קרב צ'מפיון היל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
קרב צ'מפיון היל
מערכה: מערכת ויקסבורג
מלחמה: מלחמת האזרחים האמריקנית
Battle of Champion Hill.png
קרב צ'מפיון היל; איור מאת תיאודור ר' דייוויס (Theodore R. Davis).
תאריך: 16 במאי 1863
קרב לפני: קרב ג'קסון
קרב אחרי: קרב הגשר על נהר ביג בלאק
מקום: מחוז היינדס, מיסיסיפי
32°20′00″N 90°31′40″W / 32.333333°N 90.527778°W / 32.333333; -90.527778
תוצאה: ניצחון של כוחות הצפון
הצדדים הלוחמים
ראשי מדינה
ג'פרסון דייוויס  אברהם לינקולן 
מפקדים
כוחות

ארמית מיסיסיפי, כ-22,000 חיילים

הארמייה של טנסי, כ-33,000 חיילים

אבידות

סך הכול: 3,840
(381 הרוגים,
1,018 פצועים,
2,441 שבויים ונעדרים)

סך הכול: 2,457,
(410 הרוגים,
1,844 פצועים,
187 נעדרים)


קרב צ'מפיון הילאנגלית: Battle of Champion Hill או Battle of Baker's Creek), אשר התחולל ב-16 במאי 1863, היה אחד הקרבות המרכזיים במערכת ויקסבורג, אחת המערכות החשובות בזירה המערבית של מלחמת האזרחים האמריקנית. הקרב התרחש כ-32 קילומטרים ממזרח לוויקסבורג, ובמסגרתו תקפה ארמיית הטנסי מצבא האיחוד, בפיקוד מייג'ור ג'נרל יוליסס גרנט, את ארמיית המיסיסיפי מצבא הקונפדרציה, בפיקוד לוטננט ג'נרל ג'ון ק' פמברטון, והביסה אותה. תבוסת כוחות הקונפדרציה בקרב זה הובילה למצור על ויקסבורג, ולבסוף לכניעת העיר ולכידת ארמיית המיסיסיפי כולה.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מערכת ויקסבורג

בשבועיים שחלפו מאז צליחת המיסיסיפי על ידי גרנט, התכונן פמברטון לקראת המערכה נגד צבאו, ולשם כך כינס את כוחותיו מגרנדה, פורט פמברטון וגארנד גולף סמוך לוויקסבורג, וצבר אספקה ותחמושת בתוך העיר. לרשותו עמדו חמש דיוויזיות, שמנו כ-36,000 איש. תוכניתו המקורית הייתה להתבצר בגדה המערבית של גשר נהר ביג בלאק (Big Black), להמתין שם להתקפה של גרנט, ואז לצאת למתקפת נגד. תוכנית זו הייתה סבירה, כיוון שנהר ביג בלאק היווה מחסום טבעי בין מזרח מדינת מיסיסיפי ומערבה, היכן ששכנה ויקסבורג; הביצורים שהכין במשך שבועות ממזרח לגשר נהר ביג בלאק היו איתנים. אולם, חילוקי דעות עם קציניו הבכירים, אשר העדיפו גישה התקפית יותר, גרמו לו לבסוף לנטוש את עמדתו המבוצרת ממערב לנהר ביג בלאק. ב-12 במאי חצה פמברטון את הנהר וצעד עם שלוש מתוך חמש הדיוויזיות שלו (כ-22,000 איש) מזרחה אל אדוארדס סטיישן. גנרל ג'וזף א' ג'ונסטון (Joseph E. Johnston), מפקד כול כוחות הקונפדרציה בזירה, הגיע לג'קסון ב-13 במאי, וקיבל מיד החלטה לפנות אותה. אף על פי שכבר החליט לסגת מאזור ג'קסון, הורה ג'ונסטון ב-13 במאי לפמברטון להתקדם מזרחה מאדוארדס סטיישן ולתקוף את כוחות האיחוד בקלינטון, על הדרך לג'קסון.

