קרו-מניון
 |
ערך שניתן לשפר את מקורותיו | |
| ערך שניתן לשפר את מקורותיו | |
 |
יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: שגיאות וניסוח לא ברור. | |
| יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: שגיאות וניסוח לא ברור. | |
הקרו-מניון (בצרפתית: Cro-Magnon) היה כינוי לבני האדם המודרניים הראשונים באירופה, בתקופה הפלאוליתית העליונה, מלפני כ-40,000 שנים ואילך.
אנשי הקרו-מניון, היו בדרך-כלל בעלי גוף מוצק וחזק, עם שרירים חזקים. המצח היה ישר וגבוה ורכסי הגבות נמוכים. הקרו-מניון היו בני האדם הראשונים באירופה עם סנטר בולט. גודל המוח היהכ-1,600 סמ"ק, גדול יותר מאשר גודל המוח הממוצע של האדם המודרני.
אטימולוגיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]השם נובע מ"אברי דה קרו-מניון", (בצרפתית: "מחסה הסלע של קרו-מניון"), ליד הקומונה Les Eyzies-de-Tayac-Sireuil בדרום מערב צרפת, שם נמצאה הדגימה הראשונה של הקרו-מניון והם נחשבו כבני האדם המודרניים העתיקים ביותר הידועים באירופה. עם גילוי ציורי המערות הידועים במערת לאסקו קושרו הקו-מניון עם התרבות האוריניאקית, ששרידיה היו ידועים מדרום צרפת וגרמניה. לאחר ששרידים נוספים של בני אדם מודרניים קדומים נתגלו באתרים ארכאולוגיים במערב אירופה ובמקומות אחרים, ועם השיפור בטכניקות תיארוך בתחילת המאה ה-20, נוספו תת-מינים לסיווג הטקסונומי ולכן שיוך ציורי המערות לקרו-מניון מוטל בימינו בספק.
המונח "קרו-מניון", החל לשמש במובן הרחב כדי לתאר את האנשים המודרניים הקדומים באירופה. עד 1970 המונח שימש כל אדם בכל מקום בו נמצא המודרניות המוקדמת, כפי שהיה במקרה עם מקרים מרוחקים כגון בנחל מערות במערת הגדי בישראל, ומקרים שונים של אינדיאנים קדומים ביבשת אמריקה. המונח "קרו-מניון" איננו חלק מהשמות המדעיים למין האדם, ובימינו איבד את חשיבותו בקהילה הארכאולוגית. בספרות המדעית הנוכחית מועדף המונח "בני אדם מודרניים", במקום "קרו-מניון".
מכלולים ודגימות
[עריכת קוד מקור | עריכה]הגאולוג הצרפתי לואי לרטה גילה את הראשון מחמישה שלדים מסוג זה במרס 1868 במחסה סלע בשם ב"אברי דה קרו-מניון". דגימות דומות התגלו לאחר מכן בחלקים אחרים של אירופה ובאזורים הסמוכים.
Peștera cu Oase
[עריכת קוד מקור | עריכה]הראשון מבין שרידי אדם לא ארכאי באירופה הם הממצאים ב-Peștera cu Oase (מערה עם עצמות) ליד שערי הברזל ברומניה. האתר נמצא במסלול הדנובה, אשר עשוי להיות נקודת הכניסה של הקרו-מניון למרכז אירופה. המערה עצמה נראית כמערת צבוע או מערת דוב; שרידי האדם יכולים להיות טרף או נבלה. אף כלי לא קושר לממצא.
הדוגמה הכללית Oase 1 הוא בעל לסת תחתונה חזקה ומשלב שלב מגוון תכונות ארכאיות, מודרניות מוקדמת, ואולי תכונות ניאנדרטליות. תכונות מודרניות ממקמות אותו כמאובן הקרוב ביותר לאדם המודרני האירופי המוקדם בין דגימות הפלייסטוקן המאוחרת. המאובן הוא אחד הממצאים הבודדים באירופה אשר יכול לתוארך ישירות ונחשב אחד המאובנים הידועים מהתקופה האנושית המודרנית המוקדמת מאירופה. שתי מעבדות בלתי תלויות הניבו גיל ממוצע של קולגן בתארוך פחמן 14 ל-34,950, +990, ו-890, השוות ערך לכ־45,000 שנה. הלסת התחתונה 1 Oase התגלה ב-16 בפברואר 2002. גולגולת כמעט שלמה של זכר צעיר (Oase 2) ושברי אחר (Oase 3) נמצאו בשנת 2005, שוב עם תכונות פסיפס, אשר חלקם מקביל ללסת 1 Oase.
