קילינג ג'וק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
Gnome-colors-edit-find-replace.svg
יש לשכתב ערך זה. הסיבה לכך היא: ניסוח לא אנציקלופדי.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
קילינג ג'וק
Killing Joke
קילינג ג'וק מופיעים בפסטיבל אילוזרוק ב-2009. משמאל לימין: פרגוסון (ברקע), ווקר, קולמן וגלובר.
קילינג ג'וק מופיעים בפסטיבל אילוזרוק ב-2009. משמאל לימין: פרגוסון (ברקע), ווקר, קולמן וגלובר.
מוקד פעילות נוטינג היל, לונדון, אנגליה
שנות פעילות
  • 1978–1996
  • 2002–היום
סוגה
חברת תקליטים
www.killingjoke.com
חברים

ג'אז קולמן
ג'ורדי ווקר
מרתין "יות'" גרובר
פול פרגסון

רזה אודהין
חברים לשעבר

פול רייבן
מרטין אטקינס
דייב בול

בן קלברט

קילינג ג'וק (Killing Joke) היא להקת רוק אנגלית שנוסדה באוקטובר 1978 בנוטינג היל, לונדון, אנגליה. ההרכב המקורי כלל את ג'אז קולמן (שירה, קלידים), פול פרגוסון (תופים), ג'ורדי ווקר (גיטרה) ויות' (בס).

האלבום הראשון שלהם, Killing Joke יצא ב-1980. אחרי השחרור של Revelations ב-1982, הבסיסט יות' הוחלף על ידי פול רייבן. הלהקה השיגה הצלחה במיינסטרים ב-1985 עם האלבום Night Time וגם עם הסינגל "Love Like Blood".

מגדולי ההשפעה על הרוק התעשייתי[1] המוזיקה המוקדמת שלהם תוארה על ידי המבקרים סטיבן תומאס ארלוויין וג'ון דוגן[2] כ "מעין-מטאל[...] לרקוד לצלילי המנגינה של האבדון והדיכאון", אשר התפתח בהדרגה במשך השנים, עם שילוב אלמנטים של מוזיקה אלקטרונית, פופ מסונטז ו רוק גותי,[3][4] אם כי תמיד ומדגישים  "השירה הפראית והצורמת" של קולמן. קילינג ג'וק השפיעו על  הרבה להקות ואמנים מאוחרים יותר, כגון מטאליקה, ניין אינץ 'ניילס" ו "נירוונה". למרות שקולמן וג'ורדי היו  החברים הקבועים היחידים, ההרכב הנוכחי של הלהקה כולל את כל ארבעת החברים המקוריים עם תוספת של הקלידן רזא אודהין.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

היווצרות ושלושת האלבומים הראשונים (1978–1982)[עריכת קוד מקור | עריכה]

