיריט לשחקנית הטובה ביותר. בנוסף הסרט היה מועמד בעוד שש קטגוריות: הסרט הטוב ביותר, התסריט הטוב ביותר, הבמאי הטוב ביותר, הצילום הטוב ביותר, השחקנית הטובה ביותר עבור לורה דרן והשחקן הטוב ביותר עבור הופר. הסרט זכה בארבעה פרסי איגוד המבקרים האמריקני: הסרט הטוב ביותר, הבמאי הטוב ביותר, שחקן המשנה הטוב ביותר עבור הופר והצילום הטוב ביותר.

מכון הסרטים האמריקאי[עריכת קוד מקור | עריכה]

במרוצת השנים מכון הסרטים האמריקאי דירג הסרט בכמה מרשימותיו:

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]