Peştera Muierilor
[עריכת קוד מקור | עריכה]ממצא Muierilor Peştera הוא גולגולת יחידה שלמה למדי של אישה עם תכונות פנים ארכאיות ותכונות מודרניות. הגולגולת נמצאה בגלריה התחתונה של מערת "Womans" ברומניה, בין שרידי מערות הדובים הרבים. תארוך פחמן הניבו גיל ממוצע של 30,150 (עם טוח טעות של כ-800 שנים), מה שהופך אותו לאחד משרידי הקרו-מניון העתיקים ביותר.
אתר קרו-מניון
[עריכת קוד מקור | עריכה]תגלית הקרו-מניון המקורית, התגלתה במחסה סלע ב-Les Eyzies שבחבל Dordogne בצרפת. סוג הדגימה מאתר זה הוא קרו-מניון-1, מתוארך על פי תארוך פחמן 14 לפני כ-28,000 שנים (עם סטיה של 270 שנים). בהשוואה לניאנדרטלים, השלדים בעלי אותו מצח גבוה, יציבה זקופה ומבנה שלד כמו בני האדם המודרניים. ממצאים אחרים באתר הם שרידי אשה (קרו-מניון 2) ושרידי זכר (קרו-מניון 3).
התנאי והמיקום של שרידי קרו-מניון-1, יחד עם קונכיות ושיני בעלי חיים במה שנראה שהיה תליונים או מחרוזות, מעלה את השאלה האם הם נקברו במכוון. אם אכן אנשי הקרו-מניון קברו את מתיהם במתכוון. זוהי הוכחה שהם הכירו את מושג הטקסיות, וזאת עשו על ידי קבורת מתיהם עם תכשיטים וכלים, או לחלופין את ההבנה כי גופות המתים יכולות לגרום למחלות, ושיש להרחיק את הגופות כדי למנוע זאת.
ניתוח הפתולוגיה של השלדים עולה כי בני האדם בתקופה זו ניהלו חיים קשים פיזית. בנוסף לזיהום, כמה מן השלדים שנמצאו במחסה סבלו מהתמזגות חוליות בצווארם, המעיד על פציעה טראומטית; הנקבה הבוגרת שנמצאה במקלט שרדה זמן רב עם שבר בגולגולת. פגיעות כאלה מהוות סכנת חיים גם בימינו. הישרדות הקרו-מניון עם פציעות אלו מצביע על כך כי זכו לתמיכת הקהילה וטופלו בפציעותיהם.
Předmostí
[עריכת קוד מקור | עריכה]אתר מאובן אחר נמצא ב-Předmostí המוקם במחוז מורביה, בתחומי צ'כיה של ימינו. האתר התגלה במאה ה-19. החפירות נערכו בין 1884 ו-1930 אך החומר המקורי אבד במהלך מלחמת העולם השנייה. בשנת 1990 נערכו חפירות חדשות.
האתר Předmostí הוא ככל הנראה אזור מגורים עם מערכת קבורה ובה כ-20 קברים, כולל 15 קברי אדם שלם, חלקים של חמישה אחרים, המייצגים או קבורה משנית או השחתה. קניבליזם הוצע, אף על פי שזה לא מקובל. המאובנים הלא אנושיים הם בעיקר ממותה. רבות מן העצמות חרוכות, עדות לכך שהחיה נצלתה קודם האכילה. שרידים אחרים שנמצאו כוללים שועל, איילים מעידן הקרח, סוס, זאב, דוב, גרגרן וארנבות. שרידים של שלושה כלבים נמצאו אף הם, כשבפיו של אחד מהם הייתה מונחת עצם גדולה.