פול פרגוסון היה מתופף בלהקה של מאטיה קליפורד (מאט סטאגר) כאשר הוא פגש את ג'אז קולמן (מצ'לטנהאם, גלוסטרשייר) בנוטינג היל, לונדון. באוקטובר 1978, לאחר שקולמן היה נגן הקלידים  בלהקה ההיא תקופה קצרה, הוא ופרגוסון עזבו כדי להקים את קילינג ג'וק. הם פרסמו מודעה בעיתון Melody Maker אשר משכה את הגיטריסט ג'ורדי ווקר והבסיסט מרטין "יות'" גלובר. קולמן אמר שהמניפסט שלהם בהגדרת היופי המעודן של העידן האטומי במונחים של סגנון, קול וצורה".[5] בספטמבר 1979, זמן קצר לפני שחרורו של EP הבכורה שלהם, Turn to Red, הם הקימו את חברת ההקלטות "מלישס דמייג'" עם הגרפיקאי מייק קולס כדרך למכור את המוזיקה שלהם;[6] "איילנד רקורדס" הפיץ את התקליטים, עד שמלישס החליפו ל"E.G Records" עם הפצה דרך Polydor מ-1980.[7] השירים המוקדמים של קילינג ג'וק היו פרימיטיביים, פאנק רוק דליל, לפעמים מעורבב עם צלילים אלקטרוניים. Turn to Red הגיע לתשומת לבו של הדי ג'יי האגדי ג'ון פיל, מי שהיה להוט לתמוך בחומרים החדשים של הלהקה ונתן להם השמעות נרחבות. ביקורת על ההופעה מNME אמרה כי "המוזיקה שלהם מזכירה את החומרים המוקדמים של סוזי אנד דה בנשיז, בלי הדמיון המרתק וחסר המוסר."[8] לגבי ההופעות שלהם, נאמר כי "האנימציה היחידה על הבמה מסופקת על ידי ג'אז מאחורי הסינתיסייזר, שעושה גיחות כמו אדם ניאנדרטלי על ידי מחוות זעם ועילגות". את השירים על "Wardance/Pssych" תיארו כ "מוזיקת ריקודים כבדה" על ידי העיתונות. הלהקה שינתה את הצליל שלה למשהו יותר צפוף, יותר אגרסיבי, יותר כמו הבי מטאל. אלבום הבכורה שלהם, Killing Joke, שוחרר בספטמבר; הלהקה שקלה לקרוא לו "Tomorrow's World". התקשורת התחילה לבקר אותם על חוסר חומר חדש בבי סיידים של סינגלים, אשר לעיתים קרובות היו בהם מיקסים שונים.[9] הקבוצה העדיפו להמשיך לעבוד באולפן ושיחררה את "What's THIS for...!" רק תשעה חודשים לאחר Killing Joke, ביוני 1981. בשביל "What's THIS for..!" הם שכרו את טכנאי הקול ניק לוניי שהקליט בעבר עם Public Image Ltd.. הם עשו סיבוב הופעות מורחב בכל הממלכה המאוחדת בזמן הזה ומעריצים גם של פוסט פאנק וגם של הבי מטאל התעניינו בקילינג ג'וק.

שינוי לכיוון צליל מסחרי (1983–1988)[עריכת קוד מקור | עריכה]

(Fire Dances(1983 הכיל מוזיקה מעט יותר אמנותית ורגועה, אך עדיין הכיל תופים שבטיים. זה המשיך עם הסינגלים חסרי האלבום "Me or You?" מ-1983, ועם "Eighties" ו"A New Day" מ-1984, האחרונים קודמו עם קליפ. "Eighties" סימן שינוי כיוון עם המפיק החדש כריס קימסי שעבד בעבר עם הרולינג סטונז ולד זפלין.

משלבים את המוזיקה שלהם עם מעט סאונד פופי, קולמן שר במקום לצרוח, קילינג ג'וק פיתחו וריאציית ניו וייב לאלבום החמישי שלהם, (Night Time (1985. הם השיגו הצלחה במיינסטרים עם "Love Like Blood" שכיסה את כל הז'אנרים, מרוק גותי לדאנס רוק; הוא הגיע למקום 16 בטבלאות של אנגליה, באירופה הוא אף הגיע למקום 5 בהולנד ולמקום 8 בבלגיה. Night Time המשיך את ההצלחה כשהגיע למקום 11 בטבלאות של אנגליה, הפוזיציה הכי גבוהה שלהם בטבלאות של אנגליה אי פעם. האלבום אף הפך להצלחה בינלאומית, נשאר בטבלאות של הולנד במשך 9 שבועות בעשירייה הראשונה, הגיע למקום 8 בניו זילנד ונשאר בטבלה 14 שבועות. הלהקה, עדיין בחברת ההקלטות E.G, עזבה את פולידור כדי לחתום חוזה עם וירג'ין.

המוזיקה בBrighter than a Thousand Suns מ-1986 הייתה ברובה דומה לסאונד ולמצב הרוח ב"Love Like Blood". בהשפעת ההצלחה של אלבומם החמישי, קילינג ג'וק החליטו לגייס שוב את קימסי כדי שיטפל בהפקה. לא פחות כבד ואגרסיבי מהאלבומים הקודמים שלהם, "Brighter than a Thousand Suns" התפצל מוזיקלית בדרכים שגרמו למחלוקת בין המאזינים. במקרה הזה, חוסר הסכמה בין מעריצים למבקרים כללו דעות על האם הלהקה נכנעת לE.G ומפתחת מוזיקה עם סאונד יותר מסחרי, לבין שהמוזיקה עדיין הייתה רלוונטית למאזינים שנהנו מפוסט-פאנק. האלבום היה כישלון מסחרי בהשוואה למאמצים הקודמים, נכשל להגיע ל50 הראשונים בטבלאות הבריטיות. למרות זאת, שני סינגלים שוחררו מהאלבום "Adorations" ו"Sanity" והלהקה המשיכה בסיבוב ההופעות המצליח עד סוף השנה.