פמברטון קיבל הודעה זו רק ב-14 במאי, בזמן שג'ונסטון כבר היה בנסיגה עם מרבית צבאו צפונה במעלה דרך קנטון. (פמברטון לא ידע זאת כיוון שקווי הטלגרף בין ג'קסון לאדוארדס סטיישן כבר נותקו על ידי כוחות האיחוד.) פמברטון חשב שתוכניתו של ג'ונסטון מסוכנת, משום שהיא עלולה להוביל לעימות חזיתי בשדה הפתוח עם צבאו העדיף של גרנט (עימות שהוא הצליח להימנע ממנו עד אז), ולהרחיק אותו מבסיסו בוויקסבורג. במקום זאת הוא החליט, בתור פשרה עם מפקדי הדיוויזיות שלו, לתקוף את שיירות האספקה של האיחוד, שלפי המידע (המוטעה) שהיה ברשותו, נעו על הדרכים בין גראנד גולף לריימונד, וכך למשוך את צבא האיחוד לקרב בשטח שייבחר על ידו. ב-15 במאי אחר הצהריים, לאחר התארגנות איטית עקב עבודת מטה לקויה ובעיות לוגיסטיות, יצאו כוחותיו של פמברטון לבסוף מאדוארדס והחלו לנוע על הדרך לריימונד. ההתקדמות הייתה קשה: הגשמים שירדו הפכו את הקרקע לבוצית, והגשר על נחל בייקר'ס קריק נסחף בשיטפון, עובדה שלא הייתה ידועה לפמברטון משום שלא נשלחו יחידות סיור לפני הגוף העיקרי של צבאו; כוחותיו של פמברטון נעו קדימה בחשיכה כמעט ללא מודיעין על מקום המצאו של האויב ועל מצבן של הדרכים לפניהם. הם חצו את בייקר'ס קריק בגשר על דרך ג'קסון, ואז פנו דרומה על דרך רוחב, שהתחברה לדרך ריימונד. רק לאחר חצות הלילה, לאחר צעדה מפרכת, חנו הכוחות למנוחת לילה לאורך אותה דרך[1]

ב-14 במאי כבשו כוחות האיחוד את ג'קסון. גרנט הותיר את הגייס של שרמן בעיר עם הוראות להרוס כל דבר שיש לו שימוש צבאי, ואת שני הגייסות הנותרים הפנה מייד למערב, לעבר ויקסבורג. הגייס של מק'פרסון התקדם לאורך דרך ג'קסון בצפון לעבר בולטון, בעוד הגייס של מקלירננד התקדם לעבר בולטון על דרך ריימונד, מדרום לגייס של מק'פרסון. בניגוד לפמברטון, גרנט הפעיל מערכת מודיעין וסיור יעילה: מרגל שפעל במטה ג'ונסטון העביר אליו את תוכניות הקרב שלו ואת המסרים ששלח לפמברטון, וכך ידע גרנט שכוחותיו של פמברטון נמצאים ממערב לו בשטח הפתוח, ועל תוכניתו של ג'ונסטון לחבור אליהם על דרך ג'קסון (גרנט לא ידע שהן ג'ונסטון והן פמברטון לא התכוונו לפעול בהתאם לתוכנית זו). ב-16 במאי עם שחר נתפס צוות רכבת של הקונפדרציה, וחקירתו העלתה שפמברטון נמצא עם צבאו בשטח הפתוח מערבה מבולטון. גרנט ניצל את ההזדמנות והורה מיד לגייסות של מק'פרסון ומקלירננד להתקדם לקראת מגע עם פמברטון, ולגייס של שרמן הורה לנטוש את ג'קסון ההרוסה ולנוע בעקבותיהם, מערבה.[2]

בבוקר ה-16 במאי קיבל פמברטון מסר נוסף מג'ונסטון, שחזר על ההוראה לתקוף לכיוון קלינטון. בשלב זה, צבאו של פמברטון היה בעיצומה של תנועה לכיוון דרום מזרח, על הדרך בין אדוארדס וריימונד, במגמה ליירט את שיירות האספקה הצפוניות. הדיוויזיה המובילה הייתה של לורינג, אחריה הדיוויזיה של בואן, ואחריה הדיוויזיה של סטיבנסון. כוח המאסף שלו נמצא בצומת דרכים, כמה מאות מטרים מדרום לרכס שנקרא צ'מפיון היל (Champion Hill). פמברטון, אשר לא היה מודע לכוח האיחוד המתקרב, הורה לצבאו לנוע בחזרה, כדי לבצע את פקודתו של ג'ונסטון. כוח המאסף, שכלל מספר רב של עגלות אספקה, הפך לפתע לחלוץ של צבאו.[3]

