מטאליקה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מטאליקה
Metallica wordmark.svg
Metallica at The O2 Arena London 2008.jpg
מטאליקה בהופעה בלונדון, 2008. מימין לשמאל: רוברט טרוחיו, ג'יימס הטפילד, לארס אולריך וקירק האמט
מידע כללי
מוקד פעילות לוס אנג'לס, קליפורניה, ארצות הברית
שנות פעילות 1981–היום
סוגה הבי מטאל, ת'ראש מטאל
חברת תקליטים מגה-פורס (1982–1984)
אלקטרה (1984–2005)
האחים וורנר (2006–2012)
בלאקאנד (2012–היום)
ורטיגו
Metallica.com
חברים
ג'יימס הטפילד
לארס אולריך
קירק האמט
רוברט טרוחיו
חברים לשעבר
רון מק'גובני
דייב מאסטיין
קליף ברטון
ג'ייסון ניוסטד

מטאליקה (Metallica) היא להקת הבי מטאל אמריקאית שנוסדה בלוס אנג'לס, קליפורניה בשנת 1981. חברי הלהקה הנוכחיים הם הסולן והגיטריסט ג'יימס הטפילד והמתופך לארס אולריך אשר ייסדו את הלהקה, הגיטריסט המוביל הוותיק קירק האמט והבסיסט רוברט טרוחיו. חברי הלהקה בעבר הם הגיטריסט המוביל דייב מאסטיין והבסיסטים רון מק'גובני, קליף ברטון וג'ייסון ניוסטד. מטאליקה שיתפה פעולה במשך תקופה ארוכה עם המפיק בוב רוק, שהפיק את כל אלבומי הלהקה בשנים 19902003 ושימש כבסיסט זמני בין עזיבתו של ניוסטד והצטרפותו של טרוחיו.

השילוב בין המקצבים המהירים, הכלים והנגינה האגרסיבית מיצבו את הלהקה כאחת מ"ארבע הגדולות" - הלהקות במרכזיות בת'ראש מטאל, לצד אנתרקס, מגאדת', וסלייר. הלהקה זכתה לבסיס מעריצים הולך וגדל בקהילת המוזיקה המחתרתית וזכתה לשבחי הביקורות בארבעת האלבומים הראשונים שלה; אלבומה השלישי, Master of Puppets ‏(1986), תואר כאחד האלבומים המשפיעים ביותר במוזיקת הת'ראש מטאל. מטאליקה זכתה להצלחה מסחרית משמעותית עם אלבומה החמישי - הידוע כאלבום השחור - שהיה האלבום הראשון של הלהקה שהגיע למקום הראשון במצעד הבילבורד 200. באלבום זה הרחיבה הלהקה את הכיוון המוזיקלי שלה, מה שהביא ללהקה קהל רחב יותר. בשנת 2000 הייתה מטאליקה בין מספר האמנים שהגישו תביעה נגד נאפסטר על שיתוף החומר המוגן בזכויות היוצרים של הלהקה בחינם וללא הסכמה מאף חבר בלהקה. לבסוף הושג הסדר ונאפסטר הפך לשירות בתשלום. אף על פי שהגיע למקום הראשון במצעד הבילבורד 200, יציאתו של St. Anger ‏(2003) הביאה לתחושת ניכור בקרב מעריצים רבים שהתאכזבו מהדרתם סולואי הגיטרה ושל התוף "בעל צליל המתכת". סרט בשם Some Kind of Monster תעד את תהליך ההקלטה של ​​St. Anger והמתחים בין חברי הלהקה באותו זמן. בשנת 2009 נכנסה מטאליקה להיכל התהילה של הרוק אנד רול.

בשנת 2012 הקימה מטאליקה חברת תקליטים עצמאית בשם Blackened Recordings והייתה לבעלים המלאים על כל האלבומים והווידאו קליפים שלה. נכון לשנת 2015 עובדת הלהקה על הפקת אלבומה העשירי, שאמור לצאת בהמשך השנה.

מטאליקה הוציאה תשעה אלבומי אולפן, ארבעה אלבומי הופעה, חמישה מיני-אלבומים, 26 וידאו קליפים, ו-37 סינגלים. הלהקה זכתה בתשעה פרסי גראמי וחמישה מאלבומיה הגיעו היישר למקום הראשון במצעד הבילבורד 200. האלבום החמישי של הלהקה מכר מעל 16 מיליון עותקים בארצות הברית, מה שהפך אותו לאלבום הנמכר ביותר בעידן SoundScan. מטאליקה היא אחת הלהקות המצליחות ביותר מסחרית בכל הזמנים, לאחר שמכרה מעל 110 מיליון תקליטים ברחבי העולם.‏[1] מטאליקה הופיעה ברשימות "האמנים הגדולים בכל הזמנים" במגזינים רבים, כולל ב"רולינג סטון", שם דורגה במקום ה-61 ברשימת 100 האמנים הגדולים ביותר בכל הזמנים. נכון לדצמבר 2012 מטאליקה היא האמן השלישי הנמכר ביותר מאז החל המעקב של SoundScan בשנת 1991, עם מכירות של בסך הכל 54,260,000 אלבומים בארצות הברית.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

1981–1983: הקמה ושנים ראשונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מטאליקה נוסדה באוקטובר 1981 בלוס אנג'לס, קליפורניה על ידי המתופף לארס אולריך והגיטריסט והזמר ג'יימס הטפילד.

כשמלאו למתופף לארס אולריך 17 שנים, היגרו הוא ומשפחתו מדנמרק ללוס אנג'לס שבארצות הברית. אולריך, שהתמקד כל ילדותו בטניס, הכיר בשנות העשרה שלו מספר להקות הבי מטאל מבריטניה, והחל לזנוח את הטניס לטובת תחביבו החדש (שהפך מאוחר יותר לאובססיה), מוזיקה, ובעיקר הבי מטאל. לארס החליט שהוא רוצה לתופף בלהקת הבי מטאל, פרסם מודעה בעיתון‏[2] וכך הכיר את הגיטריסט והזמר, ג'יימס הטפילד. השניים החליטו להקים להקת מחתרת, שתנגן בסגנון שונה מכפי שהיה נהוג עד אז. השניים אימצו סגנון אגרסיבי, מהיר, מלוכלך ונטול כל פוזה של מראה חיצוני (דבר שהיה נפוץ בשנות ה-80). הצמד צירף ללהקה את הגיטריסט דייב מאסטיין והבסיסט רון מק'גובני, והלהקה החלה להופיע באזור לוס אנג'לס.

באחד המועדונים שבו הופיעה מטאליקה הופיעה גם להקה בשם Trauma, שהבסיסט שלה, קליף ברטון, הרשים את חברי הלהקה ומיד אחרי ההופעה הציעו לו חברי מטאליקה להצטרף אליהם.‏[3] ברטון הסכים בתנאי שהלהקה תעבור לנגן בסן פרנסיסקו. חברי הלהקה קיבלו את הצעתו של ברטון לעבור לסן פרנסיסקו, צירפו אותו ללהקה, ובמקביל פיטרו את רון מק'גובני. הלהקה החלה להופיע באזור סן פרנסיסקו, והפכה עם הזמן לאחת הלהקות המוכרות באזור.

מטאליקה הוציאה קלטת דמו בשם No life 'til leather, שהופצה בכל רחבי ארצות הברית, וזכתה להצלחה רבה בקרב חובבי המטאל. חברת תקליטים מניו יורק בשם Megaforce שמעה את החומר של מטאליקה והציעה למטאליקה חוזה להקלטת אלבום הבכורה שלהם. האלבום היה אמור להיקרא תחילה Metal Up Your Ass!, אך אנשי ההפקה דחו את הרעיון, ולבסוף הוחלט שהאלבום ייקרא Kill 'Em All ("לחסל את כולם", הכרזה שמכוונת כנראה אל חברות התקליטים).

הגיטריסט דייב מאסטיין פוטר מהלהקה על ידי הגיטריסט השני, ג'יימס הטפילד, עוד לפני צאת האלבום הראשון. לטענתו של הטפילד, הסיבה לכך הייתה נטייתו של מאסטיין לאלימות בזמן שהחברים היו משתכרים ביחד, דבר שלא מצא חן בעיני שאר חברי הלהקה.