ב=1987, הלהקה התחילה לעבוד על אלבום חדש שהוצג על ידי קולמן וג'ורדי כפרויקט סטודיו לשאר הלהקה. רייבן לקח חלק בפרויקט אך היה לא מרוצה מהתוצאה וביקש ששמו יוסר מהקרדיטים באלבום. פרגוסון הקליט את התופים בברלין, אבל על פי קולמן פוטר כי לא היה יכול לעמוד בזמנים, גרסה לאירועים שרייבן חלק עליה בעתיד והצהיר שהוא מכיר את פול ושכל דבר שהוא עושה, הוא עושה טוב. אם זה לא היה טוב, הוא היה נשאר עד שזה היה טוב. המתחים גרמו לשני המוזיקאים להיות מושעים מהלהקה ג'ימי קופלי הובא כדי לתופף באלבום, יחד עם נגן כלי ההקשה ג'ף סקנטלברי.

התוצאה הייתה האלבום Outside the Gate מ-1988, האלבום הכי שנוי במחלוקת של קילינג ג'וק בעקבות השימוש הרב בסינתיסייזר בו ומחלוקת סביב האיכות של החומרים בו. מגזין סאונדס אמר על האלבום ש"זה אלבום עקשן וחד משמעי שנכשל בהכול חוץ מבהיגיון הפשוט שלו להגיע לסופו, מותיר אותנו חמוצים ולא מתרשמים." NME חלק את אותה נקודת המבט ותיאר אותו כ"ארוחת בוקר פרטית של רעיונות המתארת את ג'אז המסכן מדדה בחול טובעני עם הג'ינס שלו לא מקופלים מעל הברכיים שוב. יותר גרוע... נדמה שהוא מדדה בדיוק לאותו כיוון." Outside the Gate סוטה מהסגנון המקורי של קילינג ג'וק ומתמקד בעיקר בקלידים של ג'אז במקום בגיטרה של ג'ורדי, שממש "טבעה" באלבום הזה. שני סינגלים שוחררו מהאלבום, "America" ו"My Love of This Land" אבל עשו רק מעט כדי לשפר את גורלו. וירג'ין העיפה את הלהקה חודשיים לאחר שחרור האלבום. כאן גם נגמר שיתוף הפעולה שלהם עם חברת ההקלטות E.G.

ליין אפ מתוקן וExtremities, Dirt & Various Repressed Emotions (1989–1991)[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקראת הסוף של 1988, קולמן וג'ורדי חיפשו בסיסט ומתופף קבועים וחברו למתופף לשעבר של Public Image Ltd. ולבסיסט לשעבר של הסמית'ס (שפוטר אחרי שלושה ימים). בסוף הלהקה חברה לדייב בול וחזרו להופיע מדצמבר 1988 עם הלהיטים שלהם מ-1980-1985עם קצת מהחומרים החדשים שהזכירו את העבודות הישנות שלהם. ההופעות המשיכו באירופה ובארצות הברית עד אוגוסט 1989, עד שהלהקה לקחה הפסקה כדי לעבוד על שירים חדשים בגרמניה ולאפשר לקולמן זמן להקליט את "Songs from the Victorious City" עם אן דאדלי מארט אוף נויז.

מסיבות לא ברורות, ההקלטות של קילינג ג'וק בגרמניה נגנזו, הבסיסט עזב את הלהקה והוחלף על ידי חבר העבר רייבן. הליין אפ המתוקן התחיל להקליט שוב, הפעם בלונדון. התוצאה הייתה האלבום השמיני של קילינג ג'וק, Extremities, Dirt & Various Repressed Emotions ששוחרר תחת חברת ההקלטות הגרמנית נויז אינטרנשיונל ב-1990. האלבום כלל את המוזיקה הכי רועשת וכבדה שאי פעם הייתה בתקליט של קילינג ג'וק, למרות שהרוח הפרוגרסיבית משני האלבומים הקודמים נותרה. "Money Is Not Our God" היה הסינגל העיקרי. שוב, הלהקה הופיעה באירופה ובצפון אמריקה אבל באמצע 1991 הליין אפ המבטיח התפרק. קולמן היגר לניו זילנד כדי לחיות באי מרוחק, וקילינג ג'וק נכנסה להפסקה זמנית.

