פעולת התגמול בסוכריר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף קרב סוכריר)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
האנדרטה בגן הי"א בראשון לציון
גן הי"א בראשון לציון
שלט בכניסה לגן הי"א בראשון לציון

ב-9 בינואר 1948 נפלו אחד עשר חיילי חטיבת גבעתי ליד גן יבנה בקרב עם ערבים משבט ערב סוכריר שבאו מהכפר אבו סוירה (בערבית أبو سويرة או "ערב צוקריר", "ערב סוכריר"). כעבור שעות השיבו הבריטים אחת עשרה גופות מושחתות ועשרה ראשים כרותי אוזניים. "כדי לטשטש מעט את הזוועה או לשם הפרוטוקול המתוקן הניחו השוטרים ראש אצל גופה, אלא שגולגולת של זה דבוקה הייתה בגוף לא-לה".[1] כנקמה התקיף כוח של החטיבה את הכפר אבו סווירה במטרה להרוג את גבריו ולפוצץ את בתיו אך הסתפק בפיצוץ בתים משום שהבריטים הזהירו את התושבים ואלו נטשו את הכפר מבעוד מועד.

נפילת האחד עשר מראשון לציון[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת מלחמת העצמאות היו גדודי חטיבת גבעתי עסוקים בגיוס ואימון מתגייסים חדשים בד בבד עם משימות ביטחון שוטף. גדוד 52 בפיקודו של יעקב פרי (פרולוב) הקים בסיס אימונים במושבה גן יבנה. בראשית ינואר 1948 נשלחה לשם מחלקת מגויסים מראשון לציון לצורך אימונים.

ב-9 בינואר 1948 יצאו מגן יבנה שתי כיתות שמנו 25 חיילים, לסיור בשטח ממערב לכביש ולמסילת הרכבת. החיילים היו מגויסים צעירים ללא כל ניסיון צבאי. מפקדם החליט להסתפק בשני אקדחים ושני רימונים בלבד כי חשש לשאת רובים שאינם ניתנים להסלקה מהירה לאור היום בעת חיפוש על ידי הבריטים.

בשטח היו ערבים מהשבט ערב סוכריר שבאו מהכפר אבו סווירה אשר שכן על גדות ואדי סוכריר (בעברית - נחל לכיש). הם עקבו אחרי החיילים וראו שאינם חמושים. שני ערבים חמושים ברובים פקדו עליהם להרים ידיים ומכיוון שהופתעו הם נכנעו והובלו כשבויים לעבר אבו סווירה. בדרך הבחינו בערבי נוסף המזעיק את חבריו והחליטו לברוח. הם התפזרו לכל עבר. אותה שעה הופיעו פרשים מזוינים שרדפו אחריהם ופתחו עליהם באש. כמה מהבורחים הצליחו להגיע עד למסילת הרכבת אבל נאלצו להתעכב שם בגלל מעבר רכבת דווקא באותו רגע גורלי. שלושה מהם נשבו והובלו לאבו סווירה שם נרצחו באכזריות. מבין 25 החיילים הצליחו לחזור רק 14.

מיד התארגן כוח חיפוש אך הבריטים הקדימו ותפסו עמדות בשטח ומחשש להסתבכות איתם ניתנה הוראה לחזור לבסיס. למחרת, ב-10 בינואר 1948, הובאו לגן יבנה על ידי הצבא הבריטי גופותיהם של שמונה מהנעדרים וזמן מה לאחר מכן עוד שלוש גופות נוספות של השלושה שנשבו ליד מסילת הרכבת ונרצחו בתוך הכפר אבו סווירה. כל הגופות היו עירומות, מושחתות ומרוסקות איברים.

קרב סוכריר[עריכת קוד מקור | עריכה]

נפילת האחד עשר הכתה את חטיבת גבעתי בזעזוע עמוק. מפקד החטיבה שמעון אבידן הורה למפקד גדוד 52 להכין מיד פעולת תגמול בקנה מידה שלא היה עד אז במרחב הדרום. מטרת הפעולה הייתה הריסת הכפר אבו סווירה והריגת תושביו הגברים.

אבו סווירה נמצא שלושה ק"מ מקבוצת יבנה שם רוכז הכוח בגודל שתי פלוגות עם יחידת חבלנים וסבלים עמוסים בכמות גדולה של חומר נפץ.

ב-25 בינואר 1948 בשעה 02:00 יצא הכוח מקבוצת יבנה והתמקם מצפון לאבו סווירה. בשעה 03:15 פרצו לכפר תוך יריות וזריקת רימונים. להפתעתם לא נתקלו בכל תגובה. התברר שתושבי הכפר הוזהרו על ידי הבריטים על הפעולה ואלה נטשו את הכפר עם חשיכה ונסו לחולות שפת הים. הלוחמים פוצצו את רוב בתי הכפר. פעולה זו מופיעה בחלק מהמקורות כ"קרב סוכריר" למרות שקרב ממש לא היה בה.

על אדמות אבו סווירה הוקמו היישובים ניר גלים ובני דרום.

הנצחת האחד עשר[עריכת קוד מקור | עריכה]

העובר כאן זכור! אנו פתחנו את השער לנצחון, על גופותנו נסלל הנתיב לנמל אשדוד

  • בראשון לציון ברח' הפורצים, נמצא "גן הי"א" ובו אנדרטה לזכרם.
  • בראשון לציון יש רחוב על שמם (רחוב האחד עשר).
  • בראשון לציון קיים מועדון שחמט על שם אחד הנופלים- אברהם פלדקליין, שהיה שחמטאי מחונן.
  • בגן יבנה קראו חורשה לזכר י"א הנופלים (חורשת הי"א), בקרבה למיקום בסיס האימונים

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • חטיבת גבעתי במלחמת הקוממיות, הוצאת מערכות, 1959.
  • האחד עשר מראשון לציון, אריה חורשי, עירית ראשון לציון המחלקה לחינוך ולתרבות תשכ"ט

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אבא קובנר, פנים אל פנים: שעת האפס, ספריית הפועלים, 1968, ע"מ 98
  2. ^ שמות הנופלים: אברמוב מיכאל, דנציגר-קרון יחיאל, היין צבי, ויזלטיר-ראם יואל, טביב זכריה, מימון יעקב, מזרחי בנימין, עוקשי יוסף, פלדקליין אברהם, קויפמן פנחס, רוזנמן אליעזר