הכוחות הלוחמים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפקדי הצבאות במערכת ויקסבורג

דרגות: ל"ג – לוטננט ג'נרל, מ"ג – מייג'ור ג'נרל, ב"ג – בריגדיר ג'נרל.

האיחוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

הארמייה של הטנסי בפיקוד מ"ג יוליסס גרנט החלה את מערכת ויקסבורג עם כ-44,000 איש, מאורגנים בשלושה גייסות. בקרב צ'מפיון היל השתתפו שני גייסות מלאים (של מק'פרסון ומקלירננד) ודיוויזיה מן הגייס של שרמן (כ-33,000 איש). שרמן עצמו ושתי דיוויזיות נוספות שלו לא השתתפו בקרב.[4][5][6]

  • גייס XIII, בפיקוד מ"ג ג'ון א' מקלירננד (John A. McClernand)
    • דיוויזיה 9, בפיקוד ב"ג פיטר אוסטרהאוס (Peter J. Osterhaus), כללה: שתי בריגדות רגלים, שתי סוללות ארטילריה, ורגימנט פרשים.
    • דיוויזה 10, בפיקוד ב"ג אנדרו סמית' (Andrew J. Smith), כללה: שתי בריגדות רגלים, שתי סוללות ארטילריה, ורגימנט פרשים.
    • דיוויזיה 12 (פעלה בגיזרת גייס XVII), בפיקוד ב"ג אלווין האווי (Alvin P. Hovey), כללה: שתי בריגדות רגלים, שלוש סוללות ארטילריה, ורגימנט פרשים.
    • דיוויזיה 14, בפיקוד ב"ג יוג'ין קאר (Eugene A. Carr), כללה: שתי בריגדות רגלים, שתי סוללות ארטילריה, שני רגימנטים של פרשים, ורגימנט הנדסה קרבית.
  • (יחידה מתוך) גייס XV, בפיקוד מ"ג ויליאם שרמן
    • דיוויזיה 2, מסופחת לגייס XIII, בפיקוד מ"ג פרנסיס בלייר (Francis Preston Blair, Jr.), כללה: שתי בריגדות רגלים, ושתי סוללות ארטילריה.
  • גייס XVII, בפיקוד מ"ג ג'יימס ב' מק'פרסון
    • דיוויזיה 3, בפיקוד ב"ג ג'ון לוגן (John A. Logan), כללה: שלוש בריגדות רגלים, וארבע סוללות ארטילריה.
    • דיוויזיה 7, בפיקוד ב"ג מרסלוס קרוקר (Marcellus M. Crocker), כללה: שלוש בריגדות רגלים, וארבע סוללות ארטילריה.
    • בטליון פרשים.

הקונפדרציה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארמיית מיסיסיפי בפיקוד ל"ג ג'ון ק' פמברטון, מנתה כ-30,000 איש וכללה חמש דיוויזיות. אל קרב צ'מפיון היל הגיע פמברטון עם שלוש דיוויזיות, שמנו כ-22,000 איש[א], בעוד שתי דיוויזיות הושארו מאחור בהגנה על ויקסבורג. שלוש הדיוויזיות היו: [7][8][9][6]