אטקינס המשיך עם ג'ורדי, רייבן והקלידן של הלהקה בהופעות חיות ג'ון בצ'דל בלהקה .Murder Inc שלא שרדה הרבה, יחד עם סולן סקוטי ופרגוסון כמתופף שני.

האיחוד עם יות' ותקופת באטרפליי[עריכת קוד מקור | עריכה]

אוסף של קילינג ג'וק בשם Laugh? I Nearly Bought One!, שוחרר ב-1992; בזמן הפקתו, ג'ורדי חידש קשר עם יות' שהציע שיחזרו להיות להקה ושהוא יהיה הבסיסט שוב. באותה השנה יצאו הסינגלים "Change" ו"Wardance" שעובדו על ידי יות', שהיה אז מפיק מצליח.

קולמן הפיק את האלבום "Churn" של להקה ניו זילנדית ב-1993. המתופף של הלהקה הניו זילנדית תופף באלבום הבא של קילינג ג'וק. מערכת היחסים ביניהם הופסקה עקב מחלוקות סביב התשלום של להקתו של המתופף לקולמן על הפקת האלבום שלהם.

קילינג ג'וק תבעו את נירוונה (להקה) על העתקת הריף ששומש בCome as You Are משירם Eighties. התביעה בוטלה עקב התאבדותו של קורט קוביין.

הלהקה שחזרה לפעילות הקליטה שני אלבומים תחת חברת ההקלטות של יות' באטרפליי רקורדס, Pandemonium ו Democracy.

Pandemonium (1994) כלל סאונד מטאלי, ריטואלי שהגיע ל20 האלבומים הראשונים ברשימות הבריטיות. הסינגל ששמו זהה לשם האלבום הגיע לבד ל30 הראשונים. ב-1995, הלהקה הקליטה את השיר "Hollywood Babylon" לפסקול הסרט נערות שעשועים. Democracy מ-1996 שילב בהצלחה גיטרה אקוסטית במוזיקה, יוצר סאונד של "להקת הופעות" שוב. הסינגל ששמו זהה לשם האלבום שוב הגיע למצעדים, הפעם ל40 המקומות הראשונים ברשימה הבריטית.

אחרי סיבוב ההופעות של דמוקראסי, הלהקה יצאה להפסקה זמנית. קולמן ויות' הפיקו אלבומים מצליחים המבוססים על אגדות כגון פינק פלויד, לד זפלין והדלתות. קולמן הפך למלחין לתזמורות ניו זילנדיות וצ'כיות ואף השתתף בסרטים.

איחוד, שני אלבומים נוספים ומותו של רייבן[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-2002, ג'ורדי, קולמן ויות' הקליטו את הסלף טייטלד (אלבום שנושא את אותו שם כמו שם הלהקה) השני שלהם, עם דייב גרוהל על התופים, שהופק על ידי אנדי גיל ושוחרר ב-2003. ב-2003 הלהקה ניגנה בפסטיבל הכי גדול באירופה Przystanek Woodstock בפולין. המלחמה בטרור והפלישה לעיראק היו גורמים גדולים לחזרתם, מה שמשתקף במילים של השירים באלבומם, המבוסס על מלחמה, שליטה ממשלתית וארמגאדון. האלבום היה האלבום הכי כבד שלהם עד כה, וכלל את הסינגלים "Loose Cannon" שהגיע ל25 הסינגלים המובילים באנגליה ו"Seeing Red". האלבום לווה בסיבוב הופעות בארצות הברית, אירופה ואוסטרליה ב-2003–2004 יחד עם המתופף טד פרסונס.

