קייסין קולייב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

קייסין קולייב (1 בנובמבר 1917 - 4 ביוני 1985) היה משורר וסופר בלקרי נודע.

קולייב נולד ב-Ogarı Çegem בבלקריה למשפחה בלקרית-טורקית. שירו הראשון פורסם ב-1934. הוא למד במכון הלאומי לתיאטרון במוסקבה ובמכון לספרות. ב-1940 החל ללמד ספרות בעיר נאלצ'יק, אך עד מהרה גויס לצבא האדום כנחת. הוא נפצע קשה בחצי האי קרים בעת שחילץ את ידידו ירחמיאל פלזנשטיין, גיבור ברית המועצות הראשון שעלה לישראל, משדה הקרב.

ב-1944 החליט סטלין להגלות עמים קווקזיים כטורקים הקברדינים והצ'צ'נים ממולדתם לאזורים מרוחקים בברית המועצות בטענה שהם תמכו בגרמנים בזמן שהכוחות שלהם היו בקרבת קווקז. בזמן ביצוע הגירוש קולייב היה בחזית המלחמה. עם סיום המלחמה ושחרורו מהצבא הוא היה יכול להישאר במוסקבה אך החליט לצאת לגלות יחד עם בני עמו למרות שסטלין פטר אותו אישית מכך. הוא חי בקירגיזסטן עד 1957, אז חזר לקווקז עם משפחתו וחי שם עד יומו האחרון.

קולייב כתב יותר ממאה ספרי שירה ופרוזה בטורקית, בלקרית ורוסית. ספריו תורגמו ליותר מ-120 שפות, נדפסו במהדורות רבות וזכו לפופולריות רבה בעיקר בתרגום לספרדית בשנים 1960-1980.

ספריו Yeşil Masal ("מעשיות ירוקות"), İyi Niyetli Karınca ("הנמלה שנתכוונה לטוב") ו-Sabah Masal ("מעשיות בוקר") נדפסו ביותר מ-5 מיליון עותקים בברית המועצות. הוא זכה בפרס ע"ש מקסים גורקי ב-1966, באות ברית המועצות ב-1974 ובאות לנין ב-1990. הרפובליקה של קברדינו-בלקריה הכירה בו כאמן לאומי.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא קייסין קולייב בוויקישיתוף