את מקומו של מאסטיין תפס הגיטריסט קירק האמט, אשר לימים נודע כווירטואוז בעל יכולות מרשימות מבחינת טכניקה ומהירות. מאסטיין, לעומת זאת, התפרסם לימים כמקימה וכסולנה של להקת המטאל האמריקאית המצליחה מגאדת', הנחשבת בעיני רבים למתחרה של מטאליקה, הן מבחינה אמנותית (בשל הדמיון בסגנון המוזיקלי) והן מבחינה אישית (בשל היריבות בין הטפילד למאסטיין).

1983–1986: Kill 'Em All, ‏Ride the Lightning ו-Master of Puppets[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1983 הוציאה מטאליקה את אלבום הבכורה שלה, Kill 'Em All ("לחסל את כולם"). הלהקה רצתה לקרוא לאלבום "Metal Up Your Ass" ("מטאל בתחת שלך"), אולם מכשנתקלו בסירוב חברת התקליטים לשם הבוטה הסכימו חברי הלהקה על השם Kill 'Em All, המבטא את כעסם כלפי מנהלי חברות התקליטים.‏[4] מבחינה מוזיקלית, זהו האלבום הטכני ביותר של מטאליקה, והוא מאופיין יותר מכל שאר אלבומי הלהקה בדגש על הכלים, קצב מהיר עם פחות דגש על מלודיה, ריפים מורכבים וסולואים של גיטרה חשמלית המנוגנים בקצב מהיר על ידי גיטריסט הסולו, קירק האמט. המנגינות עצמן פשוטות ושמחות ובעלות אופי פאנקיסטי. דייב מאסטיין מילא תפקיד משמעותי בכתיבת האלבום, אך עזב את הלהקה לפני תחילת ההקלטות ועל כן אינו מוזכר בעטיפת האלבום.

Kill 'Em All הוא אחד מאלבומי הת'ראש מטאל הראשונים (אם לא הראשון), ועל כן נחשב לאבן דרך בתולדות הסוגה. אף על פי שבתקופת יציאתו לשוק לא הסב לה הצלחה כלכלית יתרה, האלבום הגדיל משמעותית את מספר המעריצים של הלהקה בסצנת המטאל של שנות השמונים המוקדמות. האלבום היווה מקור השראה ללהקות רבות שקמו באותה תקופה וניסו ללכת בדרכה של מטאליקה, כגון מגאדת', סלייר, אנתרקס ועוד. שירים אחדים באלבום, כמו Motorbreath, היוו את הבסיס לסוגת ה-crossover thrash metal- ת'ראש מטאל מעורב עם הארדקור פאנק.

בשנת 1984 הוציאה מטאליקה אלבום שני, Ride the Lightning ("לרכוב על הברק"). הן מבחינה מוזיקלית והן מבחינת ליריקה, Ride the Lightning הוא אלבום הרבה יותר קודר ואפל מקודמו. משמעות הביטוי Ride the Lightning היא עגה אמריקאית להוצאה להורג בכסא חשמלי, שגם מוצג על העטיפה.‏[5][6] האלבום אף נבחר במשאל, שערך מגזין הרוליג סטון, לאחד מעשרת אלבומי הרוק הכבד החשובים ביותר בכל הזמנים.‏[7]

לראשונה שילבה מטאליקה שיר עם גיטרה אקוסטית וקצב איטי יחסית. השיר, שנקרא "Fade To Black", התקבל תחילה בהיסוס על ידי המעריצים של מטאליקה, שהיו רגילים לקצב מהיר יותר, אך מהר מאוד הפך השיר לאחד השירים הפופולרים ביותר של מטאליקה בקרב המעריצים. השיר מנוגן כמעט בכל הופעה של הלהקה, וזכה לגרסאות כיסוי רבות.

שיר מפורסם נוסף מהאלבום הוא "Creeping Death" ("מוות מתגנב"), אשר מבוסס על סיפור השיעבוד של בני ישראל במצרים ועל מכות מצרים, ונחשב לאחד מהשירים הבולטים של הלהקה בכל הזמנים. היצירה האינסטרומנטאלית "The Call of Ktulu" ("קריאתו של קתולו") מתוך האלבום הולחן בהשראת סיפורי האימה של לאבקרפט, המציגים את קתולו המפלצתי והעתיק. השיר השלישי באלבום, "For Whom the Bell Tolls" (למי מצלצל הפעמון), קרוי על שם ספרו של ארנסט המינגוויי על מלחמת האזרחים בספרד, ומתאר את רוח האדם על רקע זוועות המלחמה. Ride the Lightning זכה לביקורות חיוביות מצד חובבי המטאל, וביסס את מטאליקה כאחת מלהקות המטאל המצליחות בארצות הברית. לאחר צאת האלבום יצאה מטאליקה לסיבוב הופעות ביחד עם זמר המטאל האנגלי אוזי אוסבורן, אשר תרם באופן משמעותי לפריצתה של הלהקה.

הודות לטעות בדפוס, יצאו באירופה כ-400 עותקים של האלבום עם צבע עטיפה ירוק, במקום כחול. עותקים אלו נחשבים היום לפריטי אספנות מבוקשים על ידי מעריצים.‏[8]

בשנת 1986 הוציאה מטאליקה את אלבומה השלישי, Master of Puppets ("אדון הבובות"). אלבום זה מכיל פחות דגש על מהירות וקצב, ויותר על מורכבות המוזיקה, תוך שילוב ריפים וסולואים מתקדמים. כמו כן, חלה גם התקדמות ברמת הטקסטים של הלהקה, אשר החלה לשיר על מגוון רחב יותר של נושאים, כמו ביקורת נגד הדת, מלחמות, סמים, אלימות, שגעון, פחד וכו'. על עטיפת האלבום מצויר בית-קברות צבאי, ומעליו שתי ידיים מחזיקות בחוטים הקשורים אל המצבות.

האלבום נחשב לאחד האלבומים הטובים ביותר של מטאליקה, ולאחת מיצירות המטאל הגדולות בכל הזמנים, אשר מספקת השראה להרכבים רבים עד עצם היום הזה.‏[9] היה זה אלבומם הראשון אשר הגיע למעמד של אלבום זהב, ב-4 בנובמבר 1986.‏[10][11] והאלבום הראשון מסוגת הת'ראש מטאל שהצליח להגיע למעמד אלבום פלטינה[12] במהלך סיבוב ההופעות לקידום האלבום, שבר ג'יימס הטפילד את ידו עקב נסיעה על סקייבורד במורד גבעה. בשל תאונה זו, המשיך הטפילד בסיבוב ההופעות לבצע את חלקי השירה, וטכנאי בימה בשם ג'ון מארשל, ניגן את תפקידי הגיטרה של הטפילד.

1986–1987: מותו של קליף ברטון[עריכת קוד מקור | עריכה]

האלבום "Master of Puppets" ( "אדון הבובות") זכה להצלחה רבה, ובאותה שנה יצאה הלהקה לסיבוב הופעות בארצות הברית ובאירופה. דווקא בשיא ההצלחה, פקדה את הלהקה טרגדיה. במהלך סיבוב ההופעות האירופי, אוטובוס הלהקה נסע בשבדיה לאורך הלילה. לקראת הבוקר, אוטובוס הלהקה החליק והתהפך כמה פעמים, כאשר חברי הלהקה נמצאים בתוכו. הבסיסט קליף ברטון, שישן באותו הזמן, נזרק מחלון האוטובוס. לאחר מכן האוטובוס נחת על ברטון ונעצר. ברטון ככל הנראה נהרג בשלב זה, אך לא ניתן לדעת זאת בוודאות מכיוון שכאשר ניסו להרים את האוטובוס ההפוך, כבל הגרירה נקרע והאוטובוס נחת עליו שנית. לפי עדותם, התמונות של רגליו של קליף ברטון רדפו את חברי הלהקה זמן רב והותירו בהם צלקות נפשיות. למעט מותו של ברטון, שאר חברי הלהקה לא נפגעו בתאונה. בערב הקודם לתאונה, חברי הלהקה שיחקו קלפים כדי להחליט מי יישן באיזה דרגש. ברטון, שניצח, בחר את מיטתו של הגיטריסט, קירק האמט. במהלך הלוויתו של ברטון הושמעה היצירה האינסטרומנטאלית Orion, בה נטל חלק מרכזי בכתיבה.