בפברואר 2005, יחד עם המתופף בן קלברט, קילינג ג'וק ניגנה 2 הופעות בO2 שפרד'ס בוש אמפייר בלונדון כדי להנציח את יום ההולדת ה25 של הלהקה. דיסקים וDVD של ההופעות יצאו בסתיו של אותה שנה. ביוני, גרסאות מחודשות ומורחבות של דמוקרסי ופנדמוניום שוחררו על ידי חברת Cooking Vinyl. גרסאות מחודשות של ארבעת האלבומים הראשונים שלהם יצאו ביולי. ב-2008, רזה אודהין הצטרף ללהקה כקלידן כשהם תמכו בסיבוב ההופעות הבריטי של מוטלי קרו ולאחר מכן עבדו על אלבום חדש בפראג. התרומה של קילינג ג'וק לעולם הרוק קיבלה היכר כאשר הם זכו בפרס הישג החיים של קראנג. הם הקליטו את האלבום החדש שלהם במרתף מתחת לאולפן הקלטות בשם "Hell" בפראג, מה שיצר את Hosannas from the Basements of Hell, שיצא באפריל 2006 והגיע ל75 המקומות הראשונים בטבלאות הבריטיות.

במהלך סיבוב הופעות אירופאי ב-2006, רייבן פתאום עזב כדי להופיע עם מיניסטרי והוחלף זמנית על ידי נייל בראון. באוקטובר הודיעו שקולמן נבחר למלחין של האיחוד האירופי כדי לכתוב מוזיקה לאירועים מיוחדים.

בתחילת 2007 קילינג ג'וק הוציאה 3 קולקציות ארכיון. הראשונה, Inside Extremities הייתה אלבום כפול של חומרים מההכנות של הלהקה לאלבום Extremities, הכוללת חזרות, מיקסים נדירים, שיר גנוז בשם "The Fantic" שראה אור לראשונה והופעה באורך מלא מסיבוב ההופעות של Extremities. שני האוספים הבאים נקרו Bootleg Vinyl Archive. כל אחד מהם הכיל קופסה עם שלושה דיסקים של הקלטות חיות שבמקור שוחררו בשנות השמונים ובנוסף הופעה מאסטוריה מסיבוב ההופעות של Pandemonium (שהוצבעה כאחת ההופעות הכי טובות אי פעם בקראנג). האלבום Extremities, Dirt & Various Repressed Emotions שהפסיקו לייצר חזר לייצור בגרסה משופרת.

ב-20 באוקטובר, רייבן מת מכשל בלב לפני הקלטות בשווייץ. לזכרו, קולמן הרכיב את השיר "The Raven King" שהופיע באלבום הבא של הלהקה. ב-2008 כל האלבומים שלא הוצאו מחדש בגרסה משופרת עם שירי בונוס הוצאו גם הם.

איחוד הליין-אפ המקורי (2008-ימינו)[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחרי מותו של רייבן, הליין-אפ המקורי של קולמן, ג'ורדי יות' ופרגוסון התאחד. קולמן סיפר למגזין "טרורייזר" איך קרה שאחרי 20 שנות היעדרות פרגוסון חזר: "הכל התחבר כשכולנו נפגשנו בהלוויה של...רייבן. אפקט האיחוד שזה עשה על כולנו מצחיק. זה גרם לנו להבין שאנחנו לא בני אלמוות וכמה קילינג ג'וק חשובה לכולנו."

הם התאחדו בגרנדה (ספרד), בתוכנית סיבוב הופעות שכוללת 2 לילות בערי בירה אחדות בעולם, מנגנים תוכנית של 4 אלבומים שלמים. החזרות הונצחו לנצח על Duende - The Spanish Sessions. סיבוב ההופעות החל בספטמבר בטוקיו ונגמר בשיקגו באוקטובר.

הלהקה הופיעה אז בכמה פסטיבלים, כולל All Tomorrow's Parties, Sonisphere Festival וRebellion Festival, בין ההופעות הראשיות בחלקם. הם גם הופיעו באוהל הכי גדול ב"אייסל אוף וייט" ב-2009 אחרי שנבחרו על ידי טים בורגס, הסולן של דה שרלטנס.