  • דיוויזיה בפיקוד מ"ג ויליאם לורינג (William W. Loring)
    • בריגדה 1, בפיקוד ב"ג לויד טילגמן (Lloyd Tilghman), כללה: שלושה רגימנטים ובטליון רגלים, ושלוש סוללות ארטילריה (14 תותחים).
    • בריגדה 2, בפיקוד ב"ג אברהם בופורד (Abraham Buford), כללה: שמונה רגימנטים של רגלים, וסוללת ארטילריה (8 תותחים).
    • בריגדה 3, בפיקוד ב"ג וינפילד פד'רסטון (Winfield S. Featherston), כללה: חמישה רגימנטים של רגלים.
  • דיוויזיה בפיקוד מ"ג קארטר ל' סטיבנסון (Carter L. Stevenson)
    • בריגדה 1, בפיקוד ב"ג סת' בארטון (Seth M. Barton), כללה: שישה רגימנטים של רגלים.
    • בריגדה 2, בפיקוד ב"ג סטיבן לי (Stephen D. Lee), כללה: חמישה רגימטים של רגלים וסוללת ארטילריה (6 תותחים)
    • בריגדה 3, בפיקוד ב"ג אלפרד קאמינג (Alfred Cumming), כללה: חמישה רגימנטים של רגלים.
    • בריגדה 4, בפיקוד קולונל אלכסנדר ריינולדס (Alexander W. Reynolds), כללה: ארבעה רגימטים של רגלים וסוללת ארטילריה (6 תותחים)
    • שתי סוללת ארטילריה (6 תותחים)
  • דיוויזיה בפיקוד מ"ג ג'ון ס' בואן (John S. Bowen)
    • בריגדה 1, בפיקוד ב"ג פרנסיס קוקרל (Francis M. Cockrell), כללה: חמישה רגימנטים של רגלים, ושלוש סוללות ארטילריה (14 תותחים)
    • בריגדה 2, בפיקוד ב"ג מרטין גרין (Martin E. Green), כללה: שמונה רגימנטים של רגלים, ושתי סוללות ארטילריה (8 תותחים)
    • פרשים, 2 רגימנטים

גנרל ג'וזף א' ג'ונסטון עמד בראש פיקוד המערב; כ-6,000 חיילים מפיקוד זה (אשר כלל גם את ארמיית מיסיסיפי) היו בנסיגה צפונה מג'קסון, מיסיסיפי אל עבר קנטון, ולא השתתפו בקרב.

מהלך הקרב[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבצעי גרנט כנגד ויקסבורג והמצור על העיר (אפריל-יולי 1863).
  הקונפדרציה
  האיחוד
מפה מתוך הספר:
Campaigns of the Civil War: The Mississippi, by Francis Vinton Greene, 1882. (publicly available).
במפה זו "דרך ג'קסון" נקראת "דרך קלינטון".

ב-16 במאי בבוקר, בזמן שפמברטון הפך את כיוון התנועה של הטור שלו, נעו 7 דיוויזיות (כ-32,000 איש) של האיחוד מערבה בשלושה טורים מקבילים. היו אלה הגייסות של מק'פרסון ומקלירננד, בתוספת דיוויזיה מן הגייס של שרמן, והם עמדו להנחיל לכוחות הקונפדרציה הפתעה קשה. בשעה 7 בבוקר בערך החלו כוחות החלוץ של האיחוד להתנגש עם יחידות הסיור של פמברטון. האחרון הבין שלא ניתן להמשיך בתנועתו המתוכננת, עצר את הטור שלו והחל להיערך להגנה על רכס המשקיף על ערוץ נחל ג'קסון קריק, שנמתח מצפון מזרח לדרום מערב. קו ההגנה של פמברטון חסם את מסלול ההתקדמות של הטור הדרומי והטור האמצעי של האיחוד, אולם הוא לא היה מודע לתנועת הטור הצפוני לאורך דרך ג'קסון, ולכן אגפו השמאלי (הצפוני) נותר כמעט בלתי מוגן.