נסיבות התאונה העסיקו רבות את הלהקה ואת מעריציה, אך למרות זאת לא מצאו את סיבת התאונה. חברי הלהקה האשימו את נהג האוטובוס, בכך שנהג תחת השפעת אלכוהול, והוא מצידו הכחיש, והאשים את הכביש הקפוא והחלק עקב מזג האוויר החורפי.‏[13]

חברי הלהקה, אשר אהבו מאוד את ברטון בתור חבר אישי, ולא רק בתור שותף לעבודה, היו באבל כבד. למרות האסון, הם החליטו שלא לפרק את הלהקה, וחיפשו מחליף לחברם.‏[14] אחרי שבחנו מועמדים רבים, צורף ללהקה הבסיסט ג'ייסון ניוסטד,‏[14] שהיה מעריץ של מטאליקה וחבר בלהקת הת'ראש מטאל פלוטסם אנד ג'טסם (Flotsam & Jetsam).

בביוגרפיה ששידר ערוץ VH1 סיפרו חברי הלהקה המקוריים שנטו "להתעלל" בניוסטד בתחילת דרכו בלהקה, ונצפו מספר קטעים בהם רואים את חברי הלהקה שופכים כל מיני דברים על ג'ייסון בהופעות, ובקטע אחד לארס אמר (בצחוק): "הי! זה יום ההולדת של ג'ייסון! בואו נהרוג אותו!".

1988–1983: ‎...And Justice for All והאלבום השחור[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1988 הוציאה מטאליקה אלבום ראשון עם הבסיסט החדש, ג'ייסון ניוסטד: ...And Justice for All ("...וצדק לכל"). על עטיפת האלבום נראית אלת הצדק היוונית, כשעיניה וידיה קשורות, גופה חבול ומהמאזניים שהיא מחזיקה בידה נופלים שטרות.

האלבום "...וצדק לכול" נכתב בהשראת הטראומה שחוו חברי הלהקה כשאיבדו את חברם. הנושא שמאפיין כמעט כל שיר באלבום הוא חוסר הצדק וחוסר חופש הבחירה, אם כי השיר הפותח עוסק דווקא בביקורת על זיהום הסביבה. זהו אלבום קודר בדומה לקודמו, מורכב מבחינת ביצועים אינסטרומנטלים ומתאפיין בשינויי קצב מתוחכמים יותר מהאלבומים הקודמים. כמו כן ניכרים באלבום שיעורי פיתוח הקול של הטפילד ותחילת מעברו משירה צעקנית לשירה בקול עבה.

ארבעת האלבומים הראשונים של מטאליקה הם אלבומים כבדים וקיצוניים מבחינת המלל והלחנים שלהם. ניתן לאפיין אותם בצליל "מלוכלך", שירה צעקנית (למעט הרביעי, שהושר באופן פחות צעקנית ויותר עמוק ואגרסיבי), נגינה מהירה, דגש רב על טכניקה וביצועים מדויקים וסולואים ארוכים. כמו כן, הלהקה הקפידה לשלב גם מספר יצירות מלודיות בכל אלבום. כל אחד מארבעת האלבומים הראשונים הכיל יצירה אחת אינסטרומנטלית, מנהג שנזנח על ידי הלהקה באלבומים הבאים, עד ליציאת האלבום Death Magnetic בשנת 2008.

למרות היותם של השירים מאוד אנטי-ממוסחרים, הן מבחינת המוזיקה וההלחנה, והן מבחינת המלים הבוטות והבלתי נעימות, ארבעת האלבומים זכו להערכה רבה בקרב המבקרים ומומחי המוזיקה, ולהצלחה מסחרית עצומה. למעשה, ארבעת האלבומים נמכרו במיליוני עותקים כל אחד, ללא כל חשיפה באמצעי התקשורת (למעט וידאו קליפ אחד בודד לשיר "One" מתוך "...וצדק לכל").

אחרי ההצלחה הגדולה של ‎...And Justice for All, יצאה מטאליקה לסיבוב הופעות ברחבי העולם. רק כעבור 3 שנים, בשנת 1991, חזרה הלהקה עם אלבום חדש, אשר נקרא כשם הלהקה Metallica. בשל עטיפתו השחורה כמעט כליל (כאנטיתזה לעטיפת האלבום שהוציאו הביטלס, "The White Album", אשר כולה לבנה) מכונה האלבום The Black Album- "האלבום השחור".

"האלבום השחור" מהווה תפנית חדה בסגנון של מטאליקה. אם בארבעת האלבומים הראשונים יצרה מטאליקה מוזיקה כבדה, טכנית, קיצונית וכמעט חסרת רגש ומלודיה, אשר לוותה בשירתו הצעקנית של הטפילד, הרי שהאלבום השחור הוא אלבום מלודי וקליט יחסית, בעל קצב עדין יחסית בחלק מהשירים, עם פחות דגש על סולואים מהירים, ויחסית לקודמיו הוא קליל ולא טכני. כמו כן, גם שירתו של הטפילד ב"אלבום השחור" היא שירה מלודית בקול עבה ועדין, ואף מלאת רגש ב-Nothing Else Matters ו-The Unforgiven, שני שירים אשר היוו אז את שיא ההתרחקות מהסגנון הידוע של מטאליקה. שירים כאלה נקראים גם "בלדות מטאל". הדעה המקובלת היא, כי מטרתו של "האלבום השחור" הייתה להרחיב את הקהל של מטאליקה, ולשנות את תדמית הלהקה מלהקה המייצגת קבוצה של מעריצים פנאטים בעלי טעם כבד וקיצוני, ללהקה אשר פונה אל הקהל הרחב, שמעדיף (בדרך כלל) מוזיקה מלודית ולא פרועה, על אף שחברי הלהקה עצמם טענו אחרת.

אחת הסיבות העיקריות לשינוי בסגנון, הוא מפיק האלבום, בוב רוק, שראה את הפוטנציאל המסחרי העצום שיש בלהקה, והציע ללהקה ליצור מוזיקה קליטה יותר שתתאים ליותר אוזניים, ובכך להגדיל את כמות המכירות שלהם. מצד שני, חברי הלהקה טענו כאמור, שהם רצו לגוון במוזיקה שהם עושים, ושנמאס להם ליצור מוזיקה מהירה ואגריסיבית, או במילותיהים "נמאס לנו לדחוף 200 תווים לתיבה". הפריטה החסומה המהירה פינתה את מקומה לריפים כבדים יותר המאופיינים כמטאל-כבד במקום הת'ראש מטאל המהיר אשר קדם לו.

תגובת המעריצים לאלבום המפתיע לא הייתה אחידה. אלה הנמנים עם הגרעין הקשה טענו כי זהו אלבום ממוסחר, אשר לא מייצג את רוח הלהקה, וכל מטרתו הייתה למשוך קהל. מצד שני, חלק מהמעריצים הגיבו בהתלהבות וטענו כי הלהקה התפתחה מבחינה אמנותית ונפתחה לכיוונים נוספים. כך או כך השיג האלבום את מטרתו: הקהל של מטאליקה גדל ואיבד במקצת מאופיו המחתרתי והקיצוני. כמו כן, החל מאלבום זה החלה מטאליקה ליצור הרבה וידאו-קליפים אשר לוו לשירים החדשים ופורסמו ב-MTV, ערוץ המוזיקה הפופולרי השנוא על רוב קהל המטאל בשל אופיו הממוסחר. עד לאלבום זה היה למטאליקה קליפ אחד בלבד, לשיר One מהאלבום And Justice For All.

"האלבום השחור" זכה להצלחה מסחרית עצומה, למרות הביקורות השליליות מצד חלק מהמעריצים, שלא אהבו את הכיוון הנוטה למיינסטרים של האלבום. לאחר פרסומו יצאה הלהקה לפגרה של 5 שנים מהקלטות. במקביל יצאה הלהקה לסיבוב הופעות, שבמהלכו הגיעה להופעה בישראל בקיץ 93'.