באוקטובר ונובמבר 2009, הם הקליטו את האלבום "Absolute Dissent" שיצא ב-2010, מסמן את יום ההולדת ה30 של הלהקה, שקדם לאי.פי "In Excelsis" מיוני 2010. בנובמבר, נלהקה קיבלה את "פרס החדשנות" ב"קלאסיק רוק רול אוף הונור"; הפרס ניתן לקילינג ג'וק על ידי ג'ימי פייג' מלד זפלין, שאמר "הייתה לי דרך ארוכה עם ג'אז קולמן ולהקה. הייתי הולך לראות אותם וזו הייתה להקה שממש הרשימה אותי בגלל שהסאונד של הגיטרה של ג'ורדי היה ממש, ממש חזק. הם היו ממש שבטיים, הלהקה וזה היה ממש אינטנסיבי. זה היה רק ממש טוב לשמוע משהו כזה בשנות השמונים, שקצת הסתגרו עם תספורות וסינתיסייזר." הלהקה הוקרה גם על ידי מטאל האמר בפרסים השנתיים שלהם עם פרס אלבום השנה על "Absolute Dissen".

ב-2012, הלהקה שיחררה את "MMXII". הוא הגיע למקום 44 בשבוע הראשון לשחרורו (המיקום הכי גבוה של הלהקה בטבלאות מאז האלבום מ-2003) וגם למקומות גבוהים בטבלאות אירופאיות אחרות.

הלהקה שחררה את אלבום האולפן ה15 שלה, "Pylon", ב-23.10.2015. גרסת הדלוקס הכילה 5 שירים נוספים. 9 הופעות באנגליה יצרו כדי לשווק את האלבום. "פיילון" הגיע למקום 16 בטבלאות האלבומים הבריטיות והפך לאלבום הראשון של הלהקה שהגיע ל20 המקומות הראשונים מאז 1994. בנובמבר 2016, הלהקה ניגנה בבריקסטון אקדמי בלונדון, לפני שיצאה לסיבוב ההופעות האירופאי הכי ארוך שלה אי פעם.

סגנון[עריכת קוד מקור | עריכה]

הלהקה קראה למוזיקה שלה "מוזיקה מתוחה". פרגוסון תיאר אותה כ"הצליל של כדור הארץ מקיא. אני אף פעם לא בדיוק בטוח האם להיפגע מהשאלה 'האם אתם פאנק (Punk)?' או לא, כי אני אהבתי פאנק, אבל אנחנו לא. אני חושב שההשפעות שלנו היו מעבר לפאנק. ברור שלפני הפאנק יש את לד זפלין, בלאק סבאת', יס (להקה) וקינג קרימזון שהשפיעו עליי כנגן וכל שאר הבחורים מהלהקה יגידו דברים אחרים אבל אני בטוח שכל האמנים האלה היו חלק גם מההיסטוריה שלהם.

סגנון השירה של קולמן ו"צרחות מפחידות" הושוו ללמי ממוטורהד. הקול שלו תואר גם כמאיים. בחלק הראשון של הקריירה שלהם קולמן ניגן גם סינתיסייזר כששר, מוסיף סאונד אלקטרוני כדי ליצור אטמוספירה מטרידה.

סגנון הגיטרה של ג'ורדי הוא מטאלי וקר. לפי המבקר סימון ריינולדס, ג'ורדי לקח את צליל הגיטרה של קית' לבנס מPiL והפך אותו ללא אנושי ואקסטרימי.

סגנון התיפוף השבטי של פרגוסון הושווה לחומרים הישנים של סוזי והבנשיז. קולמן אישר בשנות השמונים המוקדמות שפרגוסון באמת האזין להם.

לגבי המבנה של השירים שלהם, המבקר כריס נידס ציין ש"הפזמונים החוזרים מורכבים בעיקר משם השיר חוזר על עצמו."

מורשת והשפעה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קילינג ג'וק נתנו השראה לאמנים מז'אנרים שונים. הם הוזכרו כמעוררי השראה על ידי כמה להקות הארד רוק כמו סאונדגארדן ומטאליקה. מטאליקה עשו קאבר ל"The Wait" וג'יימס הטפילד אמר שקולמן הוא אחד מהזמרים האהובים עליו. סאונדגארדן אמרו שהם אחת מההשפעות הרבות שלהם כשהם התחילו לנגן. הלהקה הלמט עשתה קאבר ל"Primitive" ב-1993. פיית' נו מור אמרו שהם להקה טובה ושכל חברי הלהקה אוהבים אותם. הסגנון של ג'ורדי השפיע על העבודה של קורט קוביין עם נירוונה (להקה), לפי AllMusic, עם שילוב של צליל מתכתי עם אפקט פזמון חוזר מנצנץ. הפו פייטרס עשו קאבר ל"Requiem" ב-1997. להקת המטאל פיר פקטורי הקליטה את  "Millenium" ב-2005. ג'יינז אדיקשן אמרו שלהקה הייתה אחת מהשפעותיהם; הזמר פרי פארל הושבע מההיבט ההקשתי והשבטי של המוזיקה שלהם.

