קרטון (ציור)
קַרְטוּן (מאנגלית: Cartoon) הוא סגנון ציור ואנימציה המתאפיין בדמויות לא-ריאלסטיות ולעיתים מוקצנות. הקרטון כמעט תמיד משמש כדי להעביר בדיחה או סאטירה. אדם המצייר דמויות בסגנון זה נקרא קרטוניסט (מאנגלית: Cartoonist)[1]. לעיתים קרובות ציורי קרטון מביעים אף תנועה, בעזרת 'קווי מהירות'. מקורו של הקרטון בימי הביניים, והתייחס לציור התכנון ליצירה עצמה (רישום). בשנת 1843 הופיע לראשונה ציור קרטון בהגדרה המודרנית שלו במגזין פאנץ'. הקרטון שימש להעברת הומור וסאטירה, ולאחר מכן הופיע לראשונה בתור קומיקס ב-1895 ברצועות של הילד הצהוב. מאז מזוהה הקרטון בעיקר עם קומיקס. בראשית המאה העשרים החל מושג הקרטון להתייחס גם לאנימציה של סרטים מצוירים, כגון מיקי מאוס או סרטים נוספים מבית חברת וולט דיסני[2].
הגדרה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ההגדרה הכללית של קרטון היא איור או סדרת איורים המצוירים בצורה לא ריאליסטית בכוונה להצחיק. הקרטון נע בין סקיצה לציור המדמה, מעביר מסר או מתאר פעולה כלשהי או אדם בעל עניין ציבורי[3]. השימוש בקרטון להגדרה זו נעשה לראשונה במגזין פאנץ' בשנת 1843[4]. איור הקרטון הבולט הראשון שייך לג'ון ליץ' (אנ')[5].
ניתן לחלק את השימוש בקרטון לשלוש מדיות, קומיקס, הנפשה וקריקטורה. ציורי קרטון מודרניים מכילים כמעט תמיד בועות דיבור או לכל הפחות כיתוב[6]. קרטוניסטים רבים הופיעו במהלך המאה התשעה עשרה ופרסמו את עבודותיהם בעיתונים וכתבי עת, ביניהם גארי לארסון, ביל הולמן, ג'ורג' ליכטי ואחרים. רבים מחשיבים את האמן פיטר ארנו (אנ') (שפרסם בעיתון ניו יורקר) לאבי הקרטון המודרני[7].
קרטון פוליטי[עריכת קוד מקור | עריכה]
קרטון פוליטי או איור עיתונות, בדומה לקריקטורה הוא איור קרטוני המעביר מסר, כמעט תמיד בעיתונאות. על אף שגם הקרטון הפוליטי מטרתו להצחיק, הוא מחזיק בדעה ומסר רציניים יותר ומשתמש לרוב בסאטירה או אירוניה להעברת המסר. הקרטון הפוליטי משמש לרוב כדי להציג עמדה לגבי נושא אקטואלי עכשווי. קרטון פוליטי יכול לבוא בצורת קריקטורה או קומיקס, ויהיה בו תמיד לכל הפחות בועת דיבור. אמנים מפורסמים שהשפיעו על זרם זה של הקרטון הם דייוויד לאו, הרבלוק וג'רלד סקארף. טעות נפוצה היא לחשוב שכל איור עיתונות הוא קרטון פוליטי - איור עיתונות יכול להיות מצויר גם בסגנונות אחרים, אך כל קרטון פוליטי הוא בהכרח איור עיתונות.
קרטון ברצועות קומיקס[עריכת קוד מקור | עריכה]
כמעט כל רצועות הקומיקס המתפרסמות מאז סוף המאה התשע עשרה (בין אם בעיתונים, כתבי עת או ברשתות חברתיות) מצוירות בצורת קרטון. בארצות הברית רצועות קומיקס לא מוכרות בשם "קרטונס" (Cartoons) כפי שהם בבריטניה אלא נקראים פשוט "קומיקס" או "מצחיקים" (funnies), אך יוצרי הקומיקס מכונים (על ידי החברה וגם על ידי עצמם) כ- "קרטוניסטים". רצועות קומיקס קרטוניות בנויות כמעט תמיד במבנה של בדיחה (סטריפ) שבסופם של כמה פאנלים מגיע "פאנץ' ליין" - משפט מחץ שגרום להתרחשויות בפאנלים הקודמים להיות מצחיקות. כמה קרטוניסטים של רצועות קומיקס ראויים לציון הם סקוט אדמס, צ'ארלס מ. שולץ, וביל ווטרסון.