האתר Předmostí מתוארך בין 27,000 ו-24,000 שנים. האנשים שנמצאו זהים לממצאי הקרו-מניון הצרפתי. למרות היותם בני-אדם מודרניים ללא ספק, היה להם מבנה גוף מוצק, המעיד על אורח חיים המבוסס על ציד.
Mladeč
[עריכת קוד מקור | עריכה]אתר מערות Mladeč במורביה (צ'כיה) הוא אחד מאתרי הקרו-מניון העתיקים ביותר. נמצאו בן שרידים של כמה אנשים, אך רק מעט חפצים. הממצאים שנתגלו סווגו בהיסוס כחלק מתרבות האוריגנקיאן. הממצאים תוארכו לסביבות לפני 31,000 שנים. Mladeč 2 תוארך ללפני כ-31,320 שנים מהיום (עם טווח טעות של כ-400 שנה), Mladeč 9a תוארך ללפני 31,500 שנים (עם טווח טעות של כ-420 שנים) ו-8 Mladeč תוארך ללפני כ-30,600 שנים (טווח טעות של כ-300 שנה).
מוצא הקרו-מניון
[עריכת קוד מקור | עריכה]האדם המודרני הראשון מבחינה אנטומית יצא ממזרח אפריקה, לפני כ-200,000–100,000 שנים. יציאת נוספת מאפריקה אל חצי האי ערב התרחשה לפני כ-60,000 שנים והביאה את בני האדם המודרניים אל אירואסיה. בעוד שהקבוצה הראשונה התיישבה באזורי החוף סביב האוקיינוס ההודי, הקבוצה השנייה נדדה צפונה בערבות מרכז אסיה. רצף הדנ"א המיטוכונדרי של שני אנשי קרו-מניון, מתוך מערת Paglicci, איטליה, המתוארך ללפני 24,000–23,000 שנים (Paglicci 52 ו-12), זיהה את mtDNA של השלדים כנושא גן Haplogroup N טיפוסי של הקבוצה השנייה. הקבוצה הראשונה היא המייסדת של אוכלוסיית צפון ומזרח אסיה ("המונגולים"), הקווקזים, חלקים רבים של המזרח התיכון וצפון אפריקה. הגירה מאזור הים השחור אל תוך אירופה החלו לפני כ-45,000 שנים, כנראה לאורך ערוץ הדנובה. לפני 20,000 שנים הייתה כל אירופה מיושבת.
חיי הקרו-מניון
[עריכת קוד מקור | עריכה]תכונות פיזיות
[עריכת קוד מקור | עריכה]הקרו-מניון, היו מודרניים מבחינה אנטומית, זקופים וגבוהים בהשוואה לניאנדרטלים בני זמנם. בגובה ממוצע של 166–171 ס"מ, אם כי זכרים גדולים הגיעו גם ל-183 ס"מ עד 203 ס"מ. הם נבדלים מהאדם המודרני בכך שהיו בעלי מבנה גוף חזק יותר, עם פנים רחבות, אף בולט ללא פרוגנטיזם (אנג'), בדומה לתכונות המצויות אצל האירופאים המודרניים. תכונה בולטת מאוד היא ארובת עין מרובעת.
מספר מחקרים גנטיים, סוגי דם ומורפולוגיה גולגולתית מעלים כי תושבי הבסקים עשוים להיות צאצאי חלק מאוכלוסיית הקרו-מניון המקורית. מחקר גנטי שנערך בשנת 2006 בקרב תושבי הבסקים הראתה שכיחות של 1% mtDNA haplogroup U8a המתוארך לתקופת הקרו-מניון, אף כי שכיחות נמוכה של הגן, וזרימת גנים מאוכלוסיות שכנות, תושבי הבסקים הנוכחים אינם יכולים להיחשב דוגמאות אמינות של המאפיינים הפיזיים של הקרו-מניון.