ממערב לרכס עליו נשען קו ההגנה הדרומי, בעורפם של המגינים, זרם נחל בייקר'ס קריק. הנקודה הגבוהה ביותר ברכס הייתה צ'מפיון היל (Champion Hill). בנקודה זו דרך ג'קסון פנתה דרומה, עברה דרך פסגת הגבעה, התחברה לדרך האמצעית (בין דרך ג'קסון לדרך ריימונד), ואז פנתה מערבה וחצתה את בייקר'ס קריק על גבי גשר. האגף השמאלי הקיצוני של פמברטון הוחזק על ידי בריגדה בפיקוד סטיבן לי מהדיוויזיה של סטיבנסון. כוח סיור שנשלח על ידי לי צפונה, הבחין בכוחות גדולים של האיחוד הנעים מערבה על דרך ג'קסון, והוא הבין שהמשך תנועתם יגרום לאיגוף קו ההגנה הדרומי, ולניתוק נתיב הנסיגה של פמברטון לבסיסו בוויקסבורג. לי החליט לנוע עם הבריגדה שלו צפונה ולתפוס את צ'מפיון היל, ששלטה על דרך ג'קסון. כתוצאה מכך, פמברטון נאלץ להאריך את חזיתו ולהזיז את כל כוחותיו צפונה. האיום על אגפו השמאלי אילץ אותו לשלוח בהדרגה עוד ועוד יחידות מהדיוויזיה של סטיבנסון, כדי לתגבר את הבריגדה של לי.

לאחר שהבחינו בהערכות כוחות הדרום על צ'מפיון היל, נעצרו שתי הדיוויזיות של האיחוד [ב] שנעו על דרך ג'קסון, ונפרסו לקראת מתקפה סמוך לצ'מפיון האוס, יחד עם הארטילריה המסייעת שלהן. גרנט הגיע לאזור צ'מפיון היל בשעה 10:00 לערך, והורה על פתיחת התקפה כוללת על קו ההגנה הדרומי, אולם עקב בעיות תקשורת ופקודות בלתי החלטיות של גרנט, הגיס של מקלירננד החל לנוע לקראת מגע עם קו ההגנה הדרומי רק למעלה מארבע שעות מאוחר יותר. כתוצאה מכך, רק שתי דיוויזיות מהטור הצפוני של האיחוד (שכללו 5 בריגדות) נטלו חלק בשלב הראשון של הקרב. מולם ניצבו 2 בריגדות מהדיוויזיה של סטיבנסון. עד שעה 11:30 בבוקר הגיעו כוחות האיחוד למגע עם קו ההגנה הראשי של סטיבנסון, ועד שעה 13:30 הם כבשו את פסגת צ'מפיון היל בעוד כוחות הדרום נסוגים בחוסר סדר, לאחר שאיבדו כמעט את כל הארטילריה שלהם (11 תותחים). במקביל למתקפה על צ'מפיון היל, איגפו חלק מהיחידות של הדיוויזיה של לוגן (באגף הימני של הכוח התוקף) מצפון, את קו ההגנה הדרומי, והתקדמו לכיוון דרום מערב. כוחות האיחוד נעו קדימה, תפסו את צומת הדרכים החיוני מדרום לצ'מפיון היל ואת הגשר על בייקר'ס קריק, ואיימו לאגף ולכתר את כוחותיו של פמברטון.

פמברטון נאלץ לשלוח את הדיוויזיה המוקטנת של בואן (שתי בריגדות), שהגנה עד אז על מרכז קו ההגנה שלו, להתקפת נגד. ההתקפה הפתיעה את כוחות האיחוד, הדפה אותם לאחור וכבשה מחדש את צ'מפיון היל. בשעה 15:30 חידש גרנט את התקפתו על הגבעה, עם דיוויזיה רעננה נוספת (של קרוקר), שהגיעה מקלינטון דרך בולטון. במקביל תקפו גם שתי הדיוויזיות של האיחוד, שנעו על הדרך האמצעית (middle road) לכיוון צומת הדרכים, ואיימו לנתק את הדיוויזיה של בואן מעורפה. כוחות הדרום שהגנו על צ'מפיון היל, לא יכלו לעמוד בפני המתקפה החדשה של כוחות עדיפים ונאלצו לסגת. כל האגף השמאלי של פמברטון נסוג תוך כדי לחימה בתנועה של דלת מסתובבת. האחרון הורה לויליאם לורינג, שהדיוויזיה שלו הגנה על אגפו הימני ובלמה את התקדמות הטור הדרומי של כוחות האיחוד (הדיוויזיות של בלייר וסמית'), לשלוח את רוב כוחותיו לעזרת האגף השמאלי הלחוץ, אך לורינג התעכב בטענה שעומדים מולו כוחות חזקים של האיחוד.