אנימציה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בעקבות הדמיון הרב שהיה בין רצועות קומיקס לסרטים מצוירים בעבר, קרטון מתייחס גם להנפשה (אנימציה), שכן סרטים רבים צוירו בסגנון קרטוני[8]. בעוד שההנפשה מתייחסת לכל סוג של תמונות הנעות במהירות גבוהה כדי ליצור אשליה של תנועה, הקרטון מתייחס רק לסרטי הנפשה קצרים, המאוירים בצורה קרטונית, לרוב סרטי ילדים, תוכניות טלוויזיה, סרטים קצרים (סרטונים) וכו'. בשנות השמונים משמעות המונח התעוותה מעט כאשר רבים השתמשו במושג קרטון בהתייחסות לדמויות אנימציה, ולא לכל התוכן. המונח המעוות התקבע עוד יותר כשהוא נשמע שוב ושוב בסרט הקאלט מי הפליל את רוג'ר רביט בו קיים "עולם הקרטון" משנת 1988, ואחריו בשנת 1990 המושג הופיע רבות בסדרת הטלוויזיה המונפשת עלילות טייני טון.
התייחסות לסגנון[עריכת קוד מקור | עריכה]
בספרו של סקוט מקלאוד, להבין קומיקס: האמנות הנסתרת מעין, הוא כותב על הקרטון: "הקרטון, שמעביר את הדגש מהמראה של העולם הגשמי אל המחשבה ועל הצורה, מתמקם לו בעולם הרעיונות. באמצעות סגנון ריאליסטי מסורתי אמן הקומיקס יכול לתאר את העולם שבחוץ ובאמצעות הקרטון, את העולם שבפנים. כשמשתמשים בסגנון קרטוני כדי לספר סיפור, נראה שבעולם הבדיוני הזה מפעמת רוח חיים. חפצים דוממים עשויים להיראות בעלי זהויות משלהם, כך שאם אחד מהם יתחיל פתאום לשיר, זה לא ייראה מוזר כלל"[9]. בהמשך הספר יוצר מקלאוד טבלה משולשת, ובקטגוריית קרטון הוא מציין את הספרים בון, מאוס, מיקי מאוס, טינטין, פינאטס, אסטריקס ועוד[10].
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- דן בייקר, ההיסטוריה של הקרטון
- art/cartoon-sketch קרטון, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ על פי מילון ובסטר
- ^ סטיבן ד. בייקר ורוב גולדברג, Comic Art in America: A Social History of the Funnies, the Political Cartoons, Magazine Humor, Sporting Cartoons, and Animated Cartoons, סיימון & שוסטר, 1959
- ^ Definition of cartoon | Dictionary.com, www.dictionary.com (באנגלית)
- ^ מגזין פאנץ', ההיסטוריה של הקרטון, באתר web.archive.org, 2007-11-11
- ^ ג'ון אדלר ודרייפר היל, Doomed by Cartoon: How Cartoonist Thomas Nast and the New York Times Brought Down Boss Tweed and His Ring of Thieves, Morgan James Publishing, 2008, ISBN 978-1-60037-443-2
- ^ Bishop, Franklin, Cartoonist's Bible: An Essential Reference for Practicing Artist. London: Chartwell Books., 2009, ISBN 978-0-7858-2085-7
- ^ Michael Maslin, The Peter Arno Cartoons That Helped Rescue The New Yorker, The New Yorker (באנגלית)
- ^ הלן ואלאסק, The Best of Punch Cartoons: 2,000 Humor Classics. England: Overlook Press, 2009, ISBN 978-1-5902-0308-8
- ^ סקוט מקלאוד, תרגום: דבי איילון, 2, להבין קומיקס: האמנות הנסתרת מעין, כנרת הוצאה לאור, 1998, עמ' 41
- ^ סקוט מקלאוד, תרגום: דבי אילון, 2, להבין קומיקס: האמנות הנסתרת מעין, כנרת הוצאה לאור, 1998, עמ' 53-52