1994–1995: Load, ‏ReLoad,Garage Inc. ו-S&M[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1995, אחרי 4 שנים של הפסקה, חזרו חברי להקת מטאליקה להקליט חומר חדש, ובשנת 1996 הוציאו את אלבומם השישי, Load ("טען"). לחברי הלהקה היה מספיק חומר להקלטה של אלבום כפול, אך אלה קיבלו החלטה להקליט רק חצי מהשירים, כשהיתר יוקלטו לאלבום נוסף כשנה לאחר מכן.

לאחר ההפסקה חזרו חברי הלהקה במראה חדש, כששיערם הארוך שאיפיין אותם בעבר, קוצר לטובת תספורות קצוצות. מבחינת הסגנון המוזיקלי, Load מהווה הקצנה של "האלבום השחור" מבחינת התרחקות מהסגנון המקורי של הלהקה ומעבר לסגנון מתון, שקט יחסית וקליט.

Load נחשב לאכזבה גדולה בעיני רוב מעריצי הלהקה, ועל כן, הוא מכר פחות ממה שמטאליקה ציפו תחילה, אף על פי שהיו לו נתוני מכירות מרשימים לכל להקת מטאל מלבד מטאליקה. אם את "האלבום השחור" רוב המעריצים יכלו לקבל ואף אהבו, הרי ש-Load נחשב בעיני רבים למסחור מוחלט של הלהקה, תוך ירידה חדה ברמה האמנותית, ובעיקר ברמה הטכנית (או לפחות בהפגנת הרמה הטכנית). דווקא שאיפתה של הלהקה להתחבב על ההמונים גרמה לכישלונה המסחרי היחסי.

בשנת 1997 הוציאה מטאליקה את אלבומה השביעי, ReLoad ("טען מחדש"). כצפוי, האלבום מהווה המשך מבחינה סגנונית לאלבום השחור ול-Load. למרות השתייכותו של האלבום לסגנון החדש של מטאליקה, האלבום הצליח יותר מקודמו, אך גם הוא נחשב לממוסחר ולמוערך הרבה פחות מארבעת האלבומים הראשונים ומ"האלבום השחור".

בשנת 1998 הוציאה מטאליקה את האלבום Garage Inc. ("מוסך בע"מ"), אלבום כפול שכלל גרסאות כיסוי לשירי רוק ישנים, כאשר התקליטור הראשון מציג הקלטות חדשות מ-1998 ואילו השני מציג הקלטות מוקדמות יותר. מטרת האלבום הייתה להתאים את המלודיות הישנות והעדינות לסגנון רוק כבד. במיוחד בולטות גרסאות המטאל לשיר Turn the Page של זמר הקאנטרי בוב סגר ולשיר Astronomy של להקת הרוק הקלאסית בלו אויסטר קאלט. בשתי הגרסאות בלט השילוב של נגינה מטאלית כבדה עם שירה מלאת רגש של הטפילד.

כמו כן, כולל האלבום גרסת כיסוי לשיר Sabra Cadabra של להקת המטאל הראשונה, בלק סאבת', מספר גרסאות כיסוי ללהקות מז'אנר הגל החדש של הרוק הכבד הבריטי וכן גם מחרוזת ארוכה (מעל ל-10 דקות), של גרסאות כיסוי למספר שירים של להקת המטאל הדנית מרסיפול פייט. המחרוזת בוצעה בסגנון הת'רש מטאל הישן של מטאליקה. בנוסף חודשו שירים של להקת הגל החדש של הרוק הכבד הבריטי דיאמונד הד, להקה שהשפיעה על מטאליקה מבחינה מוזיקלית, כמו Am I Evil?.

בשנת 1999 אירגנה הלהקה הופעה מיוחדת וחד-פעמית עם התזמורת הסימפונית של סן פרנסיסקו. במשך חודשים עמלו הגיסטריסט והסולן ג'יימס הטפילד, המתופף לארס אולריך ומנצח התזמורת מייקל קיימן על התאמת יצירותיה של מטאליקה מכל התקופות לכלי התזמורת.

בהופעה גם ניגנה הלהקה שני שירים חדשים: No Leaf Clover (תילתן ללא עלים. תילתן בעל ארבעה עלים הוא סימן למזל על פי אמונת עם אירית-אמריקאית והשיר הזה, כפי שניתן ללמוד משמו, מדבר על מזל רע) ו-Human (אנושי), אשר לא נוגן מעולם ללא התזמורת.

ההופעה הוקלטה לאלבום כפול בשם S&M, אשר נמכר עד היום במיליוני עותקים. יש האומרים כי אף אלבום זה הוא ממוסחר, וכל מטרתה של ההופעה הייתה רווח כספי, אך בעיני רוב המעריצים והמבקרים כאחד, S&M נחשב לאחד משיאיה של הלהקה. בשל הצלחתה הרבה של ההופעה החליטו חברי הלהקה להוציא את ההופעה כקלטת וידאו ולאחר מכן גם כמארז DVD.

2000–2005: המחלוקת סביב נאפסטר, עזיבתו של ניוסטד ו-St. Anger[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסינגל I Disappear יצא ב-2000 כחלק מפסקול הסרט משימה בלתי אפשרית 2. מוקדם יותר באותה השנה גילו חברי הלהקה שגרסת דמו לשיר פורסמה ברשת הקצה לקצה של נאפסטר. העבודה על השיר עדיין לא הושלמה והמטרה הייתה להוציא אותו במקביל ליציאת הסרט לאקרנים. בעקבות גילוי זה התברר להם שכל הקלטותיהם מאז ומעולם זמינות באותה מידה. הלהקה הגישה תביעה נגד נאפסטר תוך דרישה כי 300,000 המשתמשים שסחרו בשירי מטאליקה יוחרמו מן הרשת. הם תבעו גם את אוניברסיטת ייל, אוניברסיטת דרום קליפורניה ואוניברסיטת אינדיאנה על כך שלא החרימו את נאפסטר מן הקמפוסים שלהן. ב-2001 הגיעו מטאליקה ונאפסטר להסדר מחוץ לכתלי בית המשפט שגרר את החרמתם של משתמשי נאפסטר רבים. הלהקה מעולם לא תבעה אף אדם ישירות על הפרת זכויות יוצרים.

פרשה זו יצרה למטאליקה תדמית של כוכבי רוק אגואיסטיים וטפשים המנותקים כליל מן הקהל שלהם. חברי להקת מוטלי קרו תרמו את קולותיהם לסרטון אינטרנט ששיבח את תוכנות שיתוף הקבצים והציג את מטאליקה כלהקה תאבת-בצע, אחד מבין סרטונים קריקטוריסטיים רבים, שלעגו בעיקר ללארס אולריך. מספר מבקרים אף לעגו לאולריך כאשר אייתו את שמו כ"$Lar". אולריך טען בתגובה כי מטאליקה איננה מעוניינת במעריצים שמתנים את הערצתם בכך שיורשו להוריד את המוזיקה שלה בחינם. המבקרים הגיבו על כך בטענה כי הצלחתה המסחרית של מטאליקה בתחילת דרכה נבעה מסחר מחתרתי בבוטלגים שלה, שהיווה למעשה את המקבילה של שנות ה-80 לנאפסטר.

בשנת 2001 הודיע ג'ייסון ניוסטד על עזיבתו מסיבות אישיות לאחר 14 שנות פעילות בלהקה, על רקע התנגדותו של הטפילד לפרויקט-הצד של ניוסטד, Echobrain. את מקומו של ניוסטד נבחר לתפוס רוברט טרוחיו, נגן הבס של זמר המטאל האנגלי אוזי אוסבורן. ניוסטד הצטרף מאז ללהקת הת'ראש מטאל הקנדית וויבוד (Voivod).

מטאליקה בהופעה בלונדון, 2003

הסכסוך בין ניוסטד להטפילד וכן התמכרותו המחודשת של הטפילד לאלכוהול ו"התמכרויות אחרות", כלשון הלהקה (אם כי הוא עבר אחרי כן עוד טיפול גמילה), גרמו לשיתוק מוחלט בפעילותה של מטאליקה למשך קרוב לשנה וסימנו לכאורה את סופה הקרב של הלהקה. שוב נאלצו המעריצים להמתין זמן רב עד צאת האלבום הבא, ורק בשנת 2003 יצא אלבום האולפן השמיני של מטאליקה, St. Anger ("כעס קדוש"), כאשר מפיק הלהקה בוב רוק ממלא בו את תפקיד הבסיסט. לאחר מכן הוא הוחלף בידי טרוחיו.