ניתוח דנ"א מיטוכונדריאלי מציב את האוכלוסייה האירופית הקדומה כקבוצה אחות לקבוצות אסיה ("המונגולים"), ומתארכת את הפילוג ביניהם ללפני כ- 50,000 שנים. בעוד העור וצבע השיער של הקרו-מניון, לא ידועים, ידוע כי בעלי עור בהיר התפתחו באופן עצמאי בשני קווים מקבילים באסיה ואירופה. ייתכן כי הקו האירופי הופיע רק לאחרונה, לפני כ-6,000 שנים. מה שמעלה את האפשרות כי הקרו-מניון, יכול היה להיות בעל צבע עור חום בינוני. פסל שנהב קטן של אדם שנמצא בדולני וייסטוניצה, במורביה ומתוארך ללפני 26,000 שנים מצביעים על קרו-מניון כבעלי שיער חלק, אם כי מעט מאוחר יותר הפסל "ונוס מברסמפוי" עשוי להציג שיער מתולתל, או אולי צמות.
מארקו ניסקנן (2002) מהמחלקה לאנתרופולוגיה באוניברסיטת אואלו, פינלנד, טען כי "עצמות לחיים חזקות והקשתות הזיגומטיות המתרחבות של רבים מקרב הפינו-אוגריים, המקובל בטעות שהם ממקור מונגולי, עוברות בתורשה למעשה מן הקרו-מניון האירופאי".
תרבות הקרו-מניון
[עריכת קוד מקור | עריכה]יש המשייכים כלי הצור שנמצאו בהקשר עם שרידי הקרו-מניון, לתרבות האוריגנקיאנית, כפי שהניח לואיס לרטה שמצא את השלדים לראשונה. אוריגנקיאן נבדלים מן התרבויות הקודמות בעיבוד עצם מעודן, שימוש בכלים עם ידיות, ובציורי המערות.
כמו הניאנדרטלים, היו הקרו-מניון, בעיקר ציידים בקבוצות גדולות, וצדו ממותות, דובים, סוסים ואיילים. הם היו נוודים או נוודים למחצה, בעקבות ההגירה השנתית של טרפם. במזריץ' - כפר באוקראינה, נמצאו מספר בקתות הבנויות מעצמות ממותה ואולי זו דוגמה מייצגת של מחנות ציד חצי קבועים שנחשפו.
ממצאים של סיבי פשתן טווי, צבוע וקשור בין חפצי הקרו-מניון ב-Dzudzuana מראה שהם השתמשו במיתרים עבור נשיאת כלי אבן, אריגת סלים, או תפירת בגדים, וסבורים כי הם ידעו לארוג בדים. מלבד בקתות עצם ממותה כאמור, הם בנו מחסות סלעים, מחימר, ענפים, וכיסו בעור חיה או פרווה. הם השתמשו בתחמוצות מנגן וברזל לצייר תמונות, ואולי יצרו את לוח השנה הירחי הראשון לפני 15,000 שנה.
שיטות למחיה והישרדות שבהם השתמשו הקרו-מניון
[עריכת קוד מקור | עריכה]אנשי הקרו-מניון יצרו חניתות וכלי נשק מעצים ואבנים שהם היו משייפים ומחדדים. באמצעות כלי הנשק צדו בעלי חיים. את העור שנשאר מבעלי החיים (ביניהם הממותות), פשטו והכינו יריעות. מעבדים אותם, מרככים אותם, משתמשים בחוט ומחט כדי לתפור והבגד היה מוכן. הקרניים והעצמות משמשות לעשיית כלי עבודה וגם לתכשיטים. ליד הנהר גילו חומרים שיכולים לשמש לצביעה. באמצעות הצבע שגילו מהחומרים שמצאו אפשר היה לצבוע את פני הגיבורים שמתו בציד, את הנשים, המנהיגים והציורים שעל קירות המערה. הם השתמשו באבנים חמות, אותן היו מניחים בתוך מדורות ומכניסים את האבנים הללו לתוך סירים מלאים מים כדי להרתיח אותם ולעשות בהם שימושים שונים. בנוסף, הם בנו בתים מאבנים, קש וחמר.