בשלב זה של הקרב לא נותרו לפמברטון עתודות. הוא הבין שמצבו אבוד והורה לכוחותיו לסגת במהירות בדרך היחידה שנותרה פתוחה בפניהם: גשר מאולתר בנקודה בה חצתה דרך ריימונד את בייקר'ס קריק. שתי בריגדות מהדיוויזיה של לורינג נעו צפונה, יצרו קו הגנה חדש על רכס מדרום לדרך האמצעית, וחיפו על נסיגת הכוחות שנותרו משתי הדיוויזיות האחרות של פמברטון לכיוון הגשר, ואילו הבריגדה השלישית, בפיקוד בריגדיר ג'נרל לויד טילגמן, בלמה את התקדמות כוחות האיחוד על דרך ריימונד עד שעות אחר הצהריים המאוחרות. לאחר שטילגמן נהרג באש ארטילריה, הורה לורינג לבריגדה לנתק מגע ולחבור לכוחות העיקריים של הדיוויזיה. בשלב זה, רק רגימנט אחד של הדיוויזיה הספיק לחצות את הגשר על בייקר'ס קריק, והגשר נמצא תחת אש אגפית של הארטילריה הצפונית. לורינג החליט לסגת עם הדיוויזיה שלו לכיוון דרום, בתקווה למצוא נתיב אחר לחבור עם הכוח העיקרי של פמברטון, שנמצא בעיצומה של נסיגה לכיוון נהר ביג בלאק וביצורי ויקסבורג. לאחר נסיגת כוח המאסף הדרומי, תפסו חיילי האיחוד את הגשר על בייקר'ס קריק ללא התנגדות, ועד חצות כבשו את אדוארדס סטיישן.[10]

במהלך המסע הלילי של הדיוויזיה שלו בלילה שבין ה-16 וה-17 במאי, לורינג הבין כי יתקשה לחבור לכוחות הנסוגים של פמברטון, עקב המרדף המהיר שניהלו כוחות האיחוד אחריהם. הוא וקציניו קיימו התייעצות והחליטו לסגת באופן עצמאי לכיוון ג'קסון בדרך עוקפת, במגמה לחבור שם לכוחותיו של ג'ונסטון. באופן לא מוסבר, לורינג לא שלח לפמברטון הודעה על החלטתו זו. ב-19 בחודש הגיעה הדיוויזיה לג'קסון, לאחר מסע קשה ומאומץ דרך קריסטל ספרינגס, במהלכו היא איבדה את כל הארטילריה שלה, וכ-3000 חיילים, שלא עמדו בקשיי המסע, או נשרכו מאחור.[11]

סיכום ותוצאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ניצחון האיחוד בקרב צ'מפיון היל עלה לגרנט במחיר יקר: 410 הרוגים, 1,844 פצועים ו-187 נעדרים; בסך הכל 2,441 אבידות מתוך 32,000 חיילים. בזיכרונותיו האישיים כתב גרנט: "בסערת הקרב אדם יכול לראות את חיילי האויב נקטלים באלפים, או עשרות אלפים, תוך שוויון נפש; אולם לאחר הקרב מראות אלה מטרידים ביותר, והנטיה הטיבעית היא לנסות להקל את הסבל של אויב וידיד כאחד."[12]

מניתוח האבדות של צבא האיחוד במהלך הקרב עולה, ששלוש הדיוויזיות שתקפו את האגף השמאלי של צבא הדרום, ספגו למעלה מ-90 אחוז מכלל האבדות, בעוד ארבע הדיוויזיות הנוספות של גרנט ספגו אבדות קלות עד מזעריות. מכאן ניתן ללמוד, שחלק גדול מצבא האיחוד לא השתתף באופן פעיל בקרב. ייתכן בהחלט, שאילו גרנט היה מפעיל את כל הכוחות שעמדו לרשותו, במתקפה מתואמת על שני האגפים של צבאו של פמברטון, הוא יכול היה לכתר ולהשמיד את צבאו. חוסר הפעילות של האגף השמאלי (הדרומי) של גרנט, אפשר למרבית כוחותיו של פמברטון להימלט מכיתור, ולסגת חזרה למתחם המבוצר של וויקסבורג.