St. Anger נחשב לאלבום האגרסיבי ביותר של מטאליקה מזה עשור וכן השנוי ביותר במחלוקת של הלהקה. הדעה הרווחת בקרב קהל המטאל היא, שהלהקה אשר בעבר נמנתה על הלהקות האיכותיות ביותר בעולם, ואשר היוותה דוגמה למקוריות אמנותית, הידרדרה לשפל אמנותי. הטענות שנשמעו היו כי הלהקה, אשר שימשה כאב רוחני-אמנותי לעשרות להקות רוק ומטאל צעירות, הוציאה אלבום שלם אשר מהווה חיקוי של אותן להקות. עם זאת, קיימת גם דעת מיעוט, כי St. Anger אמנם אינו משחזר את רמת ארבעת אלבומי המופת, אך הוא עדיין מהווה שיפור לעומת Load ו-ReLoad, ולמעשה, התחלה של דרך אמנותית חדשה. למרות חוסר הערכה מצד הקהל המסורתי של הלהקה, האלבום זכה להצלחה מסחרית גדולה.

זמן קצר לאחר שעזב ניוסטד את הלהקה, נכנסו שלושת חבריה הנותרים לטיפול קבוצתי, לפני שהתחילו בהקלטות ל-St. Anger. הטיפול תועד בסרט דוקומנטרי בשם "Some Kind of Monster". בסרט תועד כל תהליך יצירת האלבום, החל משכירת האולפן ועד לרמיקסים, וגם חוויות אינדיבידואליות של חברי הלהקה. הסרט הופץ ב-DVD, וזכה להצלחה מסחרית גדולה.

2006–2011: Death Magnetic, ‏Lulu ו-Beyond Magnetic[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-2005 החלה מטאליקה לעבוד על אלבום האולפן התשיעי שלה. בראיונות, מסרו חברי הלהקה, כי האלבום מהווה עבורם חזרה לשורשים. הם ציינו כי האלבום מזכיר בסגנונו את האלבום ‎...And Justice for All בשילוב עם האלבום השחור. ב-14 ביוני, פורסם באתר שהאלבום ייקרא Death Magnetic, ושהוא צפוי לצאת ב-12 בספטמבר 2008. ב-2 בספטמבר האלבום הופץ ברשתות שיתוף קבצים לאחר שחנות תקליטים בצרפת החלה את מכירת האלבום עשרה ימים לפני המועד. האלבום יצא באופן רשמי ב-10 בספטמבר בבריטניה וב-12 בספטמבר בשאר העולם. בסוף 2011 הוציאה הלהקה מיני אלבום בשם Beyond Magnetic הכולל ארבעה שירים שהוקלטו בזמן הקלטת Death Magnetic אולם לא נכללו בו בסופו של דבר.

בחודש אפריל 2009 נכנסה מטאליקה להיכל התהילה של הרוק אנד רול.

ב-15 ביוני 2011 הכריזה מטאליקה על אלבום אשר הקליטה עם סולן מחתרת הקטיפה לשעבר, לו ריד. בהודעה שפרסמה הלהקה נכתב שהוקלטו 10 שירים עבור האלבום.‏[15] הוחלט שהאלבום יקרא Lulu. האלבום ספג ביקורות קשות.‏[16]

2011–הווה: Metallica: Through The Never, הקלטות בלאקאנד ואלבום אולפן עשירי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-30 בנובמבר 2012 הכריזה מטאליקה על פתיחת חברת הקלטות תחת בעלותה עם השם הקלטות בלאקאנד,‏[17] קריצה לשיר Blackened מהאלבום הרביעי, ‎...And Justice for All.

בספטמבר 2013 יצא לאור הסרט Metallica Through The Never בהשתתפות חברי הלהקה.

בדצמבר 2013 הופיעה הלהקה באנטארקטיקה ובכך הייתה ללהקה הראשונה שהופיע בכל שבע היבשות.‏[18]

ב-2013 החלו חברי הלהקה לעבוד על אלבום האולפן העשירי.‏[19]

נושאי שיריה וסגנונם[עריכת קוד מקור | עריכה]

מטאליקה הושפעה מאמני ומלהקות מטאל מוקדמות כמו בלאק סבאת', דיפ פרפל, קיס, לד זפלין, קווין, טד נוג'נט, AC/DC, ראש, אירוסמית', ג'ודאס פריסט, והסקורפיונז.‏[20] אמנים מהגל החדש של הרוק הכבד הבריטי כמו ונום, מוטורהד, סקסון, דיאמונד הד ואיירון מיידן השפיעו על מטאליקה, כמו גם להקות הפאנק רוק הראמונס, סקס פיסטולס ומיספיטס ולהקת הפוסט-פאנק קילינג ג'וק.‏[21] האלבומים הראשונים של הלהקה כללו מקצבים מהירים, שירה מתואמת ורצועות אינסטרומנטליות בנות תשע דקות. צלילה נחשב "מלוכלך" ולא הרמוני. בביקורת באתר Allmusic נכתב שמטאליקה הרחיבה את טכניקת ההלחנה ואת מרחב הביטוי שלה והביאה לגישה אגרסיבית יותר באלבומים הבאים, בהם המילים עסקו בנושאים אישיים ובמודעות חברתית.‏[22] מנהיגים דתיים וצבאיים, זעם, טירוף, מפלצות וסמים - כמו נושאים אחרים נוספים - נדונו באלבום Master of Puppets.‏[23]

בשנת 1991 המפיק החדש של הלהקה, בוב רוק, הביא את המוזיקה של הלהקה לכיוון מסחרי יותר, במטרה לפנות לקהלי הזרם המרכזי.‏[24] ב"רולינג סטון" נכתב שהלהקה נטשה את המקצבים האגרסיביים והמהירים בהם הייתה ידועה, כדי להרחיב את גבולות המוזיקה והביטוי העצמי שלה.‏[25] השינוי בכיוון הוכיח את עצמו מבחינה מסחרית; Metallica היה האלבום הראשון של הלהקה שהגיע למקום הראשון במצעד הבילבורד 200. מטאליקה הייתה ערה לשינויים שנוצרו בסצנת הרוק על ידי תנועת הגראנג' של תחילת שנות התשעים של המאה ה-20. ב-Load - אלבום שתואר כרוק אלטרנטיבי התמקדה הלהקה בהשפעות שאינן מטאל ושינתה את כיוונה המוזיקלי.‏[26] הגישה הלירית החדשה של מטאליקה התרחקה מסמים ומפלצות, והתמקדה בכעס, הפסד וגמול.‏[27] המעריצים והמבקרים לא היו מרוצים משינוי זה, שכלל תספורות חדשות לחברי הלהקה, עטיפת האלבום והשתתפות בפסטיבל לולהפלוזה (אנ'), והאשימו את הלהקה בהתמסחרות. באלבום ReLoad שיצא בשנת 1997 הציגה הלהקה השפעות של בלוז והארד רוק מוקדם ושילבה יותר קצב והרמוניה במבני השירים ביחס לאלבומים קודמים.‏[26]

St. Anger סימן שינוי גדול נוסף בסאונד של הלהקה. באלבום לא נכללו סולואי גיטרה והגיטרה כווננה לדרופ C, מה שלדעת המבקרים הביא לסאונד גלמי ולא מלוטש; התוף של אולריך ספג ביקורת על איבוד הצליל המתכתי בו היה ידוע.‏[28] המילים של האלבום עסקו בגמילה מהסמים של הטפילד‏[29] וכוללות אזכור של השטן, מלחמה בסמים, קלאוסטרופוביה, אבדון הממשמש ובא, וצביעות דתית.‏[30] בעצתו של המפיק ריק רובין, באלבום האולפן התשיעי, Death Magnetic, חזרה הלהקה לסולואים ולכוונון הגיטרה E.‏[31] האלבום סימל חזרה לשורשי הת'ראש של הלהקה, ומלבד סולואי הגיטרה האינטנסיביים הוא כלל מילים עדינות העוסקות בהתמודדות עם התאבדות וגאולה.‏[32]