בני אדם אחרים באירופה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הניאנדרטלים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – האדם הניאנדרטלי
קרו-מניון, חלקו את הנוף האירופי עם הניאנדרטלים במשך כעשרת אלפים שנה או יותר, לפני שאחרון הניאנדרטלים נעלם. מידת שיתוף הפעולה בין האדם המודרני לבין הניאנדרטלים נתונה בוויכוח. הצעות כוללות קיום בשלום, תחרות, הכלאה, הטמעה ורצח עם. אנשים מודרניים אחרים, כמו אנשי מערת הגדי כנראה חיו בשיתוף עם הניאנדרטלים במזרח התיכון.
מחקרים קודמים טוענים שבמשך יותר מ-15,000 שנים חיו האדם המודרני והניאנדרטלים בשיתוף בצרפת. סימולציה המבוססת על ההבדל קל בכושר הנשיאה בין שתי הקבוצות עולה כי ניתן למצוא את שתי הקבוצות יחד רק בטווח זמן קצר, בראשית גל ההגירה של הקרו-מניון.
תרבות Châtelperronian הניאנדרטלית ככל הנראה הושפעה מן הקרו-מניון, והיא ככל הנראה מציינת מעין חילופי תרבות בין שתי הקבוצות. בשכבות אתר Châtelperronian המקורי, חפצים מתרבות Châtelperronian מעורבים עם חפצים מתרבות האוריגנקיאן, אם כי זו עשויה להיות תוצאה של אינטרסטרטיגרפיה ("עירוב כרונולוגי") של שכבות, או הפרעות מחפירות קודמות. על "הילד מלפאדו" שנמצא ב־Abrigo do Lagar Velho בפורטוגל, הועלתה אפשרות להיותו הכלאת ניאנדרטלי/קרו-מניון, אך פרשנות זו שנויה במחלוקת. מחקרים גנטיים אחרונים בדגימות נרחבות של האדם המודרני מצביעים על צורה כלשהי של הכלאה עם בני אדם ארכאי שהתרחש אחרי שהאדם המודרני יצא מאפריקה. כ-1 עד 4 אחוזים של ה-DNA אצל אירופים ואסיאנים נראה שמקורם מהניאנדרטלים, אף על פי שתופעה זו אינה בוודאות קשורה לאירוע אירופאי.
בני אדם מודרניים באירופה הקדומה
[עריכת קוד מקור | עריכה]האדם הגרימלדי (אנג') מייצג ככל הנראה קבוצה של האדם המודרני העכשווי, שאיננו מן הקרו-מניון. הוא נמצא ב"Grotte des Enfants" ליד מנטון בריביירה הצרפתית. שני השלדים שנמצאו נמוכים יותר ובעלי מבנה גוף עדין יותר לעומת הקרו-מניון, שהיו בעלי מבנה גוף מוצק. גולגולותיהם ארוכות יותר וחזקות פחות, ובעלי פרוגנטיזם, דבר הניתן לפירוש כתכונות אפריקאיות. הקביעה כי האדם הגרימלדי שייך לגזע שחור היא בעייתית, בכך שאחד משני השלדים הוא של אישה מבוגרת שעבר שחזור מפוקפק. הממצאים סווגו כקרו-מניון, בהתאם לשימוש הרחב במונח באמצע המאה ה-20. בשל השחזור כפי שהועבר בתיאורו המוקדם והשימוש בו תאוריות גזעניות, הספרות העדכנית מתעלמת לעיתים מן האדם הגרימלדי.
גנטיקה
[עריכת קוד מקור | עריכה]רצף הגנום המיטוכונדריאלי של שני קרו-מניון (Paglicci 52 המתוארך ללפני 23,000 שנים, ו-Paglicci 12 המתוארך ללפני 24,720 שנים) שפורסם בשנת 2003 על ידי צוות מחקר איטלקי-ספרדי בראשות דוד כרמלי, זיהו את הגן המיטוכונדרי כשייך לאוכלוסיית ה-n, האוכלוסייה כוללת חלקים מן אוכלוסיות אירופה המודרנית, המזרח התיכון, צפון אפריקה ומרכז אסיה, ומייצגת את הפלג הצפוני של הגירה מאפריקה של האדם המודרני. צאצאי ההפלוגרופ (Haplogroup) נמצאים בין תושבי צפון אפריקה המודרניים, אירואסיה, הפולינזיים ואוכלוסיות אינדיאנים.
