קרל פלנטין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


קרל פלנטין
Karl Valentin
פלנטין כפי שצוייר על ידי אויגן רוזנפלד (1940-1870)
פלנטין כפי שצוייר על ידי אויגן רוזנפלד (1940-1870)
לידה 4 ביוני 1882
מינכן, ממלכת בוואריה, האימפריה הגרמנית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 9 בפברואר 1948 (בגיל 65)
פלאנג, בוואריה, גרמניה תחת מנהל בריטי-אמריקאי ("ביזוניה") עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה פלנטין לודוויג פיי
סוגה מועדפת קברט, מערכונים קומיים, סרטים קצרים, סלפסטיק
מדינה גרמניה
שנות הפעילות 1902 - 9 בפברואר 1948 (כ־46 שנים)
שפה מועדפת ניב בווארי - גרמנית
עיסוק קומיקאי, סופר, תסריטאי, מחזאי, שחקן קולנוע, שחקן תיאטרון, מחבר, מפיק קולנוע, שחקן, במאי קולנוע, זמר, deltiologist עריכת הנתון בוויקינתונים
יצירות בולטות מערכונים, קופלטים ושירים
בת זוג גיזלה לבית רוייס
צאצאים ברטל פלנטין, גיזלה פלנטין עריכת הנתון בוויקינתונים
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

קרל פלנטין או ולנטיןגרמנית:Karl Valentin, בשמו האמיתי פלנטין לודוויג פייגרמנית:Valentin Ludwig Fey, ‏ 4 ביוני 1882 מינכן - 9 בפברואר 1948 פלאנג) היה קומיקאי ,אמן קברט, ליצן, שחקן תיאטרון וקולנוע, זמר-יוצר עממי , מחבר מערכונים וקופלטים, במאי ומפיק קולנוע גרמני בווארי. השפיע רבות על התרבות הגרמנית בימי רפובליקת ווימאר. פלנטין כיכב בהרבה סרטי ראינוע בשנות ה-1920 וכונה לפעמים "צ'ארלי צ'פלין של גרמניה" . יצירתו השפיעה בצורה מהותית על אמנים כמו ברטולט ברכט, סמואל בקט, לוריו, וילי אסטור, גרהרד פולט והלגה שניידר.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ילדות וצעירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית הוריו של קרל פלנטין שבו נולד, בעבר סימטת איזאר Isargasse 45, כיום סמטת צפלין 41 במינכן

קרל פלנטין נולד בשם פולנטין לודוויג פיי ברובע אאו של מינכן בשנת 1882 כבנם של יוהן פלנטין פיי ושל מריה יוהנה שאטה. כעבור ימים אחדים הוטבל בנצרות האוונגלית. פלנטין גדל כילד יחיד, כשאחותו ושני אחיו הגדולים מתו זמן קצר אחרי לידתו ממחלת הדיפתריה. הוא גדל במשפחה מן המעמד הבינוני . אביו היה שותף לחברה להובלות רביטים. אחרי שבשנים 1895-1888 למד בבית ספר עממי (שאותו השווה מאוחר יותר לבית כלא) היה למשך שלוש שנים שולייה של נגר. עד שנת 1901 עבד במקצוע זה. עם זאת, משהוקסם על ידי עולם הקברט והתיאטרונים, התחיל להופיע בעצמו כ"קומיקאי מועדונים" ("Vereinshumorist").

השנים 1931-1902[עריכת קוד מקור | עריכה]

קרל פלנטין מתאפר לפני מופע קברט. צילום משנת 1936

הפיע במופע רביו באולם "צויגהאוס" בנירנברג, שבו השתמש לראשונה בשם הבמה "קרל פלנטין". אחרי מות אביו בשנת 1902 הצטרף פלנטין לאמו בניהול חברת ההובלה המשפחתית "פאלק ופיי" שלבסוף פשטה רגל ונמכרה בשנת 1906. [1] יחד עם אמו עבר לגור בעיר הולדתה ציטאו בסקסוניה. הוא בנה לעצמו "תזמורת של אדם אחד" מוכרבת מ-21 כלים וסייר איתה במהלך שנת 1906. עוד בהיותו במינכן לקח שיעורי גיטרה אצל היינריך אלברט. אחרי סיור הופעות מוצלח בערים שונות חזר פלנטין בשנת 1908 למינכן, שם כתב את המונולוג "Das Aquarium " (האקוואריום). העסקתו בבמת הזמרים העממיים שב"פרנקפורטר הוף" שמה קץ לקשייו הכלכליים. פלנטין פיתח באותה עת שפת גוף גרוטסקית ומשחק בעל אירוניה עצמית שכבשו את הקהל. בשנת 1911 פגש את אליזבת ולאנו, שאימצה את שם הבמה "ליזל קרלשטאט" והפכה לשותפתו לצמד אמנותי מפורסם על הבמה. לבד או יחד איתה הוא הציג בפני הקהל מערכונים קומיים בניב הבווארי עשיר באותה שנה התחתן עם גיזלה רוייס (Royes) שהייתה עובדת במשק הבית המשפחתי.. אחרי 1912 פתח פלנטין אולפן סרטים משלו וצילם מערכונים ב-40 סרטים אילמים קצרים. בשנת 1929 הפיק פלנטין את הסרט האילם האחרון שלו Der Sonderling (התמהוני). אחרי שנת 1914 העלה על הבמה תוכנית בידור בשם Tingeltangel (שכלל, בין השאר, את המערכון "Die Orchesterprobe" (החזרה של התזמורת) ועוד כעשרים גרסאות שלה. בגלל מחלת האסתמה קיבל פלנטין פטור משירות צבאי בימי מלחמת העולם הראשונה. בתקופת המלחמה המשיך לחבר מערכונים ופזמונים , חלקם גרסאות טריוויאליות של שירי המלחמה. ב-1915 הפך למנהל הקברט "וינה-מינכן" במינכן.