מורשת והשפעה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מטאליקה הייתה אחת הלהקות המייסדות של סוגת הת'ראש מטאל, אשר מבוססת כולה על מהירות נגינה קיצונית ושליטה טכנית בכלים, בעוד השירה והמלודיה נדחקים הצידה ואינם מקבלים חשיבות גדולה, בניגוד לסגנון המטאל הקלאסי של להקות המטאל הגדולות אז דוגמת איירון מיידן. היא הפכה לאחת מלהקות ההבי מטאל המשפיעות ביותר בכל הזמנים והיא אחת מ"ארבע הגדולות" - הלהקות במרכזיות בת'ראש מטאל, לצד אנתרקס, מגאדת', וסלייר.‏[33] הלהקה מכרה יותר מ-110 מיליון תקליטים ברחבי העולם, מה שהפך אותה לאחת הלהקות המצליחות ביותר מסחרית בכל הזמנים.‏[1] לדעת כותבי "אנציקלופדית הרוק-אנד-רול" של מגזין הרולינג סטון, מטאליקה נתנה לכל סצנת הרוק שהייתה קיימת "טעינה חשמלית שהייתה נחוצה עד מאד"‫.‏[34] באתר ביקורת המוזיקה Allmusic נכתב כי מטאליקה הרחיבה את גבולות הת'ראש וכי היא להקת ההבי מטאל הטובה והמשפיעה ביותר של שנות השמונים.

סולן להקת קורן, ג'ונתן דייוויס, שיבח את הלהקה על הדרך שפרצה לעצמה ועל כך שהיא הצליחה לשמור על רלוונטיות לאורך שנים.‏[35] שאנון לארקין, מתופף להקת גודסמאק אמר שמטאליקה הייתה ההשפעה המוזיקלית הגדולה ביותר על הלהקה ועליו באופן אישי.‏[36] הסולן והגיטריסט של להקת משין הד, רוב פלין, אמר שכשחברי להקתו יצרו את אלבומם The Blackening, הם ניסו ליצור אלבום "שיש לו הכח, ההשפעה והגדולה האפית שיש ל-Master of Puppets - תקליט על-זמני". M. Shadows, סולן להקת Avenged Sevenfold, אמר שסיבוב ההופעות המשותף של להקתו ושל מטאליקה היה גולת הכותרת בקריירה של הלהקה.‏[37] מטאליקה זכתה לשבחים גם מחברי הלהקות Adema,‏[38]Ill Niño[39] ו-God Forbid.‏[40] מגזין הרוק הבריטיKerrang! ‎ הוציא אלבום מחווה למטאליקה בשם Master of Puppets: Remastered במהדורת 8 באפריל 2006, לכבוד חגיגות עשרים השנה ללהקה. האלבום כלל גרסאות כיסוי לשירי הלהקה מאת אמנים שהושפעו ממנה - בהם משין הד, ‏Bullet for My Valentine, ‏Chimaira, ‏Mastodon, ‏Mendeed, ו-Trivium.‏[41]

MTV דירג את מטאליקה במקום השלישי ברשימת "להקות ההבי מטאל הגדולות בהיסטוריה".‏[35] VH1 דירג את הלהקה במקום החמישי ברשימת 100 האמנים הגדולים של ההארד רוק,‏[42] ובמקום הראשון ברשימת 20 להקות המטאל הגדולות ביותר. רולינג סטון דירג את הלהקה במקום ה-61 ברשימת "100 האמנים הגדולים ביותר בכל הזמנים";‏[43] אלבומי הלהקה Master of Puppets ו-Metallica דורגו במקומות ה-167 וה-255 בהתאמה ברשימת של המגזין של 500 האלבומים הגדולים ביותר בכל הזמנים.‏[44]Master of Puppets נכלל גם ברשימת "50 אלבומי ההבי הגדולים ביותר בכל הזמנים" של מגזין Q,‏[45] דורג במקום הראשון ברשימת "25 אלבומי מטאל" של IGN,‏[46] ובמקום הראשון ברשימת במתכת כללים רשימת "100 אלבומי ההבי מטאל" של Metal-rules.com.‏[47] ‏"Enter Sandman" דורג במקום ה-399 ברשימת "500 השירים הגדולים ביותר בכל הזמנים" של רולינג סטון.‏[48] ב-7 במרץ 1999 קיבלה מטאליקה בכוכב בשדרת הכוכבים של סן פרנסיסקו.‏[49]

דמותה של מטאליקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרוב המוחלט של להקות הרוק באותה התקופה (סוף שנות ה-70, תחילת שנות ה-80) השתמשו בגימיקים, לבשו בגדים נוצצים ובלתי רגילים, נפנפו בשיערם, ביצעו פעלולים על הבמה, הלחינו מנגינות שמחות וקליטות, כתבו על סקס, סמים ורוק'נרול וקישטו את האלבומים שלהם בעטיפות צבעוניות ובאיורים של שלדים, מפלצות וסמלי שטן. מטאליקה נהגה אחרת. למעשה, מתחילת דרכה מטאליקה התרחקה ככל האפשר מכל אקט של מיסחור: חברי הלהקה היו עולים לבמה בבגדים יומיומיים רגילים. עטיפות האלבומים היו צנועות וחוברות המילים לא קושטו כלל באיורים. המוזיקה שהולחנה הייתה כבדה, קשה לעיכול וחסרת מלודיה ברורה והמילים שנכתבו היו מילים מדכאות ובוטות של זעם וביקורת על העולם.‏[50] בעיני רבים זה נראה כאילו מטאליקה עשתה הכול כדי לא להצליח. לעומת זאת, יש אשר יאמרו, כי דווקא הגישה של מטאליקה אשר הייתה חסרת פוזה ושונה משאר הלהקות באותה תקופה, היא זו שהקנתה לה את הצלחתה המסחרית.

בתחילת דרכם, היו ידועים חברי הלהקה כשתיינים, שהיו משתכרים לעתים כה קרובות, עד שמעריציהם כינו את הלהקה "אלכוהוליקה" (Alcohollica), שם שהצחיק את חבריה.‏[51] ב-19 ביולי 2001, במהלך הקלטת האלבום St. Anger נאלץ סולן הלהקה, ג'יימס הטפילד, לעבור גמילה מאלכוהול, דבר שעיכב את הקלטת האלבום.

מחוות למטאליקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אמנים רבים הושפעו מיצירותיה של מטאליקה והפגינו את הערכתם הרבה באלבומי מחווה רבים שהוקדשו לה.

מיליציית המטאל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1994 הופק בשבדיה אלבום המחווה למטאליקה Metal Militia ("מיליציית המטאל"), ששמו זהה לשיר החותם את האלבום Kill 'em All. האלבום מורכב מ-12 גרסאות כיסוי לשירי מטאליקה בביצוען של 12 להקות מטאל שבדיות שונות המנגנות סוגים שונים של מטאל. הסגנון המיוצג ביותר באלבום הוא דת' מטאל. בגרסאות אלה השירים נשמעים יותר גסים ואלימים מאי פעם, שכן נוסף על נגינת הת'רש הכבדה, שירתו היחסית עדינה של הטפילד הוחלפה בשאגות גראולינג אימתניות. השירים באלבום מסודרים לפי סדר כרונולוגי ושירים מאותו אלבום אף מסודרים לפי סדר הופעתן באלבום המקורי.

אפוקליפטיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1996 הוציאה רביעיית הצ'לנים הפינית הצעירה אפוקליפטיקה את אלבומה הראשון, אשר הוקדש כולו לגרסאות כיסוי לשיריה של מטאליקה. השירים בוצעו תוך החלפת הגיטרות החשמליות ואף השירה בצ'לו חשמלי.

כמו כן, שני אלבומיה הבאים הבאים של להקת אפוקליפטיקה, שיצאו בשנים 1998 ו-2001, הכילו ביצועים לשירים נוספים של מטאליקה, אם כי היו באלבומים גם שירים מקוריים של הלהקה.

ביטאליקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2001 נוסדה להקה בשם ביטאליקה, המנגנת שירים פארודיים העשויים משילובים של שירים של הביטלס ושל מטאליקה. זמר הלהקה אף שר בקול דומה לקולו ה"מאוחר" של הטפילד, תוצאה של שיעורי פיתוח קול.

