קלאומדס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

קלאומדסיווניתΚλεομήδης; המאה ה-1 או ה-2 לספירה) היה אסטרונום יווני, הידוע בעיקר בשל ספרו "על התנועות הסיבוביות של הגופים השמימיים" (Κυκλικὴ θεωρία μετεώρων).

זמן כתיבת חיבורו[עריכת קוד מקור | עריכה]

תאריכי לידתו ומותו אינם ידועים. היסטוריונים הציעו שהוא כתב את חיבורו בזמן כלשהו בין אמצע המאה ה-1 לפנה"ס לסביבות 400 לספירה. ההערכות המוקדמות יותר מסתמכות על כך שקלאומדס מתייחס במידה רבה בכתיבתו לחיבורו של המתמטיקאי והאסטרונום פוסידוניוס מרודוס (135–51 לפנה"ס), אך נראה כי לא מתייחס בכלל לחיבורו של תלמי (85–165 לספירה). קלאומדס מתייחס גם אל סופרים מוקדמים יותר מפוסידיניוס: אריסטופיתאס, אראטוס (אנ')ארטוסתנס והיפרכוס. אולם כנגד המסקנות הללו, נטען כי חיבורו של קלאומדס עסק באסטרונומיה בסיסית באופן יחסי, ושאין בהכרח לצפות להתייחסות לתלמי.

על התנועות הסיבוביות של הגופים השמימיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הספר שבזכותו קלאומדס ידוע הוא ספר לימוד אסטרונומי די בסיסי בשני כרכים. מטרתו בכתיבתו נראה שהייתה פילוסופית כפי שהייתה מדעית - הוא משקיע זמן ניכר בביקורת על הרעיונות המדעיים של האסכולה האפיקוראית.

ספרו של קלאומדס מוערך קודם כל בזכות שימורו, ככל הנראה כלשונם, את כתביו של פוסידוניוס על אסטרונומיה (אף אחד מספריו של פוסידוניוס לא שרד עד ימינו). קלאומדס מדויק בכמה מהערותיו על ליקוי ירח, במיוחד השערתו שהצל על הירח מצביע על ארץ ספירית (כדורית). הוא גם מעיר תוך ראיית הנולד שהגודל האבסולוטי של כוכבים רבים עשוי לעלות על זה של השמש (ושהארץ עשויה להופיע ככוכב קטן מאד, אם ייראה מפני שטחה של השמש).

ספר זה הוא המקור לסיפור הידוע היטב על כיצד ארטוסתנס מדד את היקף (אנ') כדור הארץ. מתמטיקאים ואסטרונומים מודרניים רבים חושבים שהתיאור הגיוני (וחושבים שהישגו של ארטוסתנס הוא אחד המרשימים יותר של האסטרונומיה העתיקה).

קלאומדס זכאי לקרדיט עבור ההצהרה הברורה המוקדמת ביותר על ההסבר למרחק הנראה לעין של אשליית השמש או אשליית הירח. הוא טען שהשמש נראית רחוקה יותר באופק מאשר בזנית, ולכן גדולה יותר (מכיוון שגודלה הזוויתי עקבי). הוא ייחס את ההסבר הזה לפוסידיניוס.

התייחסות ליוונית המדוברת על ידי היהודים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בקטע מסוים בחיבור, בו תוקף קלאומדס את לשונו ההמונית של אפיקורוס, הוא מציג כמה דוגמאות של צירופי מילים שבהם השתמש הפילוסוף הקדום, וטוען: "ניתן לומר שביטויים אלה נובעים בחלקם מבתי בושת, חלקם דומים לאלה הנאמרים על ידי נשים החוגגות את התסמופוריה בפסטיבלים של דמטר, ובחלקם נובעים מתוך בית הכנסת ומהקבצנים שבחצרותיו. אלה הם יהודים ומושפלים והרבה מתחת לזוחלים" (De Motu Circulari, II, 1:91). קלאומדס מתייחס בדבריו ליוונית המשובשת המדוברת על ידי היהודים. זו נבעה מתרגומים מילוליים מעברית ליוונית, במיוחד בקשר לעניינים דתיים, שנעשו עם מעט תשומת לב לדקדוק וסגנון יווניים. אלה הותירו את רישומם בשפה היוונית שהייתה בשימוש היהודים והפכו אותה למטרה קלה לבוז עבור המעמדות היווניים המשכילים.[1]

אופטיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כתלמידו של פוסידוניוס, קלאומדס ציין כמה פרטים איכותיים בסיסיים לגבי שבירה (או "השתברות"), כמו כיפוף של קרן אור לכיוון האנכי במעבר מאמצעי פחות מרוכז לאמצעי יותר מרוכז, והציע שעקב שבירת אור אטמוספירית (השתברות אטמוספירית) (אנ'), השמש והקשת שלה עשויות להיראות כאשר השמש מתחת לאופק.

מורשת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קלאומדס מונצח באמצעות המכתש "קלאומדס" (אנ') בחלק הצפון-מזרחי של הירח הנראה לעין.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מנחם שטרן - Menahem Stern, Greek and Latin Authors on Jews and Judaism, Jerusalem, 1980, Vol. II, CI. Cleomedes, pp. 157-158