הלהקה השפיעה על הרבה להקות אינדסטריאל, כמו Nine Inch Nails ומיניסטרי. הם צוינו על ידי סולן ניין אינץ' ניילז שהזכיר את התעניינותו בחומרים המוקדמים שלהם ואמר שלמד את המוזיקה שלהם. אל ג'ורגנסון ממיניסטרי אמר שהוא מעריץ גדול של הלהקה. הסולן של גאדפלש הושפע על ידי החומרים המוקדמים שלהם.

הלהקה צוינה גם על ידי להקות אלטרנטיב כמו מיי בלאדי וולנטיין וLCD Soundsystem. המלחין של מיי בלאדי וולנטיין הזכיר את הלהקה והילל את המגע של ג'ורדי, שאותו תיאר כ"נגינה חסרת מאמץ שמפיקה צליל מפלצתי".

סרט[עריכת קוד מקור | עריכה]

קילינג ג'וק הם הנושא של סרט דוקומנטרי, (The Death and Resurrection Show (2013. הסרט הוקרן בפסטיבלים שונים ב-2013–2014. שני קדימונים שוחררו, משלבים חומר ארכיוני מהעשורים הקודמים, כולל סיבובי הופעות, הקלטות וראיונות עם קולמן, ג'ורדי, יות', פייג', גרוהל, קימסי, פיטר הוק, אלכס פטרסון ולורנס גרדנר.

פרויקטיי צד[עריכת קוד מקור | עריכה]

Niceland

Brilliant

Pigface

Murder, Inc

The Damage Manual

Transmission

The Fireman

Inertia

חברים[עריכת קוד מקור | עריכה]

חברים נוכחיים:

ג'אז קולמן- סולן, קלידן (1978–1996, 2002-ימינו)

קווין "ג'ורדי" ווקר- גיטריסט (1978–1996, 2002–ימינו)

מרטין "יות'" גלובר- בסיסט  (1978–1982, 1994–1996, 2002–2003, 2008-ימינו)

פול פרגוסון- מתופף, זמר ליווי  (1978–1987, 2008-ימינו)

רזה אודהין- קלידן (2005-ימינו)

חברי עבר:

פול רייבן- בסיסט (1982–1987, 1990–1991, 2003–2007; נפטר ב-2007)

מרטין אטקינס- מתופף (1988–1991)

ג'וף דאגמור- מתופף (1994–1996)

בן קלברט- מתופף (2005–2008)

מוזיקאים נוספים:

דייב קובסביק- קלידן (1984–1990)

ג'ימי קופלי- מתופף  (1987–88)

ג'ון בצ'דל- קלידים, תכנות  (1990–1991)

ניק הוליוול ווקר- קלידים, תכנות (1994–1996, 2002–2005)

טרוי גרגורי- בסיסט (1996)

דייב גרוהל- מתופף (2002–2003)

טד פרסונס- מתופף (2003–2004)

דיסקוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא קילינג ג'וק בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "Killing Joke". TrouserPress.com. בדיקה אחרונה ב-26 ביולי 2008. 
  2. ^ Erlewine, Thomas; John Dougan. [קילינג ג'וק, באתר Allmusic "Killing Joke > Overview"]. allmusic. בדיקה אחרונה ב-26 ביולי 2008. 
  3. ^ NME.
  4. ^ Murray, Robin.
  5. ^ Hightower, Laura; DeRemer, Leigh Ann (2001). "Killing Joke". Contemporary Musicians. Profiles of the People in Music / Volume 30. Detroit, Michigan: Gale Research. ISBN 0-7876-4641-5. OCLC 51547697. 
  6. ^ "Malicious Damage". Malicious Damage. בדיקה אחרונה ב-15 בפברואר 2008. 
  7. ^ ראו Needs, Kris.
  8. ^ Hanna, Lynn (8 בנובמבר 1980). "Plague of the Punk Zombies". NME: 45. 
  9. ^ Valac Van Der Veen.