חברת סוני המחזיקה בזכויות רוב השירים של הביטלס לא אהבה את פעילות הלהקה, ובפברואר 2005 הוציאו נגדם צו מניעה. מי שיצא לעזרתם היה מתופף מטאליקה, לארס אולריך, שהשתמש בעורכי דינו ובסופו של דבר גרם לסוני לחזור בהם מתביעתם.

MTV Icon[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2003 ערך ערוץ המוזיקה MTV מופע מחווה לכבוד מטאליקה. המופע נערך על מנת לשבח ולהעריך את מטאליקה על תרומתה למוזיקה ביותר מעשרים שנה של פעילות. במהלך המופע ניתן ללהקה פרס MTV Icon. בין האמנים שהופיעו נמנים סאם 41 שהופיעו עם מחרוזת של "For Whom the Bell Tolls", ‏"Enter Sandman", ו-"Master of Puppets", חברי סטיינד ביצעו גרסת כיסוי לשיר "Nothing Else Matters" וכן הופיעו אבריל לאבין עם "Fuel" סנופ דוג עם "Sad but True", קורן עם "One" ולימפ ביזקיט עם "Welcome Home (Sanitarium)‎".‏[52]

מחווה לארבעת הפרשים[עריכת קוד מקור | עריכה]

באותה שנה, הוציאה חברת Nuclear Blast הגרמנית, אלבום בשם Tribute to the Four Horsemen ("מחווה לארבעת הפרשים"), הקרוי על שם השיר The Four Horsemen מ-Kill 'em All, ואשר מהווה לקט של 14 גרסאות כיסוי לשירים של מטאליקה, אשר נכתבו בזמנים שונים על ידי להקות אירופאיות שונות החתומות ב-Nuclear Blast.

בין היתר, כולל האוסף שני שירים מ"מיליציית המטאל", וכן גם שיר אחד של אפוקליפטיקה. מבחינה סגנונית, הלהקות שהשתתפו בפרויקט הן מכל קשת סגנונות המטאל, מהבי מטאל קלאסי, דרך פאואר מטאל ועד דת' מטאל.

חברי ההרכב לפי ציר זמן[עריכת קוד מקור | עריכה]

חברים נוכחיים
שם ותעתיק לאנגלית תפקיד זמן החברות בלהקה פרטים ביוגרפיים תמונה
ג'יימס הטפילד
(James Hetfield)
שירה, גיטרת קצב 1981–הווה נולד ב-3 באוגוסט 1963 בלוס אנג'לס, קליפורניה. הטפילד הוא גיטריסט וסולן הלהקה והוא אחד ממייסדיה. הוא ידוע בעיקר בנגינה בגיטרת הקצב שלו, אך הופיע גם עם גיטרה מובילה בהקלטות אולפן ובהופעות חיות. HetfieldComiccon.jpg
לארס אולריך
(Lars Ulrich)
תופים, כלי הקשה 1981–הווה נולד ב-26 בדצמבר 1963 בגנטופטה, דנמרק. לארס הוא המתופף בלהקה ואחד ממייסדיה. בגיל שש-עשרה עבר ללוס אנג'לס כדי להתאמן בטניס אך במקום לשחק טניס, הוא החל לנגן בתופים. לאחר שפרסם מודעה בעיתון מקומי, פגש אולריך את ג'יימס הטפילד ויחד הם הקימו את הלהקה. LarsUlrichComicCon.jpg
קירק האמט
(Kirk Hammett)
גיטרה, קולות רקע 1983–הווה נולד ב-18 בנובמבר 1962 בסן פרנסיסקו, קליפורניה. האמט הוא כותב שירים והגיטריסט של הלהקה. לפני שהצטרף למטאליקה ייסד את להקת אקסודוס. הוא דורג במקום ה-11 ברשימת "100 הגיטריסטים הטובים ביותר בכל הזמנים" של מגזין ה"רולינג סטון".
Kirk Hammett by Gage Skidmore.jpg
רוברט טרוחיו
(Robert Trujillo)
בס, קולות רקע 2003–הווה נולד ב-23 באוקטובר 1964 בסנטה מוניקה, קליפורניה. טרוחיו הוא הבסיסט של הלהקה. הוא ניגן בלהקות שונות לפני הצטרפותו למטאליקה ב-2003, בהן סואיסיידל טנדנסיז ובלק לייבל סוסייטי, כמו גם עבור זמר המטאל אוזי אוסבורן. הוא ניגן גם עם ג'רי קאנטרל באלבומו השני. במטאליקה הוא החליף את ג'ייסון ניוסטד. Robert Trujillo by Gage Skidmore.jpg
חברים לשעבר
שם ותעתיק לאנגלית תפקיד זמן החברות בלהקה פרטים ביוגרפיים תמונה
דייב מאסטיין
(Dave Mustaine)
גיטרה מובילה, קולות רקע 1982–1983 נולד ב-13 בספטמבר 1961 בלה מסה, קליפורניה. מאסטיין היה הגיטריסט המקורי של הלהקה, עד שהועזב ממנה בשנת 1983 על רקע התנהגותו הבעייתית. הוא הקים את להקת הת'ראש מטאל מגאדת' ושימש בה כסולן וכגיטריסט. מאסטיין הוא יהודי על פי ההלכה - הוא נולד לאם יהודיה ולאב נוצרי, אך חי את חייו כנוצרי. Megadeth @ Arena Joondalup (12 12 2010) (5272639121).jpg
רון מק'גובני
(Ron McGovney)
בס, קולות רקע 1982 נולד ב-2 בנובמבר 1963 בלוס אנג'לס, קליפורניה מק'גובני היה הבסיסט הראשון של הלהקה והופיעה בהקלטות דמו מוקדמות שלה. הוא פגש את הטפילד כשניגן איתו בלהקה Leather Charm. לאחר תקופה של חוסר פעילות, הוא החל לנגן בלהקת הת'ראש מטאל Phantasm.
קליף ברטון
(Cliff Burton)
בס, קולות רקע 1982–1986 נולד ב-10 בפברואר 1962 בקאסטרו ואלי, קליפורניה. ברטון היה הבסיסט של הלהקה וניגן בשלושת האלבומים הראשונים שלה. בעקבות ההצלחה הגדולה של האלבום Master of Puppets, יצאה הלהקה לסיבוב הופעות עולמי. ברטון מת ב-27 בספטמבר 1986, במהלך סיבוב ההופעות, לאחר התהפכות האוטובוס בו נסעו חברי הלהקה בשבדיה. Cliff Burton Memorial.PNG
ג'ייסון ניוסטד
(Jason Newsted)
בס, קולות רקע 1986–2001 נולד ב-4 במרץ 1963 בבאטל קריק, מישיגן. היה הבסיסט של הלהקה. ידוע גם כבסיסט של הלהקות Voivod ו-Flotsam and Jetsam. הוא הצטרף למטאליקה בשנת 1986 לאחר מותו של קליף ברטון ונשאר חבר בה עד שנת 2001, מה שהפך אותו לבסיסט הוותיק ביותר של הלהקה. לאחר שעזב את מטאליקה, הוא המשיך עם הפרויקט שלו Echobrain, ניגן עם אוזי אוסבורן והצטרף ללהקת Voivod. ניסטד משתמש בכינוי Jasonic, המשמש גם ככינויו ב-Voivod וכשם חברת הפצת המוזיקה שלו. הוא גם המייסד של האולפן וחברת התקליטים Chophouse Records שבקליפורניה. ניוסטד היה הסולן בלהקתו Newsted וניגן בה גם בס. W0900-Hellfest2013 Newsted JasonNewsted 70534.JPG
חברים זמניים
שם ותעתיק לאנגלית תפקיד זמן החברות בלהקה פרטים ביוגרפיים תמונה
בוב רוק
(Bob Rock)
בס 2002–2003 נולד ב-19 באפריל 1954 בויניפג, מניטובה, קנדה. רוק היה המפיק של אלבומי הלהקה ואף הופיע מעט כבסיסט. הוא מוזיקאי ומהנדס קול, והפיק תקליטים לכמה להקות ואמנים בהם סימפל פלאן, אירוסמית', בון ג'ובי, מוטלי קרו, אופספרינג, מייקל בובלה, בריאן אדמס, ו-Black Veil Brides. JunoAwards2009-BobRock.jpg

דיסקוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלבומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנה
שם האלבום
הוצאה
1983 Kill 'Em All Megaforce
1984 Ride the Lightning Megaforce
1986 Master of Puppets Elektra
1988 ...And Justice for All Elektra
1991 Metallica Elektra
1996 Load Elektra
1997 ReLoad Elektra
1998 Garage Inc. Elektra
2003 St. Anger Elektra
2008 Death Magnetic Warner Bros
2011 Lulu Warner Bros., Vertigo

מיני-אלבומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנה שם האלבום הוצאה
1987 The $5.98 E.P.: Garage Days Re-Revisited Elektra
2004 Some Kind of Monster Elektra
2010 Six Feet Down Under Universal Music
2010 Six Feet Down Under Part II Universal Music
2010 Live at Grimey's Warner Bros
2011 Beyond Magnetic Warner Bros

קלטות וידאו ומארזי DVD[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנה
שם הווידאו
1987 Cliff 'em All
1989 2 Of One
1992 A Year and a Half
1993 Live Shit: Binge & Purge
1998 Cunning Stunts
1999 S&M
2001 Classic Albums
2005 Some Kind of Monster
2006 The Videos 1989–2004
2009 Français Pour Une Nuit
2009 Orgullo, Pasión y Gloria: Tres Noches en la Ciudad de México
2010 The Big 4 Live from Sofia, Bulgaria (יחד עם מגאדת', סלייר ואנתרקס)
2012 Quebec Magnetic

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

באנגלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 Metallica for Glastonbury Twitter Row, Western Daily Press
  2. ^ "ציר הזמן של מטאליקה 1981-1982", מתוך אתר MTV, מאורכב מהמקור ב-28/5/09
  3. ^ "ציר הזמן של מטאליקה 1981-1982", מתוך אתר MTV, מאורכב מהמקור ב-31/5/09
  4. ^ אנציקלופדיה-מטאליקה ההיסטוריה המלאה, 3/9/1983, מאוחזר מתאריך 14/4/13
  5. ^ "פירוש המושג Ride the Lightning" מתוך אתר המילון החופשי, אוחזר בתאריך 14/04/13
  6. ^ "פירוש המושג Ride the Lightning" מתוך אתר Urban Dictinary, אוחזר בתאריך 14/04/13
  7. ^ Readers' Poll: The Greatest Heavy Metal Albums of All Time, באתר הרולינג סטון
  8. ^ "ציר הזמן של מטאליקה 1983-1984", מתוך אתר MTV, מאורכב מהמקור ב-30/5/09
  9. ^ סטיב הוי (Steve Huey), ביקורת על האלבום Master of Puppets, מתוך אתר AllMusic מאוחזר בתאריך 14/4/2013
  10. ^ "ציר הזמן של מטאליקה 1984-1986", מתוך אתר MTV, מאורכב מהמקור ב-30/5/09
  11. ^ ג'ון פרלס, "HEAVY METAL, WEIGHTY WORDS", פורסם בתאריך 10/7/1988, בעיתון הניו יורק טיימס
  12. ^ ניקולס דיוויס (עורך), "The Cambridge History of American Music.", הוצאת Cambridge University Press. עמ' 378
  13. ^ "ציר הזמן של מטאליקה 1986", מתוך אתר MTV, מאוחזר מתאריך 14/04/13
  14. ^ 14.0 14.1 "ציר הזמן של מטאליקה 1986-1987", מתוך אתר MTV, מאוחזר מתאריך 14/04/13
  15. ^ "Secret Recording Project?". Metallica.com. 2011-06-15. Retrieved 2011-06-16. 
  16. ^ ‫רז ישראלי, בלתי נסלח: שיתוף הפעולה בין מטאליקה ללו ריד מאכזב, באתר nrg‏, 1 בנובמבר 2011
  17. ^ מטאליקה מכריזה על פתיחת חברת הקלטות
  18. ^ עמי פרידמן, רוק בקוטב: מטאליקה הופיעה באנטארקטיקה, באתר ynet‏, 10 בדצמבר 2013
  19. ^ Graham 'Gruhamed' Hartmann, "Metallica’s Lars Ulrich Reveals Parallel Universe Storyline for 3D Film, Gives Update on New Album", Loudwire, ‏8 בינואר 2013
  20. ^ "30 on 30: The Greatest Guitarists Picked by the Greatest Guitarists", Guitar World, ‏28 באפריל 2010
  21. ^ "The 100 Greatest Singers: Inside the Ballots - James Hetfield", Rolling Stone
  22. ^ Steve Huey, "Ride the Lightning – Metallica: Review", Allmusic
  23. ^ Steve Huey, "Master of Puppets – Metallica: Review", Allmusic
  24. ^ Steve Huey, "Metallica – Metallica: Review", Allmusic
  25. ^ Robert Palmer, "Album Reviews – Metallica", Rolling Stone, ‏21 בינואר 1997
  26. ^ 26.0 26.1 Lorraine Ali, "Album Reviews – Reload", Rolling Stone, ‏20 בנובמבר 1997
  27. ^ David Fricke, "Album Reviews – Load", Rolling Stone, ‏4 בדצמבר 1996
  28. ^ Jon Wiederhorn, "Metallica Album Preview: Damage Inc. Is Back In Business", MTV, ‏ 15 באפריל 2003
  29. ^ "St. Anger (2003) - Metallica - Review", Entertainment Weekly, ‏5 ביוני 2003
  30. ^ Johnny Loftus, "Metallica - St. Anger", Allmusic
  31. ^ "Metallica Drummer on Producer Rick Rubin: 'He's Forced Us to Rethink Big-Picture Stuff", Blabbermouth.net, ‏13 בפברואר 2007
  32. ^ ג'קלין אדמונדסון, Music in American Life: An Encyclopedia of the Songs, Styles, Stars, and Stories That Shaped Our Culture, הוצאת ABC-CLIO, שנת 2013, עמוד 708, ISBN:9780313393488 (קריאת הספר בתצוגה מקדימה באתר "גוגל ספרים" ספר זמין ברשת)
  33. ^ קוסמו לי, "Get Thrashed: The Story of Thrash Metal", מתוך אתר Stylus פורסם בתאריך 07/05/2007, מאוחזר בתאריך 14/04/2013
  34. ^ Metallica, באתר הרולינג סטון
  35. ^ 35.0 35.1 "Why they Rule? Metallica"", MTV
  36. ^ "Godsmack", Blistering
  37. ^ Chad Bowar, "Avenged Sevenfold Interview, About.com
  38. ^ "ADEMA Drummer: We Are Influenced By METALLICA And PANTERA",Blabbermouth.net, ‏13 באוגוסט 2003
  39. ^ Talia Soghomonian, "Interview with Dave Chavarri of Ill Niño", nyrock.com
  40. ^ "God Forbid – The new wave of American metal has arrived", f-p-e-.com
  41. ^ Kain Able, "Various Artists (Metal) - Kerrang Remastered: Master of Puppets...", Sputnikmusic, ‏20 ביוני 2006
  42. ^ "100 Greatest Artists of Hard Rock", VH1]", VH1
  43. ^ "100 Greatest Artists: Metallica", Rolling Stone
  44. ^ "The RS 500 greatest albums of all time", Rolling Stone
  45. ^ "Q 50 Heaviest Albums of All Time", Rocklistmusic.co.uk
  46. ^ "Top 25 Metal Albums", IGN
  47. ^ "The Top 100 Heavy Metal Albums", Metal-rules.com
  48. ^ "The RS 500 Greatest Songs of All Time", Rolling Stone
  49. ^ "Metallica Make Walk Of Fame, MTV, ‏8 באפריל 1999
  50. ^ "Metallica: What Happened!?", Retro Junk
  51. ^ ניו יורק טיימסלהקה בהתמוטטות עצבים, באתר הארץ, 30 ביוני 2004
  52. ^ "Avril, Snoop Dogg, Lisa Marie Presley Bow Down To Metallica", MTV, ‏5 במאי 2003


ערך מומלץ
Article MediumPurple.svg