שיתוף הפעולה עם ברטולט ברכט[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1922 ברטולט ברכט הופיע לצידם של פלנטין וקרלשטאט בתצלום הפרודיות האוקטוברפסט של פלנטין. ברכט צפה באופן קבוע במופעי הקברט של פלנטין במבשלות של מינכן והשווה אותו לצ'פלין, במיוחד בגלל רתיעתו מחיקויים זולים ומפסיכולוגיה בגרוש. באותה שנה ,1922 יחד עם ברטולט ברכט חיבר פלנטין פרודיה של המחזה של האחרון "Trommeln in der Nacht" (תופים בלילה) בתיאטרון קאמרשיפל בעיר. עבודתם המשותפת השפיעה על יצירותיו העתידיות של ברכט. בשנת 1923 הופיע פלנטין בסרט סלפסטיק סוריאליסטי שאורכו חצי שעה שנקרא Mysterien eines Friseursalons 1923 (מסתורין של מספרה) תסריט הסרט נכתב על ידי ברטולט ברכט והוא בוים על ידי אריך אנגל. השתתפו גם ליזל קארלשטאט, גם שורה של אמני קברט, קולנוע ותיאטרון, כולל: מקס שרק, ארווין פאבר, יוזף אייכהיים ובלנדינה אבינגר. אף על פי שהסרט לא הוצא מיד לבתי הקולנוע והושלם בפברואר 1923, הוא נבחר כאחד ממאת הסרטים החשובים ביותר של הקולנוע הגרמני ברכט כתב (כשהוא מתייחס לעצמו בגוף שלישי): אבל האדם שממנו למד יותר היה הליצן פלנטין, שהופיע במבשלת בירה. הוא ביצע מערכונים קצרים שבהם גילם שכירים קשיי עורף , נגני תזמורת או צלמים, ששנאו את מעבידם וגרמו לו להראות מגוחך. את תפקיד המעביד שיחקה שותפתו, קומקאית עממית שניפחה את בגדיה ודברה בקול באס עמוק. כשהאיש מאוגסברוג (ברכט) יצר את המחזה הראשון שלו, והכניס בו סצנה של קרב בת שלושים דקות שאל את פלנטין מה צריך לעשות עם החיילים. "איך החיילים בקרב?". פלנטין השיב מיד: "הם חוורים. מתים מפחד, מחרבנים על עצמם" זה היה הרעיון של פלנטין לשים גיר על פני השחקנים של ברכט בהצגת "אדוארד השני" שהוא הפיק,

ב-1923 יצא פלנטין לסיוריו הראשונים בחוץ לארץ - בציריך ובווינה. בשנים 1938-1924 עשה סיורי הופעות בברלין. את "להטוטי הלשון " שלו העריכו גם סופרים כמו אלפרד קר וקורט טוכולסקי.

השנים 1939-1931[עריכת קוד מקור | עריכה]

קרל פלנטין, ליזל קרשטאט ומלווה במשחקים האולימפיים בברלין,1936
ליזל קרלשטאט וקרל פלנטין

ב-1931 פתח פלנטין במינכן תיאטרון משלו באולם גתה שבלאופולדשטראסה, אולם נאלץ לסגור אותו אחרי שמונה שבועות בלבד: התווכח עם כבאי האש בקשר לבדל סיגריה בוער שנראה לו חיוני לאחד המערכונים. בשנים 1932 ו-1933 גילם מנהל קרקס נודד בסרט הקולנוע הראשון שלו "הכלה המכורה" עיבוד לקולנוע של האופרה מאת בדריך סמטנה בבימויו של מקס אופולס והפיק סרט לפי "החזרה של התזמורת". 1931