עבור כוחות הקונפדרציה הקרב היה אסון מוחלט. פמברטון איבד את כל הדיוויזיה של לורינג (7800 חיילים), שנותקה מצבאו, וכוחותיו ספגו 3,840 אבידות – 381 הרוגים, 1,018 פצועים ו-2,441 נעדרים (רובם הגדול מהדיוויזיה של סטיבנסון) מתוך כ-22,000 חיילים.[13]

שתי הדיוויזיות המוכות מצבא הקונפדרציה הנסוג הגיעו אל הגשר על נהר ביג בלאק (Big Black River) בלילה שבין ה-16 וה-17 במאי. פמברטון תפש עמדות ממזרח וממערב לגשר במטרה להשאיר את הגשר פתוח לתנועה, עד להגעת דיוויזיית המאסף של לורינג, שהוא חשב שנמצאת בדרכה אליו; הוא לא ידע, שבשלב זה הדיוויזיה כבר נעה בכיוון ההפוך לעבר ג'קסון. שלוש דיוויזיות מן הגייס של מקלירננד רדפו אחריו ותקפו את קו הביצורים הדרומי ממזרח לגשר; לאחר קרב קצר התמוטט הכוח המגן וחלק ניכר ממנו נפל בשבי. פמברטון נסוג לתוך ביצורי ויקסבורג עם כמחצית מן הכוח שיצא להלחם בגרנט חמישה ימים קודם לכן.[14][15]

היסטוריונים מעריכים כי קרב צ'מפיון היל היה הקרב המכריע במערכת ויקסבורג, כיוון שאחריו לא הייתה לפמברטון ברירה אלא לסגת אל ביצורי ויקסבורג ולספוג את המצור שהוטל עליו. באותה עת, ויקסבורג כבר הייתה מלכודת: גרנט ממזרח, צי האיחוד ממערב, ודלתת נהר יאזו מנעה נסיגה לצפון. ההיסטוריון הבריטי ג' פ' ק' פולר כתב: "תופי המלחמה של צ'מפיון היל סימנו את מפלתה של ריצ'מונד."[16]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקורות מצוטטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

זכרונות ומקורות ראשוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ברוס קאטון, מלחמת האזרחים האמריקנית, הוצאת משרד הביטחון, 1979.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא קרב צ'מפיון היל בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביאורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ דיוויזיה של הקונפדרציה הייתה בדרך כלל גדולה מדיוויזיה של האיחוד.
  2. ^ הדיוויזיה של לוגן (Logan) מהגייס של מק'פרסון והדיוויזיה של האווי (Hovey) מהגייס של מקלירננד

סימוכין[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Shea, p. 127-130, McPherson (2005), p. 107.
  2. ^ Ballard, p. 279.
  3. ^ Shea, p. 130-132.
  4. ^ Official Records, Series I, Volume XXIV, Part 2, pages 7-11 and The Battle of Champion Hill website (Order of Battle)
  5. ^ Official Records, Series I, Volume XXIV, Part 2, pages 725-726
  6. ^ 6.0 6.1 Gabel, Appendix A, p. 192-194.
  7. ^ Official Records, Series I, Volume XXIV, Part 3, pages 703-707 (April 1863) and The Battle of Champion Hill website (Order of Battle)
  8. ^ Official Records, Series I, Volume XXIV, Part 2, page 728
  9. ^ Official Records, Series I, Volume XXIV, Part 2, pages 725-726 and The Battle of Champion Hill website (Official Reports)
  10. ^ NPS battle summaries: Champion Hill.
  11. ^ Bearss, Ch. 6.
  12. ^ Grant, Ch. 35.
  13. ^ Shea, p. 132-137; Kennedy, p. 167-170.
  14. ^ NPS battle summaries: Big Black River Bridge.
  15. ^ Shea, p. 138-139; Ballard, p. 310-318; Kennedy p. 170-171.
  16. ^ Shea, p. 137.