בימי המשטר הנאצי לא עזב את גרמניה. בדרך כלל שמר מרחק מסוים כלפי השלטון. ב-1934 פתח "פנאופטיקום לנונסנס" שפעל חדשיים בלבד ונסגר. נסיון חוזר ב-1935 נכשל שוב. על ידי כך איבד את חסכונותיו שלו ושל ליזל קרלשטאט. היא לקתה בהתמוטטות עצבים ונאלצה להפסיק את פעילותה לתקופה ארוכה. אחרי משבר הפנופטיקום כשנשאר ללא כסף כתב בעיתון התעמולה המקומי Münchner Feldpost קטעים על נושאים לא פוליטיים. כתב לפעמים קטעים בעלי גישה סטירית כמו Auf zum Endsieg“ ( "עד לניצחון הסופי") או "Das letzte Aufgebot " (המחזור האחרון). בשנת 1934 סרטו Der Firmling נאסר על ידי הצנזורה בגלל" פגיעה ברגשות הדתיים" וב שנת 1936 נאסר גם הסרט Erbschaft. עשרות שנים מאוחר יותר בשנת 2007 פרסם המגזין "דר שפיגל" ידיעה לפיה הלשין פלנטין בפני השלטונות שני אמנים שיחסיו איתם היו מעורערים וביקש לבדוק את מוצאם (הגזעי) האמיתי: אחד היה הבמאי ולטר ירוון, שהוא טען כי שמו האמיתי היה סמואל ווכרפפניג והשני , הסופר אויגן רוט. ירוון הצליח תוך ארבעה ימים להשיג את התעודה המאשרת את מוצאו הארי. באשר לאויגן רוט לא קרה לו דבר.[2]

יצירותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

סרטים קצרים ("פלנטינאדות")[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Karl Valentins Hochzeit (1912 oder 1913) (חתונתו של קרל פלנטין)
  • Die lustigen Vagabunden (1912) (הנוודים העליזים)
  • Der neue Schreibtisch (1913 oder 1914) (שולחן הכתיבה החדש)
  • Die Schönheitskonkurrenz oder: Das Urteil des Paris (1921) (תחרות היופי או משפטו של פריס)
  • Der entflohene Hauptdarsteller (1921)
  • Mysterien eines Frisiersalons (1922) (מסתורין של מספרה)
  • Auf dem Oktoberfest (1923) (באוקטוברפסט)
  • Der Feuerwehrtrompeter (1929) (חצוצרן הכבאנים)
  • Im Photoatelier (1932) (בסטודיו של הצילומים)
  • Orchesterprobe (1933) (חזרת התזמורת)
  • Der Zithervirtuose (1934) (ויטואוז הציתר)
  • Es knallt (1934)
  • Der verhexte Scheinwerfer (1934)
  • Im Schallplattenladen (1934)
  • Der Theaterbesuch (1934)
  • So ein Theater! (1934) (איזה תיאטקון!)
  • Der Firmling (1934)
  • Musik zu zweien (1936)
  • Die Erbschaft (1936)
  • Strassenmusik (1936) (מוזיקת רחוב)
  • Ein verhängnisvolles Geigensolo (1936)
  • Die karierte Weste (1936)
  • Beim Rechtsanwalt (1936) (אצל עורך הדין)
  • Kalte Füße/Beim Nervenarzt (1936) (רגליים קרות/אצל רופא עצבים)
  • Der Bittsteller (1936)
  • Ewig Dein (1937)
  • (1938) או 1937 Selbst Valentin macht mit (סרט פרסומת עבור הבנק Deutsche Sparkasse)
  • 1937או 1938 Nur nicht drängeln (סרט פרסומת עבור הבנק Deutsche Sparkasse)
  • München (1938) (מינכן)
  • Der Antennendraht/Im Senderaum (1938)
  • In der Apotheke (1941 (בבית מקרחת)

סרטים עלילתיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Der Kinematograph (1920) - הראינוע
  • Der Sonderling (1929) - התמהוני
  • Die verkaufte Braut (1932)| (הכלה המכורה) - סרטו הראשון עם קול - לפי האופרה מאת סמטנה
  • Kirschen in Nachbars Garten (1935) -דבדבנים בגן של השכן
  • Donner, Blitz und Sonnenschein (1936) - רעם, ברק ושמש

מופעי רדיו (מבחר)[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Buchbinder Wanninger ואנינגר, כורך הספרים
  • Radfahrer und Verkehrsschutzmann - רוכב האופניים ופקח התנועה
  • Der Trompeter von Säckingen - החצוצרן מזקינגן
  • Die Brille - המשקפיים
  • Das Aquarium - האקוואריום
  • Der Ententraum - חלום הברווזים
  • Der Hutladen - חנות הכובעים
  • Der Schäfflertanz ריקוד החבתנים
  • Der verlorene Brillantring - טבעת הבריליאנט האבודה
  • Die gestrige Zeitung - העיתון של אתמול
  • Der Notenwart -האחראי על התווים
  • Der neue Buchhalter - מנהל החשבונות החדש
  • Das Brilliantfeuerwerk זיקוקי דינור מבריקים
  • Semmelknödeln - הלחמניות העגולות
  • Der Spritzbrunnenaufdreher - סדרן המזרקה

שירים (מבחר)[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Die alten Rittersleut האבירים הישנים
  • Das Lied vom Sonntag - השיר של יום ראשון

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא קרל פלנטין בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ M. Schulte (red), Zeittafel, Alles von Karl Valentin München-Zürich, Piper, 1978 עמ' 37
  2. ^ [1] באתר 14.6.2009 Valentin schwärzte Kollegen bei Nazis an merkur.de